צור עימנו קשר

חדשות

איש של עבודה

פורסם

בתאריך

יוסף רחמים ז"ל היה ידוע יותר בכינויו, יוסף עמידר. במשך 46 שנים הוא עבד בחברת הדיור הלאומית, התחיל כפקיד – וסיים כמנהל מרחב. לפני כחודש הוא הלך לעולמו, מותיר מאחוריו מורשת של אהבה למשפחה, לחברים – ולבני אדם בכלל // אחרי מות

את יוסף רחמים הכירו מרבית תושבי קריית מלאכי, בוודאי הוותיקים שבהם, בכינוי שהפך לשמו השני, ואולי בעצם הראשון: עמידר. עשרות שנות עבודתו בחברת הדיור הלאומית – 46 שנים ברציפות אם לדייק – הפכו אותו לאיש המזוהה עימה יותר מכל עבור תושבי העיר. בשבוע שעבר הלך יוסף עמידר לעולמו, ואלפי בני האדם להם הוא סייע במהלך חייו במסירות גדולה בכו יחד עם משפחתו הענפה.

רחמים ז"ל נולד ב-1938 בעיר מוסול שבעיראק. בשנת 1951, כשהוא בגיל בר מצווה, עלה ארצה יחד עם בני משפחתו היישר למעברת קסטינה, לימים קריית מלאכי. בכך הוא היה מראשוני העולים לעיר, ונמנה יחד עם משפחתו על מייסדיה. כעבור כחמש שנים, כשהוא בגיל 18 בלבד, נשא לאישה את בחירת ליבו, זילפה, אותה הכיר בקריית מלאכי. הוא חיזר אחריה ארוכות והיא לבסוף נענתה לו. לאחר החתונה התגייס לשירות סד'יר בצה"ל, ושירת בבסיס חיל האוויר בתל נוף. עם שחרורו עבד כפועל בניין וכנהג משאית.

בשנת 1958 התחיל את הפרק המשמעותי ביותר בחייו המקצועיים. הוא החל לעבוד בחברת "עמידר" כפקיד פשוט, כזה שנותן שירות לבאים למתדפקים על דלתותיה של החברה, שסייעה לחסרי דיור להשיג קורת גג משל עצמם. בחלוף השנים הבחינו מנהליו בחריצותו הרבה, וקידמו אותו פעם אחר פעם, עד שהגיע לתפקיד מנהל הסניף המקומי של החברה בעיר. גם כאן לא הסתיים קידומו, ושנים לא רבות אחר כך הוא גם הפך למנהל המרחב של החברה. בגיל 62, אחרי יותר מארבעה עשורים וחצי של עבודה, יצא לפנסיה.

ליוסף ז"ל וזילפה נולדו תשעה ילדים – שבע בנות ושני בנים. ב-17 שנות הפנסיה שלו הוא דאג וסייג בגידול נכדיו, ובהמשך גם זכה לחבק את ניניו. בחצי השנה האחרונה חלה בסוכרת. זה קרה זמן קצר לאחר שנכדו התחתן. אחרי השמחה הוא חלה, ומאז לא הצליח להתאושש. גם כליותיו בגדו בו, והוא נזקק להשתלת כליה. גם ברגעים הקשים האלו, התמקד בדאגה לבני משפחתו – בנו ואישתו, שעברו השתלות כליה וסבלו מבעיות בריאותיות. "הוא רצה קודם כל שהם יהיו בריאים, לא היה אכפת לו מעצמו", נזכרים במשפחתו.

במהלך חג השבועות, בשבוע שעבר, נסע לבית החולים לצורך טיפולי דיאליזה. בדרך חזרה, בעקבות תאונת דרכים, נחבל ונפצע. הוא הובהל שוב לבית החולים, שם עבר בדיקות מקיפות ושוחרר לביתו. שלוש שעות לאחר שחזר הביתה והתיישב על הכורסא האהובה עליו – נדם ליבו והוא החזיר את נשמתו לבורא. "הוא היה חולה, אבל אף אחד מאיתנו לא חשב שזה יבוא עכשיו. הוא עובר טיפולי דיאליזה כבר הרבה זמן, וזה לא קל לו, אבל לא היה שום סימן שהוא הולך למות", סיפרה השבוע בתו, סמדר ברינדר.

בימי השבעה פקדו את ביתו של רחמים ז"ל אלפי בני אדם. הם זכרו לו חסד וטוב מהימים בהם סייע להם בתפקידיו המקצועיים השונים בחברת "עמידר", ובעיקר זכרו את האירוח המופלא שלו כשבאו לבקר אותו בביתו. "כשאורחים היו באים לבקר הוא היה קורן מאושר, מבחינתו אין דבר חשוב יותר מהכנסת אורחים", משחזרת בתו ציפי. בשנותיו הטובות הקים רחמים ז"ל להקת פולקלור כורדית, מתוך מטרה לשמר את המסורת גם בארץ הקודש. בשיאה – בשנות השבעים – יצאה הלהקה למסע הופעות בארה"ב, לרגל חגיגות יום העצמאות האמריקני.

חבריו, מכריו ובני משפחתו של רחמים מספרים על אדם אוהב, חייכן ומסור למשפחתו. "הוא גידל תשעה ילדים, דאג לפרנסתם ולחינוך שלהם, ועשה את הכל בצורה מופתית", מספרת סמדר. "הוא היה סבא שגאה בנכדיו ובניניו – והם היו גאים בו בחזרה". בעוד כשבועיים יתחתן נכדו של רחמים ז"ל. הוא לא יזכה להיות בחתונתו, אבל רוחו ונשמתו ודאי תהיה שם. מחבקת ואוהבת, כפי שסבא יוסף היה נוהג לעשות.

לחץ להמשך קריאה
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.