צור עימנו קשר

בחירות 2018

מירוץ חייו

חמישה חודשים אחרי שהודיע על עזיבת תפקידו כעיתונאי וכניסתו לזירה הפוליטית, מספר אליאור עמר בראיון ראשון על הסיבות שגרמו לו לעזוב את עולם התקשורת, הסיכויים לנצח בפריימריז של מפלגת "העבודה", החיבורים הפוליטיים האפשריים, החזון שירצה לממש אם יבחר לתפקיד מפתח, האפשרות שיתמודד לראשות העירייה כבר בבחירות הקרובות והבקשה היחידה שלו מתושבי קריית מלאכי: "תנו לי הזדמנות"

פורסם

בתאריך

חמישה חודשיים לאחר הודעתו כי יתמודד על ראשות מפלגת העבודה בעיר, אליאור עמר יכול להיות מרוצה. העיתונאי והעורך לשעבר, שהודיע על כניסה לזירת ההתגוששות הפוליטית וגרף מחמאות, ערך ביום שני השבוע את הכנס הפומבי השני שלו- כשקיים הרמת כוסית חגיגית לכבוד חג הפסח.
גם הפעם, בדומה לכנס החגיגי הקודם שנערך לכבוד החנוכה, כיבדו את עמר למעלה מ-150 אנשים בנוכחותם, בהם חברת הכנסת וחברתו הקרובה של עמר, שלי יחימוביץ', וילידת העיר ומי שהתמודדה על תפקיד שופטת בית המשפט העליון, פרופסור יפעת ביטון. ביטון, שהגיעה לכנס בהפתעה, אף הביעה את תמיכתה במתמודד החדש, שלא הצליח להסתיר את שביעות רצונו מתמיכתן של שתי הנשים החזקות ונראה מחויך למדיי לאורך ערב הרמת הכוסית כולו.

עמר (29), בן למשפחה שורשית ווותיקה בעיר, נולד וגדל בקריית מלאכי. כבר בגיל צעיר הוא החל את דרכו הציבורית בתור יו"ר מועצת התלמידים של בית הספר הראל בו למד, ובהמשך מילא את אותו תפקיד גם בבית הספר "עמל 1" (דרכא).
מאבקו הציבורי הראשון והמתוקשר של עמר התחולל עוד בהיותו נער בן 17, כשניסה יחד עם בני נוער נוספים לפעול להישארותה של מנהלת בית הספר דאז, הגב' אורנה ירקון, בתפקידה. בתווך, החל לעבוד בתור כתב נוער וקהילה בעיתון "המקומון", ולאחר מספר שנים הפך לעורך הראשי ובהמשך לבעלים הבלעדי של העיתון. בתפקידו כעיתונאי היה עמר אחראי לכמה חשיפות משמעותיות, שהפכו אותו ללוחם חסר פשרות בכל הנוגע לעוולות חברתיות וציבוריות. עם זאת, במערכת הפוליטית משוכנעים כי היותו עיתונאי טוב לא הופך אותו לפוליטיקאי טוב, "בפוליטיקה צריך לעשות הרבה פעמים פשרות, והוא לא יודע להתפשר", אמר עליו אחד מחברי המועצה.
בשנת 2013, זמן קצר לאחר הבחירות המקומיות, החליט עמר, המשמש כקצין הסברה במיל' בפיקוד העורף, לקחת פסק זמן מהעיתונות המקומית, "עזבתי את התקשורת אחרי תקופה מאוד עמוסה ומאוד אינטנסיבית של בחירות 2013. הייתי צריך קצת מנוחה, אבל בסוף חזרתי כי זה בער בי", סיפר השבוע עמר בראיון ראשון ומקיף לקראת הפריימריז המרתקים הצפויים להיערך בעוד כחודש וחצי, "רציתי להיות בקשר עם אנשים ולעשות את הדבר שאני מאמין בו, שיכול לשנות חיים של אנשים", אמר עמר, שחזר אל מרכז הבמה של התקשורת המקומית כעורך עיתון "המקור"- אותו עזב כאמור לפני חמישה חודשים לטובת הזירה הפוליטית.
"אני בתקשורת המקומית מאז שהייתי בן 17. הייתי כתב נוער וקהילה, הייתי עורך משנה ומוציא לאור ועורך ראשי, ואני חושב שבשנים האלו אני וחבריי עשינו עבודה חשובה והכרחית מאוד. עמדנו בלחצים עצומים בכבוד, ותמיד הקפדנו לשרת את האינטרס הציבורי, גם כאשר כוחות גדולים ניסו לחסל את העיתונים שהייתי חלק מהם. אני גאה בעבודה שעשינו, וחושב שעשינו את המוטל עלינו: דאגנו לציבור, לאזרח הקטן מול הרשויות האימתניות. בעיניי גם עיתונאי הוא איש ציבור: למרות שהציבור לא בוחר בעיתונאים, הוא מצפה מהם להגן עליו ולהיות לו לעזר במקרה הצורך. אני מאמין שעשיתי את העבודה הזאת נאמנה, או לפחות עשיתי ככל יכולתי כדי שכך יהיה".

מה גרם לך להחליט לחצות את הכביש ולעשות את המעבר אל הזירה הפוליטית?
"השנים בתקשורת היו שנים מאתגרות מבחינתי. אהבתי את העבודה ושמחתי לשרת את הציבור בדרכי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לפרק חדש בחיים. היו לי הצעות ממשיות להיכנס לפוליטיקה המקומית כבר בבחירות 2013, אבל כשההצעות הונחו בפניי דחיתי אותן מבלי להקדיש לזה אפילו מחשבה. זה לא עניין אותי אז, כי האמנתי באמונה שלמה שהעבודה שלי בתקשורת חשובה לא פחות – ואולי יותר – מהעבודה שאני יכול לעשות כחבר מועצה".

ומה השתנה מ-2013 ל-2018, העבודה בתקשורת כבר לא חשובה?
"היא חשובה מאוד, אבל אני מאמין שהיום, בניגוד ללפני חמש שנים, אני בשל יותר ומתאים יותר להיות נבחר ציבור. זו שליחות קדושה בעיניי, להיות שליח ציבור ולשרת את התושבים. אני מאמין ומקווה שהציבור ייתן לי את ההזדמנות כדי להיות לו שליח נאמן".

יש יאמרו שתפקידיך ככתב וכעורך בעיתונות המקומית היו קרקע פוריה לכניסתך לפוליטיקה. שהשתמשת בתפקיד בידיעה שהוא עשוי לתרום לך אלקטורלית בעתיד.
"אלו טענות מוטעות ולא נכונות. בוא נזכור שני דברים: אחד, עובדתית דחיתי הצעה להצטרף לפוליטיקה לפני חמש שנים, ואז הייתי אולי בשיאי אחרי חשיפת הפרשיות הפליליות שהתרחשו בעירייה ושאני חושב שתרמתי תרומה כלשהי לחשיפה שלהן. שנית, עזבתי את העיתון יותר משנה לפני הבחירות. לא חודשיים, שלושה חודשים או חצי שנה לפני מועד הבחירות, אלא יותר משנה. לו רציתי להשתמש בעיתון כדי לקדם את עצמי, יכולתי להמשיך לעבוד בו עוד חודשים ארוכים, למרות שאין שום חוק או תקנה שמחייבת אותי לעזוב את העיתון פרק זמן מסוים לפני הבחירות. הסיבה לעזיבה שלי הייתה נטו סיבה אתית, כי חשבתי שמרגע שאני מחליט שאני נכנס לפוליטיקה, הציבור צריך לדעת על זה ועליי לעזוב את העיתון".

ובכל זאת, סביר להניח שההודעה על הצטרפות לפוליטיקה לא התקבלה רגע לפני שהודעת שאתה עוזב את העיתון. הדברים בוודאי נשקלו לפני, חשבת עליהם.
"בוא לא נהיה טהרנים. כן, חשבתי על זה במשך כמה שבועות קודם להחלטה, התייעצתי עם אנשים, שאלתי לדעתם. שום דבר לא היה במחשכים. מיד בסיום תקופת החגים הודעתי לציבור על ההחלטה שלי ועל זה שאני עוזב את העיתון. חלק מהיועצים שלי חשבו שאני צריך להישאר עוד כמה חודשים בעיתון כדי להישאר במרכז סדר היום הציבורי, הם חששו שאני עלול להישכח בחלוף הזמן אם לא אמשיך לכתוב בעיתון, אבל מבחינתי זה לא בא בחשבון".

הצהרת שתתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה, איך אתה מעריך את הסיכויים שלך?
"אני חושב שהסיכויים שלי לנצח טובים, אבל זה בוודאי לא יהיה קל ופשוט. אמרתי מהרגע הראשון שזה יהיה מורכב מאוד, אבל אני לא חושש מעבודה קשה. גייסתי למפלגה כ-400 מתפקדים חדשים, בנוסף למתפקדים ותיקים נוספים. אלו אנשים שבאו מתוך אמונה שצריך לעשות שינוי. זה מפקד אותנטי, איכותי ואידאולוגי, ואני משוכנע שזה מה שיעשה את השינוי. אחרי הרבה מאוד שנים של סטטוס קוו, שבהם נבחרו אותם אנשים שוב ושוב, זה הזמן לבקש מהם להעניק את המושכות לדור הבא".

אתה מכוון ליוסי סולימני, שצפוי להתמודד מולך בפריימריז?
"האמירה שלי היא אמירה עקרונית, שנכונה רוחבית לכל המערכת הפוליטית: מועצת העיר בקריית מלאכי קפאה על שמריה במשך שלושה עשורים. אותם אנשים נבחרו שוב ושוב, ואני חושב שרוב הציבור מסכים שהם לא סיפקו את הסחורה בצורה מספקת, בלשון המעטה. אחרי הרבה מאוד שנים שאותם אנשים קיבלו עוד ועוד הזדמנויות, הגיע הזמן שאנשים חדשים יבואו לתוך המערכת הפוליטית ויבקשו להביא רוח חדשה, רעננה, שונה מכפי שיש היום".

אומרים שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. אתה לא חושש להפוך לאחד מאותם אלה שאתה מדבר עליהם?
"כעיתונאי הייתי הרבה מאוד שנים קרוב למערכת הפוליטית, מתוקף הסיקור שלה. ראיתי איך הדברים מתנהלים, איך החלטות מתקבלות, ולצערי הרב ראיתי איך הרבה מידי פעמים האינטרסים הציבוריים נדחקים הצידה לטובת אינטרסים זרים, שלא מן העניין. אחת הסיבות שהחלטתי להיכנס לפוליטיקה היא כדי לנסות לשנות את התרבות הפוליטית. הרבה שנים מספרים לנו על כמה פוטנציאל יש לקריית מלאכי, אבל כולנו רואים שהפוטנציאל הזה לא בא לכדי מימוש. הגיע הזמן שלא רק נשמע על הפוטנציאל שיש לקריית מלאכי, אלא גם נראה אותו מתממש".

על ההסכם עם באר טוביה:
"זה הסכם שתיקה מביך ומביש. לא יכול להיות שבשביל קצת כסף לאירועים ביום העצמאות ובקיץ נוותר על תיקון עוול היסטורי. אנחנו חייבים להיאבק כדי שאזור התעשייה הסמוך לעיר, שנמצא בבעלות באר טוביה, יעבור לרשותה של קריית מלאכי. יש לזה תקדימים מערים אחרות, יש ממשלה שרוצה לקדם את המדיניות הזאת, ואני אומר לך שיש אפילו שר פנים שאומר לעיריית קריית מלאכי שמגיע לה הרבה-הרבה יותר"

מה יקרה אם תפסיד בפריימריז של מפלגת העבודה?
"אני מתכוון להתמודד ולנצח בעזרת השם. אני משוכנע שהציבור הגדול שבא למפלגה, מטעמי ולא מטעמי, יעשה את השיקולים הנכונים מאחורי הפרגוד ויבחר באדם חדש לתפקיד היו"ר והמועמד לעירייה. אני מתכוון לעבוד קשה כדי שהציבור ייתן בי את אמונו".

לאחרונה טענת נגד המיפקד אותו ערך יוסי סולימני למפלגה, כשעשרות תלמידי ישיבה התפקדו למפלגה דרכו. מנגד, נטען שגם אתה צירפת המון אנשים שהם לא אנשי מפלגת העבודה אותנטיים. איך זה מסתדר?
"שמרתי על ממלכתיות בכל הקשור להתפקדות של תלמידי הישיבה למפלגה. לא תקפתי אותם ולא השתלחתי בהם. עם זאת, אני מציע שהציבור בהחלט ישאל שאלות בנוגע לסיבה שבגינה הם התפקדו למפלגה, וישפוט בעצמו. האנשים שאני גייסתי למפלגה הם אנשים ש-99 אחוזים מהם באו למפלגה כי הם מאמינים בי, כי הם חושבים שהגיע הזמן לשינוי ולתיקון בפוליטיקה בקריית מלאכי, וכי הם מעוניינים בכניסה של כוחות חדשים למערכת. אני סבור שבכל הקשור לתלמידי הישיבות, זה לא 'מיפקד בעד' אלא 'מיפקד נגד' – מיפקד שנועד לחסום את דרכי ולא מיפקד שמטרתו להיות בעד מועמד אחר. אבל אני לא רוצה להתעסק בזה יותר מידי, אני מאמין שהציבור חכם והציבור יקבע".

אם תנצח, אתה מתכוון להתמודד לראשות העירייה או רק למועצת העיר?
"זה מוקדם מידי לקבוע דבר כזה. הדבר היחידי שעומד כרגע לנגד עיניי זה הפריימריז, ואני עוסק בו. אחרי שבע"ה נעבור את המשוכה הזאת בהצלחה, אני אכנס את האנשים, נחשוב ביחד, נבחן את הדברים ונקבל החלטות".

"הציבור מאס בפוליטיקה הישנה של 'שמור לי ואשמור לך". עמר במרכז המסחרי. | צילום ליאור אלון

בוא נניח רגע לממלכתיות. אתה שוקל להתמודד לראשות העירייה?
"אני לא פוסל אפשרות להתמודד לראשות העירייה, אבל הדברים צריכים להיבחן ולהיקבע בהתאם לנסיבות ולמציאות בשטח, לא מתוך פנטזיות. בסופו של דבר אני אהיה איפה שהציבור ירצה שאני אהיה".

במערכת הפוליטית ידוע שיש יחסים טובים מאוד בינך לבין שי סיום, האם זה מעיד על שיתוף פעולה עתידי ביניכם?
"אני שמח בשביל שי – שהוא חבר טוב שלי – על ניצחונו בפריימריז של הקהילה ואני שמח גם בשביל כל יתר המועמדים שלקחו חלק במפגן דמוקרטי כל כך יפה ומכובד. אני שוב אומר: כרגע הדבר היחידי שאני עוסק בו זה הפריימריז במפלגת העבודה. לכל יתר הדברים יהיה מספיק זמן אחרי זה, ובכל מקרה זה מוקדם מידי לקבוע שיתופי פעולה".

"הגירה שלילית- בעיה אסטרטגית"

אחד הנושאים עליהם מרבה עמר לדבר ולכתוב הוא ההגירה השלילית של תושבי קריית מלאכי, בעיקר הצעירים שבהם, והדרכים השונות אותן הוא מציע על מנת להתגבר על גלי העזיבה שבאו לידי ביטוי בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדו"חות הנוגעים לשנים האחרונות.
לטענתו של עמר, הוא עמל לאחרונה על מצעו, שיכלול גם תכנית לבלימת ההגירה השלילת והשארת הצעירים בעיר, "אני לא מרכיב משקפיים ורודים, אבל גם לא שחורים. קריית מלאכי צריכה להיות במקום אחר מזה שהיא נמצאת בו היום. במשך שנים כתבתי ואמרתי שהעיר סובלת מהגירה שלילית של צעירים ומבוגרים כאחד, של אוכלוסיות איכותיות, ואמרו לי שאני רואה שחורות ופוגע בתדמית העיר. אבל הנה, ראש העירייה והמנכ"ל התייצבו מול פקידי משרד הפנים ואמרו את אותם הדברים בדיוק: הם אמרו שאוכלוסיות חזקות נמלטות מפה, שהצעירים עוזבים, שהחינוך מקרטע ושבמצב הנוכחי אי אפשר להתרומם. לא אני אמרתי את זה, אלא אליהו זוהר ותמיר היזמי".

מה היית עושה אחרת?
"קודם כל מכריז על תכנית חירום לבלימת ההגירה השלילית. הייתי מעניק הטבות לצעירים עד גילאי 40 בארנונה, הייתי מתקצב תכנית עירונית למלגות להשכלה גבוהה ואומר לצעירים 'לכו תלמדו באקדמיה', אנחנו נעזור לכם בכסף מזומן ובמענקים. הייתי מביא עשרות זוגות צעירים להתגורר בשכונות קיבוץ גלויות, בהרצל ובוויצמן, כדי להקפיץ את השכונות האלו קדימה. זה קרה בלוד ובקריית שמונה ובערים אחרות וזה יכול לקרות גם כאן. לא צריך להמציא את הגלגל, והתקציבים הנדרשים לזה נמוכים מאוד, ככה שלא צריכה להיות גם בעיה כלכלית. אגב, לא רק צעירים עוזבים היום את קריית מלאכי. יש אוכלוסייה ותיקה, איכותית ומבוססת שעוזבת. אני בכל שבוע שומע על עוד ועוד משפחות, שורשיות וותיקות שבנו את קריית מלאכי, שמחליטות לעזוב. ההגירה השלילית זו בעיה אסטרטגית שצריך לטפל בה".

ואתה חושב שאלו הצעדים שישאירו את הצעירים כאן?
"בין היתר כן. הצעירים וגם הוריהם צריכים לדעת שמאמינים בהם כאן. תסתכל על מצבת כוח האדם בעירייה: כמעט ואין עובדים, במיוחד בכירים, מקריית מלאכי. במשך שנים התקבלו לעבודה רק עובדים מבחוץ. אין לזה שום סיבה מוצדקת. יש מספיק אנשים מוכשרים, רציניים ואיכותיים שגרים כאן, או שגרו כאן בעבר אבל עזבו כי נמאס להם לראות שאף אחד לא סופר אותם. עיריית קריית מלאכי צריכה להיות מורכבת משמונים אחוז עובדים תושבי קריית מלאכי, ועשרים אחוז עובדים מבחוץ. לא להפך כפי שזה היום".

הנה, יש מנהל מחלקת נוער חדש, רונן אתגר, תושב קריית מלאכי.
"רונן אתגר הוא חבר שלי ואני מאחל לו בהצלחה ענקית. הוא מקצוען ואני משוכנע שיצליח. אני רק מציע לציבור לשאול כמוני מדוע הדבר הזה קורה שבעה חודשים לפני בחירות. מדוע במשך ארבע שנים וחצי זה היה אחרת, ופתאום עכשיו יש מגמה לקבל עובדים מקריית מלאכי. בכל מקרה, עדיף מאוחר מאשר אף פעם ואם אנשי העירייה הבכירים התעשתו בנושא הזה, אז אני שמח מאוד ומקווה שהמגמה הזאת תימשך".

העמדה שלך בנושא ההסכם עם באר טוביה מאוד מיליטנטית. ההסכם הזה מכניס היום לעירייה שישה מיליון שקלים בשנה. אולי אם אתה היית במקום של אליהו זוהר או של חברי מועצת העיר, הייתה לך עמדה שונה מכפי שהיא היום?
"קודם כל אני חולק עליך לגבי הכסף שזה מכניס לעירייה. העירייה היום מקבלת מבאר טוביה כספים רק עבור פעילויות משותפות כמו אירועים, ספורט וכד', ככה שלא מדובר בכסף נזיל שהעירייה יכולה להשתמש בו לכל מטרה שתרצה. שנית, העמדה שלי לגבי ההסכם עם באר טוביה לא תשתנה ולא משנה המקום שאהיה בו. זו עמדה עקרונית ואפילו ערכית: את המצב של עיירות הפיתוח לעומת מועצות אזוריות צריך לתקן בכל הארץ, לא רק אצלנו. מדובר בעוול עצום שנעשה לעיירות הפיתוח, ובתוכן קריית מלאכי".

מה אשמות המועצות האזוריות בכך שהעיירות סביבתן לא מצליחות לתפקד?
"המועצות האזוריות קיבלו את המשאב הציבורי הכי יקר שיש, קרקע, רק משום שהגיעו הנה ראשונים ומכיוון שהם השתייכו לגווארדיה ששלטה במדינה באותן השנים. החלוקה הבלתי צודקת שנעשתה בקרקעות המדינה בשנות החמישים משליכה עד היום על פערי המעמדות שנוצרו בין האוכלוסיות בישראל. זה לא סתם ששבעים שנה אחרי שהמדינה קמה יש עדיין עיירות פיתוח. אחרי כל כך הרבה זמן המושג הזה היה צריך להיעלם מהעולם, אבל הפערים שנוצרו מאז הקמת המדינה ועד היום נוצרו בגלל אפליה מובהקת וברורה בחלוקת הקרקעות".

ואתה חושב שתוכל לשנות את המצב שהשתרש כאן במשך שנים?
"צדק חלוקתי הוא דבר שהמדינה מחויבת לעשות. אין שום סיבה בעולם שיש רשות אחת, כמו קריית מלאכי, שגרים בה עשרים אלף תושבים, והיא עוברת מתכנית הבראה אחת לאחרת כי אינה מצליחה להתרומם כלכלית, ואילו לצידה יש רשות אחרת עם אותו מספר תושבים שנהנית מעודפי הכנסות עצומים שמאפשרים לה להשקיע בחינוך, בתרבות, בקהילה ובתשתיות פי כמה וכמה מהרשות הסמוכה אליה".

יש שיגידו שמדובר בבכיינות.
"זו לא בכיינות. אלו עובדות היסטוריות".

אילו תהיה בתפקיד מפתח, תפעל לבטל את ההסכם?
"לחלוטין כן. זה הסכם שתיקה מביך ומביש. לא יכול להיות שבשביל קצת כסף לאירועים ביום העצמאות ובקיץ נוותר על תיקון עוול היסטורי. אנחנו חייבים להיאבק כדי שאזור התעשייה הסמוך לעיר, שנמצא בבעלות באר טוביה, יעבור לרשותה של קריית מלאכי. יש לזה תקדימים מערים אחרות, יש ממשלה שרוצה לקדם את המדיניות הזאת, ואני אומר לך שיש אפילו שר פנים שאומר לעיריית קריית מלאכי שמגיע לה הרבה-הרבה יותר משישה מיליון שקל, אבל נתקל בעירייה שפשוט לא רוצה לפעול כדי לקבל יותר".

ואתה מצפה מראש העירייה, שמתפאר מאוד בהסכם עם המועצה השכנה, שיחזור בו ויבטל אותו?
"אני מנהל המון ויכוחים עם מי שחושבים אחרת ממני בנושא הזה של הסכם ההכנסות עם באר טוביה, וניהלתי גם המון שיחות על זה עם ראש העירייה זוהר. הוא אמר לי יותר מפעם אחת, והוא גם אמר את זה בישיבת מועצה, שהוא לא מוכן לחזור בו מההסכם עם באר טוביה כי הוא נתן לדרור שור מילה. אמרתי לזוהר שעם כל הכבוד למילה שלו, לא מדובר בעסק פרטי. בגלל המילה הזאת תושבי קריית מלאכי מפסידים עשרות מיליוני שקלים בשנה, וזה דבר בלתי מתקבל על הדעת".

אומר זוהר: עדיף שישה מיליון שקלים ביד מאשר עשרות מיליונים על העץ. לא לגיטימי?
"לגיטימי, אבל לטעמי מדובר בטעות חמורה. בוא נדבר רגע על מספרים: המועצה האזורית באר טוביה הכניסה ב-2016 סכום של 205 מיליון שקל הכנסות עצמיות, מתוכן 161 מיליון שקל הכנסות מארנונה. באותה שנה עיריית קריית מלאכי הכניסה 71 מיליון שקל מארנונה. זה פער בלתי סביר, וזו לא גזירה משמיים. זה חוסר צדק חלוקתי שצריך לתקן".

"אני ואליאור שותפים לדרך". יחימוביץ'. | צילום: ליאור אלון

"בכל העולם יש מגמה של צעירים"

הביטחון של עמר בכך שיוכל להוביל את העיר קדימה נובעת בעיקר מעבודתו הקודמת כעיתונאי מקומי בכיר, תפקיד אשר מיתג אותו כמוביל דעת קהל וכאדם דעתן ומעורה. למרות זאת, מתנגדיו טוענים כי עמר עצמו צעיר מידי וחסר ניסיון, וכן כי בנקודת הזמן הנוכחית הוא איננו יוכל להוביל לשינויים. לטענתם, על עמר ללמוד תחילה את רזי הפוליטיקה על מנת שיוכל להתברג בתפקידי המפתח, ולייצג באמצעותם את התושבים. אלא שאת עמר עצמו טענות "חוסר הניסיון" כלל לא מטרידות, "זו טענה של מי שרוצה לשמור על המקום שלו ולא לתת לאחרים הזדמנות להיכנס פנימה".

ובכל זאת, ביום הבחירות טרם ימלאו לך 30 שנים, ונראה שאתה מכוון גבוה, אולי גבוה מידי.
"תסתכל מה קרה בבחירות לפני ארבע שנים וחצי: כל הכוחות הצעירים האיכותיים שהתמודדו הוצבו במקומות שהתבררו כבלתי ריאליים ולא נכנסו למועצת העיר. קח את רובי ציקלובר, שהודיע שהוא תומך בי, קח את יוסי סמדג'ה ואת אפרים ברקול. תאר לך שהם היו במועצת העיר היום, איזה מועצה מופלאה הייתה לנו. אבל הם נותרו בחוץ והפוליטיקאים הוותיקים נשארו בפנים. אני לא חושב שאני מכוון גבוה מידי, ואני משוכנע שגם הפעם יהיה ניסיון מצד הנבחרים הוותיקים לקחת צעירים במקומות 3 ומעלה, כדי להראות כאילו הם משלבים צעירים. אני אומר לחבר'ה הצעירים ששוקלים להיכנס לפוליטיקה: תעשו זאת, כנסו לפוליטיקה, אבל אל תיתנו שישתמשו בכם. אני אומר להם שיבואו איתנו. אנחנו בונים משהו יפה, טוב, שיכול להצליח ולעשות מהפכה אמיתית".

אתה לא חושב שאתה פוסל מהר מידי את הוותיקים, כאילו אי אפשר להיעזר בהם עוד?
"חלילה. אני מעריך ומכבד אותם מאוד, אבל חושב שאנחנו צריכים להסתכל קדימה ושהגיע הזמן לחילופי דורות. לו הייתי משתייך לפוליטיקאים הוותיקים, הייתי אומר לדור החדש 'בואו, כנסו, אנחנו זזים הצידה ונעזור לכם להצליח מבחוץ, נהיה לכם לעזר, נייעץ'. הרי בכל העולם יש מגמה של צעירים, בגיל ובניסיון, שמשתלבים בתפקידי מפתח הכי בכירים שיש".

זה נשמע מבטיח. אתה חושב שהציבור יקנה את זה?
"הציבור צמא לראות משהו אחר כי הוא מאס בפוליטיקה ישנה של שמור לי ואשמור לך. בבחירות 2013 היו יותר מחמשת אלפים תושבים שלא באו להצביע. הם לא באו כי הציניות של הפוליטיקה המוכרת להם הפכה אותם לאדישים, כי הם הפסיקו להאמין שאפשר לשנות. אני אומר להם שאפשר לשנות. שצריך לתת הזדמנות לדור חדש. אם הציבור לא יקום ויגיד שהוא רוצה לתת את המושכות לאנשים אחרים, אז שום דבר לא ישתנה. אני מאמין שאפשר לשנות".

פרשת לב הפארק. ערב קודם ישיבת הועדה לתכנון ובניה פרסמת פוסט בנושא, בעקבותיו התעוררה מחאה ציבורית לא קטנה. אתה חושב שההד הזה עשה משהו אצל חברי הוועדה?
"אם לא הייתי מעלה את הביקורת נגד האישור של זה בפייסבוק יום קודם הישיבה, אני משוכנע שוועדת התכנון המקומית הייתה מצביעה בעד זה. צריך להבין במה מדובר פה: בפרויקט שנבנה בחטא, שהוועדות המחוזיות ביקרו את דרך תכנונו ובנייתו בחריפות ושבית המשפט העליון פסל את שלוש הקומות העליונות מלהיות מאושרות על ידי הקבלן או מי מטעמו. ואז באים חברי מועצה ואומרים: למרות כל זה, בואו נאשר את זה. זה טירוף".

יש שיטענו כי אתה אולי צודק, אך כל זה מאחורינו. הבניין כבר נבנה, והרס הקומות יגרור שוב מפח נפש לתושבים המתגוררים בבניינים הסמוכים.
"הציבור צריך להבין משהו בנוגע לדבר הזה: אין אפילו אדם אחד שמחכה לקבל דירה בפרויקט הזה, כי שלוש הקומות העליונות כלל לא נמכרו. לכן הטענה ששמעתי מפוליטיקאים שונים שכביכול מבקשים 'לסיים את הסבל של הדיירים' היא טענה לא רצינית. אם כבר, ההפך הוא הנכון: התשתיות בפרויקט אינן בהכרח מתאימות לאכלוס של דיירים נוספים. זה ייצור עומס תנועתי בכניסה לשכונה, זה יוסיף לעומס בחנייה שכבר היום בעייתית שם ואל זה צריך כמובן להוסיף את המשמעויות של עוד עשרות דיירים חדשים שיגורו שם, שייצאו וייכנסו כל יום".

היזם כבר שילם את הקנס שהוטל עליו. אולי הגיע הזמן לסיים את הפרשה?
"אם תושב מן השורה היה בונה פרגולה בלתי חוקית, פקחי העירייה היו מזנקים עליו, היו מזמינים לו משטרה, מגישים נגדו כתב אישום פלילי וקונסים אותו באלפי שקלים. באו חברי המועצה שתמכו בהכשרה של שלוש הקומות העליונות ואמרו שהיזמים כבר שילמו קנס כספי כבד של שישה מיליון שקל, אבל להכשיר 18 דירות זה אומר להכניס ליזמים 25 מיליון שקל. זה לא סביר".

ובכל זאת, עדיין לא התייחסת לפיתרון. מה אתה מציע?
"אני לא הולך עם הראש בקיר ואומר שצריך להרוס את הקומות הללו או לאטום אותן ויהי מה, למרות שאני לא חושב שזה פיתרון רע, אלא אומר שאפשר גם למצוא פתרונות יצירתיים. למשל, שהחברה הכלכלית של העירייה תעשה הסכם עם הקבלן שהיא רוכשת את הדירות במחירים נמוכים משמעותית מעלות השוק שלהן, ואז היא מגרילה את הדירות בין זוגות צעירים. או שהיזמים יעבירו את הדירות לטובת שימוש של העירייה, כמו למשל שיכון של גרעיני משימה מטעם הצבא או מטעם תנועות הנוער, או עבור מורות-חיילות המתגוררות בעיר. פתרונות כאלו ישיגו את שתי המטרות: גם נשמור על אכיפה שווה ועל האינטרס הציבורי, וגם נעשה בדירות שימוש לטובת הציבור. פתרונות מהסוג הזה יקבלו גם בקלות את האישור של בית המשפט".

על הפוליטיקאים הוותיקים:
"אני מעריך ומכבד אותם מאוד, אבל חושב שאנחנו צריכים להסתכל קדימה ושהגיע הזמן לחילופי דורות. בכל העולם יש מגמה של צעירים, בגיל ובניסיון, שמשתלבים בתפקידי מפתח הכי בכירים שיש"

"לא מתעסק בגושים"

שבעה חודשים לפני הבחירות המקומיות בכלל הרשויות בארץ, ובקריית מלאכי ברור כי המערכה צפויה להיות מורכבת וסבוכה. הסיבה למורכבת נעוצה בעובדה שראש העירייה המכהן, אליהו זוהר, כרת ברית עם סיעת 'מאמינים', לה ארבעה מנדטים, המיטיבה עם שני הצדדים: מצד אחד נהנה זוהר מקואליציה יציבה ומתמיכתם בו של מצביעי סיעת מאמינים בפתק לראשות העיר, ומן העבר השני מצליחה סיעת 'מאמינים' לרכז בידה כמעט את כל תפקידי המפתח החשובים בדרג הבכיר של העירייה, ובהם תפקידי הסגנים בשכר- המיועדים להם גם לאחר הבחירות הבאות.
לפיכך, נשמעות לאחרונה קריאות כנגד "התחרדותה של העיר", וניסיון מצד הצד השני של המתרס- זה שנחל הפסד כואב בבחירות האחרונות למרות שנהנה מתמיכה של כ-%58 מפוצלים, לרכז מחנה "מסורתי-חילוני" שינסה להפוך את היוצרות ולהדיח את ראש העירייה זוהר וסגניו החרדים מהלשכה בקומה השנייה בבניין העירייה.
עמר מצידו, כלל לא חושב שצריך ליצור מצב של מלחמה בין דתיים ללא דתיים בעיר, וטוען כי בשנים האחרונות הסטטוס קוו אכן מתחיל להיפגם. עם זאת, ולמרות הביקורות הקשות, הוא מסרב לפסול שיתוף פעולה עתידי עם ראש העירייה זוהר, ובטוח שבסופו של דבר הציבור הוא זה שיאמר את דברו, "אני חושב שהסטטוס קוו נפגע בשנים האחרונות, ושצריך לשמור עליו כפי שהיה פעם. זו צריכה להיות מטרה של כל הצדדים, כיוון שרק כך נוכל לחיות יחד בהבנה ובכבוד הדדי, כפי שחיינו בקריית מלאכי כל כך הרבה שנים".

הרבה מדברים על שני גושים: גוש חרדי-דתי וגוש מסורתי-חילוני. איפה אתה נמצא?
"גושים בונים אחרי שיש תמונת מצב ברורה ביחס למתמודדים הפוטנציאלים למועצת העיר ולראשות העירייה. צריך להתעסק בזה אחרי הפריימריז בכל המפלגות, ויש לזה עוד זמן".

איפה תהיה בעוד עשר שנים מהיום?
"במקום שבו אוכל לשרת את הציבור. אני מקווה, מאמין ורוצה שהציבור ייתן לנו צ'אנס. לאחר מכן, חובת ההוכחה תהיה מוטלת עליי".

עמר בימיו כעיתונאי במהלך ראיון לתכנית "שטח הפקר", ששודרה בערוץ "כאן" 11. | צילום: ארכיון

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.