צור עימנו קשר

חדשות

מגשימים את החלום

פורסם

בתאריך

בן סולימני (21), אריאל כסיף (26) ודניאל סרגני (20) נפגשו לגמרי במקרה במועדון המוזיקה של המתנ"ס העירוני. שנים לאחר מכן הם צירפו למשוואה את גיא שגיא (24) והקימו יחד הרכב מוזיקלי משותף. כבר בתחילה הם הסכימו שסולימני יהיה בפרונט – והם מאחוריו. כעת הם עומדים בפני הוצאת אלבום ראשון שיכלול שירים שכתב סולימני על סיפור חייו האישי, שכולל התייתמות מאימו בגיל 14: "תמיד כשקצת קשה אני נזכר בה ויודע שאם היא הייתה לידי, היא הייתה מעודדת ותומכת ומבקשת שאעשה הכל כדי להגשים את החלום". סיפור מוזיקלי

מאז שבן סולימני (21) זוכר את עצמו, הוא רצה להיות מוזיקאי. זו שאיפה הגיונית כאשר אתה גדל בבית מוזיקלי מובהק כמו זה בו הוא גדל: אביו, יוסי, היה בצעירותו די ג'יי וחצוצרן מדופלם (לפחות בעיני עצמו, כפי שהוא מעיד), ונטש את הקריירה המוזיקלית לטובת קריירה פוליטית ענפה שנמשכת עד היום, כשהוא משמש בתפקיד ראש האופוזיציה במועצת העיר. אימו, ענת, הייתה חובבת מוזיקה משחר ילדותה, ולפי מה שרבים העידו עליה, גם הייתה בעלת כישרון לא מבוטל בתחום. שניהם יחד היו חברים בחבורת הזמר העירונית ועסקו במוזיקה, לפחות באופן חובבני, באופן קבוע.

את החלומות של אבא ואימא שלו מנסה עכשיו בן הצעיר, שהשתחרר רק לאחרונה משירות משמעותי בצה"ל, להגשים. ברקע, תמיד מלווה אותו במחשבותיו אימו, שהלכה לעולמה במפתיע לפני כשש שנים וחצי לאחר שלקתה בדום לב. הוא היה אז עוד עלם חמודות בן 14 בלבד, היא הייתה בת 45 כשחייה נגדעו באיבם. "זה תמיד כאן, איתי, ותמיד כשקצת קשה אני נזכר בה ויודע שאם היא הייתה לידי, היא הייתה מעודדת ותומכת ומבקשת שאמשיך הלאה, שלא אוותר ושלא אתייאש, שאעשה הכל כדי להגשים את החלום".

והחלום של סולימני הוא להגיע רחוק. כמה רחוק? הכי רחוק שאפשר, בלי לשים נעץ על נקודה ספציפית במפה ולהגיד "לשם אני רוצה להגיע". "במוזיקה, השמיים הם הגבול, ולשמיים, כידוע, אין גבול", הוא אומר. מי שלא רואה ושומע אותו, עלול לחשוב שמדובר בביטחון עצמי מופרז, אבל המציאות היא שסולימני נראה לא רק צנום, אלא גם צנוע, ביישן, נחבא אל הכלים. באיזשהו מקום, הוא האנטי-תזה המוחלטת לאיך שמוזיקאי אמור להיראות ולהישמע. ואולי זה, לצד החיוך הכובש, סוד הקסם שלו.

בסוף השבוע שעבר פגשתי אותו, יחד עם שלושת מחבריו הקרובים. יחד הם הקימו הרכב מוזיקלי והתחילו לצעוד בדרך הארוכה אל ההצלחה. שם רשמי עדיין אין, וכנראה גם לא יהיה, לא כי הרעיונות לא היו מספיק טובים אלא כי גם חברי ההרכב שמים מבטחם בסולימני. "אנחנו אחריו", אומר חבר ההרכב אריאל כסיף. "זה כולנו ביחד", מתקן אותו מיד סולימני. בשבוע שעבר, ביום הופעות הראשון של אירועי הקיץ, הם עשו את הצעד המשותף הראשון על הבמה: הם ביצעו הופעת חימום כמעט מלאה, באורך של כחצי שעה, לאחד הזמרים המפורסמים בישראל, מוש בן ארי.

לא רק תחביב

הם מנגנים רק שלושה חודשים ביחד, לרוב מוזיקה ישראלית מסוג רוק רך. סולימני הוא הסולן והגיטריסט, לצידו מנגן כסיף על התופים, גיא שגיא על הגיטרה החשמלית ודניאל סרגני על הבס. ההיכרות הראשונית ביניהם נוצרה במועדון המוזיקה המיתולוגי שפועל בעיר מאז שנת 2003, וכבר הספיק להצמיח כמה כישרונות מקומיים. בעבר ניגנו, בנפרד, בהרכבים שונים, אבל אף פעם לא ביחד. "לפחות אני חשבתי על זה כמה פעמים, אבל אף פעם לא יצא", נזכר סולימני. לפני שלושה חודשים נוצר החיבור, ומאז הם נפגשים על בסיס קבוע, לפעמים אפילו יומיומי, ומנגנים. בקרוב, כך הם מתכננים, יוציאו סינגל משותף ראשון, "כאילו את כאן", אותו כתב והלחין סולימני.

"אמרו לי שאולי יעזור אם אכתוב, וכבר שנה שלמה אני כותב עלייך", נאמר במשפט הפתיחה של השיר, אותו כתב בן לזכרה של אימו, ענת. "על הילדות הקצרה שאני עוד איכשהו חווה, והתחושה שאת איתי עכשיו עדיין (…). ואת נמצאת בכל משפט, בכל מילה". עבור מי שמכיר את הרקע למותה של סולימני – כלומר כל אחד ואחת מתושבי קריית מלאכי – המילים מצמררות ממש. "כי כבר נמאס לי לכתוב כאילו את כאן, כולם יודעים שאת כבר לא", ממשיך סולימני וכותב בפזמון השיר. "וגם לי לפעמים יש רגעים של שבר, כשאת לא כאן לנגב את הדמעות. אבל אני בסך הכל בסדר. גם לי מותר לבכות".

הבית המוזיקלי בו גדל סולימני סייע, רוב הזמן, לטפח את חלומותיו. "בגיל שש ביקשתי תופים וקיבלתי אורגנית ששווה מאה שקל", הוא נזכר בכלי הנגינה הראשון שלו. "אמרו לי תנסה לעשות עם זה משהו, אבל לא סבלתי את זה. בגיל עשר התחלתי לנגן על גיטרה, אבל גם לזה לא התחברתי. אפשר להגיד שאהבתי מוזיקה, אבל לא היה לי כוח להשקיע, לשבת וללמוד איך לנגן. בגיל 13 משהו נפתח אצלי. התחלתי לקחת את העניין ברצינות. בגיל 14 הגעתי למועדון המוזיקה ומאז אני פה".

המוזיקה נמצאת בנשמתו של סולימני לא רק כתחביב. כנער, למד בבית הספר לאומניות באשקלון במסלול בגרות למוזיקה. אולם כמו כדורגלן בעל פוטנציאל שכישרונו טרם התגלה עד תום ונדרש לשירות צבאי רגיל ומלא, הגיוס לצבא קטע באבחת חרב את החלומות. הוא התגייס לשרת כלוחם בחטיבת "כפיר", ובשלוש השנים שהקדיש לשירות המדינה כמעט איבד את הרצון לעשות מוזיקה. "לפני שהתגייסתי הייתי בהרכב שרצתי איתו דיי הרבה זמן, יחסית. התחלנו לעבוד, הופענו בהרבה מקומות והתחלנו לצבור תאוצה. אבל אז בא הצבא וכל אחד הלך לדרכו. החלטתי שאני רוצה להיות לוחם, וזה מה שעשיתי. יצאתי מהבסיס אחת לכמה שבועות, מה שלא אפשר לי לשמור על האש המוזיקלית בוערת. בשלב מסויים, הרגשתי שאני נשחק בכל מה שקשור למוזיקה. הגעתי למצב שאני אומר לעצמי שאני לא טוב מספיק, ושאולי הגיע הזמן לזנוח את החלומות, להשאיר אותם בצד ולוותר", הוא משחזר. "אבל אז הגעתי להופעה של הרכב מוזיקלי שאני מאוד אוהב, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. שאת ההתרגשות הזאת שאני חוויתי לפני שהם התחילו לשיר – אני רוצה להרגיש תמיד. שזה מה שאני רוצה לגרום לאחרים להרגיש כשהם שומעים אותי, עכשיו או בעתיד. ולכן החלטתי עם השחרור מצה"ל שאני חוזר לזה בכל הכוח".

ווליום לקריירה

בעוד סולימני הוא הסולן שבחבורה, ניכר שאריאל כסיף הוא המנהיג שבה. בחיי היום-יום כסיף, בן 26, כבר הגשים חצי חלום: הוא עובד במוזיקה. בבקרים הוא משמש כמורה פרטי למוזיקה ומלמד גם כיתות בבתי ספר בעיר ובאיזור. "מי שסיים תיכון לפני חמש, שש ושבע שנים מכיר בעיקר את ה'דום-דום-טק-אס-טק" משיעורי הדרבוקה כשהוא היה תלמיד, אבל היום יש מגוון רחב הרבה יותר", הוא אומר. "היום אנחנו מלמדים את התלמידים גם לתופף על הגוף, להקיש על דליים, קירות וגדרות. זה כבר מזמן לא רק דרבוקה".

את החיים המוזיקליים התחיל כסיף, כיום המתופף שבחבורה, כשהיה בגיל שש. "ההורים שלי לחצו עליי להתחיל לנגן, אולי כי חשבו שזה מפתח את החשיבה או משהו כזה, וקנו לי אורגנית", הוא נזכר. "ההורים אמנם דחפו אותי לזה, אבל זה לא שהייתי לא מעוניין. אהבתי לנגן, אבל פחות ללמוד, כי זה היה מאוד קשה. אחרי ארבע שנים של לימודי אורגנית נטשתי את הכלי לטובת כלי הקשה וקלידים. בגיל 13 החלטתי לעזוב הכל ולהתמקד רק בדבר אחד: כלי הקשה. מאז ועד היום אני שם".

כמו סולימני, גם כסיף פיתח את יכולותיו המוזיקליות במועדון המוזיקה המקומי במתנ"ס העירוני, אליו הצטרף כשהיה בן 15. "הכרתי אנשים כמוני, שאוהבים מוזיקה. התחלתי לנגן בלהקות ובהרכבים שונים, וזה התפתח אצלי לאט-לאט". כסיף בטוח שאלמלא מועדון המוזיקה, שהפך בהמשך למרכז "סלקום ווליום" (לאחר שחברת הפלאפונים החליטה לתרום, עוד כשהייתה בשיא כוחה, כ-400 אלף שקלים בשנה לתפעול המקום), הוא לא היה מתמיד בפיתוח התחביב שהפך לעבודה. "אני לא בטוח עד כמה אנשים מבינים מה זה המקום הזה, איך הוא יכול לעזור לאנשים שאוהבים מוזיקה ורוצים לעשות מוזיקה להתפתח", הוא אומר תוך שהוא מפגין שכנוע עצמי עמוק, "יש כאן אולפן הקלטות מאובזר ברמה הכי גבוהה שיש. מי שרוצה, יכול לבוא מחר בבוקר ולהקליט שיר מלא בלי לשלם שקל, בעוד שהפקה הכי פשוטה של שיר, במקום הכי פשוט, עולה לא פחות מחמשת אלפים שקלים".

"אני מלא תודה והערכה למתנ"ס שאפשר את התהליך הזה כבר כשהייתי נער, ועד היום", ממשיך ואומר כסיף. הכרת התודה של המוזיקאי הצעיר אמנם מעוררת הערכה, אך גם הוא וחבריו מודים כי היו רוצים שלמועדון יוקצה תקציב תפעול שוטף שיאפשר את פריחתו המחודשת וחזרתו לימי הזוהר של לפני ארבע, חמש ושש שנים, אז פעלו במקום, במקביל, שמונה הרכבים מוזיקליים. היום, לעומת זאת, ישנם שלושה הרכבים בלבד. "מצד שני, יש אופציות אחרות, למשל המחזמר שמפיקים מידי שנה בחנוכה. כשאנחנו היינו נערים לא היה לנו את זה, והיום יש, ככה שלפעמים הדברים מתאזנים במקומות אחרים, וזה מקובל".

"אני נמצא פה יותר מאשר בבית", אומר סולימני. "זה מקום שכיף להיות בו, מקום מפגש חברתי, לא רק מקום למוזיקה, וכן, היינו רוצים שיש תקציב קבוע ושהמקום יעבוד בצורה יומיומית גם עבור אנשים אחרים שאוהבים מוזיקה אבל צריכים את הדחיפה הקטנה הזאת, את המקום שיאפשר להם לעשות את זה. כמו שלנו היה את המקום הזה בגיל 14, ומבחינתי הוא אולי הציל אותי ממקומות אחרים, פחות רצויים, וגם עזר לנו להתפתח".

הבא בתור בחבורה הוא דניאל סרגני. הוא בן 20, והוא אחראי על גיטרת הבס. בניגוד לכסיף וסולימני, סרגני התחיל לנגן רק בגיל 14, אז נחשף לראשונה – כן, גם הוא – אל מועדון המוזיקה המקומי. "התחלתי לנגן, בהתחלה ניסיתי גם לשיר. טעמתי מהכל עד שהגעתי לבס והבנתי שזה המקום שלי", הוא מספר. כיום הוא משרת בפיקוד העורף, וכשהוא יוצא מהבסיס לסופי שבוע הוא מגיע היישר למועדון המוזיקה, למפגש עם החברים להרכב ולחזרות וניגונים אל תוך הלילה.

חברי הלהקה. רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר

חברי הלהקה. רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר

המכנה המשותף בין סולימני, כסיף וסרגני הוא לא רק ההרכב שהם שותפים בו יחדיו, אלא גם האיש שעזר להם לפתח את הכישרון המוזיקלי שלהם, גיא וקנין. וקנין, רכז  המוזיקה במתנ"ס העירוני, הוא מתופף מוכר ואיש מוכשר. ממקלט שכונתי קטן שנפתח לפני כעשור ומחצה הוא הצליח לשכנע את הגורמים הרלוונטיים לפתוח מועדון מוזיקה, שהפך בהמשך, כאמור, למרכז סלקום ווליום. "הוא דחף ועודד, והרבה מאוד בזכותו אנחנו כאן", מסכימים השלושה. "עבורנו, הוא סוג של מדריך מקצועי ואפילו אבא רוחני".

הצלע האחרונה בחבורה הוא גיא שגיא, בן 24, תושב המושב אמונים שבמועצה האזורית באר טוביה. בהרכב הוא אחראי על הגיטרה החשמלית. בגיל שמונה הוא התחיל לנגן על פסנתר. גם הוא, כמו בסיפורים של שלושת חבריו האחרים, לא התחבר לכלי הנגינה הראשון בו ניגן. "הפסקתי לנגן אחרי שנתיים ועד גיל 16 לא עסקתי במוזיקה בכלל", הוא משחזר את ימיו כילד וכנער. "אז ראיתי סרטון של גיטריסט באינטרנט ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמוהו. קניתי גיטרה והתחלתי לנגן. מאז ועד היום אני מנגן על גיטרה, כל יום, במשך תשע שנים ברציפות כבר". לפני שהתגייס לצבא, ניגן בהרכבים מוזיקליים אחרים, אבל לרוב ניגן לעצמו, בחדר הבית. "עכשיו, עם ההרכב הנוכחי, זה מרגיש לי מחובר יותר, נכון יותר, טוב יותר".

להישאר ביחד

בימים אלו עסוקים חברי ההרכב של סולימני בתקופת הפקה. בקרוב אולי יוציאו סינגל ראשון ויפיצו אותו, בתקווה שיגיע לאוזניים הנכונות ואולי יביא אותם לפריצה המיוחלת. בינתיים, הם הופיעו כאמור בשבוע שעבר על אותה הבמה עם מוש בן ארי. "הייתה הופעה מדהימה ולמרות שזו פעם ראשונה שלנו ביחד, הרגשנו מצויין", אומר שגיא. "הבמה הייתה מקצועית מאוד, ועל אף שלא ידענו איך תהיה הדינמיקה בנינו כנגנים, זה זרם חלק וטוב". "הייתה אווירה טובה וקיבלנו המון פידבקים חיוביים מהקהל ומהחבר'ה שלנו. מבחינתי, מפה זה רק לעלות, להתמקצע ביחד".

איך מממנים את כל התחביב היקר הזה? אתם הרי רוצים להפוך את זה יום אחד למקצוע, וזה עולה הרבה כסף להגיע לשם.

"ראשית, עצם הימצאותו של מרכז ווליום הוא חיסכון גדול עבורנו. יש לנו כאן חדר חזרות שבכל מקום אחר עולה מינימום 80 שקל לשעה. ברור שהחלום הוא להתפרנס מזה בכבוד, לעבוד במוזיקה. אבל זה תהליך מאוד קשה, מאוד ארוך, המון הוצאות על מפיקים, אולפנים, הופעות. זה הוצאות שלא נגמרות, אבל כרגע אנחנו יותר בתהליך של ההפקה, ככה שההוצאות עדיין לא גבוהות. בעתיד נצטרך להידרש לעניין הזה, אין ספק, ונצטרך גם להתמודד איתו. זה חלק מהרצון להצליח".

כסיף: "לא פעם אני נתקל באנשים ששומעים שאני מוזיקאי ומספרים לי איך כשהם היו צעירים, היה להם חלום לשיר ולנגן, אבל לצערם הם לא השקיעו בזה. אני לא רוצה להגיע לשם. אני רוצה להגיע לגיל 50 כשאני שלם עם עצמי. אם הצלחתי במוזיקה, אז הצלחתי., ואם לא, אני לא אבכה על זה שבגיל 20 לא עשיתי מספיק. לכן אני נותן כל מה שיש וכל מה שאפשר היום, כדי שבעוד שניים או שלושה עשורים אני לא אתחרט ואאשים את עצמי שלא עשיתי כל מה שאפשר כדי להצליח".

איך אתם רואים את העתיד שלכם?

סרגני: "קודם כל ביחד. רוצים ומקווים לשמור את זה כמו שזה כי אני מאמין בזה". סולימני: "אני מאמין, מעריך ואוהב כל אחד מההרכב, כולם מוכשרים מאוד ואני חושב שזה יכול להצליח. אני לא רואה את עצמי בהרכב אחר ומאוד מאמין במוזיקה שאנחנו עושים".

מה החלום הגדול שלך, שלכם?

"כשהייתי בן 15, קצת אחרי שאימא שלי נפטרה, התחלתי לכתוב אלבום. לא מזמן סיימתי לכתוב אותו. זה סוג של יומן מסע של תהליך התבגרות ושל כל מיני דברים שעברתי בחיים, ביניהם המוות הפתאומי של אימא שלי. כרגע יש באלבום עשרה שירים, אולי נצליח להכניס עוד כמה שירים ואני מקווה שנפיק אותו ביחד, כהרכב, במה שיהיה האלבום הראשון שלנו".

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. אנונימי מהעיר

    11/09/2016 ב 14:19

    הלוואי שיצליחו, רק חבל שגיא נותן רק למי שקרוב אליו להשתמש באולפן ההקלטות, מי שלא, שחס וחלילה רק יעז להתקרב…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחירות 2018

אליאור עמר שוקל להתמודד לעירייה ברשימה עצמאית

בשיחות שערך לאחרונה עמר עם אנשיו הוא התייעץ עימם לגבי האפשרות כי יקים רשימה עצמאית לקראת הבחירות הקרובות. בוחן אפשרות להתמודד לראשות העירייה. אחד ממקורביו: "זו האפשרות הכי טובה ונכונה כדי לממש את השאיפה לעשות שינוי"

פורסם

בתאריך

האם אליאור עמר יקים סיעה עצמאית עימה יתמודד בבחירות הקרובות לעירייה? לפי מידע שהגיע לידי "המקור", שוקל עמר בחיוב את האפשרות הזאת, ואף ערך לאחרונה שיחות עם כמה פעילים בולטים במערכת הפוליטית לקראת יישומו של מהלך שכזה. אם המהלך ייצא אל הפועל – כך לפי מקורביו – יוביל עמר רשימה חדשה וישבץ בה תושבי קריית מלאכי שאינם נמנים על המערכת הפוליטית הנוכחית. "זו תהיה רשימה מעולה שתראה שגם אנשים טובים יכולים להיכנס לפוליטיקה", אמר גורם בסביבתו של עמר.
ביום שישי בשבוע שעבר כינס עמר כמה מפעיליו המרכזיים, עימם דן בדרכי הפעולה האפשריות לאחר תוצאות הפריימריז בחודש שעבר, בהן הפסיד ב-65 קולות לחבר המועצה ב-25 השנים האחרונות יוסי סולימני. לפי גורמים שנכחו בפגישה, עמר הציג בפניהם מספר אפשרויות בהן יוכלו לנקוט, בהן התמודדות ברשימה עצמאית לראשות או למועצת העיר, חבירה למועמדים אחרים לרשימה משותפת והישארות במפלגת "העבודה" כמספר 2 של סולימני. לאפשרות האחרונה התנגדו פעיליו של עמר באופן נחרץ, בטענה כי המשקעים שנוצרו במהלך הפריימריז גדולים מידי ולא ניתנים לגישור. "אי אפשר לשכוח מה קרה, איך הדברים התנהלו ומה עשו כדי לנצח אותנו", אמרו הפעילים לעמר. לדברי כמה מהם, לא ניתן יהיה לשווק לציבור חבירה שכזאת: בעוד עמר מבקש להזרים דם חדש למערכת הפוליטית ולהביא לשינוי בה, סולימני מהווה לכאורה את ההיפך הגמור מזה. מקורבו של עמר אמר כי התמודדות עצמאית  "זו האפשרות הכי טובה ונכונה כדי לממש את השאיפה לעשות שינוי, לפעול למען הצעירים והמבוגרים, למען שינוי ההסכם עם באר טוביה ונגד המשך ההתעמרות של תאגיד המים בתושבים".
כמה מהנוכחים בפגישה תמכו באפשרות כי עמר ירוץ לראשות העירייה, בייחוד במצב הנוכחי בו אין מועמדים בולטים אחרים. עמר אמר לאנשיו כי המטרה אליה יש לחתור היא להשיג מקסימום השפעה כדי לממש את השקפת העולם והשאיפות לפעול לטובת הציבור בתחומים השונים, ואמר כי הוא "לא זונח את האפשרות להתמודד לראשות העיר, אבל לא בכל מחיר". בשבועיים האחרונים נפגש עמר מספר פעמים עם חיים ויצמן, השוקל להתמודד לראשות העירייה, ובסביבתו אמרו כי ויצמן הוא "מועמד ראוי", אך הוסיפו כי טרם התקבלה כל החלטה בנושא.
אליאור עמר מסר בתגובה לדברים: "אין עדיין החלטות. אעשה את מה שישרת הכי טוב את המטרה שעבורה נכנסתי לפוליטיקה".

לחץ להמשך קריאה

חדשות

עשירית מתקציב העירייה מופנה לתשלומי פנסיה לגמלאים

סך תשלומי הפנסיה של העירייה לעובדים שפרשו מגיע ליותר מ-15 מיליון שקל בשנה, כך עולה מסקירה שהוצגה בפניי ועדת ההכנסות של משרד הפנים. מבחינה אחוזית, מדובר על סכום הגבוה כמעט פי 2 מזה שמשלמות הרשויות הסמוכות לה. הסיבה לתשלומים החריגים: מערכת כוח אדם מנופחת ותכניות ההבראה הרבות שעברה העיר בעשורים האחרונים

פורסם

בתאריך

על ידי

9.6% מתקציב עיריית קריית מלאכי מועבר לטובת תשלומי פנסיה לעובדים. מדובר על סכום הגבוה לעיתים פי ארבעה וחמישה מהיקף תשלומי הפנסיה שמעבירות רשויות אחרות הסמוכות לקריית מלאכי. הנתונים נכונים לשנת 2017 והועלו במסגרת ועדת ההכנסות של משרד הפנים, שמקיימת בימים אלו את דיוניה לקראת קבלת החלטה על חלוקה של הכנסות המועצה האזורית באר טוביה עם שבע הרשויות הגובלות עימה, בהן גם קריית מלאכי.
לפי הנתונים, היקף תשלומי הפנסיה שמעבירה העירייה משמעותי וגדול לאין שיעור מרשויות אחרות, דבר המכביד מאוד על תקציבה השוטף, ומקשה עליה לממן פרוייקטים ופעילויות לרווחת הציבור. העירייה משלמת נכון לשנה שעברה סכום של כ-15.3 מיליון שקלים בשנה כפנסיה לעובדים שפרשו מעבודתם, סכום המהווה, כאמור, כעשירית מתקציבה. לשם השוואה, גדרה משלמת 3.8% מתקציבה כתשלומי פנסיה, מועצה אזורית חוף אשקלון 3%, נחל שורק 2% ואילו בני עייש משלמת 1.2% בלבד מתקציבה כהוצאות פנסיה לגמלאים. מועצה אזורית באר טוביה, אגב, מעבירה 3.8 אחוזים מתקציבה לטובת תשלומי פנסיה לעובדים. הרשות המקומית הקרובה ביותר לקריית מלאכי מבחינת היקף התשלומים שהיא מעבירה כהוצאות פנסיה לעובדים היא גן יבנה, שמשלמת 5.4% מהיקף תקציבה לטובת פנסיה לעובדים.


היקף התשלום של העירייה לטובת תשלומי פנסיה נחשב חריג ביותר, ולראיה – הנתונים שהוצגו לגבי הרשויות האחרות. בנתונים שהוצגו בפניי הוועדה העריכה העירייה כי יש לה הוצאות עודפות לתשלומי פנסיה בהיקף של יותר משמונה מיליון שקלים. המשמעות היא כי העירייה יכולה להשקיע פחות כסף בחינוך, בתרבות, בתשתיות ובספורט, עקב העומס המוטל על הקופה הציבורית. הסיבה לתשלומים החריגים נעוצה במערכת כוח אדם מנופחת בעירייה לאורך השנים, כאשר העירייה העסיקה עובדים הרבה מעבר ליכולותיה הכספיות – וגם הרבה מעבר לנדרש. לאור תכניות ההבראה שיושמו בעירייה בשני העשורים האחרונים, חלק מעובדים אלו נדרשו לאורך השנים האחרונות לצאת לפנסיה מוקדמת, והעירייה החלה לשלם להם תשלומי פנסיה מוקדם מהצפוי, דבר שמכביד כאמור על קופתה. אגב, העירייה לא בהכרח למדה משגיאות העבר, ובשלוש השנים שבין 2014 ל-2016 התנפחה מצבת כוח האדם בעירייה באופן משמעותי, כאשר נוספו לעירייה לא פחות מ-72 משרות חדשות. גם השכר של עובדי העירייה בעשור האחרון עלה באופן חריג לעומת ערים אחרות, דבר שתרם להתנפחות הוצאות הפנסיה.

בעירייה מצפים לגידול של 30 אלף יחידות דיור ממזרח לאזור התעשייה בתימורים. צילום: ארכיון


הצהרות ומציאות

בינתיים ולמרות הצהרותיה הראשונות, המועצה האזורית באר טוביה הודיעה כי תהיה מוכנה לחלוקת הכנסות גם עם היישוב בני עייש. בדיון שהתקיים בוועדת ההכנסות הצהיר סגן ראש המועצה, שלומי שמאי, כי המועצה תסכים לחלק את הכנסותיה מהבסיסים הצבאיים שנמצאים בתחומה בין בני עייש לקריית מלאכי, אולם עמד על סירובה של המועצה לחלוקה עם יישובים אחרים. בעבר הצהיר ראש המועצה דרור שור כי המועצה לא תסכים לחלוקת הכנסות עם אף יישוב למעט קריית מלאכי. במסגרת זאת אף הגישה המועצה תביעה נגד "המקור", לאחר שהכחישה כתבה שפורסמה ועסקה במו"מ שהתקיים בין שור לבין ראש מועצת בני עייש. שור ובאר טוביה הכחישו מכל וכל את קיומו של מו"מ ליישום של הסכמות מעין אלו. התביעה נדחתה ובאר טוביה שילמה כ-23 אלף שקל ל"המקור" כהחזר הוצאות משפט.


נושא נוסף שעלה לדיון בישיבת ועדת ההכנסות ובנתונים שהציגו בעירייה ובמינהל התכנון במשרד האוצר, מגלה כי בעוד כלפי חוץ העירייה מגביהה ציפיות ביחס לפרוייקטים של פינוי-בינוי בשכונות הוותיקות בעיר, בישיבות פנימיות ההתלהבות מצוננות וגם העירייה מבינה כי הפרוייקטים לא יוכלו לצאת אל הפועל במתכונת הנוכחית אלמלא סיוע משמעותי מצד משרד השיכון. במינהל התכנון הבהירו ביחס לתכניות העתידיות של פיתוח העיר כי פרוייקטים של פינוי-בינוי בעיר אינם בעלי היתכנות כלכלית, שכן ערך הקרקע והדירות בעיר אינו מספיק גבוה על מנת להצדיק הוצאה לפועל של מיזמים כאלו.


במינהל התכנון מבהירים כי קצב המימוש של יחידות הדיור שנבנות בעיר עומד על 400 יחידות חדשות בשנה, כאשר ישנן כ-5,200 יחידות מתוכננות בשתי השכונות החדשות, "כרמי הנדיב" ו"המחנה". יש לציין שמתוך הכמות הזו כ-2,400 דירות הם חלק מפרוייקטים של פינוי-בינוי, אך כאמור, בהיעדר סיוע מצד משרד השיכון לא ניתן יהיה להוציא את הפרוייקטים האלו לפועל.

חושש מעזיבת בסיס מז"י. זוהר

אובדן של 7 מיליון ש"ח בעקבות מעבר מז"י

בישיבות ועדת ההכנסות הסבירו ראש העירייה זוהר והמנכ"ל תמיר היזמי כי העירייה עשויה לעמוד בפני שוקת שבורה
לאחר עזיבת בסיס מז"י בעוד ארבע שנים. על פי התכנון של צה"ל ומשרד הביטחון, הבסיס יועתק לאיזור לוד, מה שיביא לאובדן הכנסות של שבעה מיליון שקלים בשנה בתשלומי הארנונה. "בעוד עשור קריית מלאכי תהיה עם 170 אלף תושבים. בסיס מז"י עובר ללוד, מדובר בהפסד של 7 מיליון שקלים כי תהיה שם בנייה. במצב הנתון היא (העיר) הולכת למדרון", תיאר ראש העירייה את מצב העיר בפניי חברי הוועדה מטעם משרד הפנים והאוצר. זוהר הזכיר כי בטווח הארוך קיים תכנון להגדיל את העיר בכ-30 אלף יחידות דיור נוספות שיוקמו ממזרח לאיזור התעשייה תימורים.

לחץ להמשך קריאה

בחירות 2018

הראשון להודיע: אפרים משעל יתמודד לראשות העירייה

איש הנדל"ן המקומי וחבר המועצה לשעבר הודיע כי לאחר בחינת המפה הפוליטית החליט להצטרף למירוץ לראשות העיר. יהיה הראשון שמעמיד עצמו לבחירה מול ראש העירייה המכהן. "אנצח בעזרת ה' ובעזרתכם"

פורסם

בתאריך

על ידי

אפרים משעל, חבר המועצה לשעבר שהכריז רק לפני שבועיים כי הוא חוזר לזירה הפוליטית, הודיע הבוקר (שישי) בשיחה עם "המקור" כי יתמודד לראשות העיר קריית מלאכי.

בשבועות האחרונים ניהל משעל מגעים עם מספר גורמים פוליטיים בעיר, ובחן את כל האופציות בנוגע לסיכויים הריאליים של מי מהמועדים הנתונים. הבוקר כאמור הוא הודיע כי החליט להתמודד על התפקיד הרם מול ראש העירייה זוהר, ויהיה הראשון שמכריז בפומבי על ריצה לראשות העיר. "אנצח בעזרת ה' ובעזרתכם", אמר משעל.

לחץ להמשך קריאה