צור עימנו קשר

חדשות

שנות ההכבדה: הטרקטורים בכל פינה – על חשבונכם

פורסם

בתאריך

לא הייתה קואליציה שהכניסה את ידה כה עמוק לכיסם של התושבים כמו זו הנוכחית בראשותו של אליהו זוהר. בארנונה, בהצטרפות לתאגיד המים, במדידות הבתים המחודשות ובתשלום הצפוי על החנייה: שלוש השנים האחרונות התאפיינו בהכבדה הולכת ומתעצמת של נטל המס על התושבים. כיום, כל בית אב משלם עבור השירותים המוניציפאליים שהוא מקבל מאות עד אלפי שקלים יותר מאשר בשנת 2013. וגם: על הטעויות שבבניית שכונות המחנה וכרמי הנדיב ותהליך ההתחרדות המואץ שעובר על קריית מלאכי // בנימה אישית

כשנכנס ראש העירייה אליהו זוהר אל לשכתו בקומה השנייה בבניין העירייה הוא קיבל לידיו עירייה מפורקת. חובות עתק, תוהו ובוהו בענייני כוח אדם והעדר מוחלט של חוק וסדר בעירייה בפרט ובעיר בכלל היו רק חלק מהבעיות שהתגלו מול עיניו רגע אחרי שנבחר בעשרים ושניים באוקטובר 2013, בסיבוב הראשון, להוביל את העיר בחמש השנים הבאות.

כאשר ברקע מערכת בחירות סוערת ורוויות אמוציות, כיאה לכל מערכת בחירות, הוא נכנס לתפקיד כשרבים, רבים מאוד, צופים עבורו כישלון טוטאלי בניהול ענייני העיר. חוסר ניסיונו המוחלט בניהול מערכת ציבורית, קטנה כגדולה, הייתה הנימוק המתאים והאידיאלי מבחינת צופי השחורות, שחלקם אף ניבאו כי לא יעבור זמן רב עד שמשרד הפנים ייאלץ להתערב ולקבוע כי לעירייה תתמנה ועדה קרואה שתנהל את ענייני העיר.

במבחן הזמן, אפשר להגיד שנבואות הזעם לא התממשו. זוהר – בניגוד למה שמשוכנעים חסידיו אשר לפחות חלקם מזכירים לכותב שורות אלו את אותם מעריצים פנאטיים שהיו מוכנים, בזמנו, לחרף נפשם כדי להגן על ראש העירייה הקודם, מוטי מלכה – הוא לא מטאור שהעלה את קריית מלאכי על דרך המלך. אותם חסידים בטוחים שאם רק ייתנו לו להמשיך בשביל שבו הוא צועד, תבטיח העיר את עתידה עד שתהפוך לנוצצת שבערי הדרום (או כמו שזוהר עצמו התבטא בעבר: "פנינה כמו אשדוד").

אבל זוהר, בניגוד למה שחושבים בכירי מתנגדיו, אשר חלקם פנאטיים לכשעצמם, הוא גם לא ראש עירייה קטסטרופלי שכל צרותיה, תחלואיה ובעיותיה העכשוויות וההיסטוריות כאחד מוטלות על כתפיו. "אם קריית מלאכי הייתה יכולה למנות שני ראשי ערים, זו הייתה יכולה להיות הסיטואציה הכי טובה עבורה", אמר לי לאחרונה פעיל ציבורי מוכר כאשר ביקשתי ממנו לנתח את ראייתו האישית ביחס לעשייתו של זוהר. "ראש עירייה אחד צריך להיות כמו אליהו זוהר, שאחראי על העניינים הפנימיים, כלומר שיפור פני העיר, קידום פרוייקטים עירוניים וכו', ועוד אחד שיעסוק בענייני החוץ – כלומר קידום האינטרסים של העיר מול משרדי הממשלה, לובינג להיכללותה של העיר בפרוייקטים ארציים וכו'".

וזו בעצם התמונה כולה: כראש עירייה, זוהר הוא טקטיקן מצויין. תנו לו פרוייקט קצר טווח והוא ישיג תוצאות נהדרות. בשלוש השנים האחרונות הוא הוכיח יכולות ביצוע לא מבוטלות בכלל. הוא דחף, קידם, המריץ והביא לידי הבשלה פרוייקטים שבמשך שנים היו על הנייר במקרה הטוב, או בגדר דיבורים בעלמה במקרה הפחות טוב. כדי להוכיח את הטענה הזאת מספיק להביט על "הטרקטורים בכל פינה בעיר", כדבריו של אחד ממקורביו של ראש העירייה.

זוהר. נטל המס עלה, ועלה, ועלה ועוד יעלה

זוהר. נטל המס עלה, ועלה, ועלה ועוד יעלה. צילום: ליאור אלון

מנגד, זוהר הוא אסטרטג גרוע. הוא רואה קצר, ושוכח את הארוך. הכישלון הבלתי נתפס שלו בהתנהלותו של משרדי הממשלה בשלוש השנים האחרונות, אותו פירטתי בטור קודם שכתבתי כאן לפני כחודש תחת הכותרת "נכשל סדרתי" הוא אדיר. אפילו הישגיו של ראש העירייה לשעבר מוטי מלכה, שהוחרם, נודה ונותק כמעט מכל קשר מול ממשלת ישראל במהלך הקדנציה השנייה שלו, השיג ממשרדי הממשלה יותר מזוהר. ובהתחשב בעובדה שמלכה השיג מעט מידי, הרי שעבור זוהר מדובר בשיא שקשה מאוד היה לשבור. אבל הוא שבר אותו. ועוד איך שבר.

השלכות הכללתה של קריית מלאכי בכל אחת מהתכניות הארציות שבהן היא לא נכללה בשנים האחרונות, ממפת ההטבות במס הכנסה של משרד האוצר, דרך פרוייקט שיקום שכונות של משרד הבינוי והשיכון עד סבסוד להוצאות תכנון ופיתוח לכאלו שיבקשו לבנות את בתיהם בקריית מלאכי – הן חיוביות, דרמטיות והרות גורל בצורה שקשה לתאר. בטווח הקרוב והרחוק הן יביאו אוכלוסיות חדשות וחזקות לעיר, הן יחסכו לתושביה אלפי ועשרות אלפי שקלים בשנה במס הכנסה והן יאפשרו שיפוץ ושיקום מאסיבי של שכונות שכוחות אל. אבל קריית מלאכי לא כלולה בהן. לא בתכנית הראשונה, ולא בשנייה, ולא בשלישית ולא ברביעית ולא בחמישית. בכל המקרים זה התחיל עם הבטחות גדולות – והסתיים עם התרסקות אל קרקע המציאות המרה, שבה התברר שוב ושוב, ושוב, כי בדומה לקדנציה הקודמת, גם בקדנציה הנוכחית לראש עיריית קריית מלאכי יש אפס השפעה במשרדי הממשלה.

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה, אומר דודו טסה באחד משיריו, אבל בכל הקשור לראייה והעשייה האסטרטגית של העירייה בשלוש השנים האחרונות – הכישלון אכן מפואר, אבל גם החלומות נשארים במגירה.

משלמים יותר

ואלו לא רק התכניות הממשלתיות הארציות שברובן ככולן קריית מלאכי נעדרת מהן. לא היה בהיסטוריה של קריית מלאכי ראש עירייה שהכניס את היד כל כך עמוק לכיסם של התושבים כמו שעשתה העירייה בראשותו של אליהו זוהר בשלוש השנים האחרונות. נכון, אמנם זוהר נאלץ להתמודד עם גירעון עצום מימדים בעת שנכנס לתפקיד, אבל הוא עשה את זה בדרך הכי קלה ונוחה, מהסוג שלא דורשת מאמץ רב מהסוג של, נגיד, להביא כסף ממשרדי ממשלה למיניהם.

הארנונה זינקה. במצטבר, תושבי קריית מלאכי משלמים בשנת 2016 ארנונה גבוהה בשיעור של כתשעה אחוזים לעומת זו ששילמו בשנת 2013. חמישה אחוז מתוכם הייתה העלאה חריגה שאושרה על ידי משרד הפנים כחלק מתכנית ההבראה. בכסף, מדובר על כמה מאות שקלים בשנה עבור דירה ממוצעת בעיר. כך הצליח זוהר להגדיל את הכנסות העירייה בכמה מיליוני שקלים בשנה. ככה זה בקריית מלאכי, ובעצם בישראל בכלל: המנהיגים (במקרה הזה לא זוהר, אלא קודמו) נכשלים, ואת החשבון מקבלים האזרחים. אגב, כדאי להזכיר שהעלאת ארנונה נוספת בשיעור של חמישה אחוזים נוספים בוטלה אחרי שמליאת המועצה כבר אישרה אותה. חצי נחמה.

במקביל להעלאת הארנונה ולמרות תכנית ההבראה, נופח מערך כוח האדם של העירייה ושל הגופים הקשורים בה בעובדים חדשים, שלפחות בחלק מהמקרים נחיצותם מוטלת בספק.

תאגיד המים בא לעולם. ההסברים שליוו את כניסתה של העיר לתאגיד, אין בכלל ספק, היו אחת מגניבות הדעת הגדולות בהיסטוריה.  ההפחדות עבדו שעות נוספות. אי אפשר לבנות תשתיות חדשות, אמרו לנו. אין לנו כסף לזה, התשתיות שקיימות ישנות ויקרסו בקרוב, הוסיפו. המחירים, הבטיחו לנו, יעלו לכל היותר בכמה אחוזים בודדים, ארבעה לכל היותר. מקסימום.

אבל דעת הקהל הציבורית, שהייתה רובה ככולה נגד ההצטרפות לתאגיד, לא הפריעה לחברי המועצה לאשר ברוב קולות את ההצטרפות. "אני אחראי, זה יעזור לקריית מלאכי", אמר אז ראש העירייה אליהו זוהר. מאז המציאות ידועה: חשבונות המים והביוב של רבים מהתושבים זינקו בשיעור של עשרות אחוזים, לפעמים אפילו מאות אחוזים. תושבים המתגוררים בבניינים מתפוררים בשכונת קיבוץ גלויות גילו שהצריכה המשותפת שלהם נסקה לשמיים. לשמיים? בעצם לחלל, הרחק מהאטמוספרה.

מותר היה לאליהו זוהר ולחברי הקואליציה שלו לתמוך בהצטרפות לתאגיד ולנמק מדוע זה המהלך הנכון וההכרחי, אבל אסור היה להם להאכיל את הציבור בלוקשים מהסוג שהם האכילו אותו. תושבי קריית מלאכי, כמו תושבי ישראל כולם, משלמים מידי חודש אגרת ביוב. מי שמבקש לבנות את ביתו נדרש גם לשלם היטל פיתוח (שזינקו לכשעצמם פי שלושה ויותר). זה כסף שנכנס לעירייה באופן שוטף, קבוע. בשנה מדובר על מיליוני שקלים רבים. הכספים מאגרות הביוב והיטלי הפיתוח הללו אמורים להיות מיועדים לדבר אחד בלבד: שיפוץ, שדרוג והקמה של תשתיות מים וביוב. במקום להסביר למה כדאי להיכנס לתאגיד, העירייה יכולה הייתה לקחת את הכספים שמשלמים התושבים ולהשתמש בהם לצרכים שמלכתחילה היא מחוייבת להשתמש בהם עבורם: פיתוח התשתיות שלה. בישראל, גם היום, יש עשרות רשויות שלא הצטרפו לתאגידי המים והביוב. האם התשתיות שם קורסות? האם הרשויות שם אינן מבצעות עבודות פיתוח ושדרוג של תשתיות קיימות? התשובה ברורה, וגם המסקנה: העירייה החליטה להצטרף לתאגיד, ואת המחיר משלמים, כרגיל, התושבים.

הבתים הורחבו. עוד תחום שבו הכניסה העירייה את היד עמוק לכיסם של התושבים הוא במדידה המחודשת שהוחלט לבצע לאלפי בתים ודירות בעיר. יש אמנם הכרח בביצוע מדידות מפעם לפעם על מנת לעקוב אחר שינויים בהיקפי הבתים, אבל תושבים רבים שדווקא לא עשו כל שינוי בביתם גילו שככה פתאום, בלי שהוסיפו אפילו לבנה אחת, ביתם גדל בשישה, שמונה, עשר ועשרים מטרים. איך? אלוהים יודע. המודדים באו באישון צהריים, פלשו (באופן חוקי, יש להדגיש) לחצרות הבתים, מדדו את מה שמדדו, והמסקנות נשלחו בדואר. אחד נדרש לשלם עוד אלפיים שקלים בשנה. אחר עוד אלף. שלישי עוד חמש מאות. ביקשתי השבוע מהעירייה את הנתונים שנוגעים לתוספת הכספית ממנו היא נהנית בעקבות המדידות המחודשות שבוצעו. תשובה טרם התקבלה, אבל יהיה סביר להניח כי מדובר במאות אלפי שקלים בשנה. עוד מאות אלפי שקלים בשנה מכיסם של התושבים, לא תמיד עם הסבר מניח את הדעת בצידם.

חנייה תמורת כסף. כולם מסכימים, מהתושבים, דרך הסוחרים ועד הפוליטיקאים, שיש לפתור את מצוקת החנייה הבלתי נגמרת (והמתעצמת) במרכז העיר. זו מצוקה שמלכתחילה נולדה בחטא (גם במקרה הזה, ראוי לציין: בקדנציות קודמות), ועכשיו מעסיקה רבים. גם במקרה הזה מתכוונת העירייה להשית על התושבים מס נוסף: מדבקת תושב שתעלה 50 שקל בשנה ואותה יידרשו התושבים לרכוש מחדש בכל שנה, וכשישה שקלים לשעת חנייה החל מהשעה השנייה.

בראייה כוללת, יש בהטלת "מס חנייה" צידוקים כלכליים ואפילו צידוקים סביבתיים. אין סיבה שתושב העיר שמחזיק חנות במרכז המסחרי יבוא אליה בבוקר עם רכבו – אלא אם הוא זקוק לו לצורכי עבודה – ויתפוס חנייה שיכולה לשמש לקוחות משמונה בבוקר ועד שמונה בערב. זו גם אחת השאלות שנדונות בימים אלו בעירייה ביחס לאותם בעלי עסקים: מה תהיה מדיניות התשלום עבור החנייה כלפיהם. האם הם יידרשו לשלם כשאר התושבים? האם הם יהיו זכאים לחנייה חינם ללא הגבלה בקרבת החנות שלהם? האם הם יקבלו הטבות בתעריפים, אך לא פטור מתשלום? על כל השאלות האלו תצטרך העירייה לענות בקרוב, לפני שהחברה שזכתה במכרז תחל את פעילותה והתושבים יידרשו לשלם עבור הזכות לחנות.

גם במקרה הזה, השורה התחתונה היא שכולנו נאלץ לשלם, ולשלם הרבה יותר. כמה חבל זה שאת כל הבעיה הגדולה הזאת אפשר היה לפתור לו רק הייתה חנייה תת קרקעית במרכז "בית גיל".

בסיכומו של דבר, כל בית אב בקריית מלאכי משלם היום, במצטבר, לכל הפחות מאות שקלים בשנה יותר מאשר היה משלם עד לפני שראש העירייה זוהר נכנס לתפקידו. בחלק לא מבוטל מהמקרים מדובר על אלפישקלים יותר בשנה. זו עובדה סטטיסטית מוחלטת שאינה נתונה לויכוח, ובעתיד הלא רחוק הסכום הזה יגדל אפילו יותר.

"מה לעשות, כדי להיות עיר מתוקנת התושבים צריכים לשלם יותר", אמר לי בשבוע שעבר אחד מאנשיו של ראש העירייה. "באשקלון משלמים ארנונה דיי דומה לקריית מלאכי, משלמים על חנייה, יש תאגיד מים ויש היטלי פיתוח בדיוק כמו אצלנו. אז אם אנחנו רוצים להיות כמו אשקלון, אנחנו צריכים לשלם כמו באשקלון". התיאוריה הזאת מפי מקורבו של זוהר יכולה להיות נכונה בחלקית בלבד: תושבי אשקלון לא משלמים על חנייה בשעתיים הראשונות. בכלל. בלי שעה ראשונה חינם ושעה שנייה בחצי מחיר. באשקלון מנהל גם ראש העירייה שם, איתמר שמעוני, מאבק רב-חודשים נגד תאגיד המים המקומי. הוא טוען בעצמו כי מדובר בתאגיד שעושק את התושבים ופוגע בהם, שגובה מהם כספים שלא לצורך. לא פעם התבטא שיעשה כל שביכולתו כדי להפסיק את פעילות התאגיד, אבל כידוע, מרגע שרשות מקומית מצטרפת לתאגיד, נחשב הדבר בבחינת שגר ושכח. דרך חזרה אין.

תושבי אשקלון גם משלמים, ברובם, ארנונה נמוכה מזאת שמשלמים תושבי קריית מלאכי: באשקלון נהוגה שיטת תשלוםדיפרנציאלית. כלומר, אלו שמתגוררים בשכונות וותיקות יותר, שמאכלסת לרוב גם תושבים במצב סוציו-אקונומי נמוך, משלמים ארנונה בשיעור של 33.4 ש"ח למטר לשנה בלבד. התושבים המתגוררים בשכונות היוקרתיות ביותר באשקלון משלמים גם את הארנונה הגבוהה ביותר: 42 שקלים למטר לשנה. בטווח יש עוד שתי דרגות תשלום – 36.2 ש"ח ו-38 ש"ח למתגוררים בשכונות ביניים, "רגילות".

לעומת זאת, תעריף הארנונה בקריית מלאכי אחיד: 39.7 ש"ח למטר לשנה, לאלו המתגוררים בשכונות קיבוץ גלויות, הרצל וויצמן ולאלו המתגוררים בשכונת גבעת הסביונים החדשה והיוקרתית. המשמעות היא שתושב שכונת הרצל משלם תעריף ארנונה נמוך רק במעט ליתר דיוק: שני שקלים למטר בשנה פחות) מתושב שכונות אפרידר וברנע באשקלון, הנחשבות ליקרות והיוקרתיות ביותר בעיר החוף.

אבל אני – כמו רבים מתושבי קריית מלאכי, אני מניח – מוכן לקבל את גרסתו של המקורב. עכשיו כל מה שנשאר הוא שעיריית קריית מלאכי תספק את השירותים הראויים לתושביה כך שנוכל להגדיר אותה "עיר מתוקנת".

בנייה לדורות?

הטעות הכי גדולה של זוהר, בפן הטקטי והאסטרטגי כאחד, היא ללא ספק הקידום המאסיבי של הבנייה בשכונות החדשות. זה אמנם רעיון קוסם לראות את קריית מלאכי צומחת וגדלה ל-30 ו-40 אלף תושבים, אבל כדי שזה יקרה העירייה חייבת לייצר לעצמה מקורות הכנסה שיאפשרו לה לתת שירות נאות, ראוי ומתקדם לתושבים החדשים והוותיקים. במצב הנוכחי, קריית מלאכי תוסיף למצבת בתי האב בה עוד כאלף בתים בתוך כשנה מהיום, אך לא תוסיף, כמתבקש, הכנסות לתקציבה. המשמעות היא גירעון מובנה של כמה מיליוני שקלים בשנה בבסיס התקציב.

זוהר היה צריך לנצל את האינטרס המובהק של המדינה להגביר את קצב בניית הדירות כדי להפעיל לחץ על משרדי הממשלה, ובראשם משרד הפנים והאוצר. אלו היו צריכים, לדרישת העירייה, להירתם לפתור את בעיותיה רבות השנים של קריית מלאכי בתחום התקציבי. וזה בידיהם: משרד האוצר רשאי ויכול, ברצותו, להעניק הטבות תקציביות מרחיקות לכת לעיר עם מאפיינים כמו שלנו. כך גם משרד הפנים, שרשאי להורות על שינויי גבולות וחלוקת הכנסות. העירייה יכולה הייתה, למשל, להבהיר כי לא תקדם את הליך הבנייה בשכונות המחנה וכרמי הנדיב עד אשר יאושר הסכם ההכנסות (הרע, לטעמי) עם באר טוביה. אבל הדרך אצה לבכירי העירייה, ובעתיד הלא רחוק כולנו עלולים לשלם על זה, וביוקר.

אמנם לאחרונה הודיע ראש העירייה על הישג מול מינהל התכנון, שיאפשר שיווק מלא של איזור התעשייה בתימורים בלא קיום השדרוג התחבורתי הנדרש בתב"ע תכנית בניין עיר הנוכחית של המקום, אבל כידוע, תושבי תימורים שפכו מים צוננים על ההצהרות האלו, ויעבור עוד זמן רב, אם בכלל, עד שההצהרות של העירייה יבואו לכדי מימוש.

בשלוש השנים האחרונות, תחת כהונתו של זוהר, עוברת העיר גם תהליך התחרדות מואץ. מערכת החינוך הדתית בקריית מלאכי זוכה לתעדוף תקציבי מובהק (כך על פי נתוני משרד החינוך והעירייה עצמה); שעות הפתיחה בבריכה שונו לרעת האוכלוסייה המסורתית במה שהיווה פגיעה בסטטוס קוו רב השנים; אולם המתנ"ס מארח כיום יותר מופעים, הופעות ואירועים דתיים וחרדיים מאשר אי פעם, כנראה גם יותר מאשר אירועים המופנים לציבור הרחב; אירועים ציבוריים שהיו בעבר לא מופרדים הפכו למופרדים; נשים אינן מופיעות באירועים ציבוריים רבים (כעניין שבעובדה. בכוונה או לא – כל אחד ואחת יחליט לעצמו); המוסדות הדתיים והחרדיים צומחים בקצב מסחרר ובכל מקלט שכונתי צומח כולל או בית תפילה, יש שיאמרו כמענה לביקוש הגדל כתוצאה מהשינוי הדמוגרפי המתרחש לנגד עינינו.

בתקופתו של זוהר קריית מלאכי אכן משתנה, זוהי עובדה. תנופת הפיתוח ניכרת בכל פינה, המרחבים הציבוריים משודרגים, גנים חדשים וחדישים נבנים והתשתיות מוחלפות. אבל על כל זה ועוד תושבי קריית מלאכי שילמו בשלוש השנים האחרונות – וישלמו גם בשנים הבאות – במיטב כספם.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    05/10/2016 ב 16:01

    אין לי בעיה לשלם עוד מסים,רק בתקווה שאקבל שירותים בהתאם לתשלום אותו אני משלמת. אין לי חניה ליד הבית,אין לי פח מחזור ליד הבית,אין לי גינה,אין תשתיות אפילו לא בדרך לקבורה….אבל אני עוד אופטימית.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חדשות

נציבות שירות המדינה חוקרת חשדות נגד עובד בכיר במועצה הדתית

חשיפה: בשבועות האחרונים נחקר עובד בתחום הכשרות במועצה, לאחר שמידע שהגיע לידי הנציבות העלה חשד כי במקביל לעבודתו הוא משמש משגיח במפעלים מחוץ לגבולות ישראל. על פי גורמים שונים, גם הרב יוסף בלוי, הממונה על המועצה, מסר עדות בפרשה. המועצה הדתית: "אמינותו של העובד אינה מוטלת בספק"

פורסם

בתאריך

על ידי

מזה מספר שבועות שנציבות שירות המדינה מנהלת חקירה נגד עובד בכיר במועצה הדתית, בחשדות שונים הקשורים לתחומי עבודתו. כך עולה ממידע שהגיע לידי "המקור". בנציבות אישרו את קיומה של החקירה ואמרו כי "אכן מתקיימת חקירה בעניינו של העובד", אך סירבו למסור פרטים אודותיה.
לפי מידע שהגיע לידינו, החקירה מתמקדת בין היתר בטענה לפיה העובד, הנחשב לאחד הבכירים במועצה הדתית, שוהה בתדירות גבוהה מאוד בחו"ל – כשבועיים לערך בכל חודשיים, קרי כמעט 100 ימים בשנה. זאת, אף שהוא עובד במשרה מלאה במועצה. במסגרת החקירה מסר עדות גם הממונה על המועצה הדתית, הרב יוסף בלוי, וכן נחקר העובד עצמו. לא ידוע האם עובדים נוספים מסרו עדות בפרשה.
החקירה בנושא מתנהלת כבר מספר שבועות לכל הפחות, וגורמים הבקיאים בפרטים מסרו כי רשויות נוספות מעורבות בה, וכי ייתכן ופרטים נוספים יתגלו כבר בתקופה הקרובה. מעדויות שאספנו השבוע עולה כי העובד המדובר מנהל קשרים קרובים מאוד עם בעל מפעל באיזור, שאף מימן עבורו בעבר עשרות נסיעות עבודה לחו"ל – אשר טיבם ונחיצותם לא ברורה עד תום, בייחוד לאור תפקידו הבכיר של העובד. כמו כן, לא ברור מה מעשיו של העובד בעת נסיעותיו לחו"ל, שכן תפקידו במועצה הדתית אינו מצריך את שהותו בחו"ל, ודאי לא פרקי זמן כל כך ארוכים.
מעדות שהגיעה לידינו מפיו של עובד בכיר במפעל המדובר, שהתנהל מול העובד מהמועצה הדתית, עולה כי עובד המועצה ניהל כאמור יחסים קרובים עם בעלי המפעל ואף היה מצוי עימו בקשרי חברות – אף שהוא אמור לשמש כמפקח מטעם הרבנות על המוצרים המיוצרים במפעל. "הוא היה מבלה אצלו שעות במשרד בפגישות בדלתיים סגורות", סיפר גורם שעבד במפעל עד לפני זמן מה. "מה היה שם? לא יודע. המשגיחים היו יוצאים להשגחות בחו"ל במימון המפעל. כרטיסים, אוכל ושתייה. העובד המדובר היה נוסע לכל מיני מקומות. לסין, המון לאירופה, פולין. כולם ידעו שהוא עובד במועצה הדתית".
לטענתו של העובד, הדרישה למשגיח מגיעה מטעמו של המפעל עצמו בזמן יצור מסוים בחו"ל, אך המשגיח המדובר היה לעיתים מקבל הוראות ישירות מהמשרד, "היו אומרים לו על מה רוצים שהוא יסתכל ועל מה לא להסתכל. זה היה נראה תמוה, כי תפקידו של המשגיח לומר מה צריך, ולא הפוך", אמר. מנגד, טענו השבוע גורמים במועצה הדתית כי מדובר בטענות חסרות שחר, שכן תחתיו של העובד המדובר כפופים מספר עובדים נוספים- ועל כן אמינותו המקצועית אינה מוטלת בספק.
מפניית "המקור" לעובד המדובר הוא טען תחילה כי כלל לא מתנהלת חקירה בעניינו, אך לאחר חשיפת חלק מהמידע אישר כי אכן מתנהלת כזו אך הוא אינו יכול להוסיף פרטים בנושא.
מנציבות שירות המדינה נמסר בתגובה: "אכן מתקיימת חקירה בעניינו של הנדון. אדגיש כי אגף החקירות בנציבות שירות המדינה אינו מוסר פרטים אודות חקירות מתנהלות".
מהמועצה הדתית נמסר בתגובה: "מבקר המדינה ביצע בדיקה בנושא ומצא את הכל כשורה. מדובר בעובד מצטיין ומומחה בעל שם עולמי המבוקש על ידי גופי הכשרות הגדולים בעולם והפיקוח בחו"ל נעשה באישור ובהסכמה של הממונים על המועצה הדתית והרב הראשי לקרית מלאכי, הרב חיים פינטו שליט"א. יודגש כי הימים בהם הוא יוצא לפיקוח כשרות בחו"ל מוצהרים כחופשה ללא תשלום. אמינותו של העובד אינה מוטלת בספק ואנו בטוחים כי כך גם יעלה בתוצאות החקירה של הנציבות".

לחץ להמשך קריאה

חדשות

"מבקרי השלטון בדקו מה נעשה כאן בארבע וחצי השנים האחרונות?"

בעירייה החלו השבוע בעבודות שיפוץ ושדרוג של 19 גני ילדים לקראת שנת הלימודים הבאה- בסיומם יוצבו מתקנים חדשים ומעליהם רשת הצללה. מגרש הקטרגל בשכונת גבעת הסביונים יהיה מוכן בעוד כחודשיים, ואילו הטיילות החדשות ירושתו במצלמות. "העיר מתחדשת- ולא רק בחצי השנה שלפני הבחירות", אמר גורם בעירייה

פורסם

בתאריך

על ידי

בימים האחרונים, מאז צאתם של ילדי ישראל לחופשת הקיץ השנתית, החלו בעירייה בשיפוץ מסיבי של גני הילדים לקראת שנת הלימודים הבאה.
מדובר בשיפוץ של 19 גנים ברחבי העיר כולה, במסגרתו יוחלפו האבנים המשתלבות בחצרות, תשודרג הצנרת וכן תוקם חצר חדשה עם דשא סינתטי, מתקנים מתקדמים והצללות.
גורמים בעירייה התייחס השבוע לשיפוץ וטענו כי מתחילת הקדנציה של ראש העירייה המכהן שופצו לא פחות מ-25 גני ילדים, שעברו שדרוג משמעותי על מנת להתאימם לצרכי הילדים. "מתנגדיו של ראש העירייה אוהבים לטעון שהשיפוצים נעשים רק לקראת הבחירות, אבל לא מתאמצים לבדוק מה נעשה כאן ארבע שנים וחצי. בגלל שיש בחירות הם רוצים שנעצור את ההתפתחות של העיר? ראש העירייה שדרג וימשיך לשדרג את העיר בכל התחומים למען התושבים", אמר השבוע אחד מהם ל-"המקור".
נוסף לשיפוץ גני הילדים, ממשיכה העירייה בהקמת הטיילת המרשימה המקבילה לשכונת גבעת הסביונים החדשה, שתכלול שביל חדשני לרוכבי אופניים, מדשאות מוריקות, גן שעשועים וכן עמדות מנגל, ותיחנך ככל הנראה במהלך החודש הבא (אוגוסט). בסמוך אליה, יוקם מגרש קטרגל חדיש ומפואר שהעבודות לשם הקמתו כבר החלו והוא צפוי לעמוד לרשות התושבים לקראת חגי תשרי.
בעירייה סיפרו השבוע כי מיד עם סיום העבודות על הטיילות בכל רחבי העיר הן ירושתו על ידי מצלמות שיתעדו 7/24 את הנעשה בשטחים הציבוריים- זאת במטרה למנוע אירועי ונדליזים ואלימות. "העירייה השקיעה מאות אלפי שקלים בשדרוג פני העיר למען התושבים וחשוב מאוד לשמור על זה", אמרו שם.
יש לציין כי בעבר הבטיחו בעירייה שהטיילת בשכונת גבעת הסביונים תיפתח כבר בחודש אפריל, אולם עדכנו כעת את תאריך היעד והעריכו כי החניכה הרשמית תיעשה בחודש הבא.
בניית הטיילת החדשה בשכונת גבעת הסביונים מתבצעת בו זמנית עם שיפוץ הטיילת הקיימת לאורכן של היציאות הדרומיות מהעיר- מאזור בית הספר הראל ועד תחנת הדלק פז, בסופה של שכונת קיבוץ גלויות, שנבנתה לפני 20 שנים.
פרויקט ההקמה הענקי, שאורכו יעמוד על כקילומטר וחצי ועלותו המוערכת היא כ-6-8 מיליון שקלים, עתיד לשנות את פני העיר כולה, עת יחבר בין הטיילת המתהווה בשכונת גבעת הסביונים לבין הטיילות הנוספות באזורי היציאה מהעיר, באזור שכונת המחנה ולאורכה של שכונת קיבוץ גלויות.
לדברי ראש העירייה זוהר, העלות הכוללת של הקמתן ושיפוצן של הטיילות השונות בעיר עשוי להגיע לסכום של 20-15 מיליון שקלים.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

שיפוץ כפול

למרות שהעבודות לשדרוגו הסתיימו רק לפני שבעה חודשים, עובר הכיכר ברחוב בן גוריון בעיר שיפוץ נוסף ממש בימים אלו- בעלות נוספת של עשרות אלפי שקלים. "הורסים ובונים כאילו זה לגו. מדובר פה בכסף ובאיכות החיים של כולנו", אמר תושב העיר. העירייה בתגובה: "הקבלן מבצע תיקונים לליקויים שנתגלו בבדיקה שערכנו"

פורסם

בתאריך

על ידי

שבעה חודשים בלבד מיום סיום עבודות השיפוץ וההקמה של הכיכר החדש בשדרות בן גוריון בעיר (סמוך לבנק לאומי), הרסו לפני כשבועיים עובדי קבלן מטעם העירייה את הכיכר במטרה לשדרג אותו בשנית.
לטענת גורמים בעירייה, הסיבה לשיפוץ החוזר נעוצה בהיותו של הכיכר שנבנה רק לאחרונה "רחב מידי", ועל כן יש להקטינו על מנת שיעמוד בתקן ויוכל להכיל את התנועה הרבה החולפת על פניו.
כזכור, לפני קצת יותר מחצי שנה הודיעו בעירייה על סיום עבודות השדרוג וההקמה של כיכר בן גוריון וכן הכריזו על פתיחת עבודות הפיתוח לאורכו של הרחוב כולו. העבודות האינטנסיביות, כללו אז הקמת חומה חדשה המהווה 'חוצץ' בין הבניינים הסמוכים לבין המרחב הציבורית, ריצוף מחדש של הרחוב באבנים משתלבות, ריבוד הכביש ושיפוץ כיכר התנועה במקום. עם סיום העבודות על הכיכר, המפגיש את הצירים הראשיים רש"י ובן גוריון, החלו בעירייה בשדרוג קטע הכביש שבין כיכר בן גוריון לכיכר ז'בוטינסקי ('הכיכר של סופר'), ועבודות אלו נמשכות גם בימים אלו ואמורים להסתיים בשבועות הקרובים.
אלא שכעת מתברר כי חרף ההשקעה הגבוהה בעבודות השדרוג שנעשו ברחוב בן גוריון בעיר החליטו בעירייה לבצע את העבודות על הכיכר בשנית, מה שמצריך לכאורה הוצאה כספית נוספת שעלותה עשרות אלפי שקלים. "רק לפני חצי שנה נבנה הכיכר החדש", אמר השבוע תושב זועם בשיחה עם "המקור", והוסיף: "מדובר פה בכסף של כולנו. בחמש השנים האלה העירייה נכנסה לנו עמוק לכיס ולא מובן לי איך אפשר להיות כל כך אדישים לכספים האלה", הוסיף.
תושב אחר, שהבחין בנו מצלמים את העבודות, ציין כי לדעתו מדובר בניצול כספי ציבור לצרכי בחירות, "עשו אותו דבר גם בטיילת. הורסים ובונים מחדש כאילו זה לגו כדי להראות שעושים משהו. למישהו יש ספק שמדובר בבזבוז המשאב הציבורי בעיתוי כל כך תמוה, ארבעה חודשים וחצי לפני הבחירות?", אמר.
עיכוב מקובל או הון פוליטי?
הטענות אודות תעמולת בחירות מצד השלטון הנוכחי נשמעו השבוע גם בהקשר מגרש הקטרגל החדש בקיבוץ גלויות. מספר תושבים, חלקם מתגוררים בשכונה ואחרים בסביבתה, תהו השבוע מדוע שערי המגרש החדיש נותרו סגורים חרף הודעת העירייה על סיום העבודות בו, והוסיפו כי הם חשים שמישהו רוצה לגזור קופון על חשבון האינטרס הציבורי, "המגרש הזה רשום על ללו זוהר, לאף אחד אין ספק", אמר תושב העיר, שהסביר, "עם זאת, לא ברור מדוע מתעכבים עם פתיחת המגרש. לא ייתכן שילדים לא יכולים להיכנס פנימה ונאלצים לסכן את חייהם בטיפוס על הגדר רק בגלל שבעירייה רוצים לכאורה לערוך טקס פתיחה ראוותני. מישהו פה חושב הפוך", אמר התושב.
תושב אחר, המתגורר ממש בסמוך למגרש הקטרגל, סיפר כי בימי השבת מטפסים עשרות ילדים מעל הגדר הגבוהה במטרה ליהנות מהמגרש המפואר, ולאחרונה אף הצליח אלמוני לפרוץ את המנעולים ולהותיר את שערי המגרש פתוחים ללא ידיעתה של העירייה.
מעיריית קריית מלאכי נמסר בתגובה: "לגבי הכיכר בסמוך לבנק לאומי, הרי שהעבודה המתבצעת כעת נעשית לבקשתה של העירייה לאחר שזו מצאה ליקויים בביקורת שערכה אחר עבודתו של הקבלן. בעניין מגרש הקטרגל בשכונת קיבוץ גלויות, היות ומדובר במגרש סינתטי נדרש אישור של פיפ"א לשם פתיחתו, ולכן העיכוב בחניכתו. ברגע שיתקבל האישור יערך טקס מכובד".

המגרש בקיבוץ גלויות. "מישהו חושב הפוך" (צילום: יח"צ)

לחץ להמשך קריאה