צור עימנו קשר

ספורט

מפעל חייו

ארבעה עשורים שעמרם בן שמואל, אחד האנשים הכי מזוהים עם קבוצת הכדורגל המקומית, נמצא שם עבור מועדון הכדורגל של קריית מלאכי בין אם בתפקיד רשמי ובין אם לאו, מחצית מחייו הקדיש בן שמואל למען הצלחתו של המועדון המקומי- מהפועל של שנות השבעים, דרך בית"ר של שנות השמונים ועד מכבי של שנות האלפיים. בראיון חגיגי הוא מספר על השנים הנוסטלגיות, מתאר את התחושות אחרי הליך הפירוק, מחשב את הסיכויים לעלות ליגה כבר העונה ומסביר מהו הצעד שקריית מלאכי העיר צריכה לעשות כדי לצעוד קדימה

פורסם

בתאריך

רבים הם האנשים אשר עמדו לצידו של מועדון הכדורגל המקומי על גלגוליו השונים. הפועל המיתולוגית, בית"ר האהובה או מכבי הנוכחית, כולם נהנו מתרומתם של תושבים מקומיים, חובבי ספורט מושבעים, שהקדישו מזמנם וממרצם לטובת הצלחתו, שגשוגו ולעיתים אף שרידותו של מועדון הספורט היחיד בעיר- שמצליח למשוך אליו מאות אנשים משך עשרות בשנים.
אלא שעם כל הכבוד לכולם- רק אחד, עמרם בן שמואל, היה שם תמיד: מהפועל של אריה דרול, דרך בית"ר של מישל כהן ז"ל ועד מכבי של שנות האלפיים.
בן שמואל, 80, עלה לישראל בשנת 1955 והתיישב בקיבוץ גשר שבעמק הירדן. בשנת 1964 עזב את הקיבוץ והגיע לקריית מלאכי, בה גר ואותה שירת קרוב ליובל שנים. הוא נשוי ללאה, אב לארבעה ילדים וסב לחמישה עשר נכדים ולשלושה נינים, שלטענתו היו אלה שגרמו לו ולרעייתו לעשות את המעבר מערבה לאשקלון- העיר בה הוא מתגורר כיום. "רצינו להיות קרובים לנכדים. את ההחלטה לקחה אישתי, שאח שלה גם כיהן כאן כראש העירייה (בני וקנין, ה"ה). אם זה היה תלוי בי לא הייתי עובר. קריית מלאכי זו אהבת חיי".
כבר בימיו הראשונים בקריית מלאכי החל בן שמואל לשמש כמדריך נוער, והתקבל שנים אחדות מאוחר יותר לעבודתו בעירייה. כחלק מתפקידיו, שימש כרכז קניות, מנהל מחלקת התברואה ואף כתובע העירייה, אך יותר מכולם הוא זוהה כאיש מועדון הכדורגל המקומי בכל רמ"ח איבריו.
40 שנה היה שם בן שמואל, היה ועודנו חלק מהנהלת המועדון בצורה זו או אחרת: אם כחבר הנהלה, אם כבעל זכות חתימה ואם כחבר עמותה מן המניין, בן שמואל נמצא שם עבור מלאכי מאז ימי שנות ה-70 העליזים, וכנראה שלתמיד. "מעולם לא הלכתי אחרי הגופים. זה לא עניין אותי. איפה שהיו צריכים אותי הייתי. לקחתי חלק בהנהלה של הפועל עם היו"ר אריה דרול, בבית"ר של מישל כהן ז"ל והיום אני במכבי".

מה אתה זוכר מהתקופה ההיא, שמרביתנו לא זכו לחוות אלא רק שמענו עליה מגורם שלישי?
"נוסטלגיה. ראשית אפשר לומר שהתקופה אז הייתה הרבה יותר רגועה. היום הזמנים השתנו. יש הרבה לחצים, הרבה תחרויות ולצערי גם הרבה פוליטיקה. שנית, היום אם אין לנו את התמיכה של באר טוביה אין זכות קיום. כסף משחק תפקיד. בעבר שיחקו פה שחקנים בתשלומים סמליים, באו מאהבה. היום יש קבוצות בליגה עם תקציב של מיליון שקל".

אמרת שלקחת חלק בכל המועדונים בעיר. אתה זוכר את משחקי הדרבי? השמועות אומרות שהייתה בעיר חגיגה גדולה.
"איך אפשר לשכוח? העיר הייתה כמרקחה והייתה יריבות ספורטיבית לתפארת, אבל לא הייתה מלחמה כמו שיש היום. אני זוכר את משחקי הדרבי בעיקר בימיי בבית"ר. היה לנו יותר קהל, אבל מכבי והפועל היו יותר טובים מאיתנו ולרוב ניצחו".

מי היו האנשים בפרונט? אלה שהובילו את הקבוצות המקומיות.
"אלי ביטון היה חבר הנהלה מסור ושלמה סופר שעזר לנו בהפועל, אבל כפי שציינתי תחילה, אני זוכר יותר את התקופה בבית"ר. מישל כהן ז"ל, מדירה 538 בקיבוץ גלויות, היה יו"ר. איש בית"ר אמיתי. הבית שלו ממש היה סניף של תנועת בית"ר. ביום שהוא נפטר נשברנו. הייתי צריך להישאר לבד ולקחתי הכל לידיים".

ושחקנים מרכזיים?
"חיים עטון שמאמן את מכבי היום היה מאמן גם אז. עובדיה עובד, ניסים עובד, ששיחקו גם בהפועל. בבית"ר כיכבו אבא של שי סבן, עמוס. הוא היה שחקן מצוין. יוסי חדד, ראש העירייה לשעבר, היה שוער נהדר. גם רוב השחקנים לא ראו ביריבות בין הפועל, מכבי ובית"ר מלחמת עולם כמו שאנחנו חווים היום במשחקי דרבי בארץ ובעולם.

הארכיון של שמואל, שומר הכל.

איך עושים את המעברים האלה מהפועל לבית"ר?
"אין ספק שזה לא פשוט, בייחוד שהייתי איש אחדות עבודה. השתלבנו בתוך מפא"י ומפ"ם. אלו היו החודשים הראשונים שבאתי לקריית מלאכי. אליהו ביטון, שהיה יו"ר מפלגת העבודה וגם חבר מועצה בהמשך הכניס אותי למפלגה. בזמן הבחירות למועצת סניף ספגתי מפח נפש למרות הבטחות של שלמה סופר שניבחר, והחלטתי שאני עובר לליכוד".

גם אידאולוגית?
"היה לי קשה. הייתי חבר מזכירות ושימשתי בתפקידים מרכזיים במטה של עבודי. זה היה לפני תקופת בגין. היה לי חדרון קטן של המערך בלב, אבל היום אני איש ליכוד מוחלט".

בוא נחזור לכדורגל. מי היו היריבות המיתולוגיות?
"היו כמה. בית שמש, זו שהרסה למלאכי את העלייה בעונה שעברה, הייתה יריבה קשה. גם קריית גת ושדרות. המשחקים היו מעניינים. הכי קשה לשכוח זה את המשחקים מול רמלה. כל משחק התחיל במכות והסתיים במכות. גם אני חטפתי שם. למזלנו החברה שלנו לא היו פחדנים, אחרת זה היה נגמר רע. הם היו אמיצים. באים עם שרשראות, אבנים. לא שאני מעודד אלימות חלילה, אבל בימים ההם לא הייתה ברירה אלא להפגין חוזקה. היום יש ממסד, הכל שונה לגמרי".

"המועדון עבר הבראה"

במהלך הראיון, שנערך במשרדו של בן שמואל באחד מחדרי ביתו באשקלון, שולף חבר העמותה הוותיק בזה אחר זה מסמכים שאסף במרוצת השנים. כולם מתויקים לקלסרים, ומסודרים בסדר מופתי בארונית, המכילה גם ספרי קודש. על גביה ולצידה תעודות הוקרה ותמונות של הילדים, הנכדים והנינים.
גם תעודת הלידה של בן שמואל, שנשמרה על ידו בקנאות משנת 1938 מופיעה שם, לצד כתב ההסמכה המאשר לו לשמש כתובע מטעם העירייה, תעודת החובש, תעודת חבר ליכוד וכן תעודת חבר מזכירות מרחב דרום במועצת הפועלים, תפקידו הנוכחי.
בין כל המסמכים האישיים, שומר בן שמואל גם על אסמכתאות שונות המעידות על תפקידיו השונים במועדון הכדורגל המקומי, בו כיהן כאמור כיו"ר, חבר הנהלה, בעל זכות חתימה וחבר עמותה מן המניין. "כל השנים דאגתי שהכספים יזרמו. ניסיתי לעזור בכל תפקיד בו הייתי", אומר בן שמואל, שמתייחס גם להליך הפירוק שעברה העמותה המנהלת את המועדון בשנת 2014, "לא האמנתי שהיו דברים כאלה. שמעתי שחקרו לא מזמן כמה חבר'ה מתקופות בעבר בגלל כל מיני חובות, צ'קים, כספים. זה כואב".

תעודת הלידה של עמרם מצרפת

חקרו כמה עשרות, וממשיכים לזמן אנשים.
"איתי לא דיברו כי אין לי זכות בדברים האלה. אני עדיין לא מאמין שעשו את מה שאומרות השמועות, לא מאמין שהיו דברים כאלה. הליך הפירוק הזה, מלבד היותו אות קלון, הוא גם כואב למועדון מבחינה מקצועית. הורידו לנו נקודות וירדנו ליגה, זו הייתה הרגשה גרועה".

ומה מצב המועדון כיום, אחרי ההליך?
"מצב המועדון היום טוב מאוד. הוא עבר הבראה וישנה משמעת. אני משתדל להגיע לאימון אחד בשבוע, ולכל המשחקים. אני כמו אבא של כולם שם".
איפה אפשר לשפר? הרי כל מי שדרך כאן טוען שהמועדון הזה חייב להיות לפחות בליגה א', שלעיר הזו מגיעה קבוצה בליגה גבוהה יותר. למה זה לא קורה?
"בשביל לשפר צריך כסף. צריך שחקנים טובים. לחפש מציאות שישדרגו את הקבוצה. בעבר הבאתי את חנן ואבירן אלקיים מאשקלון, שהפכו שחקנים משמעותיים ותרמו רבות לקבוצה בליגה א'. בטווח הארוך צריך להשקיע בבית הספר לכדורגל, להעניק לילדים יסודות מגיל צעיר. אם אתה זורע בזמן אתה קוצר את מה שצריך, אבל אין התלהבות מצד הרשות המקומית לעשות את זה. אם אתה לוקח ילד בן 12 ומלמד אותו יסודות, בגיל 18 אתה תשתמש בו. אבל מה עושים במקום? הולכים לרעות בשדות זרים. היום שחקן טוב מבקש בליגה ב' 6 אלף ש"ח. אין כסף"

ואולי בכל זאת השנה תצליח הקבוצה הבוגרת להעפיל לליגה א' דרך הפלייאוף? איך אתה מעריך את הסיכויים?
"זה קשה, אבל אפשרי. יש לנו משחק פלייאוף ראשון בבית, שלאחריו ככל הנראה נצא לאשדוד למשחק גמר המחוז. אני מאמין שאפשר לנצח גם שם. הפועל אשדוד שכבר עלתה היא קבוצה חזקה, אבל שאר הליגה באותה רמה. נכון, קשה מאוד לעלות מהפליאוף, אבל לכולן זה קשה. למה שאנחנו נחשוב שזה בלתי אפשרי? לקריית מלאכי מגיעה קבוצה בליגה א' לפחות. ליגה ב' קטן עליה, ואם לא נעלה גם השנה זה יכאב".

מה אתה חושב על הצוות המקצועי של הקבוצה? אמרת שאתה מכיר את חיים עטון שנים ארוכות.
"תראה, בעונה שעברה היה לנו מאמן נפלא, ויקטור גניש, שהיה בן אדם באמת מיוחד. גם פרדי צרפתי, שהחל את העונה הנוכחית, היה איש טוב והקהל קצת הגזים איתו. היום יש את חיים עטון, שאני אכן מכיר אותו שנים ארוכות. הוא מאמן טוב ויואל משלים אותו. חיים עטון של פעם היה הרבה יותר קשה. היום אני שומע את השיחות שלו עם השחקנים ונהנה".

אמרת שהקהל קצת הגזים עם פרדי צרפתי. מה באמת אתה חושב על הקהל?
"הקהל הוא חלק מההנהלה. הוא קובע הרבה. יש לנו קהל טוב, הכי טוב בליגה, והרבה הודות לו לקריית מלאכי יש קבוצה פעילה. אני לא רוצה שיפגעו בקהל, כי בלעדיו אין זכות. אני אוהב את הקהל, אבל מה שעשו למאמן האחרון לא היה פייר. הוא ניצח 12 משחקים ברציפות, פתאום הוא לא טוב כי אמר משהו לאיזה אוהד? זה לא היה במקום".

גם אותה הנהלה, שהקהל חלק ממנה כדבריך, לא מצליחה לשמור על איזון בתפקידים הבכירים בה.
"אני לא מבין את המלחמות האלה. עו"ד שניאור קטש, שניהל את המועדון מאז הפירוק ועד תחילת העונה האחרונה, היה האיש הנכון במקום הנכון. הוא היה מנהל נפלא, כמו סרגל. אבל מה קרה? הוא הלך בגלל אורן אוזן, ואורן אוזן הלך בגלל דורון אוחיון. במקום לעזור אחד לשני, לנהל יחד, הם נקלעים למלחמות על כבוד. עם זאת, חשוב לציין שגם היום המצב בסדר גמור והמועדון מתפקד בצורה טובה ותקינה".

מהי מכבי קריית מלאכי עבורך?
"הרבה שואלים אותי 'מה אתה צריך לרוץ בגיל 80 אחרי קבוצת כדורגל?', ואני אומר להם שזה חזק ממני. החיים שלי זה מועדון הכדורגל של קריית מלאכי. כל שנה אני מארגן לשחקנים כניסה חופשית לחמי יואב, כדי שייהנו מיום גיבוש איכותי. במהלך השנה אנחנו גם דואגים למסיבות על האש, וזה המקום לומר מילה טובה לראש העיר ולעוזרו שתמיד נענים לבקשות שלנו בנושאים הללו".

אתה חושב שמעריכים אותך על מה שעשית בעבר ועל מה שאתה משתדל לעשות גם היום?
"אני מרגיש שכן. כל השנים כיבדו אותי מאוד. לפני תשע שנים עברתי אירוע מוחי באחד מערבי שישי בבית בקריית מלאכי. הילד הקטן שלי לקח אותי בבהילות אל בית החולים והציל אותי, אבל מה שחימם לי את הלב היא כמות הביקורים של שחקנים ואוהדים. כל כך התרגשתי לקבל אהבה אחרי אירוע כזה וקשה לי לתאר את ההרגשה. אני חושב שזה חשוב להעריך את פועלם של אלו שעושים הרבה דברים, בהתנדבות או שלא. היום יש הנהלה חדשה, ונראה שהיא מכבדת את אנשי העבר. נעשו בשנתיים האחרונות גם טקסים לאנשים שתרמו למועדון כמו אברהם ג'מו, גילי מלכה, יואל סויסה ועוד רבים נוספים".

מה לגבי ליגת העל? צופה?
"בוודאי. אני צופה הרבה בכדורגל, ומגיע לפעמים למשחקים של הפועל אשקלון. אני גם אוהד את הפועל באר שבע, אבל לפני שאתה והקוראים מגחכים, אציין שאני לא אוהד בגלל שהקבוצה רצה בצמרת כמו שאוהבים לזלזל בנו, אלא עוד מהימים שאליפות הייתה חלום רחוק-רחוק. כל המשפחה של אשתי מבאר שבע. יש שם ראש עיר צעיר שעושה עבודה פשוט מופלאה".
השנה זה קצת מקרטע, נראה פחות טוב מהשנתיים האחרונות. אתה חושב שזה יספיק לאליפות שלישית ברציפות?
"אין לי ספק בכלל. למרות שבית"ר ירושלים רודפת אחרי באר שבע ועושה עונה יפה, לאדומים של בכר יש סגל איכותי יותר. הרבה אומרים שבאר שבע מאכזבים השנה, אבל אני לא מבין את זה כי הם במקום הראשון בליגה למרות כל מה שעבר עליהם. איפה האכזבה?".

מכבי קריית מלאכי נגד הפועל באר שבע בגמר גביע. את מי אתה מעודד?
"אוי, איזה שאלה קשה. תן לי קודם להגיע למעמד כזה עם קריית מלאכי, זה כבר חלום. בכל מקרה אם הוא יתממש מתישהו, כמובן שהייתי רוצה שקריית מלאכי תזכה. זה הרבה יותר חזק אצלי מכל דבר אחר".

מילה לסיום?
"הייתי רוצה לאחל לקריית מלאכי כעיר שתעשה את הקפיצה המיוחלת. בעבר, כשהייתי בתפקידים בעירייה, קריית מלאכי מנתה 24,000 תושבים, והיום יש 22,000. לאיפה הלכו 2000 תושבים? אז יגידו שאנשים עזבו, כמו שאני עזבתי, או שהילודה הצטמצמה. אבל בשורה התחתונה הצעירים עוזבים, וצריך לדאוג שהם יישארו שם כי הם העתיד. רק אז תהיה הצלחה ויהיה שגשוג בכל התחומים. מהמקום שלי אומר שצריך לעזור לכדורגל, כי זה חינוך הרבה לפני ספורט. לסיום אנצל את ההזדמנות כדי לאחל חג כשר ושמח לכל תושבי העיר הנפלאים".

לחץ להמשך קריאה
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.