צור עימנו קשר

חדשות

מגשימים את החלום

פורסם

בתאריך

בן סולימני (21), אריאל כסיף (26) ודניאל סרגני (20) נפגשו לגמרי במקרה במועדון המוזיקה של המתנ"ס העירוני. שנים לאחר מכן הם צירפו למשוואה את גיא שגיא (24) והקימו יחד הרכב מוזיקלי משותף. כבר בתחילה הם הסכימו שסולימני יהיה בפרונט – והם מאחוריו. כעת הם עומדים בפני הוצאת אלבום ראשון שיכלול שירים שכתב סולימני על סיפור חייו האישי, שכולל התייתמות מאימו בגיל 14: "תמיד כשקצת קשה אני נזכר בה ויודע שאם היא הייתה לידי, היא הייתה מעודדת ותומכת ומבקשת שאעשה הכל כדי להגשים את החלום". סיפור מוזיקלי

מאז שבן סולימני (21) זוכר את עצמו, הוא רצה להיות מוזיקאי. זו שאיפה הגיונית כאשר אתה גדל בבית מוזיקלי מובהק כמו זה בו הוא גדל: אביו, יוסי, היה בצעירותו די ג'יי וחצוצרן מדופלם (לפחות בעיני עצמו, כפי שהוא מעיד), ונטש את הקריירה המוזיקלית לטובת קריירה פוליטית ענפה שנמשכת עד היום, כשהוא משמש בתפקיד ראש האופוזיציה במועצת העיר. אימו, ענת, הייתה חובבת מוזיקה משחר ילדותה, ולפי מה שרבים העידו עליה, גם הייתה בעלת כישרון לא מבוטל בתחום. שניהם יחד היו חברים בחבורת הזמר העירונית ועסקו במוזיקה, לפחות באופן חובבני, באופן קבוע.

את החלומות של אבא ואימא שלו מנסה עכשיו בן הצעיר, שהשתחרר רק לאחרונה משירות משמעותי בצה"ל, להגשים. ברקע, תמיד מלווה אותו במחשבותיו אימו, שהלכה לעולמה במפתיע לפני כשש שנים וחצי לאחר שלקתה בדום לב. הוא היה אז עוד עלם חמודות בן 14 בלבד, היא הייתה בת 45 כשחייה נגדעו באיבם. "זה תמיד כאן, איתי, ותמיד כשקצת קשה אני נזכר בה ויודע שאם היא הייתה לידי, היא הייתה מעודדת ותומכת ומבקשת שאמשיך הלאה, שלא אוותר ושלא אתייאש, שאעשה הכל כדי להגשים את החלום".

והחלום של סולימני הוא להגיע רחוק. כמה רחוק? הכי רחוק שאפשר, בלי לשים נעץ על נקודה ספציפית במפה ולהגיד "לשם אני רוצה להגיע". "במוזיקה, השמיים הם הגבול, ולשמיים, כידוע, אין גבול", הוא אומר. מי שלא רואה ושומע אותו, עלול לחשוב שמדובר בביטחון עצמי מופרז, אבל המציאות היא שסולימני נראה לא רק צנום, אלא גם צנוע, ביישן, נחבא אל הכלים. באיזשהו מקום, הוא האנטי-תזה המוחלטת לאיך שמוזיקאי אמור להיראות ולהישמע. ואולי זה, לצד החיוך הכובש, סוד הקסם שלו.

בסוף השבוע שעבר פגשתי אותו, יחד עם שלושת מחבריו הקרובים. יחד הם הקימו הרכב מוזיקלי והתחילו לצעוד בדרך הארוכה אל ההצלחה. שם רשמי עדיין אין, וכנראה גם לא יהיה, לא כי הרעיונות לא היו מספיק טובים אלא כי גם חברי ההרכב שמים מבטחם בסולימני. "אנחנו אחריו", אומר חבר ההרכב אריאל כסיף. "זה כולנו ביחד", מתקן אותו מיד סולימני. בשבוע שעבר, ביום הופעות הראשון של אירועי הקיץ, הם עשו את הצעד המשותף הראשון על הבמה: הם ביצעו הופעת חימום כמעט מלאה, באורך של כחצי שעה, לאחד הזמרים המפורסמים בישראל, מוש בן ארי.

לא רק תחביב

הם מנגנים רק שלושה חודשים ביחד, לרוב מוזיקה ישראלית מסוג רוק רך. סולימני הוא הסולן והגיטריסט, לצידו מנגן כסיף על התופים, גיא שגיא על הגיטרה החשמלית ודניאל סרגני על הבס. ההיכרות הראשונית ביניהם נוצרה במועדון המוזיקה המיתולוגי שפועל בעיר מאז שנת 2003, וכבר הספיק להצמיח כמה כישרונות מקומיים. בעבר ניגנו, בנפרד, בהרכבים שונים, אבל אף פעם לא ביחד. "לפחות אני חשבתי על זה כמה פעמים, אבל אף פעם לא יצא", נזכר סולימני. לפני שלושה חודשים נוצר החיבור, ומאז הם נפגשים על בסיס קבוע, לפעמים אפילו יומיומי, ומנגנים. בקרוב, כך הם מתכננים, יוציאו סינגל משותף ראשון, "כאילו את כאן", אותו כתב והלחין סולימני.

"אמרו לי שאולי יעזור אם אכתוב, וכבר שנה שלמה אני כותב עלייך", נאמר במשפט הפתיחה של השיר, אותו כתב בן לזכרה של אימו, ענת. "על הילדות הקצרה שאני עוד איכשהו חווה, והתחושה שאת איתי עכשיו עדיין (…). ואת נמצאת בכל משפט, בכל מילה". עבור מי שמכיר את הרקע למותה של סולימני – כלומר כל אחד ואחת מתושבי קריית מלאכי – המילים מצמררות ממש. "כי כבר נמאס לי לכתוב כאילו את כאן, כולם יודעים שאת כבר לא", ממשיך סולימני וכותב בפזמון השיר. "וגם לי לפעמים יש רגעים של שבר, כשאת לא כאן לנגב את הדמעות. אבל אני בסך הכל בסדר. גם לי מותר לבכות".

הבית המוזיקלי בו גדל סולימני סייע, רוב הזמן, לטפח את חלומותיו. "בגיל שש ביקשתי תופים וקיבלתי אורגנית ששווה מאה שקל", הוא נזכר בכלי הנגינה הראשון שלו. "אמרו לי תנסה לעשות עם זה משהו, אבל לא סבלתי את זה. בגיל עשר התחלתי לנגן על גיטרה, אבל גם לזה לא התחברתי. אפשר להגיד שאהבתי מוזיקה, אבל לא היה לי כוח להשקיע, לשבת וללמוד איך לנגן. בגיל 13 משהו נפתח אצלי. התחלתי לקחת את העניין ברצינות. בגיל 14 הגעתי למועדון המוזיקה ומאז אני פה".

המוזיקה נמצאת בנשמתו של סולימני לא רק כתחביב. כנער, למד בבית הספר לאומניות באשקלון במסלול בגרות למוזיקה. אולם כמו כדורגלן בעל פוטנציאל שכישרונו טרם התגלה עד תום ונדרש לשירות צבאי רגיל ומלא, הגיוס לצבא קטע באבחת חרב את החלומות. הוא התגייס לשרת כלוחם בחטיבת "כפיר", ובשלוש השנים שהקדיש לשירות המדינה כמעט איבד את הרצון לעשות מוזיקה. "לפני שהתגייסתי הייתי בהרכב שרצתי איתו דיי הרבה זמן, יחסית. התחלנו לעבוד, הופענו בהרבה מקומות והתחלנו לצבור תאוצה. אבל אז בא הצבא וכל אחד הלך לדרכו. החלטתי שאני רוצה להיות לוחם, וזה מה שעשיתי. יצאתי מהבסיס אחת לכמה שבועות, מה שלא אפשר לי לשמור על האש המוזיקלית בוערת. בשלב מסויים, הרגשתי שאני נשחק בכל מה שקשור למוזיקה. הגעתי למצב שאני אומר לעצמי שאני לא טוב מספיק, ושאולי הגיע הזמן לזנוח את החלומות, להשאיר אותם בצד ולוותר", הוא משחזר. "אבל אז הגעתי להופעה של הרכב מוזיקלי שאני מאוד אוהב, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. שאת ההתרגשות הזאת שאני חוויתי לפני שהם התחילו לשיר – אני רוצה להרגיש תמיד. שזה מה שאני רוצה לגרום לאחרים להרגיש כשהם שומעים אותי, עכשיו או בעתיד. ולכן החלטתי עם השחרור מצה"ל שאני חוזר לזה בכל הכוח".

ווליום לקריירה

בעוד סולימני הוא הסולן שבחבורה, ניכר שאריאל כסיף הוא המנהיג שבה. בחיי היום-יום כסיף, בן 26, כבר הגשים חצי חלום: הוא עובד במוזיקה. בבקרים הוא משמש כמורה פרטי למוזיקה ומלמד גם כיתות בבתי ספר בעיר ובאיזור. "מי שסיים תיכון לפני חמש, שש ושבע שנים מכיר בעיקר את ה'דום-דום-טק-אס-טק" משיעורי הדרבוקה כשהוא היה תלמיד, אבל היום יש מגוון רחב הרבה יותר", הוא אומר. "היום אנחנו מלמדים את התלמידים גם לתופף על הגוף, להקיש על דליים, קירות וגדרות. זה כבר מזמן לא רק דרבוקה".

את החיים המוזיקליים התחיל כסיף, כיום המתופף שבחבורה, כשהיה בגיל שש. "ההורים שלי לחצו עליי להתחיל לנגן, אולי כי חשבו שזה מפתח את החשיבה או משהו כזה, וקנו לי אורגנית", הוא נזכר. "ההורים אמנם דחפו אותי לזה, אבל זה לא שהייתי לא מעוניין. אהבתי לנגן, אבל פחות ללמוד, כי זה היה מאוד קשה. אחרי ארבע שנים של לימודי אורגנית נטשתי את הכלי לטובת כלי הקשה וקלידים. בגיל 13 החלטתי לעזוב הכל ולהתמקד רק בדבר אחד: כלי הקשה. מאז ועד היום אני שם".

כמו סולימני, גם כסיף פיתח את יכולותיו המוזיקליות במועדון המוזיקה המקומי במתנ"ס העירוני, אליו הצטרף כשהיה בן 15. "הכרתי אנשים כמוני, שאוהבים מוזיקה. התחלתי לנגן בלהקות ובהרכבים שונים, וזה התפתח אצלי לאט-לאט". כסיף בטוח שאלמלא מועדון המוזיקה, שהפך בהמשך למרכז "סלקום ווליום" (לאחר שחברת הפלאפונים החליטה לתרום, עוד כשהייתה בשיא כוחה, כ-400 אלף שקלים בשנה לתפעול המקום), הוא לא היה מתמיד בפיתוח התחביב שהפך לעבודה. "אני לא בטוח עד כמה אנשים מבינים מה זה המקום הזה, איך הוא יכול לעזור לאנשים שאוהבים מוזיקה ורוצים לעשות מוזיקה להתפתח", הוא אומר תוך שהוא מפגין שכנוע עצמי עמוק, "יש כאן אולפן הקלטות מאובזר ברמה הכי גבוהה שיש. מי שרוצה, יכול לבוא מחר בבוקר ולהקליט שיר מלא בלי לשלם שקל, בעוד שהפקה הכי פשוטה של שיר, במקום הכי פשוט, עולה לא פחות מחמשת אלפים שקלים".

"אני מלא תודה והערכה למתנ"ס שאפשר את התהליך הזה כבר כשהייתי נער, ועד היום", ממשיך ואומר כסיף. הכרת התודה של המוזיקאי הצעיר אמנם מעוררת הערכה, אך גם הוא וחבריו מודים כי היו רוצים שלמועדון יוקצה תקציב תפעול שוטף שיאפשר את פריחתו המחודשת וחזרתו לימי הזוהר של לפני ארבע, חמש ושש שנים, אז פעלו במקום, במקביל, שמונה הרכבים מוזיקליים. היום, לעומת זאת, ישנם שלושה הרכבים בלבד. "מצד שני, יש אופציות אחרות, למשל המחזמר שמפיקים מידי שנה בחנוכה. כשאנחנו היינו נערים לא היה לנו את זה, והיום יש, ככה שלפעמים הדברים מתאזנים במקומות אחרים, וזה מקובל".

"אני נמצא פה יותר מאשר בבית", אומר סולימני. "זה מקום שכיף להיות בו, מקום מפגש חברתי, לא רק מקום למוזיקה, וכן, היינו רוצים שיש תקציב קבוע ושהמקום יעבוד בצורה יומיומית גם עבור אנשים אחרים שאוהבים מוזיקה אבל צריכים את הדחיפה הקטנה הזאת, את המקום שיאפשר להם לעשות את זה. כמו שלנו היה את המקום הזה בגיל 14, ומבחינתי הוא אולי הציל אותי ממקומות אחרים, פחות רצויים, וגם עזר לנו להתפתח".

הבא בתור בחבורה הוא דניאל סרגני. הוא בן 20, והוא אחראי על גיטרת הבס. בניגוד לכסיף וסולימני, סרגני התחיל לנגן רק בגיל 14, אז נחשף לראשונה – כן, גם הוא – אל מועדון המוזיקה המקומי. "התחלתי לנגן, בהתחלה ניסיתי גם לשיר. טעמתי מהכל עד שהגעתי לבס והבנתי שזה המקום שלי", הוא מספר. כיום הוא משרת בפיקוד העורף, וכשהוא יוצא מהבסיס לסופי שבוע הוא מגיע היישר למועדון המוזיקה, למפגש עם החברים להרכב ולחזרות וניגונים אל תוך הלילה.

חברי הלהקה. רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר

חברי הלהקה. רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר

המכנה המשותף בין סולימני, כסיף וסרגני הוא לא רק ההרכב שהם שותפים בו יחדיו, אלא גם האיש שעזר להם לפתח את הכישרון המוזיקלי שלהם, גיא וקנין. וקנין, רכז  המוזיקה במתנ"ס העירוני, הוא מתופף מוכר ואיש מוכשר. ממקלט שכונתי קטן שנפתח לפני כעשור ומחצה הוא הצליח לשכנע את הגורמים הרלוונטיים לפתוח מועדון מוזיקה, שהפך בהמשך, כאמור, למרכז סלקום ווליום. "הוא דחף ועודד, והרבה מאוד בזכותו אנחנו כאן", מסכימים השלושה. "עבורנו, הוא סוג של מדריך מקצועי ואפילו אבא רוחני".

הצלע האחרונה בחבורה הוא גיא שגיא, בן 24, תושב המושב אמונים שבמועצה האזורית באר טוביה. בהרכב הוא אחראי על הגיטרה החשמלית. בגיל שמונה הוא התחיל לנגן על פסנתר. גם הוא, כמו בסיפורים של שלושת חבריו האחרים, לא התחבר לכלי הנגינה הראשון בו ניגן. "הפסקתי לנגן אחרי שנתיים ועד גיל 16 לא עסקתי במוזיקה בכלל", הוא משחזר את ימיו כילד וכנער. "אז ראיתי סרטון של גיטריסט באינטרנט ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמוהו. קניתי גיטרה והתחלתי לנגן. מאז ועד היום אני מנגן על גיטרה, כל יום, במשך תשע שנים ברציפות כבר". לפני שהתגייס לצבא, ניגן בהרכבים מוזיקליים אחרים, אבל לרוב ניגן לעצמו, בחדר הבית. "עכשיו, עם ההרכב הנוכחי, זה מרגיש לי מחובר יותר, נכון יותר, טוב יותר".

להישאר ביחד

בימים אלו עסוקים חברי ההרכב של סולימני בתקופת הפקה. בקרוב אולי יוציאו סינגל ראשון ויפיצו אותו, בתקווה שיגיע לאוזניים הנכונות ואולי יביא אותם לפריצה המיוחלת. בינתיים, הם הופיעו כאמור בשבוע שעבר על אותה הבמה עם מוש בן ארי. "הייתה הופעה מדהימה ולמרות שזו פעם ראשונה שלנו ביחד, הרגשנו מצויין", אומר שגיא. "הבמה הייתה מקצועית מאוד, ועל אף שלא ידענו איך תהיה הדינמיקה בנינו כנגנים, זה זרם חלק וטוב". "הייתה אווירה טובה וקיבלנו המון פידבקים חיוביים מהקהל ומהחבר'ה שלנו. מבחינתי, מפה זה רק לעלות, להתמקצע ביחד".

איך מממנים את כל התחביב היקר הזה? אתם הרי רוצים להפוך את זה יום אחד למקצוע, וזה עולה הרבה כסף להגיע לשם.

"ראשית, עצם הימצאותו של מרכז ווליום הוא חיסכון גדול עבורנו. יש לנו כאן חדר חזרות שבכל מקום אחר עולה מינימום 80 שקל לשעה. ברור שהחלום הוא להתפרנס מזה בכבוד, לעבוד במוזיקה. אבל זה תהליך מאוד קשה, מאוד ארוך, המון הוצאות על מפיקים, אולפנים, הופעות. זה הוצאות שלא נגמרות, אבל כרגע אנחנו יותר בתהליך של ההפקה, ככה שההוצאות עדיין לא גבוהות. בעתיד נצטרך להידרש לעניין הזה, אין ספק, ונצטרך גם להתמודד איתו. זה חלק מהרצון להצליח".

כסיף: "לא פעם אני נתקל באנשים ששומעים שאני מוזיקאי ומספרים לי איך כשהם היו צעירים, היה להם חלום לשיר ולנגן, אבל לצערם הם לא השקיעו בזה. אני לא רוצה להגיע לשם. אני רוצה להגיע לגיל 50 כשאני שלם עם עצמי. אם הצלחתי במוזיקה, אז הצלחתי., ואם לא, אני לא אבכה על זה שבגיל 20 לא עשיתי מספיק. לכן אני נותן כל מה שיש וכל מה שאפשר היום, כדי שבעוד שניים או שלושה עשורים אני לא אתחרט ואאשים את עצמי שלא עשיתי כל מה שאפשר כדי להצליח".

איך אתם רואים את העתיד שלכם?

סרגני: "קודם כל ביחד. רוצים ומקווים לשמור את זה כמו שזה כי אני מאמין בזה". סולימני: "אני מאמין, מעריך ואוהב כל אחד מההרכב, כולם מוכשרים מאוד ואני חושב שזה יכול להצליח. אני לא רואה את עצמי בהרכב אחר ומאוד מאמין במוזיקה שאנחנו עושים".

מה החלום הגדול שלך, שלכם?

"כשהייתי בן 15, קצת אחרי שאימא שלי נפטרה, התחלתי לכתוב אלבום. לא מזמן סיימתי לכתוב אותו. זה סוג של יומן מסע של תהליך התבגרות ושל כל מיני דברים שעברתי בחיים, ביניהם המוות הפתאומי של אימא שלי. כרגע יש באלבום עשרה שירים, אולי נצליח להכניס עוד כמה שירים ואני מקווה שנפיק אותו ביחד, כהרכב, במה שיהיה האלבום הראשון שלנו".

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. אנונימי מהעיר

    11/09/2016 ב 14:19

    הלוואי שיצליחו, רק חבל שגיא נותן רק למי שקרוב אליו להשתמש באולפן ההקלטות, מי שלא, שחס וחלילה רק יעז להתקרב…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חדשות

נציבות שירות המדינה חוקרת חשדות נגד עובד בכיר במועצה הדתית

חשיפה: בשבועות האחרונים נחקר עובד בתחום הכשרות במועצה, לאחר שמידע שהגיע לידי הנציבות העלה חשד כי במקביל לעבודתו הוא משמש משגיח במפעלים מחוץ לגבולות ישראל. על פי גורמים שונים, גם הרב יוסף בלוי, הממונה על המועצה, מסר עדות בפרשה. המועצה הדתית: "אמינותו של העובד אינה מוטלת בספק"

פורסם

בתאריך

על ידי

מזה מספר שבועות שנציבות שירות המדינה מנהלת חקירה נגד עובד בכיר במועצה הדתית, בחשדות שונים הקשורים לתחומי עבודתו. כך עולה ממידע שהגיע לידי "המקור". בנציבות אישרו את קיומה של החקירה ואמרו כי "אכן מתקיימת חקירה בעניינו של העובד", אך סירבו למסור פרטים אודותיה.
לפי מידע שהגיע לידינו, החקירה מתמקדת בין היתר בטענה לפיה העובד, הנחשב לאחד הבכירים במועצה הדתית, שוהה בתדירות גבוהה מאוד בחו"ל – כשבועיים לערך בכל חודשיים, קרי כמעט 100 ימים בשנה. זאת, אף שהוא עובד במשרה מלאה במועצה. במסגרת החקירה מסר עדות גם הממונה על המועצה הדתית, הרב יוסף בלוי, וכן נחקר העובד עצמו. לא ידוע האם עובדים נוספים מסרו עדות בפרשה.
החקירה בנושא מתנהלת כבר מספר שבועות לכל הפחות, וגורמים הבקיאים בפרטים מסרו כי רשויות נוספות מעורבות בה, וכי ייתכן ופרטים נוספים יתגלו כבר בתקופה הקרובה. מעדויות שאספנו השבוע עולה כי העובד המדובר מנהל קשרים קרובים מאוד עם בעל מפעל באיזור, שאף מימן עבורו בעבר עשרות נסיעות עבודה לחו"ל – אשר טיבם ונחיצותם לא ברורה עד תום, בייחוד לאור תפקידו הבכיר של העובד. כמו כן, לא ברור מה מעשיו של העובד בעת נסיעותיו לחו"ל, שכן תפקידו במועצה הדתית אינו מצריך את שהותו בחו"ל, ודאי לא פרקי זמן כל כך ארוכים.
מעדות שהגיעה לידינו מפיו של עובד בכיר במפעל המדובר, שהתנהל מול העובד מהמועצה הדתית, עולה כי עובד המועצה ניהל כאמור יחסים קרובים עם בעלי המפעל ואף היה מצוי עימו בקשרי חברות – אף שהוא אמור לשמש כמפקח מטעם הרבנות על המוצרים המיוצרים במפעל. "הוא היה מבלה אצלו שעות במשרד בפגישות בדלתיים סגורות", סיפר גורם שעבד במפעל עד לפני זמן מה. "מה היה שם? לא יודע. המשגיחים היו יוצאים להשגחות בחו"ל במימון המפעל. כרטיסים, אוכל ושתייה. העובד המדובר היה נוסע לכל מיני מקומות. לסין, המון לאירופה, פולין. כולם ידעו שהוא עובד במועצה הדתית".
לטענתו של העובד, הדרישה למשגיח מגיעה מטעמו של המפעל עצמו בזמן יצור מסוים בחו"ל, אך המשגיח המדובר היה לעיתים מקבל הוראות ישירות מהמשרד, "היו אומרים לו על מה רוצים שהוא יסתכל ועל מה לא להסתכל. זה היה נראה תמוה, כי תפקידו של המשגיח לומר מה צריך, ולא הפוך", אמר. מנגד, טענו השבוע גורמים במועצה הדתית כי מדובר בטענות חסרות שחר, שכן תחתיו של העובד המדובר כפופים מספר עובדים נוספים- ועל כן אמינותו המקצועית אינה מוטלת בספק.
מפניית "המקור" לעובד המדובר הוא טען תחילה כי כלל לא מתנהלת חקירה בעניינו, אך לאחר חשיפת חלק מהמידע אישר כי אכן מתנהלת כזו אך הוא אינו יכול להוסיף פרטים בנושא.
מנציבות שירות המדינה נמסר בתגובה: "אכן מתקיימת חקירה בעניינו של הנדון. אדגיש כי אגף החקירות בנציבות שירות המדינה אינו מוסר פרטים אודות חקירות מתנהלות".
מהמועצה הדתית נמסר בתגובה: "מבקר המדינה ביצע בדיקה בנושא ומצא את הכל כשורה. מדובר בעובד מצטיין ומומחה בעל שם עולמי המבוקש על ידי גופי הכשרות הגדולים בעולם והפיקוח בחו"ל נעשה באישור ובהסכמה של הממונים על המועצה הדתית והרב הראשי לקרית מלאכי, הרב חיים פינטו שליט"א. יודגש כי הימים בהם הוא יוצא לפיקוח כשרות בחו"ל מוצהרים כחופשה ללא תשלום. אמינותו של העובד אינה מוטלת בספק ואנו בטוחים כי כך גם יעלה בתוצאות החקירה של הנציבות".

לחץ להמשך קריאה

חדשות

"מבקרי השלטון בדקו מה נעשה כאן בארבע וחצי השנים האחרונות?"

בעירייה החלו השבוע בעבודות שיפוץ ושדרוג של 19 גני ילדים לקראת שנת הלימודים הבאה- בסיומם יוצבו מתקנים חדשים ומעליהם רשת הצללה. מגרש הקטרגל בשכונת גבעת הסביונים יהיה מוכן בעוד כחודשיים, ואילו הטיילות החדשות ירושתו במצלמות. "העיר מתחדשת- ולא רק בחצי השנה שלפני הבחירות", אמר גורם בעירייה

פורסם

בתאריך

על ידי

בימים האחרונים, מאז צאתם של ילדי ישראל לחופשת הקיץ השנתית, החלו בעירייה בשיפוץ מסיבי של גני הילדים לקראת שנת הלימודים הבאה.
מדובר בשיפוץ של 19 גנים ברחבי העיר כולה, במסגרתו יוחלפו האבנים המשתלבות בחצרות, תשודרג הצנרת וכן תוקם חצר חדשה עם דשא סינתטי, מתקנים מתקדמים והצללות.
גורמים בעירייה התייחס השבוע לשיפוץ וטענו כי מתחילת הקדנציה של ראש העירייה המכהן שופצו לא פחות מ-25 גני ילדים, שעברו שדרוג משמעותי על מנת להתאימם לצרכי הילדים. "מתנגדיו של ראש העירייה אוהבים לטעון שהשיפוצים נעשים רק לקראת הבחירות, אבל לא מתאמצים לבדוק מה נעשה כאן ארבע שנים וחצי. בגלל שיש בחירות הם רוצים שנעצור את ההתפתחות של העיר? ראש העירייה שדרג וימשיך לשדרג את העיר בכל התחומים למען התושבים", אמר השבוע אחד מהם ל-"המקור".
נוסף לשיפוץ גני הילדים, ממשיכה העירייה בהקמת הטיילת המרשימה המקבילה לשכונת גבעת הסביונים החדשה, שתכלול שביל חדשני לרוכבי אופניים, מדשאות מוריקות, גן שעשועים וכן עמדות מנגל, ותיחנך ככל הנראה במהלך החודש הבא (אוגוסט). בסמוך אליה, יוקם מגרש קטרגל חדיש ומפואר שהעבודות לשם הקמתו כבר החלו והוא צפוי לעמוד לרשות התושבים לקראת חגי תשרי.
בעירייה סיפרו השבוע כי מיד עם סיום העבודות על הטיילות בכל רחבי העיר הן ירושתו על ידי מצלמות שיתעדו 7/24 את הנעשה בשטחים הציבוריים- זאת במטרה למנוע אירועי ונדליזים ואלימות. "העירייה השקיעה מאות אלפי שקלים בשדרוג פני העיר למען התושבים וחשוב מאוד לשמור על זה", אמרו שם.
יש לציין כי בעבר הבטיחו בעירייה שהטיילת בשכונת גבעת הסביונים תיפתח כבר בחודש אפריל, אולם עדכנו כעת את תאריך היעד והעריכו כי החניכה הרשמית תיעשה בחודש הבא.
בניית הטיילת החדשה בשכונת גבעת הסביונים מתבצעת בו זמנית עם שיפוץ הטיילת הקיימת לאורכן של היציאות הדרומיות מהעיר- מאזור בית הספר הראל ועד תחנת הדלק פז, בסופה של שכונת קיבוץ גלויות, שנבנתה לפני 20 שנים.
פרויקט ההקמה הענקי, שאורכו יעמוד על כקילומטר וחצי ועלותו המוערכת היא כ-6-8 מיליון שקלים, עתיד לשנות את פני העיר כולה, עת יחבר בין הטיילת המתהווה בשכונת גבעת הסביונים לבין הטיילות הנוספות באזורי היציאה מהעיר, באזור שכונת המחנה ולאורכה של שכונת קיבוץ גלויות.
לדברי ראש העירייה זוהר, העלות הכוללת של הקמתן ושיפוצן של הטיילות השונות בעיר עשוי להגיע לסכום של 20-15 מיליון שקלים.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

שיפוץ כפול

למרות שהעבודות לשדרוגו הסתיימו רק לפני שבעה חודשים, עובר הכיכר ברחוב בן גוריון בעיר שיפוץ נוסף ממש בימים אלו- בעלות נוספת של עשרות אלפי שקלים. "הורסים ובונים כאילו זה לגו. מדובר פה בכסף ובאיכות החיים של כולנו", אמר תושב העיר. העירייה בתגובה: "הקבלן מבצע תיקונים לליקויים שנתגלו בבדיקה שערכנו"

פורסם

בתאריך

על ידי

שבעה חודשים בלבד מיום סיום עבודות השיפוץ וההקמה של הכיכר החדש בשדרות בן גוריון בעיר (סמוך לבנק לאומי), הרסו לפני כשבועיים עובדי קבלן מטעם העירייה את הכיכר במטרה לשדרג אותו בשנית.
לטענת גורמים בעירייה, הסיבה לשיפוץ החוזר נעוצה בהיותו של הכיכר שנבנה רק לאחרונה "רחב מידי", ועל כן יש להקטינו על מנת שיעמוד בתקן ויוכל להכיל את התנועה הרבה החולפת על פניו.
כזכור, לפני קצת יותר מחצי שנה הודיעו בעירייה על סיום עבודות השדרוג וההקמה של כיכר בן גוריון וכן הכריזו על פתיחת עבודות הפיתוח לאורכו של הרחוב כולו. העבודות האינטנסיביות, כללו אז הקמת חומה חדשה המהווה 'חוצץ' בין הבניינים הסמוכים לבין המרחב הציבורית, ריצוף מחדש של הרחוב באבנים משתלבות, ריבוד הכביש ושיפוץ כיכר התנועה במקום. עם סיום העבודות על הכיכר, המפגיש את הצירים הראשיים רש"י ובן גוריון, החלו בעירייה בשדרוג קטע הכביש שבין כיכר בן גוריון לכיכר ז'בוטינסקי ('הכיכר של סופר'), ועבודות אלו נמשכות גם בימים אלו ואמורים להסתיים בשבועות הקרובים.
אלא שכעת מתברר כי חרף ההשקעה הגבוהה בעבודות השדרוג שנעשו ברחוב בן גוריון בעיר החליטו בעירייה לבצע את העבודות על הכיכר בשנית, מה שמצריך לכאורה הוצאה כספית נוספת שעלותה עשרות אלפי שקלים. "רק לפני חצי שנה נבנה הכיכר החדש", אמר השבוע תושב זועם בשיחה עם "המקור", והוסיף: "מדובר פה בכסף של כולנו. בחמש השנים האלה העירייה נכנסה לנו עמוק לכיס ולא מובן לי איך אפשר להיות כל כך אדישים לכספים האלה", הוסיף.
תושב אחר, שהבחין בנו מצלמים את העבודות, ציין כי לדעתו מדובר בניצול כספי ציבור לצרכי בחירות, "עשו אותו דבר גם בטיילת. הורסים ובונים מחדש כאילו זה לגו כדי להראות שעושים משהו. למישהו יש ספק שמדובר בבזבוז המשאב הציבורי בעיתוי כל כך תמוה, ארבעה חודשים וחצי לפני הבחירות?", אמר.
עיכוב מקובל או הון פוליטי?
הטענות אודות תעמולת בחירות מצד השלטון הנוכחי נשמעו השבוע גם בהקשר מגרש הקטרגל החדש בקיבוץ גלויות. מספר תושבים, חלקם מתגוררים בשכונה ואחרים בסביבתה, תהו השבוע מדוע שערי המגרש החדיש נותרו סגורים חרף הודעת העירייה על סיום העבודות בו, והוסיפו כי הם חשים שמישהו רוצה לגזור קופון על חשבון האינטרס הציבורי, "המגרש הזה רשום על ללו זוהר, לאף אחד אין ספק", אמר תושב העיר, שהסביר, "עם זאת, לא ברור מדוע מתעכבים עם פתיחת המגרש. לא ייתכן שילדים לא יכולים להיכנס פנימה ונאלצים לסכן את חייהם בטיפוס על הגדר רק בגלל שבעירייה רוצים לכאורה לערוך טקס פתיחה ראוותני. מישהו פה חושב הפוך", אמר התושב.
תושב אחר, המתגורר ממש בסמוך למגרש הקטרגל, סיפר כי בימי השבת מטפסים עשרות ילדים מעל הגדר הגבוהה במטרה ליהנות מהמגרש המפואר, ולאחרונה אף הצליח אלמוני לפרוץ את המנעולים ולהותיר את שערי המגרש פתוחים ללא ידיעתה של העירייה.
מעיריית קריית מלאכי נמסר בתגובה: "לגבי הכיכר בסמוך לבנק לאומי, הרי שהעבודה המתבצעת כעת נעשית לבקשתה של העירייה לאחר שזו מצאה ליקויים בביקורת שערכה אחר עבודתו של הקבלן. בעניין מגרש הקטרגל בשכונת קיבוץ גלויות, היות ומדובר במגרש סינתטי נדרש אישור של פיפ"א לשם פתיחתו, ולכן העיכוב בחניכתו. ברגע שיתקבל האישור יערך טקס מכובד".

המגרש בקיבוץ גלויות. "מישהו חושב הפוך" (צילום: יח"צ)

לחץ להמשך קריאה