צור עימנו קשר

חדשות

צעירים, היכונו // בנימה אישית

לראשונה מאז הבחירות ההן, שי סבן מספק לציבור את הגרסה שלו לאירועים שהתרחשו בזמן אמת וגרמו, לדבריו, למפלה של הליכוד בהתמודדות לראשות העירייה ולמועצה * למרות ההיתממות של יו"ר ועד הסוחרים, אין לשכוח שהגרסה שלו היא, לגמרי במקרה, הכי נוחה עבורו * לפחות עד שיחליט האם להמשיך לגור בקריית מלאכי, את המקום שלו במועצה הוא יחזיק ב-Hold * וגם: בבחירות הבאות יש מקום לגוף פוליטי חדש של צעירים שיתמודדו למועצת העיר, וינסו לעשות מבפנים את השינוי שכה נדרש * כדי שזה יקרה הם צריכים להתחיל לעבוד כבר עכשיו

פורסם

בתאריך

הביקורת שנכתבה כאן, לפני כשבוע, כלפי איש העסקים שי סבן, מספר שלוש ברשימת הליכוד ומי שאמור היה עם התפטרותו של רן ויצמן להפוך לחבר מועצה מן המניין, גרמה לו להגיב השבוע לדברים ברשת הפייסבוק.

זו הייתה תגובה יוצאת דופן בחריפותה. "חרקירי", הגדיר סבן את מה שלדבריו "ביצעו בי בבחירות האחרונות". זו הייתה מתקפה שכוונה ישירות לבטן של רן ויצמן, האיש שזכה לתמיכתו של סבן במירוץ לראשות העירייה לפני כשנה וחצי, מירוץ שנחשב בתחילה מבטיח – ונגמר לבסוף ככישלון מחפיר. "אם כל הבגידות של רן ויצמן", הוסיף סבן. יש דבר אחד עליו כולם יסכימו בנוגע ליו"ר ועד הסוחרים: כאשר הוא כועס, אין מי שיצליח לגרום לו לברור מילים. הוא יורה בצרורות, לכל הכיוונים, בלי לקחת שבויים. מצד אחד יש בזה קסם מסויים, אותנטיות ראויה להערכה. מצד שני, בהרבה מקרים העובדה הזו עומדת בעוכריו.

"יש לי הזכות להחליט עם מי לעשות עסקים, מתי, היכן לגור ואני שומר לעצמי את הזכות המלאה להיכנס, אם בכלל, בעיתוי הראוי", המשיך סבן וכתב בפייסבוק. אחרי שקראתי את הדברים התקשרתי אליו וביקשתי לעמוד על הדברים לעומקם. למעשה, זוהי ההתייחסות הראשונה של סבן מאז הבחירות ההן, לפני שנה וחצי, למה שארע שם, בחדרי חדרים, לפני, תוך כדי ואחרי הבחירות.

"אני רוצה להיות הכי אמיתי עם הציבור, אני בהתלבטות בנוגע למקום המגורים העתידי שלי, ואני לא רוצה לעשות צחוק מהתושבים – להיכנס למועצה ואחרי חצי שנה לעזוב אותה כי ההחלטה נפלה לטובת עזיבת העיר", אמר סבן בפתח דבריו. "אני בהתלבטות עם המשפחה, שמצידה כבר החליטה שאין לה כל בעיה לעבור מכאן, אבל ההחלטה הסופית מעוכבת רק בגלל ההתלבטות האישית שלי".

אין להקל ראש בדברים האלו של סבן. מי שמכיר אותו יודע שרק לפני שנה וחצי, שנתיים ושלוש, דיבורים על עזיבת העיר היו נחשבים מבחינתו כפירה בעיקר. אם תרצו, גם אם סבן לא יגיד זאת במפורש, הוא הסמל האולטימטיבי של הדור הצעיר מבין האוכלוסייה הוותיקה, המסורתי/חילוני, זה שנולד וגדל כאן, שנחשב בעיני עצמו ובעיני רבים אחרים כפטריוט מקומי – אך בתהליך מתמשך הפך לכזה שכבר אינו רואה את קריית מלאכי כבית שאין בלתו.

תהיתי בפני סבן על פשר הדברים. לפחות במקרה הזה, לשונו החדה משוחררת הרבה פחות, והוא נזהר בלשונו מלהוציא את דיבתה של העיר רעה. בכל זאת, בעתיד הוא עוד עשוי לבקש את תמיכתו של אותו הציבור המתגורר בקריית מלאכי, שאותה הוא שוקל לעזוב. "ברגע שאסיים את ההתלבטות ואקבל החלטה האם אני נשאר כאן או עוזב, אז העניין העסקי לא יהווה בעיה", הקדים והבהיר סבן במענה לשאלתי. "העסקים שלי עם העירייה חשובים, אבל מקום המגורים הרלוונטי הוא השיקול המרכזי בהחלטה שלי האם להיכנס למועצה, ופחות הכסף שאני מרוויח מהעירייה".

סבן מבקש לספר לי סיפור. סיפור שממחיש לדבריו את החלק המרכזי שבהתלבטות שלו האם להישאר בקריית מלאכי או לעזוב אותה. "לפני שקניתי את השטח בבאר טוביה, חיפשתי מגרש של חצי דונם באחת השכונות החדשות בעיר. על מגרש של 300 מטר ביקשו ממני 700 אלף שקל. זה מגרש קטן, רציתי משהו גדול יותר, ומצאתי מגרש של חצי דונם. המחיר שביקשו עליו היה מיליון שקל. הלכתי לבדוק גם בבאר טוביה, ומצאתי מגרש בהזדמנות במחיר זול מהרגיל, באותו הסכום – מיליון שקל". וזה, לתפיסת סבן, מסביר טוב יותר מהכל את החלטתו לרכוש את השטח בבאר טוביה, ולשקול ברצינות את אפשרות המעבר לשם. "רמת המחירים בקריית מלאכי לא נורמלית. אותו מגרש כמו בקריית מלאכי, אותו גודל, מעבר לכביש, במקום איכותי, באווירה של מושב – באותה עלות. גם לפטריוטיות שלי יש גבול".

סבן מבטיח שההחלטה שלו האם להישאר בעיר או לאו תתקבל בחודשים הקרובים, לא יותר מכך. "לאחר שאקבל החלטה, אודיע על כך מיידית לציבור ואם אחליט להישאר בעיר – אכנס למועצה באותו הרגע, ללא דיחוי".

יש לקוות שצמד המילים "בחודשים הקרובים" עבור סבן, אינם שווים במשקלם לצמד המילים "בימים הקרובים" עבור רן ויצמן. אחרת, את ההחלטה האם להיכנס למועצת העיר או לאו, או להישאר בקריית מלאכי או לא – עשוי סבן לקבל בקדנציה הבאה.

השתמשו וזרקו

זו כאמור הפעם הראשונה שסבן מדבר בגילוי לב על אירועי טרום הבחירות. בחודש נובמבר 2013, חודש אחרי הבחירות, הוא העלה לפייסבוק ובו התנצל בפני אלו אשר "שכנעתי אותם להצביע בעד רן ויצמן לראשות העיר", כלשונו. בהמשך הדברים כתב כי הוא מתחרט על צעדיו בבחירות, וכי בדיעבד, התברר לו כי ויצמן אינו ראוי לכהן כראש עירייה. זמן קצר אחרי שפרסם את הפוסט מיהר סבן ומחק אותו. הלחץ מהחברים, בני המשפחה והפעילים עשה את שלו.

"עשו לי תרגיל שאפשר לכתוב עליו ספר", אומר סבן. "הלכתי עם רן יד ביד, אנשים לא הכירו אותו מספיק. אני זה שהייתי בשטח כל השנים, וכשהוא בא ויתרתי על חלום ילדות להתמודד לראשות העירייה והכל מתוך אידיאולוגיה. אני בטוח שהייתי מנצח אותו בליכוד בקלות, אבל בסוף, חשבתי שהוא יותר בשל ממני לתפקיד ראש העירייה. בכל זאת, בנאדם שעשה תפקיד ציבורי משמעותי ואפילו הצליח בו (מנהל המתנ"ס העירוני, ה"ה), שמכיר יותר את הפוליטיקה, שמקושר ברמה הארצית, וגם צעיר, מישהו משלנו שרוצה לחזור לגור בקריית מלאכי. הלכתי איתו עם כל הלב. והאכזבה הייתה בהתאם".

סבן מוסיף להשתמש בתיאורים דרמטיים לאירועים ההם. "השתמשו בי וזרקו אותי", לשון דבריו. "אין לי ספק שהייתי מביא יותר קולות מויצמן, אבל לא חשבתי על הנושא האלקטוראלי, אלא על האפשרות להביא לציבור בשורה צעירה ורעננה". באלדר, כפי שכבר ניתן להבין, רואה סבן נציג של הפוליטיקה הישנה, זאת שאבד עליה הכלח. "בסוף, עם אלדר במקום השני, הבאנו מנדט אחד, אז מסתבר שהבשורה לא הייתה כזאת גדולה", הוא אומר. "אנשים רצו צעירים שבאים לעבוד, פטריוטים שאוהבים את המקום, והם לא קיבלו את זה עד הסוף. זה לא היה רק הצבתו של אלדר במקום השני, שהביאה לכך שאנשים שלי כבר לא עבדו במרץ עבור הצלחת הליכוד, וגם פגעה באמינות של רן, שהבטיח שאני אהיה שני. הייתה רשימה ארוכה של טעויות. אמירות בעייתיות בעימות הבחירות בין המועמדים לראשות העירייה שחשבנו בהתחלה שהן מינוריות אבל התבררו כמשמעותיים הרבה יותר ממה שחשבנו, חוסר היכולת לעשות חיבורים שיכלו להביא את חב"ד לצד שלנו".

דבריו של סבן נגועים, כמובן, בלא מעט היתממות. בזמן אמת, לו רק רצה – הצבתו של אלדר במקום השני לא הייתה יוצאת אל הפועל. אך ברוח הימים ההם, אלו שרובנו כבר הספקנו לשכוח, סיכוייו של ויצמן להיבחר לראשות העירייה נראו קלושים עד אפסיים. סבן, גם עם מעט הניסיון הפוליטי שהוא סוחב מאחוריו, הבין את זה היטב. בצורה זו או אחרת, המהלך של ויצמן לצרף את אלדר לרשימה עשה לו טוב. כעת הכישלון בבחירות היה רשום כל כולו על ויצמן, אולי מעט על אלדר ופטרונו הפוליטי – ראש העירייה לשעבר משה שמעון (שימי). בסבן לא נדבק רבב. הוא יצא מהבחירות האלו אפילו טוב יותר מאשר נכנס אליהן: האיש שויתר על האגו והסכים להיות מוצב במקום השני ברשימת הליכוד, והפך לקדוש המעונה שהודח בבושת פנים ממיקומו שהובטח לו. עתה לא רק שהכישלון לא נרשם על שמו, אלא שהוא גם יכול לטעון שהתבוסה נעוצה במעשה הדחתו. וזה, אם תרצו, הניצחון המושלם עבור פוליטיקאי.

ציקלובר על הפרק

בינתיים, בשקט-בשקט, ממתין מאחורי סבן עוד מועמד שמצפה ומחכה להחלטתו. טוב, למעשה לא מדובר רק בהחלטה של סבן, אלא גם של אלדר עצמו, שהושבע השבוע אמונים כחבר מועצה.

רובי ציקלובר, הרחק מהמקום הרביעי ברשימת הליכוד למועצה, בטוח שזה דווקא הוא שצריך להיות חבר מועצה. "שלום אלדר צריך להתפטר מהתפקיד בכל מקרה. לפני הבחירות הוא אמר עשרות פעמים שאם רן ויצמן לא נבחר לראשות העירייה הוא יעזוב, כי הוא לא רואה את עצמו משפיע במידה ורן לא ראש עיר", אמר השבוע ציקלובר. "אלדר לא צריך להיות חבר מועצה אפילו דקה אחת, וזו הפרה בוטה של הדברים שנאמרו לפני הבחירות".

בעוד לציקלובר יש בטן מלאה נגד כהונתו של אלדר כחבר מועצה, הרי שכלפי סבן יש לו ביקורת קשה אפילו יותר. "שי סבן הסכים לוותר לאלדר על המקום השני רק בתנאי שהוא יעזוב את המועצה במידה ורן לא מנצח, אבל עכשיו הדברים השתנו", אומר. "הוא אמר לי שכל עוד יש לו עסקים עם העירייה הוא לא מתכוון להיכנס למועצה. הוא הבטיח להילחם עבור הבוחרים, עבור הצעירים ועבור הספורט, אז שייכנס ויעשה את זה. הוא הבטיח לציבור, אבל כנראה שכח את ההבטחה", הוסיף.

ציקלובר מבהיר כי הוא קורא לסבן להיכנס למועצה. "אם הוא לא מעוניין בכניסה למועצה, אחלה, אבל שלא ישאיר את הדברים באוויר. על פי ההסכמים מלפני הבחירות אלדר היה צריך ללכת ומי שהיה צריך להיכנס עכשיו זה שי, וזה מה שצריך לקרות. אם הוא לא רוצה להיכנס, אני הבא בתור ברשימה ואני חושב שיש לי הרבה מה לתרום לעיר כחבר מועצה, והנושא הראשון בחשיבותו הוא לפעול בתחום הצעירים, לקדם את הנושא הזה באופן ספציפי בכל הכוח. כיום הצעירים בורחים מקריית מלאכי, וחייב לשנות את המגמה הזאת. כיום העיר הולכת בכיוון התחרדות משמעותית, וזה דבר שצריך למנוע כי זו הפרה של הסטטוס קוו. צריך להביא לשכונות החדשות אוכלוסיות חדשות וחזקות שישדרגו אותנו. קואליציה? בנסיבות הנוכחיות אני לא רואה את עצמי חבר בה".

אפשר להניח שאחרי המשפטים האלו, לציקלובר יש בעיה לא רק עם אלדר ושי סבן, אלא גם עם ראש העירייה, אליהו זוהר, שיעשה כל מה שהוא יכול כדי להשאיר במועצה את אלדר כעת, ואת סבן אחריו.

להתחיל לעבוד כבר עכשיו

ציקלובר, בתמימותו, חשב שמילה של פוליטיקאי זו מילה. הוא עדיין מאמין בזה, כך או אחרת, וייתכן שעוד ייקח לו זמן מה לגלות את האמת המרה: צירוף המילים "מילה של פוליטיקאי" הוא בבסיסו רעוע.

לצערי הרב, ציקלובר כנראה לא ייכנס למועצת העיר הנוכחית. למה לצערי? כי הוא, יחד עם צעירים רבים אחרים, מהווים את השדרה המוצלחת, הערכית, האידיאולוגית והראויה יום אחד בעתיד להנהיג את העיר הזאת. ציקלובר רק בן 36, יש לו עוד זמן. אם הוא רוצה לקחת ברצינות את עתידו הפוליטי, מוטב לו להניח למאבקים אבודים מראש על כניסה אפשרית למועצת העיר הזאת, ולהתחיל לחשוב על הבחירות הבאות, בעוד שלוש שנים וחצי.

יש בקריית מלאכי מקום לתנועת צעירים חדשה שתתמודד לחברות במועצת העיר ותוביל מהפכה תודעתית. היה מקום לקבוצה כזאת כבר בבחירות האחרונות, אבל ריבוי המועמדים יצר פיצולים בקרב החבורה שהייתה יכולה וצריכה להתגבש יחדיו, לטעמי, כדי לעשות את המהפכה מבפנים. לא חייב להיות ראש עירייה כדי לעשות שינויים מרחיקי לכת. מספיק גם להיות בעל כוח משמעותי במועצת העיר. מחאת הקהילה האתיופית לפני שלוש שנים, שהובלה על ידי צעירים בני העדה, הייתה צריכה להיות הטריגר לזה. שם, בקרב האנשים שהובילו את המחאה ההיא השכילו לעשות מעשה והקימו לעצמם מפלגה שקיימה פריימריז מוצלחים, זכתה בתמיכת מפלגה ארצית (יש עתיד), התמודדה בבחירות והצליחה לקבל מנדט אחד מציבור הבוחרים. למען הגילוי הנאות, ראוי לציין כי כותב שורות אלו הצביע עבור המפלגה הזאת.

אבל את המעשה המרשים של הצעירים יוצאי אתיופיה צריך היה לקחת צעד אחד קדימה. הצעירים לא רק צריכים לדבר עם מהפכה, הם צריכים לעשות מהפכה. ומהפכה לא יכולה להיות שייכת רק לעדה אחת, סקטוריאלית. יחד עם ציקלובר יש עוד שורה ארוכה של אנשים שמקומם בפוליטיקה המקומית. מיוסי סמדג'ה, דרך שי סיום (שספג לפני כשבועיים קיתונות של ביקורת בטור זה על אוזלת ידו בשנה וחצי מאז שנבחר למועצת העיר) ועד כוחות צעירים נוספים כמו אביב חזן ואחרים – הקמת מסגרת מפלגתית אחת שתאגד תחתיה את כל הצעירים המוכשרים והאכפתיים האלו ותיערך כבר כעת לקראת הבחירות הבאות יכולה להיות הבשורה הגדולה של הבחירות הבאות, שתשנה מבפנים.

את תפקיד המתלונן הסדרתי שמסתפק בביקורת כתובה מעל גבי דפי העיתון או הפייסבוק הם יכולים להשאיר לכותב שורות אלו. הדבר נעשה בשמחה וברננה היום ובעתיד, מתוך אמונה בחשיבותן של המילים להאיר את עיני הציבור ולהניע תהליכים. ממועצת העיר אפשר לעשות הרבה יותר – ומקומם של ציקלובר, סמדג'ה, חזן ואחרים הוא שם. כדי שזה יקרה הם צריכים להתחיל לעבוד מעכשיו.

לחץ להמשך קריאה