צור עימנו קשר

אחרי מות

"כל נכד הרגיש הכי אהוב אצלה. זה כנראה היה הסוד שלה"

סוליקה מלול ז"ל התאלמנה בגיל צעיר, אך גידלה לבדה באומץ את בנה הבכור. שנים אחדות לאחר מכן היא הכירה את אהוב ליבה, חכם מלול ז"ל, עלתה עמו לארץ וגידלה משפחה לתפארת. "היא תמיד הייתה שם למען המשפחה. הדבק שהחזיק אותנו עד היום", ספד לה בכאב בנה, אבי מלול

פורסם

בתאריך

ביום שלישי הקרוב, 20/2/18, היו אמורים בני משפחת מלול להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו של אב המשפחה, חכם מלול ז"ל, שנפטר רק לפני כשנתיים.
ההכנות היו בעיצומן, ההתרגשות בשיאה וספר התורה המהודר כבר היה מוכן, אך במוצאי השבת שעבר נקטעו כל אלו והתחלפו בעצב כבד עם פטירתה של סוליקה מלול, אשתו של חכם ז"ל ואם המשפחה הענפה.
סוליקה ז"ל נולדה וגדלה בעירייה קטנה ליד מרקש, מרוקו. בגיל 12 התחתנה לראשונה, והביאה לעולם את בנה הבכור.
כעבור ארבע שנים התאלמנה, וגידלה את בנה לבדה עד אשר הכירה את חכם מלול, בעלה השני. "אבא היה בחור יפה תואר ותוך זמן קצר הם התחתנו. הוא היה כל עולמה", סיפר השבוע בנה של סוליקה, אבי מלול.
חכם וסוליקה עלו יחדיו ארצה בשנת 1952 והתמקמו בבית שמש, בה גרו כמעט 4 שנים.
בשל קשיי התאקלמות הם שבו על עקבותיהם, וירדו חזרה למרוקו. "הם עלו בעליה הראשונה. דיברו אז על ציונות וארץ היהודים, אך הם הגיעו לבית שמש ולא הצליחו להתאקלם. אימא פנתה לאבא וביקשה לחזור למרוקו, והוא לא סר לדבריה", נזכר אבי בסיפורה של אימו המנוחה, ומוסיף: "כעבור עשר שנים, בשנת 1965, הם הגיעו לקריית מלאכי. אבא פתח מכולת ואימא הייתה עובדת בתור תופרת בחברת בגדי הים 'גוטקס'. היא הייתה מסורה כל כולה לעבודה, הייתה מגיעה ב-7 וחצי בבוקר לעבודה ולא יוצאת עד סוף היום", מוסיף אבי, ונזכר באמו כשחיוך עולה על פניו, "אני זוכר שהיא הייתה מגיעה הביתה והדבר הראשון שהיה יוצא לה מהפה זה 'אני לא מבינה את האנשים שבאמצע העבודה יוצאים לעשן'. ממש הייתה כל כולה מסורה לעבודה".
אלא שלא רק לעבודה התמסרה סוליקה מלול. במשך כל חייה, מספר בנה, היא ראתה במוסד המשפחה ערך עליון. במהלך ימי האינפלציה הגואה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, עת ניהל חכם מלול בעלה את חנות המכולת בשכונת קיבוץ גלויות, הוא נקלע לקשיים ונאלץ לפשוט את הרגל עד שהגיע למצב בו לא הצליח לרכוש מוצרים לחנות המכולת, ששירתה את כל תושבי השכונה הוותיקה.
סוליקה, שהתקשתה לראות את מצבו של בעלה, דאגה להעביר לו מידי יום כסף על מנת שיוכל לרכוש סחורה לחנות, ולהמשיך לשרת את לקוחותיו הקבועים. "בדיעבד אבא לא ידע שהוא בפשיטת רגל. הרבה אנשים היו רושמים אצלו, וכאשר שילמו אחרי האינפלציה הוא לא ידע שהוא מפסיד הרבה כסף. אימא, שראתה כמה הוא מסור למכולת, דאגה להעביר לו כסף על מנת שיוכל לקנות מוצרים. היא תמיד הייתה שם למען המשפחה, ממש הדבק שהחזיק אותנו יחד עד היום", סיפר אבי בהתרגשות.
מלול, מורה בבית הספר התיכון 'דרכא' בעיר ועיתונאי ותיק ומוערך, נזכר במהלך השיחה גם בתחושת הביטחון שאמו הייתה משרה בו ובאחיו. "היא הייתה נותנת את הטון בבית. תמיד שהיינו פונים אליה היא דאגה לנו להכל. צריך כסף? הנה כסף. צריך אוכל? הנה אוכל. כל הסירים האפשריים על הגז, העיקר שנשאר מרוצים".
לטענתו של אבי, התמסרותה של סוליקה לבני משפחתה לא פסחה גם על נכדיה וניניה, שהרגישו כי היא תמיד שם בשבילם. "מכל מקום בעולם היו יוצרים עימה קשר. רצו לקבל ממנה ברכה, לשאול לשלומה. תשאל כל נכד, כולם יגידו לך שהוא היה אצלה הכי אהוב, וזה כנראה הסוד שלה". לפני כשבועיים החל מצבה של סוליקה בת ה-96 להידרדר. הרופאים מצאו מים בריאתה, והיא הופנתה לאשפוז בבית החולים- בסופו חוותה קריסת מערכות איטית והחזירה את נשמתה לבורא. "היא הובהלה אל בית החולים רק ביום חמישי לפני כשבועיים. במוצאי שבת הרופאים כבר יצרו איתנו קשר וביקשו שנגיע להיפרד, אבל אימא, כמו תמיד, גם הפעם לא הקשיבה לרופאים והמשיכה להילחם. מאז שאמרו שזה הסוף לקח שבוע, אני יודע שאימא, שהייתה צלולה עד הרגע האחרון, הלכה בנחת כאשר בשבוע הזה הספיקו להגיע כולם להיפרד ממנה", סיכם בצער בנה של סוליקה ז"ל, אבי. יהי זכרה ברוך.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.