צור עימנו קשר

קהילה

"ניסיתי לתפעל את מפעל חיי, אבל בחיים צריך לדעת איפה הגבול"

אחת עשרה שנים אחרי שהוקם- נסגר בשבוע שעבר מכון הכושר 'בודי-שייפ', זה ששימש ביתם השני של עשרות אלפי תושבי קריית מלאכי והסביבה במהלך כל אותם השנים. בשיחה אישית ראשונה וחשופה מספר הבעלים ויקי כחלון על הסיבות לסגירה, התחושות עם קבלת ההחלטה והרצון לצאת לדרך חדשה. "לא נסעתי במרצדס ולא נפלתי להימורים. רק ניסיתי לתפעל את מפעל חיי, אבל בחיים צריך להבין מתי הגעת לגבול. ממקום שוקק חיים לראות גן סגור ונעול זה קשה, ואני מבקש סליחה אמיתית מכל מי שנפגע"

פורסם

בתאריך

ויקי כחלון ראה במכון הכושר 'בודי שייפ' מפעל חיים. לפני 11 שנים, בהיותו בן 24 בלבד, הוא פתח את המכון יחד עם שני שותפים נוספים, שהאמינו בפוטנציאל הגלום בעיר כמו קריית מלאכי- שהייתה אז נטולת מרכזי ספורט גדולים ומקומות לתרבות ובילוי. "אני זוכר שהקמנו את הבודי (הכינוי השכיח שלו ושל אלפי תושבי העיר והסביבה למכון הכושר, ה"ה) ממש בסמוך לפתיחת מתחם ה-BIG הסמוך. זו הייתה ממש בשורה עבור קריית מלאכי, שהייתה חסרה מקומות תרבות ופנאי, מגרש כדורגל ועוד. עד היום אני זוכר את הימים הללו", התרפק השבוע כחלון (35) בראיון מיוחד עם "המקור" בעקבות סגירת שעריו של מכון הכושר המפורסם.
כחלון, יליד קריית מלאכי ובן למשפחה מוכרת ומפוארת, הודיע ביום שלישי שעבר על סגירת מכון הכושר הוותיק, והכה בתדהמה אלפי מנויים ותושבים המתגוררים בעיר ובמושבי הסביבה. תשע שנים אחרי שנטל את הבעלות על המכון באופן בלעדי- סיפר השבוע כחלון על הקשיים בשנים הראשונות, השפעתה של העירייה בעבר ובהווה, השינויים והתמורות בתחום הכושר ("שהשפיעו על התזרים") וההחלטה הגורלית שנפלה ממש יממה לפני אותו פוסט ויראלי בדף הפייסבוק הרשמי של המכון.
"הכל החל בשנת 2008, אז החלטנו אני ועוד שני שותפים לפתוח את הבודי שייפ כאן בעיר", מספר כחלון כשעל פניו ניכר הרצון להבהיר את עמדתו. "בערך שנתיים אחרי הפתיחה נשארתי הבעלים היחיד. אני יכול לומר בפה מלא שתשע השנים שלי היו יפות, מלאות באתגרים ובעבודה קשה עם ים של חיוכים. לצערי השנתיים האחרונות הפכו קשות, התחום השתנה. ההידרדרות החלה בסוף שנת 2016".
מה בדיוק קרה?
"בשנתיים הראשונות היה קשה. השקעה ראשונית ולא פשוט. הצטבר חוב בארנונה ובעירייה הציעו לי לסווג את העסק בצורה שונה, כדי להפחית את התשלום. היו באותם ימים כל מיני חוגי העשרה וקורסים, אז זה היה WIN-WIN לכולנו. עשו לי גם פריסת חוב לחמש שנים וזה עזר לי".
אז מה השתבש?
"אני מסיים את הצ'ק האחרון ובאים אליי מהגבייה ואומרים שאני חייב 550 אלף ש"ח. אחרי חישובים שונים זה ירד ל-350 אלף, אבל הטענה הייתה שמה שניתן לי לא היה חוקי. אני שואל אותם מה זה לא חוקי? הרי במחלקה המשפטית אישרו את זה. עשו לי מחיקת חוב ויש לי צווי ארנונה עם הסיווג החדש. עשו לי מחיקה, פריסת חוב ושינוי סיווג. מה קרה פתאום? אם יש מישהו שנלחם עליי זה ראש העירייה אליהו זוהר. הוא ניסה לעזור שלא אסגור ודיבר עם החברה מהגבייה, אבל הם התעקשו להחזיר לי רטרואקטיבית את הסיווג הראשוני מ-2013".
לא ראית שיש חיוב שונה?
"כל שנה הייתי מגיע לגבייה ומפקיד צ'קים לשנה שלמה. כמה שיוצא. לסוגיית הסיווג אפשר גם להוסיף את העובדה שבמהלך השנים הארנונה התייקרה, וכשזה מצטבר מדובר בסכומים אסטרונומיים. אני בטוח שהרבה עסקים פשוט מתגלגלים ומתקשים לסגור את החודש, לוקחים הלוואות ונחנקים. המיסים הישירים והעקיפים פשוט לא משאירים לבעל העסק רווח.
ובתחום שלך זה לא רק הוצאות, זה גם צד ההכנסות שנפגע משמעותית.
"נכון מאוד. ההוצאות עולות וההכנסות יורדות. מצד אחד הארנונה, מצד שני שינוי דרמטי בתחום עם מכונים גדולים ומחירים נמוכים. שוב, ראש העירייה ניסה לעזור לי, חשוב לי לציין את זה. הוא אמר שזה חשוב ושאסור שהעסק יסגר, אבל זה לא עזר. הבנתי שיש חשב מלווה, אבל אני חושב שלא חוכמה לעבוד כמו תוכי. ביקשתי פריסה כדי להמשיך לעבוד, אבל אישרו רק 36 תשלומים. אחרי כמה חודשים של ניסיון ראיתי שאי אפשר לעמוד בזה. זה הגיע למצב שהבנתי שאני לא יכול יותר, לא יכול לצאת מהגלגל".
מתי הבנת שזה נגמר?
"עד לפני חודש רציתי להיכנס לשיפוצים. כבר התחלתי אותם. יש יגידו שהתעלמתי מהמצב, אבל אני לא מסכים עם זה. רציתי להשקיע במקום כדי לצאת לדרך חדשה וישבתי עם בעל הנכס במטרה להשקיע יחד בשיפוץ. לצערי הבנקים סגרו את הברז, והבנתי שאני לא יכול להיכנס עמוק יותר. לא יכול לבקש כסף מאנשים קרובים וממשפחה כדי לתפעל את העסק הזה".
ומתי התקבלה ההחלטה הסופית לעזוב את הבודי?
"קיבלתי אותה לפני שבועיים, זו האמת. עד הרגע האחרון, יום לפני הפוסט שהעלנו לפייסבוק, הייתה אופציה למכור את המכון לאחת הרשתות הגדולות. המועדון לא אמור היה להיסגר. לצערי בעשירי בחודש פברואר כל הצ'קים הגדולים חזרו. הפכתי מוגבל והעדפתי לסגור את העסק מאשר להמשיך להתגלגל. לא רציתי שיכנס לכאן איזה שוטר שיתחיל לפנות דברים. יש גבול לבושה".
אני מבין את הקושי, אבל קשה להתעלם מהטענות של חלק מהמנויים שלך. הם אומרים שגבו מהם כסף עד הרגע האחרון. למה?
"עד ערב לפני ההחלטה לא האמנתי שהבודי יסגר. הייתי בטוח שאצליח למכור ושהמקום ימשיך לפעול ולשרת את תושבי העיר והסביבה. מי שחידש מנוי בכרטיס אשראי ביטל את זה מיידית בחברת האשראי. יש אנשים ששילמו במזומן או אנשים ששילמו את המנוי בכמה תשלומים בודדים וזה נגמר לפני סוף תקופת המנוי. לצערי אין לי מה לעשות עם זה".
אני מניח שאתה מוצף טלפונים בשבועיים האחרונים.
"כמובן. אני מנסה לענות לכולם כי אני לא בורח, אבל אין מאיפה להחזיר. אני לא יכול לטפל בכולם. גם החברה וגם הפרטי בהליכי כינוס נכסים. מדובר בסכומים גבוהים. לא נסעתי לחו"ל, לא נסעתי במרצדס ולא נפלתי להימורים. רק ניסיתי לתפעל את מפעל חיי, אבל בחיים צריך להבין מתי הגעת לגבול".
בני המשפחה ידעו לאן זה הולך, שיתפת אותם?
"כן, כן. ידעו מההתחלה. שאבא שלי נפטר, לפני כמה חודשים, זה העלה בי המון שאלות ותהיות מה אני הולך לעשות. האם אני באמת יכול להמשיך בתחום הזה ואיך אני בכלל עושה את זה".
כמה מנויים היו לך?
"1600 מנויים פעילים. כמות רצינית אה?".
ממש. כמה מתוכם נפגעו כספית?
"להערכתי תשעים אחוזים מהם לא נפגעו. אפילו יותר. הבעיה היא שאלה שכן נפגעו זה מספיק כדי לצער אותי על המצב. גם עשרות אנשים זה המון מבחינתי. אני אדם שלא גנב או רצח חלילה, אלא ניסה להרים משהו מאוד גדול, עם הרבה שנים טובות ויפות זה כואב ועצוב. לא היה פה מקום פנאי. אנשים באו לשחק כדורגל כאן כי גם מגרשי כדורגל לא היו פה, בשונה מהיום. זו הייתה בשורה. זה היה הקניון והפאב של תושבי העיר והסביבה".
אולי לא ניהלת אותו נכון?
"ההחלטות שלי היו שגויות בשנתיים האחרונות. יש דברים שאני לוקח על עצמי ברמה הניהולית. יש החלטות שהייתי צריך לקבל אחרת, אבל היום זה כבר מאחוריי. אני לוקח איתי שק גדול של תובנות לדרך".
תתאר לי את ההרגשה ברגע שבו הבנת שזה הסוף. מה קורה שם, מריצים את השנים, חושבים על העתיד?
"אתה מגיע לכאן בבוקר, מנסה לצלם את המקום במבט עם דמעות בעיניים. משתדל לנשום את המקום ברגעים האחרונים. מרגע ההחלטה, שהבנתי שזה כבר לא יהיה שלי שבועיים לפני ההודעה, הלכתי כמו זומבי. אדם חי-מת. ממקום שוקק חיים לראות גן סגור ונעול זה קשה".
מה אמרו העובדים?
"עד ערב לפני הפוסט שהעלתי הם לא ידעו. לאחר מכן כמעט כולם תמכו, מתקשרים לשאול מה קורה גם היום. גם הם נפגעו, אבל רובם הבינו וחיזקו".
יש מחשבות קשות, משברים?
"ברור. היה לי משבר נפשי. הייתי בתקופה האחרונה במצב לא טוב. אני אדם יחסית רגיש, אז ראו את זה עליי. יש פה צוות שעבד איתי מהלב, לא רק יחסי עובד-מעביד, ולכן ראו עליי שהמצב לא טוב".
מה הרים אותך?
"האישה והילדים, זה העוגן. זה הדבר שמכניס פרופורציה בחיים של כל אדם".
ומה הלאה, מה אתה חושב לעשות?
"לא יודע. אני מאמין שמתישהו הקב"ה יראה לי את הדרך הנכונה. יש אנשים שדואגים לי בגלל המצב, אבל אני מבטיח להם שאני לא אעשה לעולם שטויות. לא גנבתי ולא עשיתי משהו אסור. קיבלתי החלטות לא נכונות למרות שהמטרה שלי הייתה לדאוג לבריאות של האנשים. נכון, רציתי להתפרנס כמו כל בעל עסק, אבל גם להכניס שינוי בחיים של אנשים. ראיתי כאן ילדים צעירים וראיתי נשים, וגברים מבוגרים. לראות אנשים שירדו 30-40 ק"ג היה ממלא אותי. רציתי לתרום לחברה וחשוב לי להבהיר שלא הייתה לי שום כוונה לפגוע בשום אדם. אם מישהו נפגע אני נורא מצטער".

מועדון הכושר בודי שייפ, השבוע. "מתישהו הקב"ה יראה לי את הדרך הנכונה"
לחץ להמשך קריאה
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    23/02/2019 ב 12:17

    שוד לאור יום

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.