חדשות

נשארו עם ההבטחות

%d7%93%d7%95%d7%93_%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9f_1

כבר לפני שנים הבטיחו בכירים בעירייה לקרוא רחובות על שמם של תושבי העיר שנפלו בעת שירותם הביטחוני. אלא שחשש מלחץ וכעס של משפחות שבניהם לא יונצחו גורם לעירייה לדחות את ההחלטה שוב ושוב. מה הפיתרון? // בנימה אישית

אחרי אינספור ישיבות, הצעות, רעיונות ועימותים, אישרה השבוע ועדת השמות העירונית את רשימת האישים שיונצחו בשכונת "המחנה" החדשה, שתתאכלס בראשוני דייריה בשבועות הקרובים. חברי הוועדה, שטרחו והתווכחו במשך שבועות – כולל בישיבה האחרונה בה התקבלה ההחלטה – יכלו לברך על המוגמר, כשהם בטוחים שהסאגה הארוכה מאחוריהם. שלושה רחובות על שם רבנים, עוד אחד על שם הנשיא המנוח, אחד על שם זמרת נערצת ושניים על שם מבצע היסטורי להעלאת יהודים ארצה וכן על שם הארגון היהודי הוותיק, הקרן הקיימת לישראל.
אלא שיש מי שהסאגה לא מאחוריו: כאלו הם משפחותיהם של אנשי כוחות הביטחון בני העיר, שנלחמו למען העם והמולדת וקיפחו את חייהם בקרבות גבורה הירואיים שנכתבו ועוד ייכתבו בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. כמה וכמה מקרב אלו קיבלו הבטחות שהנה, עוד רגע ושמם של יקיריהם יונצח לנצח בשמות הרחובות של השכונה החדשה. החלטת ועדת השמות מסוף השבוע שעבר הוכיחה שלא כך הדבר. ההבטחות נותרו מאחור, הפרוטוקולים וההתחייבויות נישאו אל על, אבל לבסוף נשארו בני המשפחות הללו – שהקריבו את היקר להם מכל על מזבח הגנתנו – עם אמירתו האלמותית של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, שהבהיר לחקלאים שביקשו ממנו פיצוי מהממשלה עקב שנת הבצורת שהוא אמנם הבטיח לסייע להם, אבל בשום מקרה לא הבטיח לקיים.
אחד כזה הוא דוד אסולין, אביו של שלומי אסולין, שנפצע אנושות בעת שירותו במשטרת ישראל ונפטר ב-2011. אסולין רדף אחרי גנב רכבים שסיכן את ביטחון הציבור, ונדקר בצווארו. הוא היה בתרדמת במשך שנים, ולאחר ארבע שנים הלך לעולמו כשהוא בן 31. רוצחו הואשם בתחילה בחבלה בנסיבות מחמירות, אולם לאחר מותו של אסולין הואשם מחדש ברצח, הורשע, ועונשו הוחמר מעשרים ל-30 שנות מאסר.
מאז מותו של בנו, מנהל דוד אסולין מעין מפעל הנצחה לא רשמי. מידי שנה משתתפים באזכרתו של הבן מאות בני אדם, בהם גם צמרת המשטרה והמשרד לביטחון פנים. טורניר קטרגל ותחרות ריצה נערכו לזכרו, ובעיריית קריית מלאכי הבטיחו כבר בתחילת 2012 – לפני יותר מחמש שנים וחצי – לקרוא רחוב על שמו של שלומי ז"ל. "כבר שנים שדוחים אותי, אומרים לי שתהיה ישיבה נקרא לך ונדון על זה, אבל הייתה ישיבה ואף אחד אפילו לא דיבר איתי", אמר לי השבוע האיש היקר והטוב הזה, כשבגרונו ניכר הכאב. "הייתי בעירייה אינספור פעמים, הלכתי ובאתי וחזרתי ושוב הלכתי. כבר יותר מחמש שנים אומרים לי היום, מחר, מחרתיים, שבוע הבא. עכשיו נתנו לרחובות בשכונת המחנה שמות, ואפילו לא אמרו לי על זה".
אסולין טעון מאוד על קברניטי העירייה. בעבר ובהווה. "כולם שם שקרנים", אמר לי. הוא מחזיק בפרוטוקול בו אישרה מועצת העיר, פה אחד, את ההצעה לקרוא רחוב על שמו של בנו בשכונת "המחנה". אבל שמות הרחובות כבר ניתנו, ושמו של אסולין ז"ל נפקד מהרשימה, כאמור. "אני גם מאוכזב וגם כועס", הוסיף ואמר האב דוד. "אני לא צריך שיכבדו אותי, אלא שיכבדו את זכרו של שלומי ז"ל, ששמר על האזרחים ונהרג במהלך מילוי תפקידו".
אסולין הוא לא היחידי שהבטחות בכירי העירייה לפעול לקריאת רחוב על שם יקירו עלו בחרס. יש גם אחרים, יותר מאחד ויותר משניים, ששמעו הבטחות דומות – וגילו השבוע שהבטחות לחוד, ומעשים לחוד. כמו בני המשפחות השכולות, יש גם את בני המשפחות של דור מייסדי העיר – מראשי עירייה ובכיריה לשעבר, ועד תושבים ותיקים שהגיעו לאדמתה של קריית מלאכי עוד בימים שבהם היא נקראה קסטינה. גם אלו קיבלו הבטחות שונות ומרובות, וגם הם גילו שמדובר בהבטחות שנרשמו על הקרח, שספק אם בכלל יתקיימו, עכשיו או בעתיד.

להגיד את האמת

סוגיית הנצחת שמותיהם של אלו וגם אלו – תושבים שנפלו בעת שירותם למען המדינה ודור המייסדים של העיר – היא סוגייה מורכבת, מסובכת וקשה שכל פוליטיקאי, קטן כגדול, היה מעדיף להתרחק ממנה כמו מאש. גורם בכיר בעירייה עימו שוחחתי הסביר לי השבוע כי בעוד רשימת הנדרשים להנצחה ארוכה מאוד – רשימת הרחובות הממתינים לקבל שם קצרה מאוד. בשבוע שעבר היא אף התקצרה עוד יותר. מי שבונה על שינוי שמותה רחובות בשכונת "כרמי הנדיב" צפוי להתבדות אף הוא: בכל השכונה הזאת גם יחד צפויים להיות 12 רחובות בלבד, ששמותיהם, למעשה, כבר ניתנו להם.
מחדלה של העירייה טמון מלכתחילה בהתנהלות מול המשפחות. נכון יותר היה שקברניטי העיר, בעבר ובהווה, לא היו מבטיחים הבטחות גרנדוזיות אלא אם הם משוכנעים כי ניתן לקיים אותן. המשפחות הללו כבר הקריבו המון, ואין שום היגיון או סיבה להעמיד אותם בסיטואציה כה לא נעימה בה הם כמעט מתחננים לקרוא רחוב על שמו של יקיריהם. אני משוכנע כי אילו ראש העירייה אליהו זוהר היה פונה לדוד אסולין, למשל, ומסביר לו שישנה החלטה לא לקרוא רחובות על שם חללים ספציפיים שנפלו – שכן זה פותח פתח נרחב לקריאת רחובות על שם חללים רבים בני העיר – הוא היה מבין זאת. אם מישהו היה בא לדוד, מניח יד על כתפו, מחבק אותו ומסביר לו את המציאות והנסיבות בצורה אמיתית ונכונה – אין לי שמץ של ספק שדוד היא מרכין ראש, מזיל דמעה, ומקבל את הגזירה. אבל במקום זאת הבטיחו לו שוב ושוב שההבטחה תצא אל הפועל, שעה שברור לכולם שבכלל לא בטוח שאפשר לקיים אותה.
נוכח הקושי שנוצר, ונוכח העובדה שיש רבים שממתינים להנצחת יקיריהם – כל אחד מסיבותיו, כל אחד בצדק מוחלט – יש להציע פיתרון ביניים חלופי שלא ברור איך בעירייה לא חשבו עליו עד כה. במקום לקרוא רחובות על שם נופלים, אפשר לקרוא רחוב אחד בשם "הנופלים", במה שינציח את כל הנופלים בני קריית מלאכי. במקום לקרוא רחובות על שם ראשי העירייה לשעבר וסגניהם, אפשר לקרוא רחוב אחד בשם שיוסכם מראש וינציח את כלל קברניטי העיר לאורך הדורות. באותה מידה, אפשר לקרוא גנים ציבוריים, גני משחקים ואפילו קטעי טיילת על שמותיהם של אישים מסויימים.
לטקסים בהם יוסר הלוט משלט הרחוב או הגן הציבורי יוזמנו בני משפחותיהם של הנופלים מצד אחד, ושל קברניטי העיר לאורך השנים מצד שני. אלו יונצחו וגם אלו, וכולם יזכו לכבוד המגיע להם. מגיע באמת.

רחוב שמיר

עם הנצחתו של שמעון פרס ז"ל בקריאת רחוב על שמו בשכונת "המחנה", מונצחים כמעט כל ראשי ממשלת ישראל לדורותיה בקריית מלאכי. דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, יגאל אלון, גולדה מאיר ומנחם בגין – מונצחים בשמות רחובות. על שמו של יצחק רבין נקרא הכיכר המרכזית של העיר, למרגלות בניין העירייה. ראש ממשלה אחד טרם הונצח, וראוי שיונצח: יצחק שמיר ז"ל.

2 תגובות

  • מי שהכיר את שלומי אסולין ז״ל לא היה חושב פעמיים, כבוד גדול לקרוא רחוב על שמו

  • כל הכבוד אליאור על הכתיבה הרגישה והנכונה.
    תמיד כשמדובר במשפחות שכול, כולם מהלכים בין הטיפות וחוששים לעורר או להכביד על הכאב המתמיד, ודווקא הרצון הזה של קברניטי העיר להיות יותר מדי מנומסים, גורם עוגמת נפש גדולה יותר למשפחה השכולה.

    ראוי ונכון להנציח את בניה הנופלים של העיר, אותם הכרנו בפנים, בשמות, בזכרונות. איתם ועם משפחותיהם צברנו חוויות ונכסנו אותם אלינו עם הידפקות השכול בביתם.

    זה נושא כאוב ועצוב שראוי לקבוע בו יתדות ברורים כדי למנוע פגיעה נוספת וזילות בזכרון היקירים.

    רחוב הנופלים או הבנים… הוא אכן מענה ראוי ונבון בסוגיה זו.

הוסף תגובה

כל הזכויות שמורות המקור (c)