צור עימנו קשר

דעות

קרב אבוד מראש

הכתבה הביקורתית כנגד מי שהיה אחד האנשים החזקים במשק (שנגנזה בהמשך), בקשת התגובה, הטלפון החוזר מהדובר רני רהב והמחשבות על מידת ההערכה של תושבי העיר והסביבה לחייהם וחיי יקריהם. אבי מלול עבר בסמוך לתחנת הכוח ונזכר באירוע מכונן בחייו

פורסם

בתאריך

כיצד ניסיתי להילחם בטייקון והובסתי ללא קרב? לפני 11 שנים כתבתי בעיתון ״זמן דרום״ של מעריב כתבה ביקורתית נגד הקמת תחנת הכח בבאר טוביה על ידי נוחי דנקנר, הטייקון שהוכתר שנה קודם לכן כיקיר העיר קרית מלאכי. בסיום הכנת הכתבה, פניתי לחברת אי.די.בי. וביקשתי לשוחח עם מר נוחי דנקנר, אז האיש הכי חזק במשק הישראלי, מי שהיה באותם ימים היו"ר של חברת האחזקות העוצמתית.
מעבר לקו ענתה לי המזכירה, אמרתי לה שאני כתב בעיתון מקומי בקרית מלאכי ואני מבקש לדבר עם מר דנקנר. המזכירה כמובן שאלה באיזה נושא, אמרתי לה שרבים בקרית מלאכי תוהים, הכיצד זה שהאיש שקיבל את אות יקיר העיר קרית מלאכי לפני שנה, החליט להקים בכניסה אליה תחנת כח שתסכן את בריאות התושבים?
המזכירה של דנקנר שתקה לרגע ואז שאלה בהלם: 'את מי ביקשת'? ואני השבתי בנונשלנטיות של בוב וודוורד, העיתונאי האגדי שחשף את פרשת ווטרגייט: ״את מר נוחי דנקנר". באותו רגע הבנתי שהמזכירה היתה כבר משוכנעת שמדובר בטיפש או מקומונואי שעדיין לא מודע למעמדו הרם של נוחי דנקנר. היא אמרה לי בפשטות: "יחזרו אליך". אחרי פחות משעה קיבלתי טלפון מעוזרו האישי של האיש הכי חזק במשק הישראלי. 11 שנים עברו מאז, ואני זוכר היטב את השיחה הקצרה הזו ביני לבין העוזר של דנקנר. ״אתה יודע מי זה דנקנר?" שאל אותי העוזר ורצה להעביר לי מסר בעצם שחבל לי על הזמן ועל העבודה שאני משקיע בהכנת הכתבה. אבל שמרתי על קור רוח ועניתי בצורה עניינית ומלאת ביטחון עצמי: "כן. יו"ר אי.די.בי.", אך העוזר המשיך, שאל וענה: ״ומי הבעלים של העיתון? אה עופר נמרודי". כך החלה והסתיימה השיחה, ממש כמה שניות, כאשר בסיומה הוא הבטיח שעוד יחזרו אליי עם תגובה מסודרת.
הבטיח וקיים. ואכן בשעות הערב המוקדמות התקשר אלי רני רהב, דובר החברה. פעם נוספת נאלצתי להתמודד עם השאלה הזהה שבחנה את רמת שפיותי. ״אתה יודע מי זה נוחי דנקנר?" שאל רהב ועניתי שוב את אותה תשובה שעניתי לעוזר עם תוספת קטנה: ״כן, יו"ר קונצרן אי.די.בי. וגם יקיר העיר קריית מלאכי". רהב ניסה להוריד אותי מהידיעה ואמר שדנקנר בסך הכל עושה טובה לקרית מלאכי כי תחנת הכח תעסיק מאות עובדים מהעיר. לא התביישתי ואמרתי לו: ״ממש נחמד, על קברי העובדים יהיו רשומים דברי שבח והודיה לנוחי דנקנר על מקור התעסוקה שסיפק להם". הוא גם ניסה לשכנע אותי שתחנת הכח בבאר טוביה אינה מסוכנת, והביא כדוגמה את ביתו הסמוך לתחנת כח. שאלתי אותו איפה הוא מתגורר, והוא ענה שהוא מתגורר בטבעון. מיד הסברתי לו שהמרחק מתחנת הכח בבאר טוביה לבתים של התושבים בקרית מלאכי ובמושבים הסמוכים יחד עם מרכז הקניות "ביג" הוא מטרים ספורים, ואילו המרחק מביתו בטבעון לתחנת הכח הסמוכה שהוא דיבר עליה הוא 20 ק"מ. רהב נשאר המום. הוא לא הבין איך עיתונאי במקומון קטן מקריית מלאכי שלף ברגע את המיקום של תחנת הכח שרחוקה בדיוק 20 ק״מ מביתו. רהב ההמום הפסיק את השיחה, לא נתן לי תגובה ואמר בסיום שאקבל תגובה מסודרת.
אם לא הבנתם עד עכשיו, אחרי סדרת הטלפונים שקיבלתי מאותו טלפון שהרמתי למשרדו של נוחי דנקנר וענתה לי המזכירה, אז אספר לכם שתגובה לא התקבלה. אני את תפקידי עשיתי, כך לפחות האמנתי, סיימתי את הכתבה ושלחתי אותה למערכת העיתון. הוספתי בסיום הכתבה: ״עד מועד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובה מנוחי דנקנר. חיכיתי ליום שישי לכתבה, האמנתי כי הכתבה והביקורת על נוחי דנקנר וקברניטי העיר שלנו שהעניקו לו את הכבוד הגדול "אות יקיר העיר" יגרמו לתושבים הרבים בקריית מלאכי לצאת להפגנות ולסגור את צומת קסטינה כדי להפגין נגד ראש העיר וראש המועצה האזורית באר טוביה שלא נלחמו נגד הקמת תחנת הכח. הם, אמרתי לעצמי, פשוט לא הפכו את העולם כדי לשמור על בריאותנו, לא הפכו שולחנות בלשכות השרים בירושלים.
הגיע יום שישי, מיהרתי לקחת את עיתון ״זמן דרום״ ונדהמתי כאשר לא ראיתי את הכתבה נגד תחנת הכוח ונוחי דנקנר. או אז, הבנתי באמת שכל הפרסומים והתיאורים סביב האיש הכי חזק במדינה הם אמיתיים, ואינם אגדה.
הסיפור הזה לימד אותי דבר נוסף. למדתי שהתושבים בקרית מלאכי לא מעריכים את החיים שלהם. ראיתי מקרוב איך תושבי קרית מלאכי מזלזלים בחיים שלהם ושל ילדיהם, ראיתי איך הפוליטיקאים שלנו מצפצפים עלינו לטובת החיים הטובים שלהם גם אם זה פוגע בבריאות שלנו, באיכות החיים שלנו ובכיס שלנו. רק לא בכיס שלהם. למדתי דבר נוסף, לא נעים לי לומר, אבל זו האמת, תושבי המועצה האזורית באר טוביה, רק התושבים, מעריכים הרבה יותר את החיים שלהם ולא מזלזלים בהם. התושבים הסמוכים לתחנה שתוכננה לקום מול תימורים יצאו להפגנות.
ואיני יכול שלא להזכיר את שמשון רוזן ממושב תימורים, קצין בכיר בחיל האוויר וטייס קרב, מי שעמד בראש המאבק נגד הקמת תחנת הכח וניהל מאבק נגד כל הגופים הענקיים במדינה. האיש שאחראי לכך שהאיש הכי חזק במדינה, נוחי דנקנר, החליט להרים ידיים ולמכור את חלקו בתחנת הכח. המאבק הראוי להערכה של שמשון רוזן עצר בכמה שנים את הקמת התחנה; מותו של רוזן בתאונה אווירית- הרג את הסיכוי למנוע אותה.

לחץ להמשך קריאה
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.