צור עימנו קשר

חדשות

טור אישי: האנשים שצריכים לבקש מאיתנו סליחה

פורסם

בתאריך

מאנשי האופוזיציה, דרך חברי הקואליציה ועד האחראים לכך שאין חניון תת קרקעי מתחת למרכז "בית גיל": אלו הם האנשים שצריכים לבקש מציבור תושבי קריית מלאכי סליחה לפני יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא יום טוב לבקש בו סליחה ומחילה. רבים מאיתנו מנצלים את התקופה שלפני היום השני המקודש ביותר ביהדות, אחרי השבת, כדי לבקש את סליחתם של כאלו שפגענו בהם, בכוונת תחילה או בטעות. גם עבור צד הנפגעים זוהי שעת רצון: אם בשאר ימות השנה הם עיקשים בדעתם, משהו בימים שקודמים לכיפור מביא אותם – אם תרצו, אותנו – להיות עקשנים קצת פחות. לכבוד יום הכיפורים שכולנו נציין בימים שלישי ורביעי הקרובים, חיברתי רשימה של האנשים, הגופים והאירועים שבגינם יש מי שצריך לבקש מאיתנו, הציבור הרחב, סליחה.

ראשונים, צריכים לבקש מאיתנו סליחה האנשים שאחראים על המחדל שבעקבותיו לא נבנתה חנייה תת קרקעית מתחת למרכז המסחרי "בית גיל" במרכז העיר. הסיבה שהם ראשונים ברשימה היא כי בשבוע שעבר אישרה מועצת העיר את הכוונה להטיל מס חנייה על תושבי העיר ובאי המרכזים המסחריים המבקשים לצרוך בהם שירותים. החל ממתישהו בהשבועות הקרובים כל אחד מאיתנו יידרש, אילו ירצה לבוא עם רכבו למרכז העיר, לשלם מאות שקלים בשנה עבור הזכות לחנות. זהו מס נוסף שיכביד על כיסם של תושבי העיר (שיקבלו שעת חנייה ראשונה חינם).

בניגוד למה שיש מי שמספר לנו, חנייה בתשלום אינה תנאי להפיכת קריית מלאכי לעיר מתוקנת. מקריית גת, דרך ירוחם אופקים ושדרות ועד ערים קטנות ובינוניות במרכז ובצפון הארץ – ערים רבות ברחבי הארץ, בטח במעמדה של קריית מלאכי ובטח בפריפריה, אינן גובות תשלום עבור חנייה. קריית מלאכי כן.

אבל מצוקת החנייה העצומה במרכז העיר, יש להגיד ביושר ובהגינות, הפכה את פיתרון התשלום לכזה שאי אפשר בלעדיו. במצב שנוצר – כנראה שאין פיתרון אחר. פעם, לפני שנים בודדות, היה פיתרון. הוא היה בהישג יד, והוא יכול היה לפתור לחלוטין את מצוקת החנייה לעשרות שנים קדימה. אילו היה נבנה מתחת למרכז הקניות "בית גיל" חניון תת קרקעי בן שתי קומות, כפי שהיה מתוכנן בתחילה על פי התב"ע (תכנית בניין עיר), היו מתווספים למרכז העיר עוד כמה מאות מקומות חנייה. במקרה שכזה, המצוקה מעולם לא הייתה נוצרת, גם לא בגלל מוקדי השירות של חברת "אסם" המופעלים במרכז העיר בבניין בנק הפועלים לשעבר.

התכנית המקורית שחלה על השטח שעליו שוכן "בית גיל" כיום קבעה כי מתחת למבנה יוקם חניון שישמש, בין היתר, את באיו. עוד קבעה התכנית כי מעל למבנה המסחרי יוכל היזם להקים מגדל בן 12 קומות נוספות. היזם ויתר על הקמת המגדל, ובתמורה ויתרה לו העירייה על הקמת החניון התת קרקעי. כעת, לאחרונה, בדק היזם אפשרות לבנות את המגדל על המבנה המסחרי הקיים, וזאת למרות שחניון תת קרקעי – אין. כנראה שבדיוק על מקרים מעין אלו הומצא הביטוי המקראי "הרצחת וגם ירשת".

החניון התת קרקעי בבית גיל יכול היה לפתור הכל. סביר להניח שלא רק שלא הייתה מצוקת חנייה, היו גם הרבה מאוד חניות פנויות. הסוחרים היו מרוצים, הלקוחות היו מחוייכים והתושיבם לא היו צריכים להתמודד כעת עם תשלום, גם אם מזערי לכאורה, עבור זכות החנייה.

צריכים לבקש מאיתנו סליחה אנשי האופוזיציה במועצת העיר, שרבים מאוד מסכימים כי הם אינם ממלאים את תפקידם נאמנה. מראש האופוזיציה יוסי סולימני שאינו טורח להאיר את המקומות החשוכים בעיריית קריית מלאכי – ויש רבים כאלו – דרך חברי האופוזיציה דוד גלעם, שרק לפני כשלוש שנים, בקמפיין הבחירות שלו, הסביר כמה העיר חשובה לו וכמה הוא מתכוון להילחם על מנת להצילה – אבל נראה שאין זה מכבודו לשמש כחבר מועצה פשוט מן המניין ועד גדעון מהרי ובוריס בורוכוב, שקולם נשמע בישיבות המועצה, לרוב, רק כאשר מברכים אותם לשלום. ותו לא.

צריכים לבקש מאיתנו סליחה גם חברי המועצה ד"ר שלום אלדר ויוסי חדד. שניהם לא בקואליציה באופן רשמי, אבל גם לא באופוזיציה. הראשון נותן יד למהלכים טכניים עלובים שבמסגרתם הוא – שמונה רק לפני מספר חודשים לשמש כיו"ר הנהלת המתנ"ס על ידי ראש העירייה אליהו זוהר – משמש כחבר אופוזיציה בוועדות שונות של העירייה, בהן ועדת המכרזים, ובכך מונע אפשרות לפיקוח ובקרה של ממש על הנעשה בוועדות החשובות שבהן מתקבלות החלטות שמשפיעות על החיים של כולנו. האמת, כשמביטים על חברי האופוזיציה "האמיתיים", חוזקם של הטיעונים נגד אלדר נחלש, אבל בוודאי שאין הדבר עומד לזכותו, אל לחובתם של האחרים.

ומה לגבי השני, יוסי חדד? אין הרבה מה להרחיב לגביו. בקרוב הוא יעזוב כנראה את קריית מלאכי ויצטרף לזרם ההולך וגובר של תושבים ותיקים, מבוגרים וצעירים כאחד, שבוחרים לארוז את פקלאותיהם ולנטוש את עיר הולדתם לטובת מושבי הסביבה או לטובת אשדוד או אשקלון. האמת, אי אפשר להאשים אותם. אם כבר, עלינו לבוא בטענות לעצמנו ולהנהגת העיר שלא עשתה מספיק כדי להשאירם כאן.

גם ממשלות ישראל לדורותיהן צריכות לבקש מאיתנו סליחה, על שראו ועודן רואים בקריית מלאכי את החצר האחורית של מדינת ישראל. על ששכחו והפקירו את העיר, אפשרו לה להתבוסס בכישלונותיה, מנעו ממנה תקציבים, שלחו אליה עולים חדשים בכמויות עצומות שאפילו עיר חזקה ומבוססת לא הייתה מצליחה להתמודד עימם – והשאירו את המנהיגות המקומית והתושבים להתמודד עם הקשיים והאתגרים העצומים בלי שיש בידיהם באמת את הכלים לכך. משרדי הממשלה צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שבמשך שנים נתנו השרים את ידם למאבקי אגו פוליטיים, שסירבו להתגייס לסייע לעיר בגלל השיוך המפלגתי של האיש שעומד בראשות העירייה, או בגלל מניעים של מאבקים אישיים-פרסונליים. משרדי הממשלה צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שגם כיום קריית מלאכי נחשבת כסרח עודף, ככזאת ששווה להתייחס אליה רק ממערכת בחירות אחת לאחרת, לגרוף את קולות תושביה ולהמשיך הלאה.

צריך לבקש מאיתנו סליחה משרד הפנים, שלא מספיק שראה את הניהול הכושל של העיר לאורך השנים והתעלם ממנו, הוא גם אינו ממהר דיו לטפל בסוגייה האסטרטגית הקריטית מכולן לעתיד העיר: מיעוט שטחי התעשייה והמסחר שבה. זה הדבר שעלול להביא, בטווח שנים לא רחוק, לקריסתה הכלכלית של קריית מלאכי, אך פיתרון באופק – אין. שכנתנו, המועצה האזורית באר טוביה, התרחבה לאורך השנים והפכה למפלצת ובה מאות אלפי מטרים של שטחי תעשייה ומסחר, פעמים רבות על חשבון שטחים שהיו אמורים להיות בכלל חקלאיים, ואילו אנחנו נותרנו מאחור. בלי שטחים, בלי הכנסות, מוקפים בטבעת חנק שמאיימת להביא אותנו לנפוח את נשימתנו האחרונה בטרם הירידה אל היגון שאולה מטאפורית כמובן.

זה עוול היסטורי שמשרדי הממשלה, ובראשם משרד הפנים, חייבים לתקן. אמנם הם לא זוכים כעת לתמיכה מצד האיש שהכי אמור לתמוך בתיקון העוול – ראש העירייה הנוכחי אליהו זוהר יחד עם חברי הקואליציה שלו – אולם את העוול אפשר לפחות לנסות לתקן גם בלי תמיכתם של קברניטי העיר. אלו, באופן אבסורדי, נראים כנלחמים נגד התיקון המתבקש כל כך שבו יועברו שטחים מרשות אחת – באר טוביה – לרשות אחרת – קריית מלאכי. זהו תיקון אותו נראה כי שר הפנים הנוכחי, אריה דרעי, רוצה לקדם, אך הוא מתמהמה יתר על המידה.

התיקון הזה הוא לא רק צו השעה, זהו צו ההיסטוריה: מדינה אינה יכולה להשלים עם מצב שבו שתי רשויות, שוות בהיקף האוכלוסייה שבהן, שהחלו באותה נקודת פתיחה אי שם בשנות ה-50, יהיו כל כך שונות זו מזו כעבור כמעט שבעה עשורים: אחת עשירה, שנייה ענייה; אחת שבעה, שנייה כחושה; אחת עם עתיד בטוח, שנייה עם עתיד לוט בערפל.

עוד צריכים לבקש מאיתנו סליחה חברי הקואליציה, שכפי האמור בטורי מלפני כשבוע וחצי העלו בשלוש השנים האחרונות את נטל המס על תושבי העיר בצורה שאין לה תקדים בכל תולדותיה של קריית מלאכי. הם גם צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שבאופן מסורתי, במשך שנים אין קץ, הם מקבלים כל גחמה של ראש המערכת – הוא ראש העירייה – כאילו הייתה דברי אלוהים חיים. מבחינתם, פעמים רבות מידי, הם יושבים בתפקידם על מנת לממש את רצונו של הקדקוד, והם תמיד פורסים לרגליו שטיח אדום. כאילו הם לא בעצמם דירקטורים שמידת אחריותם על הנעשה אמנם פחותה מזו של ראש העירייה, אולם גבוהה מעצם בחירתם של ידי ציבור גדול של תושבים.

אותם חברי קואליציה גם צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שאם כבר הם מחליטים למלא את תפקידם באופן ראוי, מלא או חלקי, הם מעדיפים לשרת את ציבור בוחריהם המצומצם, גם אם זה על חשבון הציבור הכללי והרב יותר. כבקואליציה יש חברים מכל המינים והסוגים הדבר עוד אמור להתאזן, אך מה קורה שבקואליציה, כמו זו הנוכחית במועצת העיר של קריית מלאכי, רוב מוחלט של החברים משתייכים לאותו מגזר? מי ידאג למגזרים האחרים, שעדיין מהווים רוב – דומם, הולך ומצטמצם – מקרב תושבי העיר?

ולבסוף, אנחנו, הציבור, צריכים לבקש סליחה מעצמנו על כך שפעם אחר פעם אנו מאפשרים את בחירתם כחברי מועצה של אותם אנשים שנכשלו פעמים רבות כל כך, שהיו חלק משלטונות רעים ומזוהמים בעבר. שידעו על פשעים שנעשו בין מסדרונות העירייה, ראו ושמעו אותם ועליהם אך בחרו להיאלם ולהיעלם. בכל מקום אחר אותם אנשים שהכניסו עיר שלמה לסחרור, שהיו שותפים להבאתה אל סיפה של פשיטת רגל, שהיו אחראים, ישירים או עקיפים, להבאשת ריחה ומעמדה בקרב מדינה שלמה – היו נזרקים על ידי הציבור אל פח האשפה של ההיסטוריה בלי יכולת חנינה או מחילה. אך כאן, בקריית מלאכי, נבחרים שוב ושוב אותם אנשים למלא את התפקידים שהם נכשלו בהם פעם אחת, ופעם שנייה ופעם שלישית.

אנחנו גם צריכים לבקש סליחה מעצמנו על כך שאנו מנציחים, מקדשים ואפילו מעצימים את שיטת העדר, המחנאות והסקטוריליות. על כך שאנו מעדיפים להצביע עבור אנשים שאנו יודעים כי הם אינם מוכשרים דיו ואינם מתאימים דיו, כאלו שאנו יודעים שהאינטרס הציבורי לא בהכרח עומד ראשון מול עיניהם – רק משום שמישהו אומר לנו לעשות כך. אנחנו צריכים לבקש מעצמנו סליחה על כך שפעמים רבות אנו מעדיפים את האינטרס הצר, לעיתים האישי, הקטן, של המעטים – על פני האינטרס הרחב, הגדול, של הרבים.

אנחנו צריכים לבקש מעצמנו סליחה על כך שאנו מסרבים לתת הזדמנות לכוחות חדשים, אחרים, שמבקשים לנסות להוכיח את עצמם, שרק מחכים להזדמנות שהציבור ייתן להם – והוא מסרב לעשות זאת. אנחנו צריכים לבקש מעצמנו סליחה על כך שאנו מביטים בחשדנות על כוחות חדשים המבקשים להביא רוחות של שינוי, על כך שאנו מפשפשים במניעיהם הכביכול נסתרים, על כך שאנו מחפשים, בכוח, סיבות למה לא להצביע להם, במקום לשאול את עצמנו למה כן.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. אשר כהן

    22/10/2016 ב 14:59

    אליאור שלום דוקה עכשיו בתחילת נשנה בחרה העירייה לסגור את מרכז הייעוץ והסיוע הנפשי והמשפחתי שפעל בעיר.
    אשמח אם תפרסמו ותכתבו על כך. אנא צור עמי קשר בנושא זה דרך ונוכל להרחיב.
    זהו נושא חשוב מאוד ורגיש מאוד לרבים ובעיקר בעיר כמו קרית מלאכי.
    תודה וחג שמח

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.