צור עימנו קשר

באר טוביה

מפעל חייה של לילך

כבר בגיל 10 ידעה לילך שיף, תושבת באר טוביה, שהיא מתכוונת לעסוק בתחום הקרב מגע ולממש בעזרתו את השקפת עולמה. 17 שנים אחרי, ולאחר שהקימה בית ספר מצליח ללימודי הגנה עצמית, היא העבירה בשבוע שעבר את אחת הסדנאות הייחודיות שלה באירוע מיוחד שנערך בבאקו-ביוזמת שגרירות ישראל באזרבייג'ן. "מה שאני מעבירה בסדנאות ובחוגים הוא שכל אחת יכולה להגן על עצמה בעצמה. אשה לא זקוקה לכח פיזי כדי לעשות זאת, אלא בעיקר לכח מנטאלי וטכניקה", אמרה שיף

פורסם

בתאריך

יום שלישי שעבר, אזרבייג'ן. מאות נשים, שרים, חברי פרלמנט ואורחים מכל רחבי הרפובליקה, מתאספים באולם המרכזי של עיר הבירה באקו- ומשתתפים ביומו הראשון של אירוע "16 ימים להעלאת המודעות בנושאי אלימות מגדרית", שנערך מטעם שגרירות ישראל באזרבייג'ן.
במוקד האירוע, שהועבר בשידור חי בכל ערוצי התקשורת הגדולים ברפובליקה, ניצבה תושבת באר טוביה לילך שיף (27), מדריכת קרב מגע מטעם מכון וינגייט והאיגוד הבינלאומי לקרב מגע ובעלת חגורה שחורה דרגת מומחה 1. שיף, המנהלת ומובילה בית ספר ייחודי לקרב מגע והגנה עצמית לילדות, נערות ונשים, הוזמנה על ידי שגרירות ישראל על מנת להעביר מספר סדנאות לנשים הלומדות באקדמיה לספורט, וללמדן על הכלים הייחודיים שפיתחה בעצמה בניסיון לגרום להן להאמין בעצמן ולהתמודד עם כל סיטואציה. "קיימתי מספר סדנאות אחת אחרי השנייה, כאלה שאני מעבירה גם בארץ במקומות שונים", סיפרה השבוע שיף בשיחה מיוחדת עם "המקור", ומנתה את מטרות הסדנה הייחודית שהתקבלה בהערצה בקרב הבנות בעיר הבירה באקו. "הסדנה הקצרה מעניקה את הכלים הכי בסיסיים להגנה עצמית. כלומר היא באה לומר לכל אחת שהיא פשוט יכולה להגן על עצמה בעצמה. ללמוד מהן נורות האזהרה שלה, ולהגיב בהתאם. לצערי הסביבה מלמדת אותנו לא להקשיב לאזהרה פנימית, מה שגורם לנשים להגיד לעצמן 'אולי הוא לא שם לב שהוא שם עליי את היד?', וכד'. לגברים זה נראה מאוד ברור, אבל אצלנו זה אחרת לגמרי. לכן הסדנה באה ללמד את הילדה, הנערה והאשה לעמוד על שלה ולהגיד בקול ברור 'לא', 'אני לא רוצה' ו'אל תיגע בי'. להמון נערות ונשים קשה להגיד לא. להסתכל לבן אדם בעיניים".
השלב הבא של הסדנאות, מספרת שיף, מלמד את החניכה יכולות תקיפה למקרה ויהיה בהן צורך. "חלק מזה שכל אחת יכולה להגן על עצמה מתבטא גם ביכולות תקיפה. איך להיחלץ ממצבים לא נעימים עם מכות לפנים או למפשעות. אשה לא זקוקה לכח פיזי כדי לעשות זאת, אלא לכח מנטאלי וטכניקה. הטכניקה קלה לביצוע. לכן בסדנאות הקצרות אנחנו עוברות על התקיפות הנפוצות ביותר ונוגעות בכל מה שיכול לשנות את התפיסה ולגרום לחניכה להבין שאם היא תעשה כל מה שהיא יכולה- לנשוך, לצעוק, לבעוט, לזרוק חפצים וכד', הסיכוי הסטטיסטי שהאדם שמנסה לפגוע בה ילך לדרכו גדל פלאים".

שיף בפעולה (צילום: אשר בן יאיר אילן)

הבכירה מכולן

שיף החלה לעסוק בתחום כבר בגיל 10, ונמשכה אליו יותר ויותר ככל שעברו השנים. כיום, היא נחשבת אחת הנשים החלוצות בישראל שעוסקות בתחום באופן מקצועי- ובטח שמוכרת כבכירה מאוד. בצעירותה עברה בהצלחה קורס עוזרי מדריכים, בהמשך צלחה את קורס המדריכים ולאחר מכן החלה להפעיל חוג קרב מגע- שהתפתח במהרה לבית ספר רחב המעביר את התכנים בשיטתה הייחודית.
היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, ניהול והתמחות בשיווק ובפרסום מטעם המכללה למנהל, ובשיחה עם "המקור" היא מספרת על מה שהיא מקבלת כתוצאה מהסדנאות והחוגים הרבים שהיא מעבירה בימי השגרה. "כל חיי הלכתי לכיוון של מה שעושה לי טוב. היום, כשאני עומדת מול כיתת בנות, אני מרגישה העצמה אישית ונשית. זה נפלא להעניק לנשים את הכח לעמוד על שלהן, ולהעלות להן את הביטחון", היא אומרת, ומזכירה בנוסף את אוכלוסיית הנערות בסיכון שהיא מדריכה בימי השגרה. "בחרתי לקחת את הקרב מגע לכיוון קצת שונה. זה לא חייב להיות אגרסיבי ומפחיד. בדרך כלל שנשים שומעות 'קרב מגע' הן נרתעות, אבל זה ממש לא כך. ברגע שזה רק בנות או נערות זה הופך את זה לחממה סגורה ובטוחה. בהתחשב בכך שמבחינה סטטיסטית אחת מכל שלוש נשים עוברת תקיפה במהלך חייה, אפשר רק לדמיין כמה עברו משהו מוחשי ואמיתי מתוך קבוצה של 20 בנות. אנחנו נוגעות בזה בצורה שונה וייחודית, וזה לדעתי מה שהופך אותי למשהו אחר בתחום. אגב, הנגיעה היא גם מהכיוון הפסיכולוגי של 'אני יכולה, לא משנה מה היה עד היום. מהיום אני יכולה להגן על עצמי'".

בצל המחאה

בחודשים האחרונים, מאז החל קמפיין Me Too ואחריו גם המחאה הגדולה שהתעוררה לאחרונה בישראל בגין אלימות כלפי נשים, הפך התחום בו עוסקת שיף לרלוונטי במיוחד. הוא החל לקבל מקום גם בדמות סדנאות חד פעמיות בארגונים שונים, מתנ"סים, חוגים פרטיים, פרויקטים עם רשויות וקורסים באולפנות ובמוסדות חינוך.
"המודעות בקרב נשים עלתה מאוד בשנים האחרונות, בייחוד בתחום הקרב מגע", מספרת שיף, שמסבירה כי כאשה- יש בה את היכולות להבין, להרגיש ולהזדהות עם החניכה שעומדת מולה. "כשנערה חווה הטרדה כלשהי לפעמים היא קופאת במקומה, אפילו למשמע צעדים של אדם העוקב אחריה. הרעיון של הנעה לפעולה מגיע אחרי שקרה משהו, במקום שזה יבוא לפני, וכך הגענו למצב בו גופים גדולים מעדיפים לקיים ימי העצמה והעשרה. כיום ישנה מודעות אז זה הרבה יותר שכיח".
למרות ההצלחה הגדולה ולוח הזמנים הגדוש מסמנת שיף, במה שממחיש אולי יותר מכל את אישיותה העוצמתית, את היעדים הבאים בדרך לשנות את דרכי חשיבתן והתמודדותן של נשים בישראל ובעולם. "אנחנו עובדים כרגע על הכשרת מורות נוספות לבית הספר, במטרה להגדיל את מספר המדריכות. לשמחתי יש המון ביקוש, אבל אין יכולת ארגונית להכיל את זה", חשפה השבוע שיף, שחידדה שוב את מה שלדעתה הופך אותה ואת בית הספר שלה לייחודי בנוף הקרב מגע. "מה שמיוחד אצלי זה שנשים מעבירות את זה. אין הרבה נשים שעוסקות בתחום, ולכן הייתי רוצה להכניס את המודעות לכל מוסדות החינוך. לטעמי חשוב שכבר מגיל קטן ילדות ידעו לעמוד על שלהן, ושלא ינפצו להן את המחסומים. אני מוצאת את עצמי לעיתים מעלה דוגמא במהלך שיעור, ובסיומו שומעת מהמון בנות שאומרות לי 'וואי, גם לי קרה ככה. מישהו ישב לידי ועשה לי ככה וככה'. זה נורא כמה שזה נפוץ, ורק עכשיו המודעות התחילה לעלות. לכן לתת לנערות כלים זו המטרה העליונה בעיני, ואני שמחה לראות את זה קורה", סיכמה.

"היום ישנה מודעות" (צילום: ציפי ביבי)

 

לחץ להמשך קריאה
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.