צור עימנו קשר

אחרי מות

נפרד מאילן

אבי מלול, חברו לעבודה ולחיים של אילן כהן ז"ל, מתאר את התחושות הקשות עם לכתו של האיש הכי מאושר שהכיר, ומספר על שיחותיהם המשותפות, אהבתו הגדולה של אילן לרעייתו וילדיו והעצות שקיבל מאיש רציונאלי ואמיתי

פורסם

בתאריך

כבר שבעה ימים בית הספר שלנו ללא אילן. מורים מתהלכים בפנים נפולות וקודרות, לעיתים מורים נראים מתייפחים בבכי חרישי ומוצאים כתף חמה של עוד מורה שהצער היכה בו. פתאום הפך המעבר ליד משרד המערכת, משרדו של אילן, לטראומטי. כל כך חסרה לנו דמותו הנינוחה והצעידה האיטית שלו בצעדים מדודים מעמדת הקפה למשרדו כשכוס קפה בידו והוא תמיד נראה מהורהר משהו. גם בתפקידו המלחיץ הוא תמיד נראה כאילו חזר מיום ספא, ולא כמי שבכל יום היה מתמודד במה שנראה לעין חיצונית כ"חדר מלחמה" בזעיר אנפין.
בכל בוקר הוא התמודד באורך רוח עם בעיות ומציאת פתרונות מידיים למורים נעדרים, מורים רוטנים על שיבוץ שלא לטעמם, איתור מיידי של ממלאי מקום ולאחר מכן סייע למאותגרים במחשבים- והכל בנחת. כשאילן ממש כעס עיניו היו מצטמצמות וקפל קטן בצבץ בקצה ארובת העין. זה היה הביטוי הקיצוני ביותר לכעסו. צעקות? לא אצל אילן.
אילן היה האיש הכי מאושר שהכרתי ודווקא הוא, ברגע אחד נורא ביום שישי, גרם שלא באשמתו לעצב גדול לכל כך הרבה אנשים.
אילן המורה למתמטיקה הכל כך רציונאלי היה משתפך לעיתים קרובות בפרץ בלתי נשלט של רגשות בכל פעם שעלתה דמותה של ריקי אשתו. "אבי, יש לי את האישה הכי טובה בעולם , אני כל כך מאושר", אמר לי לא אחת, ובפעם האחרונה ימים ספורים לפני מותו. לעיתים זה נראה כמו סצנה סכרינית מתקתקה שלקוחה מערוץ ויוה, אלא שבשונה מויוה זו היתה הבעת אהבה צחורה, טהורה ולא רק לתפארת המליצה. הבעה שנבעה מעומק שורש נשמתו.
ילדיו היו מקור גאוותו ובכל פעם שאחד מילדיו סיפק לו סיבה לנפח את חזהו בגאווה, וכאלה לשמחתו הרבה היו לא מעט, הוא היה משתף אותנו בהצלחת ילדיו בחיוך קטן טעון ברגש ובאהבה עצומה שאין למעלה ממנה.
עבורי אילן היה גם איש סוד. סיפרתי לו סודות ופרטים אישיים בידיעה ברורה שזה אצור בכספת אנושית חסינה ללא חשש לדליפה, יותר מכספת בנק. איתו יכולתי להרגיש נינוח ובטוח שכל התייעצות ושיתוף בעניינים אישיים ואחרים לא יהפכו ביום מן הימים לחומר אישי נגדי, ובאותה הזדמנות גם קיבלתי עצה חכמה מבוססת רק על הגיון צרוף. את הרגש, הוא השאיר לאשתו וילדיו.
כמה פרדוקסאליים ושברירים הם החיים. אילן היה מר בריאות, ספורטאי בכל רמ"ח איבריו, פריק של רכיבה על אופניים, ריצה, הליכה והצטייד במיטב לבוש הספורט, או כמו שהיה אומר ברציונאליות אופיינית: "אני קונה מעט, אבל את הטוב ביותר". כשראה מישהו אוכל ג'אנק פוד הוא היה מתפלץ ומעיר לו בדאגה כנה ובעדינות על חשיבות ההקפדה שלא להכניס רעלים לגוף, ודווקא הוא, מר הבריאות, קיפד את חייו במהלך פעילות ספורטיבית.
המוות הזה הסעיר את כולנו בעיקר משום אובדן אילן האהוב בדמי ימיו ואי שם במוחנו המוות הזה מטלטל נפשית ומעורר דיון פנימי על ארעיות החיים וההתעסקות האווילית שלנו באיזוטריה ואגירת שנאות וכעס. חיינו "כצל חולף" כדברי משורר תהילים, או "הבל" כדברי קהלת. אם אילן הספורטאי, סמל הבריאות, המאושר והשלוו נפטר בפתאומיות שאין כואבת ממנה, מה יהיה עלינו? יהיה זכרו ברוך.

לחץ להמשך קריאה
3 תגובות

3 Comments

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    09/11/2018 ב 15:47

    אילן. בן השכנים שלי איש צנוע וביישן בחיו ובמותו היה רגיל לתת ולתת ובמותו נתן לאחרים חיים.
    תנוח על משכבך בשלום

  2. יפית

    09/11/2018 ב 15:46

    כמה עצוב יהיה זכרו ברוך איזה אבדה למשפחה חברים ולתלמידים

  3. ריקי

    09/11/2018 ב 12:01

    אבדה קשה איש מיוחד שהשאיר חותם להרבה תלמידים
    יני זכרו ברוך
    איש צנוע ונעים הליכות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.