צור עימנו קשר
https://hkm.co.il/wp-content/uploads/2018/06/Untitled-2.jpg

חדשות

מזיכרון להסברה

אביחי איבגי יצא יחד עם משלחת סטודנטיאלית-מנהיגותית למסע מרגש ומטלטל בפולין. ביומן מסע קצת אחר, הוא מספר על האירועים הדיפלומטיים בהם ייצגו הוא וחבריו את מדינת ישראל, על הדיונים המרתקים עם חברי ארגון אונסק"ו, על הסיורים המרתקים והמצמררים בגטאות ובמחנות ההשמדה ועל המפגשים המרגשים עם היהודים המעטים שעוד נותרו שם. בחזרה אל הארץ שגם יותר משבעים שנים אחרי, אדמתה עדיין ספוגה בדמם של מיליוני יהודים

פורסם

בתאריך

בביקור במחנה אושוויץ- בירקנאו מצאתי עצמי פוסע על אדמה זרה, מקום שאינו שייך לי. חשתי צמרמורת בגופי, חשתי את האימה, את הזעקה, את הקור בעצמותיי ואת הסבל העז. אל מול עיניי חלפו תמונות זיכרון. תמונות ילדים חסרי אונים, תינוק גווע ברעב, יהודים קשישים אשר נדחסים בקרונות הרכבת הארורה, תמונות של יהודים הזועקים "מאין יבוא עזרי" – ואין עונה.
אני מדמיין אותם ומתקשה להאמין. איך היו חיים ובאבחה אחת נעלמו. שישה מיליון אנשים נשים וטף, שישה מיליון, ויש שיאמרו יותר.
את המקום מאפיין מראה מעורב ומטעה: אל מול רחשי העלים הנושרים, ניצבים לפניי מצבות הזיכרון. ברקע שמיעת הציפורים המצייצות, פרוסים לפניי תאי הגזים הארורים, ואל מול האווירה הפסטורלית המצוירת בדשן ירוק- אני חש תחת רגליי את האפר של בני עמי שהושמדו.
לכל האזנתי בשקיקה. ברצון לשאוב עוד ועוד ידע. מעולם לא האזנתי או הקשבתי כך לשום דבר קודם. אני שומע את הסיפור של אחיי ואחיותיי, תוך כדי צעידה שלא נגמרת. זוכר ומביט קדימה. לפתע, אחזה בי תחושת גאווה עמוקה. הרמתי את ראשי והתחלתי ללכת בחזה נפוח. הרגשתי מבורך, ובראשי חלף המשפט "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". תמיד ידעתי כמה המשפט הזה הוא נכון, אבל באותם רגעים חשתי כאילו המשפט הזה צריך להיות חרוט על דגלה של מדינתנו, על מגן הדוד.
חשתי גאווה ענקית במדינתי האיתנה, החזקה, זו שלא אחד עמד עליה לכלותיה והקב"ה הציליה מידו. כאילו רציתי לומר למדינה שלי: 'אני גאה בך, אני גאה בסבים ובסבתות שלי, שייחלו להגיע אלייך בכיסופים רבים והקימו את ביתם בצנעה. אני גאה באדמתך, גאה במייסדייך, בחלוצייך, בחיילייך ובעמך'. רציתי לומר למדינה שלי: 'אני גאה בך ויודע שאין לי אחרת מלבדך'.
נוחתים בוורשה
12 בנובמבר 2017, יומו הראשון של המסע. מיד עם הנחיתה בוורשה, בירת פולין, התמלאנו באווירה לימודית. בשלב הראשון למדנו את ההיסטוריה של העם היהודי במדינה לפני ואחרי השואה, וביקרנו בכיכר השילוחים, כיכר אשר ממנו נשלחו למעלה מ- 300 אלף יהודים להשמדה.
לאחר מכן ביקרנו במוזיאון ליהדות פולין, ולמדנו שהקהילה היהודית בפולין הייתה אחת מן הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. כיום, לצערנו, הקהילה היהודית מונה כמה עשרות יהודים בלבד, ובקושי יש מניין בבית הכנסת מהיחידים שנותרו.
חנוכה בגלות
את היום השני התחלנו בסיור בבית הספר היהודי בעיר. בית ספר קטן לכל הדעות.
בשל העובדה שמסענו נפל בסמוך לציון חג החנוכה בארץ ובעולם, החלטנו להתפזר בכיתות ולהסביר לתלמידים על משמעות החג מנקדות מבטנו. יחד שרנו, דיברנו, שיחקנו, וחיברנו את התלמידים לישראל היפה שלנו.
לאחר מכן, נפגשנו עם סטודנטים מהאוניברסיטה הפדגוגית לחינוך, איתם ערכנו שיחה מדהימה. הם הסבירו לנו על פולין, ועל פועלם ברחביה, ואילו אנו שיבחנו את ישראל וציינו את עובדת היותה של החברה הישראלית משופעת בארגונים חברתיים שכל מטרתם לעזור לאחר. הראנו להם בדרכים יצירתיות את החום הישראלי ואיך לא, דיברנו גם על הסכסוך הישראלי- פלשתיני.
בהמשך, נפגשנו עם נציגים מאונסק"ו, הארגון הידוע לשמצה בעיני רבים מן הישראלים. למרבה הפלא, אני חייב לומר שהיה דיון מאוד מעניין ופורה שכלל שיח תרבותי ומכיל על בסיס שאלות ותשובות שאנחנו שאלנו אותם והם שאלו אותנו.
בערב, חגגנו את חג החנוכה בחוויה עוצמתית עם הסטודנטים הפולנים שגם השתתפו בטקס, מה שיצר בינינו מערכת יחסים מאוד מקרבת ומדהימה.
מסבירים את ישראל
בבוקר יומו השלישי של המסע חולקנו למספק קבוצות קטנות. כל קבוצה ביקרה במקום מסוים ברחבי העיר, כשהמטרה הייתה לייצר איזושהי מערכת יחסים עם האנשים במקום ובכך לחזק את הקשרים עם ישראל. לקבוצתי נקרתה הזכות לבקר ב-'מרכז לדיאלוג תרבותי בפולין', בו נפגשים אחת לשנה קבוצות מנהיגות מכל רחבי העולם המוצאות יחד מכנה משותף בניהן ומתחילות בעקבותיו עשייה המיטיבה עם כלל חברי הקבוצה.
לצערנו, לא הופתענו לגלות שמבין כל הקבוצות הנוטלות חלק בפעילות אין שום קבוצת מנהיגות שמייצגת את ישראל במקום הכל כך חשוב הזה, ולכן ביקשנו להצטרף ולשתף פעולה. קיבלנו תשובה חיובית, ומיד עם נחיתתנו בארץ דאגנו ליצור איתם קשר, כך שבפעם הבאה שתהיינה פגישה בין קבוצות המנהיגות, ישראל תהיה חלק אינטגרלי מן הפגישה.
לאחר מכן ביקרנו במשרד החינוך הפולני. אנשי המשרד הציגו בפנינו את המבנה של מערכת החינוך בפולין- כולל ההשכלה הגבוהה, אבל יותר מכל ביקשו את עצתנו כיצד עליהם ללמד את השואה. אנחנו כמובן, המלצנו להם ללמוד את ההיסטוריה של עמנו ללא כל קשר לשואה, שכן סיפור תקומת עמנו שזור בייחודיות מעוררת פליאה. על כל פנים, הצענו להם שיטות שונות, המשמשות כזוויות ראייה סובייקטיבית על השואה, והבטחנו שנדאג לעקוב מקרוב אחר יישומן.

איבגי עם השלט המפוסם "עבודה משחררת" בכניסה לאשוויץ

איבגי עם השלט המפוסם "עבודה משחררת" בכניסה לאשוויץ

ורשה ופלאשוב
יומו הרביעי של המסע החל בביקור בגטו ורשה, בו העמקנו את הידע הכללי שלנו על סיפור הגטאות בשואה. התוודענו לצפיפות הנוראה, לרמת ההיגיינה הנמוכה, למחלות הרבות שנוצרו ובעיקר לחיים הנוראיים ללא תנאים.
אוכלוסיית היהודים היוותה כמעט חצי מתושבי העיר, אשר קובצו בשטח מאוד קטן בקור המקפיא של פולין. ללא תנורים, ללא גופי חימום, ללא תנאים בסיסיים.
לאחר הביקור בגטו ורשה עזבנו את העיר והתחלנו בנסיעה שנמשכה כ- 5 שעות לעיר קראקוב.
בהגיענו אליה, ביקרנו במחנה הריכוז פלאשוב, אשר בעיקרו איכלס נשים וטף. הצטערנו לשמוע על ההתרחשויות במקום, ובעיקרן מטווחים של ממש באוכלוסיית היהודים. מפקד המחנה, אמון גת, היה מתעורר בבוקר, יוצא למרפסת, וממש טווח בנשים וילדים, סתם כדי "להתאמן" ולרצות את סיפוקיו.
ערב שבת יהודי
ביומו החמישי של המסע, ערב שבת, ביקרנו במחנה אוושוויץ- בירקנאו, שהמחזות בו העבירו בכולנו צמרמורות בלתי ניתנות לתיאור ושאת מקצותיהם ניסיתי לתאר בראשית יומן המסע.
בערב התפללנו בבית כנסת עתיק מאוד, שנבנה במאה ה- 16 אך מתוחזק עד היום בצורה מופלאה. למרות שבקושי הצלחנו להשיג בו מניין, התפילה הייתה מרוממת נפש ומלאת גאווה.
מזמורי השבת המתנגנים בארץ זרה, כמעט ללא יהודים, הותירה בי חוויה מעצימה שלא תישכח לעולם. ניתן היה לחוש את ערב השבת היהודי, המאופיין במזמורים מרגשים ובייחודיות השייכת רק לו, ולא משנה באיזה נקודה על הגלובוס.
אירופה היהודית
ביום שבת בבוקר, יומו השישי של מסענו, ביקשתי מהמדריך שיבחן את היתכנותו של סיור קצר ברובע היהודי בעיר, הסמוך למקום הלינה שלנו.
יש משהו מכונן בסיור ברובעה היהודי של כל עיירה שאיננה בארץ הקודש. לדרוך במקום בו התפללו, בישלו, דרו, טיילו וחיו את חייהם מאות אלפי היהודים לפני ואחרי השואה זו חוויה מעצימה לכל יהודי באשר הוא, והאמת שזה היה מסע מרתק.
במשך שעתיים הרגשתי ממש כמו בישראל. בתי כנסת, מסעדות עם כיתוב בעברית, בתי מדרש ועוד. לפתע, זיהיתי מרחוק בניין שעליו כתוב: 'המרכז ליהדות רפורמית'. שאלתי את המדריך לפשר המבנה והוא ענה לי שמדי פעם מתכנסים בבניין מספר ניצולי שואה ששומרים בעזרתו על קשר. ביקשתי ממנו להתקדם לעבר המבנה, בתקווה שיתמזל מזלנו ונצליח לפגוש את החברה.
להפתעתנו, במקום שהו כ-20 ניצולי שואה וחסידי אומות עולם שהצילו רבים מהם בשואה. הם כמובן שמחו לראותנו, חיבקו אותנו ואפילו הרשו לנו להצטלם איתם. לומר את האמת, הם חיבקו אותנו ואחזו בנו כאילו חזרו 75 שנים אחורה, לימים בהם הם ממש היו צריכים את עזרתנו, היושבים בארץ הקודש. זה היה מרגש ומעצים מאוד.

איבגי יחד עם המשלחת במהלך הסיור בפולין
מסכמים את המסע
ביום ראשון, יומו האחרון של המסע, ביקרנו במפעלו של אוסקר שינדלר, חסיד אומות עולם שהציל למעלה מ-1200 יהודים ממכונת ההשמדה הנאצית, תוך אצטלה של כוח עבודה יהודי שהוא ממש צריך (ממליץ לכם לקרוא על פועלו, חפשו בגוגל).
במפעל שינדלר התגלו לעינינו זוועות איומות. ראינו את המקום בו הכינו היהודים, ללא ידיעתם, את מתכות הפצצות שיועדו להשמדת אחיהם, במה שהפך את מפעלם למפעל תחמושת בהגדרתו ולכזה המוגן מפני המשטר הנאצי. היה מדהים, ובאותה נשימה גם קשה להכלה, לקבל את העובדה שמה שהציל את היהודי האחד, הרג למעשה את זה האחר, ללא ידיעה ובלי כל אפשרות בחירה. עם ההרגשה הזו חזרנו לורשה, מסיימים את המסע שמטרתו ייצוג מדינת ישראל והסברתה, תוך יצירת שיתופי פעולה והעמקת הידע ההיסטורי של בני עמנו.
אני מרגיש שבמהלך המסע החכמתי, התרגשתי, חוויתי ובעיקר ייצגתי את מדינת ישראל. אני מקווה שהצלחתי להשפיע, אני מקווה שעוד אשפיע ואני בעיקר מקווה שמורשת אחינו שהושמדו בשואה תונצח. מפולין, שזוהי הפעם הראשונה שהייתי בה, אני יוצא עם מסקנות רבות, אבל עם אחת שניתן לממשה ברמה הפרקטית והמידית: כל נער במדינת ישראל חייב לבקר בפולין.
אני שומע רבות על נערים ונערות שאינם יכולים ללמוד את ההיסטוריה של בני עמם בשל בעיות שונות, בהן כלכליות. אוי לנו כמדינה ואוי לנו כרשות מקומית אם לא נעשה את כל הנדרש על מנת שנערים ונערות החווים קשיים כלכליים יצאו לפולין.
למידת ההיסטוריה של בני עמנו חשובה לא פחות מתחבורה, דיור ועוד, כי "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".
העמקת הידע ההיסטורי, יחד עם החוויה המטלטלת הזו, מחייבת אותנו, דור העתיד, לדאוג שכל נער פשוט יזכה להכיר את אחיו שמסרו נפשם למענו.
עבורי המסע לפולין היה חוויה מעצימה, בלתי נשכחת, שאני בטוח שתלווה אותי בהמשך חיי. דור העתיד של מדינת ישראל חייב לעשות כל שביכולתו על מנת לקחת את המושכות לידיו ולהשפיע, כל אחד בתחומו, על מנת שיהיה לנו עתיד טוב יותר ובעיקר בטוח יותר, כי אין לנו ארץ אחרת.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חדשות

הקרב על החנייה

גבריאל אדינייב, תושב העיר בעל 105 אחוזי נכות, פנה לעירייה בבקשה לקבל חניית נכים מסומנת סמוך למקום מגוריו- אולם סורב בטענה שבחצר ביתו ישנה חניה מאושרת בטאבו: "אין לי שום חניה בחצר הבית. אני לא יודע מאיפה הביאו את זה", אמר אדינייב. העירייה בתגובה: "על פי המסמכים שהגיש התושב הוא אינו זכאי על פי חוק לחניית נכה. קיימת זכות ערעור"

פורסם

בתאריך

על ידי

ועדות שונות של הביטוח הלאומי קבעו והכריעו כי גבריאל אדינייב, תושב קריית מלאכי המתגורר בשכונת חב"ד בעיר, הוא נכה 105 אחוזים. אם כך, מדוע עיריית קריית מלאכי ממאנת מלהעניק לו את מקום החנייה לנכה כמתבקש על פי החוק? אם תשאלו אותו, כנראה שמדובר בזלזול של ממש.

נכותו של אדינייב מתאפיינת בעיקר בפלג גופו העליון, מה שמקשה על הליכתו וניידותו. לדבריו, הוא פנה לפני מספר חודשים אל העירייה בבקשה לקבל את חניית הנכה המגיעה לו על פי חוק בסמוך לביתו- אולם שם, כך לטענתו, החל שלב ההתחמקויות: "פניתי בתחילה לראש העיר אליהו זוהר, שהבטיח לי שיטפל בזה תוך ימים ספורים ושבעירייה ידאגו לחניית נכים עד 200 מטר מהבית, כפי שכתוב בחוק. לצערי זה לא קרה", סיפר אדינייב בשיחה עם "המקור" השבוע, והוסיף: "מאז אותה הבטחה לא קרה שום דבר. עד היום אני מחכה לחניה".

אלא שאדינייב לא התייאש, וחזר ללשכתו של ראש העירייה בשנית- שם קיבל לטענתו תשובה שונה לחלוטין, "אמרו לי שאין אפשרות לתחום חניה בסמוך לבית מכיוון שיש דיירים מסביב שדורשים חניות גם הם", אמר אדינייב, שציין כי זוהר הבטיח לו שוב באותו מעמד שידאג לטפל בבקשתו לחנייה.

"עבר מאז הרבה מאוד זמן. אותי לא מעניין מה קורה עם הדיירים האחרים. אני נכה לא מרצון. אם בביטוח הלאומי קבעו שאני נכה ושמגיעה לי חניה מדוע בעירייה ממשיכים לטרטר אותי? יש לי את כל המסמכים כך שאני לא מבין למה בעיריית קריית מלאכי מחליטים להתעלם מהבקשה הכל כך בסיסית שלי", תהה אדינייב, שציין כי בעיית החנייה הופכת עבורו חמורה שבעתיים בשל היותו מתגורר בסמוך למתחם האירועים חמ"ה שבשכונת חב"ד בעיר, "בימים בהם יש אירועים אני נאלץ לחנות בכניסה לשכונה וללכת את כל הדרך הביתה ברגל, משימה שעבורי היא כמעט בלתי אפשרית", הוסיף אדינייב בכאב.

אלא שעל העירייה בקשתו של אדינייב לא עשתה רושם, ובחודש נובמבר האחרון היא שלחה אליו מכתב רשמי שמבשר לו כי הוא לא זכאי לקבל חניה בסמוך לביתו: "הבקשה שהגשת נבדקה והוחלט שאינה עומדת בקריטריונים כפי שהעירייה פרסמה. לצערנו בקשתך נדחית כיוון שיש לך חניה מאושרת בחצר הבית ומאושרת על ידי הטאבו", נכתב שם. אדינייב לעומת זאת, לא מבין על איזה חניה העירייה מדברת: "אין לי שום חניה בחצר הבית. אני לא יודע מאיפה הביאו את זה".

גם ילדיו של אדינייב, שמלווים את אביהם בניסיונותיו לקבל את חניית הנכה לה הוא זכאי לטענתו על פי חוק, מספרים על יחס מזלזל מצידה של העירייה. בתו, אנג'לינה, מספרת כי אחד מאנשי העירייה אף הגדיל לעשות והטיח בפני אביה כי לא משנה מה יקרה- הוא ידאג אישית שאביה לא יקבל את חניית הנכה. "אני לא אחשוף את שמו כדי לא להביך אותו, אבל מסתבר שחלק מהאנשים החליטו משום מה להפוך את הטיפול בנו לאישי", אמרה השבוע אדינייב, שהוסיפה: "ניסינו לפנות בדרכים נעימות וכרגע לא קורה עם זה שום דבר. במידה ובעירייה יחליטו להמשיך בגישה הזו נשקול את המשך צעדינו, לרבות פניה דרך בית משפט. אם בעירייה לא יתפכחו וידאגו להקצות לאבא שלי חניה כפי שמגיע לו בחוק אני מניחה שנפנה לערכאות משפטיות", סיכמה.

מעיריית קרית מלאכי נמסר בתגובה: "על פי המסמכים שהגיש התושב, הוא אינו זכאי על פי החוק לחניית נכה. קיימת זכות ערעור ובאם יוגשו המסמכים הרלוונטיים, יתקיים דיון נוסף".

לחץ להמשך קריאה

חדשות

המראה בסימן שאלה: משרד הפנים הקפיא העברת תקציבים לעירייה לאחר שלא עמדה ביעדים שהוצבו לה

מיליוני שקלים שהעירייה הייתה אמורה לקבל ממשרד הפנים לא הועברו, לאחר שהמשרד קבע כי העירייה לא עומדת ביעדי התכנית השאפתנית. בעקבות אי העברת הכספים הורה החשב המלווה לעצור את כל הזמנות העבודה, ונמנע מחתימה על התחייבויות כספיות. גורם בכיר: "במשך ימים ארוכים לא אישרו לנו להוציא אפילו מאה שקל". העירייה בתגובה: "מדובר בשינוי סעיף אחד בהסכם. נעשים מאמצים כדי לחזור למתכונת המקורית"

פורסם

בתאריך

על ידי

משרד הפנים הקפיא העברה של מיליוני שקלים שהובטחו לעיריית קריית מלאכי כמענקים לאחר שנמצא כי העירייה לא עמדה ביעדי תכנית ההמראה עליה חתמה. כך נודע ל"המקור". בעקבות זאת, הורה החשב המלווה מטעם המשרד לעצור באופן מוחלט את כל הזמנות העבודה העתידיות, ונמנע מחתימה על התחייבויות להוצאות כספיות. בעירייה טוענים כי מקור הקפאת הכספים נעוץ בשינוי סעיפים בתכנית ההמראה, וכי הם פועלים מול משרד הפנים לשם העברת הכספים כפי שנקבע בתכנית.
תכנית ההמראה נחתמה לפני כחצי שנה, בנוכחותו של שר הפנים אריה דרעי, שהגיע לביקור מיוחד בעיר. לפי התכנית, שמתפרסת על פני שש שנים, אמורה לקבל העירייה עשרות מיליוני שקלים במענקים ובהלוואות ארוכות טווח, וזאת לצורך התפתחותה, בין היתר בנוגע להיקפי האוכלוסייה החדשה שצפויה להגיע להתגורר בעיר בשנים הקרובות. חלק ניכר מהתקציב של התכנית – 25 מתוך 73 מיליון שקלים – מופנה לטובת קליטת האוכלוסיות החדשות, וכן לטובת המשך פיתוח ואכלוס איזור התעשייה החדש בתימורים. במסגרת התכנית התחייבה העירייה לשורה ארוכה של צעדים לטובת התייעלותה, צמצום הוצאות בלתי רצויות וכן הגדלת נטל המס על תושבי העיר. כך למשל התחייבה העירייה להרחיב את מערך החנייה בתשלום, להגדיל את היקפי ההכנסות מדוחות וקנסות חנייה וכן להטיל לכל המאוחר עד יוני 2019 מס שילוט על כלל העסקים בעיר. כל מהלכים אלו צפויים להכניס לעירייה, במצטבר ולאורך 6 שנות התכנית, מיליונים רבים של שקלים.

עירייה בהקפאה


אלא שלמרות התכניות הגרנדיוזיות, במציאות נתקלת העירייה בקשיים רבים. "חתמנו על התכנית בלי לדעת האם אנחנו באמת יכולים לעמוד ביעדים", אמר גורם בכיר מאוד בקואליציה השבוע. "עכשיו אנחנו נתקלים בתוצאות של זה".
התוצאות עליהן מדבר הגורם הבכיר בקואליציה הן כאמור הקפאת העברת הכספים מטעם משרד הפנים. לפי מידע שהגיע לידי "המקור", במשרד הפנים לא רוו נחת מהתנהלות הדברים, ומהעובדה כי העירייה אינה עומדת ביעדים שהוצבו לה. בעקבות זאת הורה מנכ"ל המשרד על הקפאת העברת תקציבים בסך מיליוני שקלים לטובת העירייה. "היינו צריכים לקבל שישה מיליון שקל וקיבלנו רק שני מיליון", אמר גורם פוליטי הבקיא בפרטים. "החשב המלווה אמר שהוא לא מאשר הוצאה של שקל עד שלא פותרים את הבעיה הזאת". לדברי הגורם, מספר רב של יחידות דיור בשכונות החדשות לא אוכלסו במועד אליו התחייבו בעירייה, דבר שבין היתר גרם גם הוא להקפאת העברת התקציבים.

מעיריית קרית מלאכי נמסר בתגובה: "תכנית ההמראה בגובה כ-75 מיליון שקלים הינה תכנית כלכלית מקיפה הכוללת השקעות בחינוך, תשתיות, נגישות טכנולוגית, סביבה ירוקה ועוד. לאור עמידה בכל היעדים, עיריית קרית מלאכי קיבלה לאחרונה את הכספים לשנת 2017 במסגרת התכנית. בשל בקשה של פקידים במשרד הפנים לשינוי סעיף אחד בהסכם, נעשים מאמצים מול הדרג הבכיר כדי לחזור למתכונת המקורית ולא לפגוע במסגרת התקציב. קרית מלאכי פועלת בשנים האחרונות מתוך אחריות כלכלית ואיזון תקציבי ונמשיך באותה הדרך".

לחץ להמשך קריאה

חדשות

עיר מתחדשת

עבודות ההקמה של הטיילת בשכונת גבעת הסביונים הסתיימו- אך זו צפויה להיחנך רק בחודש אוגוסט לאחר הקמתו של מגרש הקטרגל בשכונה. בתווך, נמשכות העבודות לשיפוץ הטיילות המקיפות את העיר. גם מגרש הקטרגל המיוחד בשכונת קיבוץ גלויות יפתח בקרוב

פורסם

בתאריך

על ידי

הסתיימו העבודות להקמת הטיילת החדשה בסמוך שכונת גבעת הסביונים. הפרויקט, שעלותו נאמדת בכשבעה מיליון שקלים וגודלו משתרע על פני קילומטר וחצי, כולל בתוכו שטחי דשא גדולים, מסלולי אופניים, עמדות מנגל ומתקני שעשועים לילדים.
הטיילת בגבעת הסביונים היא הטיילת הראשונה מבין שלוש שצפויות לחדש את פניה של העיר, כאשר השתיים האחרות מצויות בימים אלו בהליכי שיפוצים ופיתוח והן צפויות להיחנך לקראת סוף השנה האזרחית. בסופן של העבודות, יחוברו הטיילות ויכללו שביל אופניים המקיף את העיר.

עם סיום הקמת הטיילת החלו בעירייה לפעול על מנת לסיים את הליך הקמתו של מגרש הקטרגל הסינתטי בגבעת הסביונים, ושלחו צוותים שינקו את השטח סביב ערוץ נחל האלה העובר בסמוך לטיילת ואמור להוות חלקה מנופה העתידי, "העיר מתחדשת. אנחנו הולכים לחבר את כל העיר בשבילי אופניים, שיתחילו בגבעת הסביונים ויסתיימו בשכונות החדשות שנבנות כרגע בדרום העיר", אמר בעבר ראש העירייה אליהו זוהר.

פארק השעשועים בטיילת החדשה

כאמור, בניית הטיילת החדשה בשכונת גבעת הסביונים התבצעה בו זמנית עם שיפוץ הטיילות הקיימות לאורכן של היציאות המערביות מהעיר שנבנו לפני קרוב ל-20 שנים- מאזור בית הספר 'הראל' ועד תחנת הדלק פז- ביציאה משכונת קיבוץ גלויות. "עלות פרויקט השיפוץ הינו שלושה מיליון שקלים, רוב הכסף גוייס ממשרד הבינוי והשיכון ומכספי תרומות. עיצוב החלק המערבי של הטיילת יהיה למעשה המשך מדויק של חלק אחר שלה שכבר הושלם לאורכה של שכונת 'המחנה' החדשה", אמר זוהר במהלך סיור שנערך בשבועות האחרונים בטיילת החדשה.

מגרש אירופאי בסן דייגו

נוסף לטיילת, בעירייה יכולים להציג לראווה גם את מגרש הקטרגל המיוחד שנבנה בשכונת קיבוץ גלויות.
כזכור, לפני כחודשיים הודיעו בעירייה כי הושג תקציב מיוחד לטובת פירוק המתקן הישן בשכונת קיבוץ גלויות והקמת מתקן אירופאי חדיש בחסות "הטוטו".
במהלך העבודות, שהתקיימו באינטנסיביות, נשמעו קולות של תושבים שונים שטענו כי מדובר בפגיעה במרחב הציבורי והקטנת המעברים להולכי הרגל המבקשים לצאת ולהיכנס לשכונה. בעירייה מנגד, השיבו כי מדובר בדרישות הטוטו המפורטות בתקן של התאחדות הכדורגל העולמית, וטענו כי אין באפשרותם לשנות את מידות המגרש, "המגרש החדש יהפוך לפנינה של השכונה וסביבו יוקמו ספסלי ישיבה, הצללה ומתקני ספורט ושעשועים לילדים", אמר השבוע גורם בעירייה.
עתה ממתינים תושבי השכונה לפתיחת השערים של המגרש, שעשוי להפוך למוקד עלייה לרגל בקרב חובבי הספורט המקומיים.

לחץ להמשך קריאה