צור עימנו קשר

חדשות

משואה לתקומה

"הפארק היפה ליד הבית התמלא פתאום בחיילים. הירוק נהרס, וכך חיינו, שהפכו לגיהינום". אסתר שטרום כותבת על זיכרונותיה מימי מלחמת העולם השנייה, ימי העלייה ארצה והמשפחה שבנתה, והפכה בעבודה לסמל הניצחון

פורסם

בתאריך

כשהייתי רווקה קראו לי אתי כהן. מאז שנישאתי לפני שישים שנים אני אסתר שטרום. אך בת לשושנה ויהושוע תמיד הייתי, ונשארתי.

נולדתי בשנת 1937בפלודלוב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה. משפחת אבי נחשבה אמידה, ואילו משפחת אימי נחשבה ענייה. כשהצבא הגרמני פלש לבולגריה כל זה לא שינה, וחיינו השתנו לעד.

גרנו מול פארק יפה וירוק, ובוקר אחד התעוררנו וראינו את הפארק מלא בחיילים גרמנים חמושים. התותחים והטנקים הסתירו את הדשא והעצים. בהתחלה הם עוד חילקו לנו ממתקים, לא ברור למה, אבל בהמשך המצב השתנה. הייתי רק בת שנתיים ומשהו, אפילו לא שלוש. קוראי השורות האלו ודאי לא זוכרים איפה הם היו או מה הם עשו בגיל שלוש, אבל חוויות מהסוג שאני עברתי בגיל הכה צעיר הזה – אי אפשר לשכוח, ולא משנה כמה קטנים, תמימים ולא מבינים אנחנו.

החיילים הגרמנים קיבלו הוראה לזוז, והפארק התפנה מהם. טוב, לא ממש נשאר פארק. הטנקים, התותחים ומאות החיילים השאירו מאחוריהם בעיקר הרס. אבל ההרס הזה היה כאין וכאפס לעומת מציאות חיינו שהמשיכה להשתנות ככל שחלפו החודשים, והשנים.

על יהודים נאסר להיכנס למסעדות ולמקומות ציבוריים בכלל. הברניצי – המשטרה הבולגרית בשירות הצבא הנאצי – איימו על יהודים. הם היו אנשים רעים, ולא פעם התעללו ביהודים על לא עוול בכפם.

את א

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -