צור עימנו קשר

חדשות

תמשיכו לחכות

כבר 322 ימים שרן ויצמן מכהן כחבר מועצת העיר מבלי להתגורר בה * בפעם הבאה שראש העירייה אליהו זוהר מבטיח משהו ונתקל בגיחוך בקהל – שיביט על מקרה התנהלותו בפרשת ויצמן ויבין מדוע קשה להאמין לו * וגם: עוד כמה מילים על ועד העובדים

פורסם

בתאריך

ישבתי השבוע מול ארכיון העיתון, נברתי בגיליונות, עברתי כתבה אחר כתבה, טור אחר טור, שבהן הוזכר שמו של רן ויצמן, חבר מועצת העיר להזכירנו. כבר חודשים ארוכים שהטור הזה מלווה את הצפצוף המתמשך על החוק של ויצמן, בסיועו הישיר של ראש העירייה אליהו זוהר, ובסיועו העקיף של משרד הפנים. כבר 322 ימים, כן-כן, 322 ימים שרן ויצמן, שנבחר על ידי יותר מתשע מאות מתושבי העיר, מכהן במועצה שלה מבלי להתגורר בעיר.

הוא לא בא לישיבות. לא לישיבות מליאה, לא לישיבות ועדת התכנון והבנייה, לא לישיבות ועדת הכספים (שבה הוא חבר מטעם האופוזיציה, כלומר – הישיבה מתנהלת ללא חבר אופוזיציה). הוא לא בא לישיבה שבא הוחלט להעלות את הארנונה לתושבים בחמישה אחוזים נוספים, וב-17 אחוזים בסך הכל בתוך כשנה אחת. הוא לא בא כאשר הוחלט לקבל עובדים חדשים לעבודה בעת תכנית ההבראה, או בזמן שעובדים קיימים קיבלו שדרוגי שכר שערורייתיים. הוא לא בא לעוד הרבה ישיבות שבהן התקבלו החלטות שההשלכות הציבוריות שלהן היו מרחיקות לכת.

השבוע, כאמור, חזרתי לכל אותן הצהרות של ויצמן ושל ראש העירייה אליהו זוהר. בחודש יוני, לפני שמונה חודשים, פרסמנו את הכתבה הראשונה בעניין. בכתבה אמר ויצמן כי לא מצא זמן לשלוח מכתב פיטורים ללשכתו של ראש העירייה, ולכן טרם עזב את תפקידו. ראש העירייה זוהר, שבסמכותו לפטר חבר מועצה שאינו מגיע לישיבות, מסר אף הוא תגובה ואמר כי ויצמן יתפטר בקרוב מהתפקיד. נו, טוב.

חודשיים עברו, ובחודש אוגוסט, לפני שישה חודשים, שוב חזרנו לבדוק את הנושא בכתבה נפרדת. ויצמן הבטיח שיעזוב את תפקידו תוך ימים בודדים. אז, פרסם כותב שורות אלו אפילו כתבה שעסקה בקרב על מחליפו של ויצמן במועצת העיר. סבן או אלדר, אלדר או ציקלובר. הימים עברו, אבל ויצמן לא התפטר. שלושה חודשים אחרי, בחודש דצמבר, פרסמנו כתבה נוספת. מה עם התפטרות ויצמן, תהינו. בכל זאת, מאז שהבטיח האחרון לעזוב את מועצת העיר בתוך ימים בודדים עברו הרבה מעבר ל"ימים בודדים", וליתר דיוק – עברו עוד 12 שבועות, אבל ויצמן עודנו אוחז בכיסאו במועצה. דרשנו תשובה גם ממשרד הפנים, ושלא לייחוס אמרו לנו שם כי הנושא יטופל "בימים הקרובים ממש". גם זוהר, באמצעות דובר העירייה, מסר כי "בקרוב מאוד יחליף מועמד מרשימתו את רן ויצמן", (ציטוט מדוייק). עוד חודש עבר, בתחילת חודש ינואר ויצמן עדיין אחז בכיסאו במועצת העיר, והפעם נדרש ראש העירייה זוהר לדברים בישיבת מועצה, לאחר שנשאל בנושא על ידי האופוזיציה. "מה ההתנהלות הזאת משדרת לציבור?", תהה בפניי זוהר חבר המועצה דוד גלעם. ראש האופוזיציה, יוסי סולימני, גם הפנה את האצבע המאשימה כלפי היועצת המשפטית, עו"ד עידית יפת. "איפה את?", שאל אותה. בישיבה הזאת זוהר אמר כי "הנושא בטיפול וזה ייפתר בקרוב מאוד". מאז ה"בקרוב מאוד" עבר עוד חודש וחצי. מאז שויצמן אינו מתגורר בעיר הבטיח זוהר 4 פעמים לפחות, ועוד כמה פעמים בתגובות למעקב בטור זה אחר מספר הימים שבהן ויצמן מכהן במועצת העיר בניגוד לחוק – כי חבר המועצה יעזוב "בקרוב מאוד" את מועצת העיר.

מאז ההבטחה הראשונה ועד היום עברו שמונה חודשים. מאז שויצמן עזב את העיר לטובת מושב שפיר ועד היום עברו עשרה חודשים וחצי. בפעם הבאה שראש העירייה זוהר מבטיח משהו ונתקל בגיחוך בקהל – שיביט על מקרה התנהלותו בפרשת ויצמן ויבין מדוע קשה להאמין לו.

מה עם הגינויים?

ומה עכשיו? ובכן, עכשיו מספרים במערכת הפוליטית שויצמן יעזוב את מועצת העיר אחרי הבחירות לכנסת שיתקיימו בעוד כחודש. לפי הצהרות העבר, לא מן הנמנע שיהיה נכון להשמיט את המילה "לכנסת", ולהסתפק בכך שויצמן יעזוב אחרי הבחירות. אחרי בחירות 2018 לראשות ולמועצת העיר.

במעשיו, ויצמן לא רק בוגד בתשע מאות התושבים המסכנים שבחרו בו. הוא בוגד בעיקר בכל אמת מוסר בסיסית של אמון. של נראות ציבורית. של יראה מפני האנשים ששלחו אותו לתפקיד.

מילא ויצמן שיקר כאשר הבטיח וחזר והבטיח במהלך מערכת הבחירות כי יישאר לגור בעיר גם אילו לא ייבחר לראשות העירייה. מילא שויצמן חזר בו. הוא בטח יכול לטעון שדבריו במערכת הבחירות הייתה "אמת בשעתה", מונח שטבע בית המשפט העליון לפני כשנתיים. כאשר אמרתי את הדברים, יכול ויצמן לטעון, התכוונתי אליהם. אבל המציאות השתנתה, והחלטתי השתנתה אבל אפילו את זה הוא לא אומר, מגובה בעדה מצומצמת של מגיניו/מגיני ראש העירייה זוהר, שכועסים על כל טענה המושמעת נגד התנהלותו של האחרון, אבל לא מסוגלים לצאת בריש גלי, בבירור, בנחרצות ובעיקר בפשטות נגד העוול המתמשך של כהונת ויצמן במועצה.

הגינויים גם מצד תומכיו של זוהר, ובעיקר מצד תומכיו של ויצמן, בין אם לשעבר ובין אם בהווה, לא צריכים להישמע מפיהם בגלל שהאיש שמכהן כחבר מועצה על הנייר אבל לא בפועל עובר על החוק. הגינויים צריכים להישמע כי יש גבול לכמה אפשר לזלזל בציבור כה גדול שהביע אמון באדם, אבל זכה למקלחת צוננת של מי שלג מופשרים ישר לפרצוף רגע אחרי שמערכת הבחירות הסתיימה.

שני צדדים רעים

כתבתי כבר בעבר, בפעם האחרונה לפני כשלושה שבועות, על התנהלות ועד העובדים בעירייה. באמת שחיפשתי מילים טובות לכתוב על הוועד לדורותיו, על התנהלותו בשנים האחרונות, אבל פשוט לא מצאתי. אחרי שנים של חידלון מצידם בהגנה על עובדים שהיו זקוקים להגנתם, הם שוב הכריזו על סכסוך עבודה לפני כחודש, חזרו בהם, ולפני כשבוע שוב חזרו להכרזה המקורית ואיימו להשבית את העירייה.

כל כך הרבה דברים לא טובים קורים בעירייה בשנה האחרונה, כל כך הרבה מקרים של התנהלות בעייתית על סף השערורייתית, כל כך הרבה מקרים של סגירת חשבונות פוליטיים, ותמיד הם שתקו. עכשיו פתאום נזכרו להתעורר. מוטב אמנם מאוחר מאשר אף פעם, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות הזועקת לשמיים, על פי העובדות שפורט כאן – שהוועד לא באמת פועל מתוך רצון להגן על זכויות העובדים, אלא מתוך מניעים פוליטיים צרים.

בסיפור הזה אין צד טוב וצד רע. יש רק צדדים רעים. מחד זוהר, שמקצץ, לדבריו על פי דרישת משרדי הפנים והאוצר, את שכרם של עובדים זוטרים בו בזמן שנכנסים עובדים חדשים לעירייה, או שאחרים זוכים להטבות שכר מפליגות (למשל מזכירת לשכתו לשעבר, שעברה לשמש כמזכירת סגני ראש העיר), ומאידך ועד העובדים, שהוא הכל חוץ ממגן העובדים, גם אם בין חבריו יש כמה נקודות קטנות של אור.

ואם בכל זאת צריך לבחור את הצד הרע יותר מבין השניים, אז הצד הזה הוא ועד העובדים. למוטי מלכה, תהיו בטוחים, הם לא היו מעזים לעשות את זה. וזה, בעצם, אומר הכל על התנהלותם ותפקודם של חברי הוועד, ביחד ולחוד.

"כדי לנהל את חיינו כראוי אין עלינו אלא להימנע ממה שאנו מגנים אצל הזולת"

(תאלס)

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -