צור עימנו קשר

המשקיף

פוליטיקה בשקל

על מה דיברו המשקיף ובני משפחתו בשולחן המנגל המסורתי של חג העצמאות?

פורסם

בתאריך

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. אחרי שבוע אחד של הפסקה אני חוזר לשורות אלו. בשבוע שעבר יצאתי עם הנכדים והנכדות לחגיגות יום העצמאות, למרות שאני מעדיף בכלל לעשות מנגל בבית. הם ביקשו שסבא ייקח אותם לראות איזה אמנית בשם נוגה קירל, ואני לא הצלחתי לעמוד בלחצים. כשראיתי אותה והבנתי שמדובר בבחורה צעירה מאוד, שאלתי את עצמי האם לא כדאי לה להוסיף לשם שלה שם נוסף, כי איך זה שלנערה בת 16 קוראים נוגה?

מההתרשמות שלי היו אחלה אירועי עצמאות. הפארק היה מלא מפה לפה באנשים, גם בערב וגם ביום עצמו, וראיתי המון פרצופים שלא נתקלתי בהם הרבה מאוד שנים. אבל כמו תמיד בקריית מלאכי, שום דבר לא יכול להיות מושלם לגמרי, ובהופעה של אחד הזמרים נפלו הרמקולים כמה פעמים, ואפילו הזמר התרגז ושבר את המיקרופון בו הוא השתמש. אני דווקא הייתי מרוצה מזה שהחשמל נפל, כי אז יכולתי להגיד לנכדים ולנכדות שהאירועים נגמרו, אז יאלה בואו נלך הביתה. הם לא התרצו ודרשו עוד פיצה, עוד צעצוע ועוד תפוח מצופה במלא סוכר לפני שנחזור הביתה.

יום למחרת הגענו לפארק העירוני יחד עם חברים כדי לקיים את מנהג הספורט הלאומי הישראלי: נפנוף מנגל. על השולחן, אחרי שסיימנו לאכול ועברנו לשלב הפיצוחים, התפתחה כמובן שיחה על פוליטיקה. בהתחלה דיברנו על ביבי וההשתלטות שלו על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל אבל מהר מאוד עברנו לפוליטיקה המקומית, לקראת האירוע המעניין שיתקיים בשבוע הבא, הפריימריז במפלגת העבודה.
אני כבר לא זוכר מתי מפלגת העבודה בעיר שלי עוררה עניין כלשהו כפי שהיא מעוררת בשבועות האחרונים. לכולם בשולחן הייתה דעה על מי צריך לנצח, וכמובן שגם אני הבעתי את דעתי. אמרתי שאם אנחנו רוצים באמת להתקדם, אז המתפקדים במפלגת העבודה חייבים לתת צ'אנס לאליאור עמר הזה. בסך הכל הוא הוכיח הרבה שנים שהוא לא מפחד ולא נרתע, ובדיוק מישהו כזה אנחנו צריכים בעירייה שלנו. זה יהיה מרענן לראות שם מישהו שלא עושה חשבון ולא תמיד חושב על מה טוב לו ולמקורביו.

אני אישית הצבעתי בעבר לסולימני, אבל יש גבול לכל תעלול. אני לא פקוד למפלגת העבודה, אבל גם אם הייתי פקוד והייתי חושב להצביע לו, ברור שאין סיכוי שזה היה קורה אחרי איך שהוא התנהל בחודשים שקדמו לבחירות האלו. במקום לשכנע כמה הוא טוב ומתאים, הוא התעסק בלהביא את כל השונאים של עמר למפלגה כדי שיתמכו בו בבחירות נגד עמר. אני יודע שאומרים שבפוליטיקה הכל מותר, אבל זו פוליטיקה בשקל. ראיתי גם את המסיבה שעשה סולימני השבוע (מדוע בתקופת ספירת העומר?!), ואיך שהוא הבטיח שהמסיבה שעשה תתקיים גם בשנה הבאה. איך מישהו הגיב על הכתבה שהייתה באפליקציה אנג'לס? "תהיה מסיבה בשנה הבאה כמו שהייתה מסיבה בשנה שעברה". גדול ומדויק, לא רק לגבי סולימני אלא ביחס לכל הפוליטיקאים שמוכרים לנו לוקשים לפני הבחירות ושוכחים אותנו מיד אחריהן.

אחד מהחברים במנגל של עצמאות אמר שהוא דווקא פקוד למפלגה, ושהבחירה שלו קלה: זו בחירה בין מי שהיה שם מלא שנים, היה שותף לשלטונות כושלים שהשאירו גירעונות ענק, שביקש לאשר בנייה בלתי חוקית ורגע אחרי קיבל אצלו במפלגה עשרות מתפקדים של אותה משפחה שהייתה מרוויחה מאישור של אותה בנייה בלתי חוקית – לבין מי שהוא ההפך מכל זה. "התפקדתי למפלגה כי מישהי מקורבת לסולימני ביקשה ממני, אבל אני לא צריך שמישהו יגיד לי בשביל מי להצביע, יש לי דעה משל עצמי ואני החלטתי לבד", הוא אמר לנו. וואלה, צודק.
מה שבטוח זה שיהיה קרב מעניין, ולפי מה שאומרים גם צמוד מאוד – כך שכל אחד מהשניים יכול לנצח.

בערב חזרנו הביתה וישבתי יחד עם אישתי לראות את טקס הענקת פרסי ישראל. ראינו את נאומה חוצב הלהבות והמרגש של אם הבנים הגיבורים, מרים פרץ. איזו אישה מדהימה, כריזמתית, מקסימה. כשהיא דיברה האמנתי לכל מילה שלה, רואים שהנאום שלה יצא מהלב, בניגוד לכל מיני פוליטיקאים שדיברו לפניה ואחריה שאמת זו המילה האחרונה שאפשר להגיד על מה שהם אומרים. הכי ריגש אותי החיבוק החם בינה לבין הסופר דוד גרוסמן, ששכל גם הוא את בנו במלחמות ישראל. כנראה שככל שהדעות יותר שונות – ככה זה הופך להיות יותר מרגש.
אחרי הטקס ראיתי שיש קריאה בפייסבוק לבחור במרים פרץ לנשיאה הבאה של ישראל, מיד אחרי כהונתו של הנשיא ראובן ריבלין. וואלק מה אגיד לכם, זה יכול להיות אחלה רעיון, שיאחד את העם המפורק והמשוסע הזה מידי פעם לפחות תחת מוסד אחד ואישיות אחת: מרים פרץ.
יאללה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.