צור עימנו קשר

דעות

מנסים להפוך אותנו לאיראן

האם קריית מלאכי שלי יכולה לחזור ולהיות קריית מלאכי של פעם?

פורסם

בתאריך

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. עוד שבוע נשרף, ובפעם הראשונה מאז שחזרתי לכתוב בעיתון כמעט ועשיתי הפסקה, אבל העורך לא הסכים והבהיר שעליי לעמוד בהתחייבות שנתתי לו: לכתוב כל שבוע, למעט מקרים יוצאי דופן. אז הנה אני כותב, כבר שבוע שלישי ברציפות.
האמת היא שאני שמח על התעקשותו של העורך, כי בדיוק לפני שעה קראתי על כך שתמונותיהן של נשים במרכז העיר הושחתו, ככל הנראה על ידי קנאים שרוצים להפוך אותנו לבית שמש. כבר הרבה שנים שאני חושב שקריית מלאכי שלי הולכת בכיוון לא טוב, ושהסטטוס קוו המפורסם שקיים כאן עוד מימי עבודי הולך ונעלם. ככה זה כשיש ראש עירייה ששבוי אצל אנשי הקואליציה החרדית, שכל מטרתם ועניינם הוא לקדם את הציבור ממנו הם באו. שטיינר עסוק בתיקון מדרכות וכבישים בחב"ד וטפירו בבנייה של בית ספר גדול פי כמה וכמה של ש"ס בו יגדלו עוד ילדים ונערים בלי שיידעו אנגלית ומתמטיקה. מי נשאר לשמור ולדאוג לנו, הציבור הוותיק בעיר? אף אחד.
הנושא הזה עלה לשיחה גם בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלנו, ואחד מהאחיינים שלי כתב משהו שזעזע אותי: בשכונת חב"ד האורות נדלקים שעה אחת מוקדם יותר משאר העיר, ומתכבים שעה אחת מאוחר יותר. הוא סיפר שזו הייתה הדרישה של כמה מבכירי השכונה, והעירייה – כמה מפתיע – הסכימה. אני לא יודע אם הדברים האלו של האחיין שלי נכונים, אבל אם כן, זה מוכיח שוב כמה חכמים הם החב"דניקים שהם מאוחדים כל בחירות מאחורי הנציגים שלהם, וכמה טיפשים אנחנו המסורתיים והחילוניים שאנחנו לא מוצאים מישהו נורמלי שידאג לנו באמת ומצביעים עבורו.
בשבוע שעבר נפטרו שניים מוותיקי העיר, סוליקה מלול ורבי פנחסי. את סוליקה אני זוכר מהמכולת של קיבוץ גלויות. היא לא ידעה מילה אחת בעברית אבל כל אחד, גם ילד בגיל חמש, יכול היה להבין אותה גם מבלי לדבר. אני זוכר אותה כעזר לחכם מלול הצדיק, שנפטר לפני שנתיים. ברוחב לב ובחיוך הם קיבלו במשך עשרות שנים אותנו, אנשי השכונה. חכם וסוליקה היו הפנים היפות והטובות של קריית מלאכי. הם היו מלאים בטוב, באהבה, במסירות ובתמימות שכיום כבר אין כמוה. איזה בנים ובנות הם גידלו, לתפארת מדינת ישראל. כל אחד סוכר. אני רואה את הבנים והבנות שהם הותירו אחריהם וגאה בשביל ההורים שגם אם הלכו בשיבה טובה, העולם אינו אותו דבר בלעדיהם. גם אם לא ראיתי את סוליקה כבר למעלה מעשרים שנים בטרם פטירתה, אני אתגעגע אליה. אני אתגעגע אליה כי היא ובעלה, חכם, היו בשבילי קריית מלאכי שאני אוהב.
גם את רבי פנחסי הכרתי עוד מימי נערותי. איש יקר, נעים הליכות שעבורו שירות נאות ללקוחותיו בדואר היה מעל הכל. אני זוכר איך הוא היה מקבל אותי בזרועות פתוחות בכל פעם שבאתי לשלוח מכתב, איך הציע לי לבוא אליו הביתה לשתות תה ולטעום את העוגיות שמכינה אישתו. אח, איזה שנים יפות היו בקריית מלאכי, ואיך הטובים, היפים והטהורים הולכים להם אחד אחרי השני ומשאירים אותנו כאן לבד, עם עתיד לא משהו.
כשראיתי השבוע את ההשחתה של שלטי הנשים – שבטח נעשתה על ידי חרדים קיצוניים שלא מייצגים את רוב החרדים – לא יכולתי שלא לחשוב כמה רחוקים חלק מהדתיים והחרדים של היום מהדתיים והחרדים של פעם. חכם מלול ז"ל לא היה חרדי עם מגבעת על ראשו וחליפת אברכים לגופו, אבל הוא היה דתי ובנאדם יותר מכל חרדי אחר שאני מכיר. הוא היה אוהב אדם באשר הוא אדם, מקבל כל אחד – מילדים ועד זקנים ממנו – בראש מורכן ובצניעות. בלי להסתיר את עיניו כשראה נשים ובלי לשמור נגיעה מהן כאילו שמדובר במוקצה בשבת. הוא היה הנציג הכי אותנטי, מכף רגלו ועד ראשו, של תיאור תורתנו כתורה שדְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. והיום? היום יש מי שחושב שילדה בת 3 צריכה ללכת עם גרביונים, שצריך להפריד בין בנים לבנות כבר מגיל חצי שנה ושאסור לשמוע אישה שרה. אייל גולן כתב בשירו שהוא מתגעגע לתמימות שכבר אבדה ולא תחזור, ושאל את בת שיחו "לאן הגענו?". גם אני שואל לאן הגענו.
מה אגיד לכם קוראיי היקרים, בכל יום שעובר אני פחות אופטימי ביחס לעתיד העיר שלנו. נכון, אמנם יש כיכרות חדשים, וגני משחקים צבעוניים, ומדרכות כמו בתל אביב, אבל מה עם היתר? האם קריית מלאכי שלי יכולה לחזור ולהיות קריית מלאכי של פעם? קריית מלאכי של אנשים כמו חכם מלול, וכמו סוליקה מלול, וכמו רבי פנחסי – או שהיא תיכבש בידי אלו שרוצים להפוך את ישראל לאיראן?

יאללה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

המשקיף

בית הספר של זוהר

יש לי כבר כותרת לבחירות הללו: קריית מלאכי הישנה מול קריית מלאכי היותר ישנה

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. לא יודע מה איתכם, אבל מאז יום שלישי השבוע אני כוסס ציפורניים בהמתנה לאירוע הכי חשוב של התקופה האחרונה. ביום שלישי בלילה התייצבתי מול מקלט הטלוויזיה כדי לצפות באירוע, והשדרנים והפרשנים היללו ושיבחו את שראינו. עכשיו צריך לחכות ולראות מה תהיה התוצאה של כל המהלך הזה, והאם אכן ישראל תצא ממנו מורווחת כפי שהרבה אנשים מעריכים. ולא, אני לא מדבר על ביטול הסכם הגרעין עם איראן על ידי הנשיא טראמפ, אלא על האירוויזיון שאחרי עשרים שנים אולי סוף-סוף נזכה בו, ובשנה הבאה הוא יתקיים בירושלים הבנויה, הפעם עם שגרירות אמריקאית בשטחה.

מה אגיד לכם, טראמפ הזה גבר-גבר. כל הבטחה שהוא הבטיח לפני הבחירות, הוא פשוט מקיים. בהתחלה זו הייתה השגרירות האמריקאית שאכן תעבור ממש בימים הקרובים לעיר הבירה שלנו, וכעת ההבטחה הגדולה באמת של קמפיין הבחירות שלו והיא לבטל את הסכם הגרעין עם משטר האייתולות. זה מזכיר לי כמה פוליטיקאים אצלנו שעבורם כל קשר בין הבטחה למימוש שלה הוא מקרי בהחלט. עכשיו, כמו בכל 5 שנים כאשר הבחירות המקומיות בפתח, תתכוננו לשמוע הרבה הבטחות אבל קחו את כולן בעירבון מוגבל, כי חברי המועצה שלנו כבר הוכיחו שהם אולי טובים בלהבטיח, אבל קצת פחות טובים בקיום הבטחותיהם. מבחינתם הציטוט של ראש ממשלתנו לוי אשכול "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", הוא דרך חיים.

ראיתי השבוע שבבר אזולאי הצטרף לללו זוהר, ואפילו עתיד לרוץ איתו יחד באותה רשימה. תהיתי איך זה שאמור להגן על עובדים מפני ההתעמרות של העירייה מצטרף לרשימה של ראש העיר וירוץ יחד איתו בבחירות. מה אגיד לכם, אפילו בסרטי מדע בדיוני אין תסריטים כאלו. שאלתי את עצמי איפה ההסתדרות כדי שתמנע את הביזיון הזה, ואיך יכול מר אזולאי להמשיך לנהל מו"מ מול העירייה או לפעול בשם העובדים שלה, כשהוא בעצם הפך להיות כוח מסייע לראש העיר המכהן זוהר. בבר צריך להבין שהוא לא יכול לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה: או שהוא בצד של העובדים, או שהוא בצד של העירייה. אם הוא רוצה להתמודד למועצת העיר עדיף שיתפטר מהתפקיד שלו בהסתדרות או לכל הפחות לא יעסוק עוד בעניינים שקשורים לעובדים מול העירייה.

בבית הקפה ביום רביעי בבוקר דיברנו על החלטת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין, הביצוע המופלא של נטע ברזילי בחצי הגמר אך בעיקר על החדשות מבית והחיבור בין זוהר לאזולאי. אחד החברים אמר שללו זוהר הקטן, זה שכולם זילזלו בו, עושה עד עכשיו בית ספר לכולם. הוא התערב בפריימריז של האתיופים והצליח להכניס איש שלו למקום השני, הוא התערב בפריימריז של מפלגת העבודה והצליח יחד עם אחרים להביא לבחירה של יוסי סולימני, והוא כנראה גם יצליח לפרק את הליכוד ולמנוע את האפשרות שיעמידו מולו מועמד לראשות העיר. בינתיים זה שהפוליטיקאים קוראים לו 'אינסטלטור' בזלזול מכניס לכל העסקונה הוותיקה צינור ועושה להם "האק!" עם האצבע. לפי איך שזה נראה כרגע, ללו יעשה לכל אלו שרוצים להחליף אותו "האק!" גם אחרי ה-30 באוקטובר המתקרב.

בבית הקפה ישב לידנו גם אחד מהמקורבים של זוהר. הוא אמר שבקרוב יהיו עוד הפתעות, ואחרי כמה בירות בשעת בוקר מוקדמת הוא גם התחיל לשחרר את המידע שיש לו: הוא אמר שאחרי אזולאי יש עוד כמה שיכריזו על תמיכה בללו. הבא בתור הוא חבר המועצה בוריס בורוכוב, ואחריו יבוא גם מי שהתמודד מולו בבחירות הקודמות, דוד גלעם. לא יודע אם מה שאמר המקורב באמת יקרה, רק שאני במקום ללו לא הכי הייתי מתגאה בתמיכה של חבר'ה כמו אזולאי ובורוכוב, אבל אני לא ללו. לפי איך שזה נראה כרגע, קריית מלאכי לא מתכוונת להתקדם לאנשהו בקרוב, והמקסימום שיקרה בבחירות הקרובות זה ללו זוהר וכל החבר'ה שתומכים בו כמו פטריות אחרי הגשם מצד אחד מול הפושע בדימוס מוטי מלכה מצד שני. יש לי כבר כותרת לבחירות האלו: קריית מלאכי הישנה מול קריית מלאכי העוד יותר ישנה.

בערב הגעתי הביתה ואישתי אמרה שצריך לבדוק שהמקלט פעיל, ואם לא אז לפנות את כל מה שיש בפנים, כי בקרוב אולי תהיה מלחמה מול איראן. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג כי טראמפ לא ייתן לאף אחד להתקיף אותנו, ואם מישהו בכל זאת יעז אז צה"ל יידע לעשות את העבודה. היא אמרה שהיא לא סומכת על אף אחד חוץ מאלוהים, ואני עניתי שאם היא סומכת על אלוהים, אז שלא תהיה מודאגת מהאם המקלט שמיש או לא.
ואולי בכלל מלחמה זה בדיוק מה שצריך כדי לשכוח קצת מהבעיות של השגרה?
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

המשקיף

פוליטיקה בשקל

על מה דיברו המשקיף ובני משפחתו בשולחן המנגל המסורתי של חג העצמאות?

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. אחרי שבוע אחד של הפסקה אני חוזר לשורות אלו. בשבוע שעבר יצאתי עם הנכדים והנכדות לחגיגות יום העצמאות, למרות שאני מעדיף בכלל לעשות מנגל בבית. הם ביקשו שסבא ייקח אותם לראות איזה אמנית בשם נוגה קירל, ואני לא הצלחתי לעמוד בלחצים. כשראיתי אותה והבנתי שמדובר בבחורה צעירה מאוד, שאלתי את עצמי האם לא כדאי לה להוסיף לשם שלה שם נוסף, כי איך זה שלנערה בת 16 קוראים נוגה?

מההתרשמות שלי היו אחלה אירועי עצמאות. הפארק היה מלא מפה לפה באנשים, גם בערב וגם ביום עצמו, וראיתי המון פרצופים שלא נתקלתי בהם הרבה מאוד שנים. אבל כמו תמיד בקריית מלאכי, שום דבר לא יכול להיות מושלם לגמרי, ובהופעה של אחד הזמרים נפלו הרמקולים כמה פעמים, ואפילו הזמר התרגז ושבר את המיקרופון בו הוא השתמש. אני דווקא הייתי מרוצה מזה שהחשמל נפל, כי אז יכולתי להגיד לנכדים ולנכדות שהאירועים נגמרו, אז יאלה בואו נלך הביתה. הם לא התרצו ודרשו עוד פיצה, עוד צעצוע ועוד תפוח מצופה במלא סוכר לפני שנחזור הביתה.

יום למחרת הגענו לפארק העירוני יחד עם חברים כדי לקיים את מנהג הספורט הלאומי הישראלי: נפנוף מנגל. על השולחן, אחרי שסיימנו לאכול ועברנו לשלב הפיצוחים, התפתחה כמובן שיחה על פוליטיקה. בהתחלה דיברנו על ביבי וההשתלטות שלו על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל אבל מהר מאוד עברנו לפוליטיקה המקומית, לקראת האירוע המעניין שיתקיים בשבוע הבא, הפריימריז במפלגת העבודה.
אני כבר לא זוכר מתי מפלגת העבודה בעיר שלי עוררה עניין כלשהו כפי שהיא מעוררת בשבועות האחרונים. לכולם בשולחן הייתה דעה על מי צריך לנצח, וכמובן שגם אני הבעתי את דעתי. אמרתי שאם אנחנו רוצים באמת להתקדם, אז המתפקדים במפלגת העבודה חייבים לתת צ'אנס לאליאור עמר הזה. בסך הכל הוא הוכיח הרבה שנים שהוא לא מפחד ולא נרתע, ובדיוק מישהו כזה אנחנו צריכים בעירייה שלנו. זה יהיה מרענן לראות שם מישהו שלא עושה חשבון ולא תמיד חושב על מה טוב לו ולמקורביו.

אני אישית הצבעתי בעבר לסולימני, אבל יש גבול לכל תעלול. אני לא פקוד למפלגת העבודה, אבל גם אם הייתי פקוד והייתי חושב להצביע לו, ברור שאין סיכוי שזה היה קורה אחרי איך שהוא התנהל בחודשים שקדמו לבחירות האלו. במקום לשכנע כמה הוא טוב ומתאים, הוא התעסק בלהביא את כל השונאים של עמר למפלגה כדי שיתמכו בו בבחירות נגד עמר. אני יודע שאומרים שבפוליטיקה הכל מותר, אבל זו פוליטיקה בשקל. ראיתי גם את המסיבה שעשה סולימני השבוע (מדוע בתקופת ספירת העומר?!), ואיך שהוא הבטיח שהמסיבה שעשה תתקיים גם בשנה הבאה. איך מישהו הגיב על הכתבה שהייתה באפליקציה אנג'לס? "תהיה מסיבה בשנה הבאה כמו שהייתה מסיבה בשנה שעברה". גדול ומדויק, לא רק לגבי סולימני אלא ביחס לכל הפוליטיקאים שמוכרים לנו לוקשים לפני הבחירות ושוכחים אותנו מיד אחריהן.

אחד מהחברים במנגל של עצמאות אמר שהוא דווקא פקוד למפלגה, ושהבחירה שלו קלה: זו בחירה בין מי שהיה שם מלא שנים, היה שותף לשלטונות כושלים שהשאירו גירעונות ענק, שביקש לאשר בנייה בלתי חוקית ורגע אחרי קיבל אצלו במפלגה עשרות מתפקדים של אותה משפחה שהייתה מרוויחה מאישור של אותה בנייה בלתי חוקית – לבין מי שהוא ההפך מכל זה. "התפקדתי למפלגה כי מישהי מקורבת לסולימני ביקשה ממני, אבל אני לא צריך שמישהו יגיד לי בשביל מי להצביע, יש לי דעה משל עצמי ואני החלטתי לבד", הוא אמר לנו. וואלה, צודק.
מה שבטוח זה שיהיה קרב מעניין, ולפי מה שאומרים גם צמוד מאוד – כך שכל אחד מהשניים יכול לנצח.

בערב חזרנו הביתה וישבתי יחד עם אישתי לראות את טקס הענקת פרסי ישראל. ראינו את נאומה חוצב הלהבות והמרגש של אם הבנים הגיבורים, מרים פרץ. איזו אישה מדהימה, כריזמתית, מקסימה. כשהיא דיברה האמנתי לכל מילה שלה, רואים שהנאום שלה יצא מהלב, בניגוד לכל מיני פוליטיקאים שדיברו לפניה ואחריה שאמת זו המילה האחרונה שאפשר להגיד על מה שהם אומרים. הכי ריגש אותי החיבוק החם בינה לבין הסופר דוד גרוסמן, ששכל גם הוא את בנו במלחמות ישראל. כנראה שככל שהדעות יותר שונות – ככה זה הופך להיות יותר מרגש.
אחרי הטקס ראיתי שיש קריאה בפייסבוק לבחור במרים פרץ לנשיאה הבאה של ישראל, מיד אחרי כהונתו של הנשיא ראובן ריבלין. וואלק מה אגיד לכם, זה יכול להיות אחלה רעיון, שיאחד את העם המפורק והמשוסע הזה מידי פעם לפחות תחת מוסד אחד ואישיות אחת: מרים פרץ.
יאללה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

דעות

יכולים לישון בשקט?

דיירים משכונת גבעת הסביונים בטור מיוחד בעקבות הדיון החוזר באישור חריגות הבניה בפרויקט "לב הפארק", שהתקיים בשבוע שעבר במליאת הוועדה לתכנון ובנייה

פורסם

בתאריך

אנו, דיירי גבעת הסביונים, עוקבים בדאגה גדולה אחר רצונם של מספר חברי מועצה ונבחרי ציבור המבקשים לדון מחדש באישור התכנית של פרויקט "לב הפארק", הכשרת עבירות הבניה שבוצעו בו על ידי חברת ש.י שפץ ולקיחת השטחים הציבורים השייכים לנו- הציבור- לטובת אותם יזמים שפגעו ברגל גסה בחוק ובתושבי הקריה.
עצוב היה לנו לשמוע את הטענות של מספר חברי ועדה שהועלו בשבוע שעבר בעיתון, לפיהם הקבלן שילם מחיר כבד בדמות קנס כספי. לידיעתם של אנשי הועדה, בהם גם גלעם וסולימני שביקשו לדון בבקשה בשנית, במצב בו התכנית תאושר ותותר מכירת יתרת הדירות הקבלן לא רק יקבל את כספי הקנס בחזרה, אלא עוד יישאר לו עודף בכדי לצחוק על תושבי הקריה ועל החוק בכלל.
ברצוננו להזכיר לכם שתושבי גבעת הסביונים ניהלו מספר מערכות משפטיות מול החברה הקבלית ש.י שפץ שבבעלותם של יוסי ושמעון וקנין, וכן דיונים קולניים בוועדות לתכנון ובניה ובבתי משפט בנוגע לתוספת בניה ל-100 יחידות דיור ולסידור מעברי התנועה בניגוד לתב"ע.

לב הפארק

בנייני לב הפארק בקריית מלאכי. | צילום: המקור

השאלה הנשאלת היא האם תושבי גבעת הסביונים אמורים לדאוג מזה שאתם, חברי ועדת תכנון ובניה, תאשרו להם בחלוף בזמן את התוספות הללו הנוגדות את התב"ע?
ומה תגידו בנוגע לדחיית התכניות של חברת י.ש שפץ הן בוועדה לתכנון ובנייה של מחוז דרום והן בבית המשפט המחוזי? שהם מסכנים? שמחפשים אותך? שצריך לעזור להם או שהם שילמו מחיר כבד?
נבחרי ציבור נכבדים, איך אתם מתעלמים מהחלטת בית המשפט ומהציבור הגדול שנפגע מהחריגות הללו? האם זו הדוגמא האישית שלכם כחברי וועדה בעלי אחריות? או שאולי הבקשה שלכם היא משחק פוליטי בניסיון להכניס את ראש העיר למלכודת שתגרום לציבור להתחשבן איתו ביום הבחירות, במידה והחריגות אכן יאושרו?
הרי כאשר השמעתם את קולכם ונלחמתם בכל הכוח על מנת לתת פרס למפרי חוק עשיתם טעות, רגע לפני הבחירות המתקרבות. הציבור מצביע מהראש, ואין ספק שהוא ישאל את עצמו האם אתם ראויים לשרת אותו נאמנה. האם תושבי קריית מלאכי בכלל ודיירי גבעת הסביונים בפרט צריכים לדאוג, או שהם יכולים לישון בשקט בזמן שנבחרי הציבור שלהם דואגים אך ורק לאינטרס של התושבים?
בהזדמנות זו נבקש להודות לראש העירייה, אליהו זוהר, למהנדס נועם רווחה, ליועצת המשפטית עו"ד עידית יפת ולסגן ראש העירייה, מר חיים שטיינר, על היושרה, האמינות והאכפתיות לטובת האינטרס הציבורי.

לחץ להמשך קריאה