צור עימנו קשר

קהילה

מעבדות לחירות, גרסת המציאות

רבים מאיתנו קוראים את הגדת הפסח ומדקלמים בכל שנה את הפסוקים הכה מאפיינים אותה, אך כמה מאיתנו באמת חוו על בשרם את השחרור הנפשי והפיזי המתוארים בה? עבור ישוורק אלנה, אסירת ציון שנכלאה בעודה רק בת 13, חג הפסח מהווה אזכור תמידי לחוויות הקשות שעברה רק בשל רצונה העז והכמיהה להגשים את חלום אבותיה ולעלות לארץ הקודש

פורסם

בתאריך

"החג הזה בשבילי מסמל חופש יותר מכל. חוויתי על בשרי את צמד המילים "מעבדות לחירות", ועבורי כל המסע הזה עד שהגעתי לארץ ישראל הוא לא מובן מאליו".

כך, בגרון חנוק ובעיניים דומעות, פותחת ישוורק אלנה, אסירת ציון ותושבת קריית מלאכי את הפגישה שקבענו מבעוד מועד במיוחד לרגל חג הפסח.

אלנה, 47, נולדה וגלדה בכפר טדה שבאתיופיה, השוכן לצידה של העיר גונדר יחד עם שבעה אחים.

כבר בגיל צעיר חוותה אלנה קשיים יומיומיים, כשנאלצה להתמודד עם אובדן אב המשפחה ולגדול לבד עם יתר אחיה, "אימא עבדה מאוד קשה בבית ובחוץ בשביל לדאוג שלא יחסר לנו שום דבר. דאגה לשלוח אותנו לבית הספר למרות הקושי", מספרת אלנה.

בשנת 1984, בהגיעה לגיל מצוות, הגיעה התפנית בחייה של אלנה: ממשלת ישראל החליטה להעלות את יהודי אתיופיה לארץ הקודש, אולם בשל היעדר יחסים דיפלומטיים בין ממשלות ישראל ואתיופיה- הדרך היחידה להגיע לישראל עבור אלפי אנשי הקהילה היהודים הייתה באמצעות הגעה לגבול סודאן והמתנה לאנשי המוסד שם.

למרות האפשרות להגשים את החלום הציוני הגדול, החליטו בני משפחתה של אלנה כי נוכח השמועות הרבות לפיהן אלפי אנשים לא הצליחו להגיע לישראל בשל בעיות חמורות שהתגלו בסודאן- הם יישארו לעת עתה באתיופיה.

"שנה לאחר מכן, הגיעו לכפר מספר אנשי מוסד שהציעו לאימא לשלוח אותי עם עוד מספר צעירים מרחבי אתיופיה לארץ ישראל", נזכרת אלנה. "בהתחלה אימא היססה וחשבה פעמיים אם לשלוח אותי לישראל, אך לבסוף היא הסכימה שאצטרף לחבר'ה הצעירים. התרגשתי מאוד לחשוב שבקרוב מאוד אגיע לארץ".

הסכמת האם אכן נתנה את האות לתחילת המסע עבור אלנה, שיצאה יחד עם שמונה שותפים למסע חוצה יבשות, "היינו חבורה של צעירים שהתאספו ממספר כפרים. הגענו לעיר גונדר, ממנה נסענו לעיר וולו בה שהינו משך שבוע ימים. לאחריהם, הושכרה עבורנו דירה בעיר סמוכה, ולאחר שלושה חודשים הגיע המדריך ויצאנו לדרך".

מדירתם השכורה יצאו שמונת החברה והמדריך לרפובליקת ג'יבוטי, הגובלת באתיופיה. "המסע לגי'בוטי לא היה פשוט", מגוללת אלנה את תחילתו, "יצאנו בתחבורה ציבורית, אך בהגיענו לגבול גילו אנשי המעברים שברשות חלק מאיתנו לא מצויות תעודות מתאימות- ועל כן נאלצנו להיפרד. חמישה חברים חזרו לאתיופיה, ואילו אני ועוד שני חברים למסע נאלצנו להתחיל במסע רגלי שארך כשישה ימים- עד ההגעה לנקודת המפגש".

במהלך המסע הרגלי, מתארת אלנה, נאלצו השלושה להתמודד עם מחלתו של אחד מהם, שכמעט עלתה לו בחייו וגבתה מהם קורבנות בנפש, "חששנו מאוד שניתפס, ולכן עשינו את כל ההליכה ברגל. יצאנו בשעות הלילה המאוחרות והתלבשנו כמו מוסלמים בשביל להתאים את עצמנו לסביבה. בדרך היה סבל רב, מחלות, רעב, צימאון, חוסר שעות שינה. נאלצנו להתחבא מפני שודדי הדרכים וזה היה מסע קשה מאוד. אלמלא היינו פוגשים בדרך סוחרים, שהעניקו לנו תה להרוות את צימאוננו, לא היינו מגיעים לעיר טג'יורה- וממנה לג'יבוטי".

ההגעה של השלושה אל מחוז חפצם נראתה עבורם כסוף מסע התלאות בדרך לארץ הקודש, אולם גם שם התברר להם כי כלל לא הייתה היערכות לבואם, והם שוכנו בצריף קטן יחד עם המדריך- חרף ההבטחות להגעת אנשי המוסד, "היה קושי רב. גרנו במשך שבועיים עם המדריך שלנו ללא שירותים או מטבח. בקושי היה לנו אוכל", מספרת אלנה, שטוענת כי היערכותה של מדינת ישראל הייתה "לוקה בחסר" לכל אורכו של מסע העלייה המפרך.

"לאחר כשבועיים הועברנו אל דירה גדולה יותר, וזכינו למקלחות, מטבח ומיטות. עם זאת, נאסר עלינו לצאת מהבית, ונמסר לנו שמצרכי המזון יועברו אלינו על ידי שומר מיוחד, שיניח אותם בפתח הכניסה לבית".

"ההגעה לארץ היא כמו חלום שהתגשם"

שמונה חודשים המתינו אלנה ושני חבריה למסע בציפייה לבואם של אנשי המוסד. אוטוטו, הם חשבו, יגיעו שליחיה של מדינת ישראל ויסיימו עבורם את מסע התלאות.

אלא שימי ההמתנה הפכו לשבועות, השבועות לחודשים והתקווה לאכזבה עמוקה, "אמרו לנו שמחכים לצעירים נוספים העוברים כעת את אותה הדרך שעברנו וסיפרו שהם מכינים את הטפסים הדרושים, בהם גם הדרכונים הנחוצים לצורך העלאתנו ארצה", מספרת אלנה, ונזכרת בדלקת הריאות החריפה שתקפה אותה ממש עם בואם של אנשי המוסד- שמונה חודשים לאחר ההגעה לג'יבוטי. "הם ראו שאני ממש חולה ולקחו אותי לבית החולים, שם הסבירו לי שאני זקוקה לאשפוז".

במהלך שהותה בבית החולים, מספרת אלנה, היו חבריה למסע מגיעים לבקרה כמעט מדיי יום, אולם לפתע, וללא כל סיבה נראית לעין- הם הפסיקו לעשות זאת, "מהרגע שחבריי הפסיקו להגיע התחלתי לחשוש. התלבטתי האם להשתחרר מבית החולים או להישאר להמשך טיפול. בסופו של דבר, החלטתי לצאת לכיוון הבית של האישה אצלה גרנו במשך כל התקופה הזו, אך לתדהמתי היא סילקה אותי משם. ללא ברירה, המשכתי לבית שבו שהינו לפני הגעתם של אנשי המוסד".

ההחלטה לשוב אל הבית בו שהתה טרם הגעתם של אנשי המוסד הייתה כנראה הרת גורל עבור אלנה, שזוהתה על ידי אחת השכנות. "שהגעתי לשם יצאתי לכיוונה על מנת לשאול האם היא יודעת מה קרה עם חברים שלי, אך היא התחילה לצעוק ולא הסכימה לדבר. תוך מספר רגעים הגיעו חיילים ושוטרים שהחלו לשאול אותי שאלות. מה אני, ילדה בת 13, יכולה לענות להם? בכוחותיי האחרונים ניסיתי להסביר שבאתי לחפש עבודה, אך הם לא האמינו ושלחו אותי לכלא".

שנה וחצי שהתה אלנה בת ה-13 בבית האסורים של ג'יבוטי, עוברת התעללות פיזית ונפשית על בסיס יומיומי.

בשל גילה הצעיר, החליטו אנשי המשטרה לשחררה, והיא מצאה עצמה משוטטת ברחובותיה של מדינה זרה, ללא מזון או מקום מחסה, "הסתובבתי מספר ימים ברחוב, בלי אוכל ובלי מקום לישון בו. מישהי שראתה אותי הציעה לי מחסה בתמורה לכך שאטפל בילדיה ובמשק ביתה. כיוון שלא היו לי הרבה ברירות, כמובן שהסכמתי. אחרי שהתחלתי לעבוד אצלה הבנתי שהיא ובעלה הפכו אותי למשרתת שלהם. 7/24 הייתי שם. חודשיים הספיקו לי, ואחריהם פשוט ברחתי".

מהמקום הנמוך ביותר ניסתה אלנה לשקם את חייה. היא חיפשה עבודה, ומצאה משרה פנויה כמנקה בבית חולים פרטי.

באחד מימי השגרה פגשה הנערה המתבגרת בחור מקומי, שסיפר לה כי בקרוב יטוס לאדיס אבבה. הוא הציע לה שתכתוב מכתב למשפחתה, והוא יואיל להעבירו אליהם במהלך שהותו באתיופיה, "בהתחלה מאוד חששתי, כיוון שעברתי כל כך הרבה דברים. פחדתי מאוד שיפגעו בי או במשפחה שלי. לבסוף החלטתי לתת לו את המכתב".

ההחלטה להיענות להצעתו של הבחור התבררה כנכונה ביותר עבור אלנה. "כאשר הוא הגיע לשם, המשפחה שלי לא האמינה שאני בחיים. הם ביקשו לשוחח איתי בטלפון, ומאותה שיחה הכל החל להשתנות לטובה".

 

"החלום התגשם"

הידיעה לפיה אלנה עדיין בחיים הכתה בתדהמה את בני משפחתה של הנערה הצעירה, שהחלו לנסות לדאוג להעברתה למקום מבטחים ויצרו קשר עם אנשי המוסד, "באחד הימים, בערך שבועיים אחרי הקשר הראשוני עם בני משפחתי, פנה אליי אחד מעובדיי בית החולים ואמר שמחכה לי במזכירות שיחה בינלאומית מבחור מצרפת", מספרת אלנה בהתרגשות, "בהתחלה לא האמנתי כיוון שלא הכרתי אף אדם מצרפת, אך כאשר אחזתי בטלפון הבנתי שמדובר באיש מוסד שמעוניין לעזור לי להיחלץ מהמקום אליו הובילו אותי חיי".

הנחייתו של איש המוסד לאלנה הייתה ברורה: גשי בדחיפות אל שגרירות אתיופיה והשאירי את פרטייך. כך אכן עשתה.

כחצי שנה לאחר מכן, וכשהיא משוועת לגאולה, קיבלה אלנה את ההודעה לה ייחלה שנים ארוכות: "הדרכון שלך מוכן. בקרוב תעברי לצרפת, ממנה יעבירו אותך אנשי המוסד לישראל", נזכרת אלנה ועיניה בורקות, "לא האמנתי שאחרי כל מה שעברתי אגיע לפה, לארץ הקודש. פגשתי כאן את דוד שלי, ועבורי זה היה חלום שהתגשם".

בשנת 1990, ולאחר שש שנים קשות של ייסורים וכמיהה לציון, נחתה אלנה בישראל והועברה אל מרכז הקליטה בנצרת עילית, שם הכירה את בעלה ז"ל.

ארבע שנים לאחר מכן התחתנו השניים, והביאו לעולם חמישה ילדים- ארבעה מהם בלידה אחת שהתרחשה בשנת 2002.

בשנת 2010 החליטה להגשים עצמה והחלה בלימודי תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, ולאחר שסיימה את לימודיה בהצלחה השתלבה בתחום כמחנכת לכיתות ג' במרכז 'בית ציפורה' בעיר.

בשנים האחרונות, מספרת אלנה, היא חזרה לביקור כפול בארץ הולדתה, כאשר הראשון שבהם התרחש לפני כשלוש שנים: "הביקור היה מאוד טעון, אבל הגעתי אליו עם ראש מורם. הרגשתי שלמרות כל מה שעברתי, הייסורים והתלאות, אני ומשפחתי הצלחנו לנצח את הקשיים- ולהגיע לישראל".

לאחרונה החלה אלנה לקיים הרצאות בנושא אסירי ציון שעלו מאתיופיה, בהן היא מגוללת את סיפורה בפני בני נוער ברחבי הארץ, "האירועים השונים בחיי גרמו לי להאמין שאם רוצים- אין זו אגדה. היום אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת, ומסבירה תמיד לילדים שלי שלא הכל בא בקלות, ושלפעמיים בשביל להגיע לטוב צריך לעבור הרבה. אם זה לא היה קורה לי הייתי היום אדם אחר לגמרי. עכשיו אני לוקחת את החיים בפרופורציה, אוהבת לתת לזולת ומשתדלת להתנדב בכל מקום אפשרי. מכאן אני רוצה למסור למשפחה שלי ולכל עם ישראל פסח כשר, וחג חירות שמח".

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

קהילה

מקדמים בריאות במשפחתון של מיטל רחמים

'המשפחות של מיטל' נבחר להיות 'גן מקדם הבריאות' הראשון בקריית מלאכי. במסגרת הפעילות, שתחל כבר בשנת הלימודים הקרובה, תופעל תכנית 'לגדול בריא'- שמטרתה להקנות הרגלים של אורח חיים בריא לילדים בגיל הרך. "שמחה ונרגשת. התכנית עשירה ומגוונת וההורים יקבלו דף מידע על הנעשה", אמרה מנהל הגן מיטל רחמים

פורסם

בתאריך

על ידי

"המשפחתון של מיטל" נבחר להיות גן הילדים הפרטי מקדם הבריאות הראשון בקרית מלאכי. החל משנת הלימודים הקרובה, שתחל בעוד כשבועיים, תופעל בגן התכנית 'לגדול בריא': תכנית להקניית הרגלים של אורח חיים בריא לילדים בגיל הרך. התכנית החוויתית נבנתה בייעוץ מקצועי של מומחי מכבי שירותי בריאות' בניהם רופאים, דיאטניות קליניות ויועצי ליווי התפתחותי. יש לציין כי היא נמצאת במאגר התכניות המאושרות של משרד החינוך.
מנכ"ל 'לגדול בריא', בועז בנימיני, החבר בפורום השולחן העגול של משרד החינוך לקידום והטמעת בריאות, סיפר השבוע כי כל ילד רביעי בישראל מאובחן בהשמנת יתר, וציין כי "ילד בעל עודף משקל נמצא בסיכוי של 90% להיות מבוגר בעל עודף משקל". עוד הוסיף בנימיני כי מדי שנה מתגלים בישראל 700 ילדים סוכרתיים חדשים, וכי שיעור זה הוכפל ב-10 השנים האחרונות.
"הרגלים לאורח חיים בריא יש לאמץ כמה שיותר מוקדם, זאת מאחר שהרגלים הנרכשים בגיל צעיר, מלווים אותנו לכל משך החיים. ניסיון לשינוי ההתנהגות הצרכנית באמצעות חקיקה, איסורים וכללים לא נחלו הצלחה. ניתן לראות זאת במגפת ההשמנה וכן במחלות הנגרמות מתזונה לקויה ומיעוט בפעילות גופנית. הדרך היעילה ביותר לשינוי הרגלים, היא באמצעות חינוך מגיל צעיר", אמר בנימיני.
מיטל רחמים בעלת הגן ומטפלת לגיל הרך, אמרה השבוע כי היא שמחה ונרגשת לבשר להורים על בחירתו של הגן להיות "גן מקדם הבריאות" הראשון בעיר החל משנת הלימודים הקרובה. "הצוות החינוכי בגן יפעיל את התכנית בקרב קבוצת הילדים הבוגרת (שנתיים עד שלוש), ויחד עם הילדים החמודים והמתוקים אנחנו נשחק, נשיר, נרקוד, ונתנסה בטעימות של ירקות ופירות, בצחצוח שיניים ובפעילות ספורטיבית", אמרה רחמים והוסיפה: "התכנית עשירה ומגוונת, וכוללת אביזרים רבים, כגון: דגם פה ומברשת שיניים ענקיים, חישוקים, כדורים, כריות חישה ועוד. אנו רואות את ההורים כשותפים מלאים לתכנית ובכל חודש ההורים יקבלו דף מידע על הנושא שהועבר בגן".
תכנית 'לגדול בריא' הועברה בשבע השנים האחרונות בלמעלה מ-3000 גני ילדים, מסגרות פרטיות וציבוריות, מתנ"סים, צהרונים וחטיבות צעירות בבתי ספר. היא מופעלת באופן עצמאי על ידי צוותי החינוך, ובליווי והדרכה של הצוות המקצועי של 'לגדול בריא'.

לחץ להמשך קריאה

קהילה

חונכים את הבית

מתנדבי "איחוד הצלה" סניף קריית מלאכי יחנכו ביום רביעי הבא (22.8) את "בית איחוד הצלה" בעיר. במהלך האירוע יוכתר גם רב הסניף

פורסם

בתאריך

על ידי

מתנדבי "איחוד הצלה" קריית מלאכי הודיעו השבוע כי ביום רביעי הקרוב, 22.8.18, ייחנך באזור התעשייה בעיר (המלאכה 7) 'בית איחוד הצלה' החדש של הסניף המקומי.

במהלך האירוע, שיערך במעמד אנשי הנהלת הארגון, הרבנים, ראש העירייה אליהו זוהר וסגנו חיים שטיינר, מפקד תחנת המשטרה המקומית, מפקד תחנת כיבוי אש וקב"ט העירייה, יוכתר רב הסניף הרה"ג הרב יצחק עזריאל שליט"א.

לטענת אנשי "איחוד הצלה", המקום ישמש מרכז הדרכות והכשרות למתנדבי הארגון תושבי העיר, מחסן ציוד רפואי, משרד הנהלת הסניף, מתקן עזר רפואי בשעת חירום (ממוגן) ועוד.

איחוד הצלה הוא תאגיד התנדבותי המאחד חובשים, פרמדקים ורופאים מרחבי הארץ לשם מתן שירותי עזרה ראשונה. בארגון מתנדבים אלפני אנשים ונשים, רובם ככונני חירום וחלקם בפעילות לוגיסטית ומבצעית ברחבי הארץ.

לחץ להמשך קריאה

קהילה

שנה חדשה- מנהל חדש

תלמידי "תלמוד תורה חב"ד" פתחו הבוקר (ראשון), ראש חודש אלול, את שנת הלימודים תשע"ט. ראש העירייה אליהו זוהר וסגנו חיים שטיינר הגיעו לברך

פורסם

בתאריך

על ידי

כמעט שלושה שבועות לפני חזרתם של כלל תלמידי ישראל אל מסדרונות בית הספר, הקדימו וחזרו הבוקר (ראשון) תלמידי בית הספר "תלמוד תורה" של חב"ד אל ספסל הלימודים.

ראש העירייה אליהו זוהר וסגנו חיים שטיינר הגיעו אל המוסד החינוכי, מלווים במנהל החדש הרב אהרן מנגמי, בסגנו הרב גדעון גוחפי ובמורה הוותיק הרב סוסובר הכהן, שאף ברך את ראש העירייה זוהר בברכת הכהנים. יחד, ליוו החמישה את התלמידים ביומם הראשון והמרגש היישר אל הכיתות.

החזרה המסורתית, המתקיימת מידי שנה בראש חודש אלול, לוותה בתחושות נעימות נוכח שיפוץ בית הספר וחידוש החצר המקבלת את פניהם של התלמידים. "ניכר כי במהלך החופשה העירייה השקיעה בשדרוג בית הספר. עושה טוב להגיע בבוקר הראשון ולראות ירוק מול העיניים", אמר אחד ההורים ל"המקור".

תלמיד בבית הספר על רקע החצר החדשה

הרב סוסובר הכהן מברך את ראש העירייה זוהר בברכת הכהנים

זוהר יחד עם התלמידים. "ההשקעה ניכרת בשטח"

לחץ להמשך קריאה