צור עימנו קשר
https://hkm.co.il/wp-content/uploads/2018/06/Untitled-2.jpg

דעות

חיים שטיינר חשף את הבלוף: שלוש שנות כהונה, אפס הישגים

פורסם

בתאריך

בלי לשים לב, סגן ראש העירייה חיים שטיינר חשף את האמת: העשייה של עיריית קריית מלאכי בשלוש השנים האחרונות מסתכמת בכבישים ובכיכרות // דעה אישית מאת שלומי קליימן

הסכר נפרץ. עתה אלו לא רק תומכיו של ראש העירייה מקרב "פשוטי העם" המבקשים להלל ולשבח את הצלחתו הכבירה, לטענתם, בניהולה ופיתוחה של העיר בעודם מצביעים על מדרכות חדשות, גני שעשועים וכיכרות הנבנים מאפס, אלא גם בכירי בעלי התפקידים בעירייה המתגאים בדבר שבכל עיר אחרת נחשב כמובן מאליו, כחלק מההתנהלות השוטפת והקבועה של עיר, מכוח האינרציה.
לאחרונה העליתי שאלה בפניי חברים בקבוצת וואטסאפ עירונית, בה שותפים עשרות ואולי מאות בני אדם. מהם ההישגים בהם יכולה להתגאות העירייה בראשותו של אליהו זוהר, תהיתי בפומבי, מה השתנה כאן בדיוק במשך שלוש שנות כהונה? לא עבר זמן מה וסגנו של זוהר, חבר המועצה חיים שטיינר, השיב לתהייתי. "חניות, כיכרות, מדרכות, מבנה לצעירים וגני שעשועים", כתב. הנה כי עינינו רואות: אלו הם רשימת הישגיה של ההנהגה הנוכחית, המסתכמת בבנייה של מדרכות, כיכרות וגני שעשועים חדשים, וגביית תשלום עבור זכות החנייה במרכז העיר. לא אני אומר זאת, אלא סגנו של ראש העירייה בכבודו ובעצמו, חיים שטיינר.
כבר כתבתי בעבר על רידודו ושיטוחו של השיח כטקטיקה בה נוהגים תומכיו של זוהר. זוהי השיטה שלהם לשכנע אותנו, הציבור, שמדרכות, כיכרות, גני שעשועים ומבנה מרכז צעירים היא עדות להתקדמות העיר. זהו צעד חשוב מצד הפעילים, התומכים והפוליטיקאים למיניהם. הם מאמינים שכך יוכלו לסמא את עיניו של הציבור ולגרום לו להאמין שהנה, תכף אנו הופכים לעיר מתוקנת. שהנה, המהפך שהובטח לנו בקמפיין הבחירות כבר כאן. כל זאת קורה כאשר בפועל, המחלקה היחידה בעיריית קריית מלאכי שיכולה לקבל ציון לשבח על פעילותה בשנים האחרונות היא המחלקה לטיפוח פני העיר. בגינון וטיפוח אנחנו אלופים, וגם זה בעיקר בחלקי העיר החיצוניים.
אסור לנו ליפול בפח הזה. עדות אמיתית להתקדמות העיר זו מערכת חינוך משגשגת, למשל, ושם אנו רחוקים שנות אור מהמצב הראוי לשנת 2017. עדות להצלחה פוליטית וציבורית היא גיוסם של משרדי הממשלה, מכל קצוות הקשת, להעביר תקציבים לעירייה. עדות לעיר משגשגת זו עיר שאיזונה התקציבי וקיומה השוטף אינו תלוי בשכנתה, באר טוביה, וברצונה הטוב כביכול להעביר מיליוני שקלים מתקציבה לפרוייקטים שונים בקריית מלאכי. עדות לעיר מוצלחת היא הפחתת היקף המיסים המוטל על התושבים, ומציאת פיתרונות אחרים – שאינם כרוכים בהכנסת היד עמוק לכיס התושבים – למצוקת החנייה ולמצוקת התשתיות הקורסות.
במקום כל זאת, מבט לעבר דף הפייסבוק של העירייה מגלה, שוב, כי הדברים העיקריים בהם הם מתגאים נוגעים, כאמור, לטיפוח פניי העיר. אולי, מידי פעם, יש גם התקנת מנורות לד המביאות לחיסכון כספי בסכומים המשולמים לחברת החשמל. עוד גאווה כזאת ואבדנו.
שלוש שנות כהונה והקואליציה הנוכחית בראשותו של אליהו זוהר יכולה להתגאות רק בדבר אחד: היא הצליחה להסיט את הדיון הציבור מכישלונותיה, ולמקד אותו בהצלחות מפוקפקות אשר רובן ככולן מתמקדות ב"איך נראית העיר". יש אמנם חשיבות לדרך בה נראית העיר, אולם הדבר הוא בבחינת הניתוח הצליח והחולה מת: העיר הופכת יפה, לגרסתם, אך לצד זאת, וזוהי כבר גרסתי: מי כבר נשאר כדי ליהנות מכל היופי הזה?

שלומי קליימן הוא הבעלים של עיתון "המקור"

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. חסר אינטרס

    05/02/2017 ב 17:47

    הכתבה הזאת לא מקצועית, שטחית, לא הוגנת ולא אובייקטיבית.כנראה שהמקור משמש לתעמולת בחירות של מישהו. הנהלת העיריה צימצמה משמעותית את הגירעון שקיבלה, החליפה מנהלי מחלקות לא מתאימים במנהלים מקצועיים ואיכותיים, הוקמו גני משחקים מושקעים,
    הוקם מרכז צעירים שלא היה קודם ועוד'. לא את כל ההישגים רואים על פני שטח כמו צימצום הגרעון. יש כאן ניסיון להסית את הדיון לכיוון הזה.
    נכון, לא הכל מושלם אבל המצב טוב בהרבה ביחס למה שהיה לפני ללו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דעות

מלחמות הפייסבוק

מיהם האנשים שנמצאים בדריכות גדולה אפילו יותר מזו של לוחמי האש האמיצים שלנו?

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. שלושה חודשים וחצי לפני הבחירות, והמערכת הפוליטית אצלנו דיי רדומה. זה בטח ישתנה כאשר חג המונדיאל ייגמר ביום ראשון הקרוב, ואז כולם יתפנו לגביע קריית מלאכי לפוליטיקאים, הגביע בו כולם חושבים שהם יכולים לנצח, בעוד רק מעטים יכולים לנצח באמת. מי יעלה לגמר? מי יודח ברבע ומי לא יעבור אפילו את שלב הבתים – את זה נדע לבטח בשבועות הקרובים.
במונדיאל האמיתי צרפת ניצחה את בלגיה 1-0 קטן, למורת רוחי. בתוך תוכי רציתי שבלגיה תנצח, אבל לא הייתה לי ברירה אלא להראות כלפי חוץ כאילו אני אוהב את צרפת. גיסי צפה איתי במשחק, והוא טוניסאי שחלף מעל פריז לפני שעלה ארצה, כך שהוא חושב את עצמו צרפתי. הוא חגג כשהשופט שרק לסיום, ואני איחלתי לו מזל טוב ובפנים כעסתי על לוקאקו שלא הצליח לכבוש אפילו שער אחד לרפואה. אולי ביורו 2020.
בינתיים בעירנו, נתקלתי השבוע בקרב הכי פופלארי בקרבם של פוליטיקאים: הקרב על הקרדיט. שי סיום, חבר המועצה הצעיר, הציע לשדר את גמר המונדיאל על מסך ברחבת העירייה, אך זו סיפרה שהיא בכלל חשבה על הרעיון קודם ואפילו הציגה התכתבות עם תאגיד השידור "כאן". זה הפך להתקוטטות רבתי, במה שלא הוסיף כבוד לאף אחד, בטח לא למי שאמור לנהל את העיר שלי ומתעסק במקום זאת בצילומי מסך של מיילים.
ראיתי גם ששיפצו בפעם השנייה בתוך חצי שנה (או קצת יותר) את כיכר בנק לאומי. זה עלה עשרות אלפי שקלים שלטענת העירייה הקבלן שילם כי הוא לא עשה את העבודה מספיק טוב, אבל אם ככה מתייחסים לכספי ציבור, אז אני שואל את עצמי האם אפשר לסמוך על העירייה שבפרוייקטים אחרים הקבלנים מבצעים את העבודה היטב? אני מקווה שכן, רק אם אפשר שיתחילו לעבוד קצת יותר מהר כי עם כל הרצון לחכות עם גזירת הסרטים לבחירות, יש גם תושבים שרוצים שיהיה להם כבר פארק, ומדרכות נורמליות וכבישים לא משובשים…
ראיתי גם שמנהל מחלקת החינוך, מיכאל בן שטרית, עזב את העירייה. וואלק חבל עליו, שמעתי שהוא היה מקצועי ועשה את עבודתו בצורה טובה. המורים והמנהלים אהבו אותו, בעירייה היו מרוצים ממנו אבל כמו תמיד בעיר האהובה שלי – כנראה זו הפוליטיקה שגרמה לו ללכת הביתה. אני אמנם מעדיף תמיד שתושבי קריית מלאכי יהיו מנהלים בכירים בעירייה, אבל אם לא, אז אנחנו צריכים מנהלים כמו בן שטרית. ישר, איכותי, מקצועי, לא מתכופף בפני הדרג הפוליטי, אפילו במחיר של ללכת הביתה. אני רק מקווה שהמחליף שלו יהיה מקצועי ואיכותי לפחות כמוהו.
בינתיים בפייסבוק יש מלחמות בין תומכים של מועמד אל"ף לתומכים של מועמד בי"ת לתומכים של מועמד גימ"ל. מזה מלחמות? הכוננות בה מצויים לוחמי האש האמיצים שלנו בכל יום ברחבי עוטף עזה היא כלום לעומת הדריכות בה נמצאים יום-יום דקה-דקה התומכים של המועמדים לראשות העירייה.
רק שבעוד חלק מהמועמדים נהנים מתומכים עם פנים, אחרים נאלצים להסתמך על פייסבוקים פיקטיביים כדי להביע את עמדתם. אני מאמין שכל אדם יכול להביע את דעתו בלי לחשוש מנקמה, ביריונות ואלימות, אבל מבין גם את מי שמבקש לעשות זאת בחשאיות ומבלי שיידעו מיהו. ולמרות זאת, יש אנשים – אלו שכתבתי עליהם בשבוע שעבר – שאני במקומם הייתי מתבייש להשמיע את דעותיהם ולהסתכל אחר כך על הילדים והנכדים שלי בעיניים. אני מקווה שאותם אנשים מחנכים את ילדיהם אחרת. בדבר אחד אני בטוח בכל מקרה: המועמד שלהם יחזור הביתה יום אחרי הבחירות, אני מקווה ומאמין מבלי להיבחר – אבל הם יישארו עם התמיכה המוזרה שלהם בו, ואסור לנו לשכוח או לסלוח להם על זה. אם הם יעזו אי פעם לבוא ולהטיף מוסר למישהו – נזכיר להם שהיחידים שהם ראויים ורשאים להטיף להם מוסר זה לעצמם, כשהם מסתכלים על המראה. וגם אז עליהם להשפיל מבט מפני הבושה.
בישיבה השבועית שלנו בבית הקפה דיברנו כרגיל על מונדיאל, פוליטיקה ארצית ומקומית וגם על הגברת הזאת שהייתה פעם יזמית נדל"ן והיום מעלה סרטוני זימה בפייסבוק. מה אגיד לכם, כנראה שהשתבשה עליה דעתה. היא עשתה כמה דברים לא ראויים, אבל נראה לי שהגיע השלב שבו אנחנו צריכים לרחם עליה ולעזוב אותה לנפשה. במקום שעורכי הדין יטפלו בה, היא צריכה כנראה אחים עם חלוקים לבנים שיבואו לקחת אותה למחלקת הפסיכיאטרית הקרובה. ואנחנו? אנחנו צריכים להפסיק להיכנס לחייה, ולא לשתף פעולה עם המנגנון הנוראי הזה שחושף אותה בקלונה. או במילים אחרות: אל תשתפו את סרטון האימה שלה בוואטסאפ, או בכלל. תהיו בני אדם.
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

דעות

למה אתם מתגעגעים?

ראיתי לאחרונה בעיתון שמוטי מלכה החליט לחזור לפוליטיקה. הפתעה זו אמנם לא הייתה, אבל בכל זאת שאלתי את עצמי שתי שאלות: איך הוא מעז, ואיך לעזאזל יש מי שתומך בו?

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. עוד שבוע עבר חלף לו, ואני כבר לא יכול לחכות – בציניות כמובן – לסוף החודש הקרוב, בו יסיימו תלמידי בתי הספר היסודיים את הקייטנות וייצאו לחופשה ארוכה-ארוכה. איתם יבואו גם הנכדות והנכדים שלי שירוצו לנו בין הרגליים, יצעקו, יריבו, יקשקשו על הקירות, ישרטו את הרהיטים ויוציאו אותי ואת אישתי שתחייה מדעתי. יהיו בטח רגעים שאאכעס עליהם בטירוף ואתקשר לבנותיי היקרות שיבואו מהר לקחת אותם, אבל אחרי הכל אין דבר יותר מענג וכיפי מלישון לידם צהריים, לחבק אותם, לשחק איתם ולשמוע אותם קוראים לי "סבא". טעם החיים זה לא קוקה קולה, זה הנכדים.
ראיתי בסוף השבוע שעבר בעיתון שמוטי מלכה החליט לחזור לפוליטיקה, ולהתמודד לראשות העיר בבחירות שיהיו בעוד ארבעה חודשים. הפתעה זו אמנם לא הייתה, אבל בכל זאת שאלתי את עצמי שתי שאלות: הראשונה היא "איך הוא לעזאזל מעז?", והשנייה היא "מי הם לעזאזל האנשים שתומכים בו?!". לשאלה הראשונה התשובה ברורה: מאז ומתמיד ובכל שנותיו בפוליטיקה מלכה, שבא אלינו ממושב תירוש בעקבות נישואיו לאישתו הראשונה, האישה היקרה, האהובה שכולה טוב, שושי אזולאי – היה חסר בושה, וכזה הוא גם נשאר. הוא חושב שכולנו מטומטמים שניפול בשבי של קסמיו, נשכח את מעשיו ונפרוס לפניו שטיח אדום לקראת חזרתו.
ואז עברתי לשאלה השנייה. מי אתם, אנשים שתומכים בו, בעבריין המין הזה, שפשע ובגד בנו, שהתנהג כשהיה ראש עיר כאילו הכתירו אותו למלך, שהטריד נשים, הפר אמונים וקיבל טובות הנאה מקבלנים. גם לשאלה הזאת התשובה הייתה ברורה לי מהרגע הראשון: לדעתי, תומכיו של מוטי מלכה מתחלקים לשניים. הראשונים הם אלו שנהנו מתקופת שלטונו של מלכה. אלו שהיו קרובים לצלחת, אלו שנהנו מקרבתו, אלו שהיו מקורביו, שהיו משלו, על כל המשתמע מזה. הם נהנו אז, אכלו דבש ושתו יין, וכעת רוצים להחזיר את המצב לקדמותו. הם רוצים להיות שוב אלו שהמלך חפץ ביקרם. אלו שמסתובבים בעיר עם חזה נפוח, מגובים על ידי ראש העיר שאבוי היה למי שלא תמך בו.
האחרים, והגרועים יותר בעיניי, הם אלו שכל כך שונאים את ראש העיר הנוכחי ללו זוהר עד שהם מוכנים לתמוך במלכה. לא אכפת להם מעברו של מלכה, מהעבירות שעבר, מהאנרכיה שהוא השאיר אחריו כשעזב את העיר, מהנקמנות האובססיבית שנהג כלפי יריביו הפוליטיים וכלפי מי שלא היה בצד שלו. הם יודעים כמה שהוא היה ראש עיר גרוע. הם יודעים על התנהגותו הביריונית, על אופיו הנקמני. לפעמים הוא התנהג בביריונות ובנקמנות כלפי אותם אלו שתומכים בו עכשיו. אבל לא אכפת להם. ומדוע? כי הם שונאים את ללו. אני מרחם על אנשים שכל מה שמוביל אותם זו שנאה אישית, שאין מאחוריהם אפילו גרם של אידיאולוגיה. הם מוכנים, כמאמר הפתגם, למכור את אימא שלהם העיקר להשיג את מטרתם. אין נמוך ועלוב מזה.
שאלתי את עצמי גם לאיזה דברים בתקופתו של מלכה אפשר להתגעגע? לחורבן מערכת החינוך? להתערבות הגסה בהחלטותיהם של בעלי מקצוע, ולהכנסתה של הפוליטיקה אל בתי הספר? לגירעון העצום שהשאיר כשהלך אחרי שהודה והורשע בעבירות פליליות חמורות? לסגירת להקת "דור שני" המיתולוגית ולהיעלמות מועצת הנוער, שכל חטאה היה שהעזה להתעמת עם מלכה כשהיה ראש עיר? להגדלה הלא נורמלית של מספר יחידות הדיור שייבנו בשכונות החדשות ויגרמו לצפיפות לא סבירה ולזה שלילדים שיגורו שם לא יהיה איפה לשחק? להטרדות המיניות? להפיכת העירייה למאורת אורגיות? להפרות האמונים? לקבלת טובות ההנאה מקבלנים שבונים בעיר? לבזבוז של כספי הציבור? לפוליטיקה הקטנה של הפרד ומשול, של שנאה, של ניסיון "לחסל" יריבים פוליטיים? לסגירת הבריכה העירונית בימי שישי בצהריים לטובת בילויים פרטיים של מלכה, בני משפחתו וקומץ מחבריו? בשורה התחתונה, אני מאמין שתושבי העיר שלי יראו למלכה שאין לו מקום כאן.
בינתיים בדברים החשובים באמת, כלומר במונדיאל, כדורגל שיחקו 90 דקות וגרמניה בסוף ניצחה, אבל עפה כבר בשלב הבתים. למרות שהיא לא מאוד מרשימה, אני עדיין מהמר על זה שברזיל תנצח ותשחזר את ימיה הגדולים. אני זוכר שבימי הילדות בשכונה פלה היה האגדה שלנו, והיינו מחכים לכל קטע וידיאו שהיה מגיע לקולנוע או לטלוויזיה. בשנת 2018 אין את פלה, ואפילו לא את ריבאלדו או רונאלדו (השמן), וגם ניימאר מאכזב, אבל אני מהמר שהצהובים-ירוקים יניפו גביע. כמו במונדיאל של 1970 עם פלה, שפיגל, שפיגלר ושייע.
יאללה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

דעות

מי יעמוד לצידכם ביום הדין?

עידן שושן, יליד העיר ובוגר שלה, מסביר מדוע ניהול נכון של התיק הביטוחי עשוי להוות הגנה יעילה על התא המשפחתי של כולנו- ואף לחסוך לנו מאות אלפי שקלים במהלך חיינו

פורסם

בתאריך

לעיתים קרובות אני מקבל פניות רבות הנוגעות לנושא הביטוחים הפרטיים, סגנון השאלות מגוון מאוד: למה יש לי כפל ביטוח, למה אני צריך ביטוח פרטי שיש לי משלים בקופת החולים, מדוע יש ברשותי מבחר ביטוחים ואין לי מושג על מה אני משלם ועוד מבחר רחב של שאלות הנמצאות מבחינת הלקוח "בשטח האפור" של תודעתו.
כאיש מקצוע המומחה בניהול סיכונים למשפחות בנושא הביטוחים/פנסיה ברצוני לעורר אצלכם את אחד הנושאים החשובים ביותר בניהול משק הבית: הביטוחים הפרטיים. אותם ביטוחים שנראים לנו "מיותרים" ומתבצעים דרך חברות הביטוח הם ערך עליון- והם אלו שיעמדו שם לצידכם ביום הדין.
אני רואה זאת כחובה שבכל משפחה או לכל אדם באשר הוא יהיה ארגז כלים ביטוחי למקרים קטסטרופליים ומצבי קצה. מחלה קשה, אובדן כושר עבודה, תאונה קשה, ניתוח מסובך ומורכב וכל סיטואציה עימה האדם לא יוכל להתמודד בצורה מכובדת, הן בפאן הרפואי והן בפאן הכלכלי.
לצורך המחשה, אדם הנמצא לא עלינו במצב רפואי לא שגרתי כגון מחלה קשה, אמור להמשיך להתנהל מבחינה כלכלית בדיוק כפי שהתנהל בטרם תקפה אותו המחלה. על כן, הוצאות משק הבית שלו ישארו כפי שהיו, תשלום שכר דירה ימשיך כרגיל, החוגים לילדים לא יעלמו, ההוצאות השוטפות של הבית ישארו וכן הלאה. שום הוצאה לא מסובסדת, והעול הכלכלי רק הולך ומתגבר.
לראיה, כל מחאות הנכים שעוררו סערה בקרבנו , שחשפו תמונה מדאיגה לפיה נכה המרותק לכיסא גלגלים מקבל סכום בזוי מהמדינה כדי לחיות, של אנשים סיעודיים שלא מקבלים פיצוי כספי מלא ועוד מקרים שקצרה היריעה מלהכיל.
המדינה/ הביטוח הלאומי/ קופות החולים לא נמצאות במגרש הזה ולא יתנו לכם מענה מכובד במצב של קריסה כלכלית כתוצאה ממחלה. אי לכך, אם השכלת ורכשת פוליסה מתאימה לצרכיך- תוכל ליהנות מפיצוי כספי גדול שלא יפגע ברמת החיים שלך ושל משפחתך .
ישנן עוד המון דוגמאות שאנו נחשפים אליהן ברשתות החברתיות ובמדיה כמעט בכל יום לצערנו, כגון תרומות לניתוחים, תרומות להשתלות, תרומות לתרופות שלא בסל הבריאות ועוד. ואני שואל מדוע? מדוע אותו אדם שחווה אירוע בריאותי המצריך המון כסף לטיפולים, המון כסף לניתוחים, המון כסף לקניית תרופות וכסף כדי לכלכל את ביתו ומשפחתו, צריך להתעסק בתרומות כספים כל היום?
הפתרון קיים. פשוט רוכשים פוליסות ביטוח המתאימות לצרכים שלכם ומוצאות את הדרך האולטימטיבית להגן על התא המשפחתי שלנו ברמה הכלכלית והטיפולית הטובה ביותר.
אם נפקח את העיניים נבין שקופות החולים נותנות לנו מענה במקרים הסטנדרטים- אך לא נמצאות לצידנו בקטסטרופות הגדולות המצריכות כמות כספים אדירה וטיפולים מיוחדים ומהירים.
בבניית תיק ביטוחי יעיל תזכו להיות מטופלים אצל הרופאים הכי טובים שיש, בבתי חולים פרטיים עם תורים קצרים מאוד, לבחור את הרופא המנתח וליהנות מ"רפואה של עשירים". והכי חשוב, תוכלו לישון טוב בלילה.
מה שנותר לכם לעשות הוא ליצור קשר, לתאם פגישה אישית בביתכם ולהקשיב. סבך המידע שראיתם בו שפה זרה יהפוך מהר מאוד למובן וברור. אני מבטיח לכם.
לפרטים פנו אליי: עידן שושן-מנהל סיכונים, ביטוח וגמל, בטלפון: 7449474-052

לחץ להמשך קריאה