חדשות

לכולם כבר ברור: דרכו של שי סיום מחוץ לקואליציה סלולה

dsc_0966

התנגדותו הנחרצת של שי סיום להעלאת הארנונה פעם נוספת היא שלב נוסף בדרכו הבטוחה אל מחוץ לקואליציה של אליהו זוהר. חבריו לקואליציה אמנם האשימו אותו בפופוליזם, אבל לעומתם, הוא היחידי שהבין שלציבור פשוט נמאס // בנימה אישית

מבליל הצעקות שנשמעו ביום חמישי בשבוע שעבר בישיבת המועצה נשמעה מסקנה אחת ברורה: זמנו של חבר המועצה שי סיום בקואליציה קצוב. זה יכול לקחת עוד שבוע, עוד שבועיים ואולי אפילו חודש או חודשיים, אבל אחרי כשלוש שנים וחצי, סיום גמר אומר על סיום דרכו בקואליציה של ראש העירייה אליהו זוהר.
ההתנגדות החריפה, המנומקת והבהירה של סיום למתווה העלאת הארנונה – גם אם דרך מנגנון הטייס האוטומטי – מיצבה אותו סוף כל סוף כפוליטיקאי רציני שיודע להסביר את עמדותיו במידת הצורך. זה היה חסר לסיום בשלוש וחצי השנים הראשונות של הקדנציה, שעה שבישיבות המועצה הוא לרוב נחבא אל הכלים, מיעט להביע עמדה בקולו והסתפק בניסיון לעשייה שקטה במחלקת הרווחה, עליה הוא מונה להיות ממונה. גם כאשר גולת הכותרת של כהונתו כממונה על הרווחה – פיטוריה של מנהלת מחלקת הרווחה, יפה כהן – לא יצאה אל הפועל ונדחתה פעם אחר פעם, סיום נהג באיפוק יחסי. הוא הבטיח יותר מפעם אחת שהנה עוד רגע כהן מסיימת את תפקידה, כדרישתו, אך התברר פעם ועוד פעם שבין הבטחות למעשים יש מרחק רב. למרות השפלתו הפומבית בכך, הוא הוכיח שיש לו פתיל ארוך. הוא נמנע מעימותים והבטיח שבסוף דרישתו תיושם. כך אכן קרה, והדעות במערכת הפוליטית חלוקות האם חבר המועצה יצא מהסיפור הזה חבול ומוכה תדמיתית, או שמא החלפתה של מנהלת מחלקת הרווחה הביאה לו קרדיט ציבורי. האמת, זה לא כל כך משנה.
התנגדותו של סיום למהלך הקואליציה להעלות את הארנונה בשבוע שעבר לא הייתה הראשונה בקדנציה הנוכחית. בסוף 2014 הוא היה חבר המועצה היחידי מטעם הקואליציה שהצביע נגד תקציב 2015, שכלל פעימה שנייה של העלאה בתעריפי הארנונה בחמישה אחוזים נוספים כחלק מתכנית ההבראה. ההעלאה אמנם לא יצאה לבסוף אל הפועל (בניגוד להעלאה הראשונה, שכן יושמה), אבל זה קרה רק חודשים לאחר שחברי הקואליציה – למעט סיום – כבר הצביעו בעדה. סיום גם התנגד רק לאחרונה להעלאת שכרם של שני סגני ראש העירייה, מישל טפירו וחיים שטיינר. הוא הצביע נגד ההצעה גם בישיבת ועדת הכספים בה הוא חבר, וגם בישיבת המועצה עצמה. הוא לא נכנע לתכתיב המשמעת הקואליציונית, והצביע, כך דבריו, לפיו צו מצפונו.
גם בישיבות הקואליציה הסגורות לציבור נחשב סיום לאופוזיציונר פנימי. הוא התנגד להצעות שונות בתחום הכספי שכללו הכבדה של עול המיסוי על התושבים, כאשר גם בעניין הצטרפות העירייה לתאגיד המים הוא התנגד בדיונים הפנימיים, ושוכנע לבסוף ברגע האחרון להצביע בעד ההצעה בישיבת המועצה. כנראה שהיום סיום מתחרט על כך, במידה כזאת או אחרת. את הגלגל אמנם אי אפשר להחזיר לאחור, אבל מצד שני, אולי מוטב מאוחר מאשר אף פעם. בניגוד למרבית חברי המועצה האחרים שהצביעו בעד ההצטרפות לתאגיד, סיום לפחות הביע הסתייגות מהנושא בזמן אמת.
חבריו לספסלי הקואליציה – ובראשם בצלאל מזרחי ומישל טפירו – לא אוהבים את התנהלותו של סיום. הם מגדירים את התנהלותו פופוליסטית, דמגוגית, חסרת אחריות. זהו כלל ידוע שכאשר אתה רוצה להילחם ברעיון כלשהו, כל שעליך לעשות הוא פשוט לזרוק את המילה דמגוגיה לאוויר. הסברים, נימוקים וטיעונים של ממש נזרקים הצידה. זה תמיד "כורח השעה" ו"כורח הנסיבות". כבר כתבתי בעבר שאחד הדברים שהקואליציה הנוכחית מצטיינת בהם זוהי הסרת אחריות, והעלאות הארנונה התכופות, כולל הטייס האוטומטי, הן דוגמא מושלמת לכך: את המתנגדים להעלאות הארנונה תכנו "פופוליסטים" ו"דמגוגים", את הסיבות להעלאה תתלו בתכנית ההבראה, את האחריות תפנו למשרד הפנים, וזהו. מה עם קצת אחריות שלכם, כנבחרי ציבור? ואם משרד הפנים קובע לנו הכל, אז בשביל מה אנחנו בוחרים בכם? ובשביל מה אתם יושבים במועצת העיר? ובשביל מה יש קואליציה? ובשביל מה בכלל צריך לקיים דיונים? אולי שמשרד הפנים ינהל את העיר וזהו?
מי שציפה שזוהר יפטר את סיום אחרי הישיבה בשבוע שעבר, טעה. אם יש לזוהר איזושהי סיטואציה שהוא צריך לחשוש ממנה, הרי שזהו איחוד בקהילה האתיופית. הוא יודע זאת וזוהי הסיבה העיקרית שהוא מאפשר לסיום לעשות, בערך, ככל העולה על רוחו. במצב עניינים רגיל, עם ראש עירייה אחר, סיטואציה כמו זו שהתרחשה בישיבת המועצה בשבוע שעבר לא הייתה עוברת בשקט. כאשר מישהו מחברי האופוזיציה אומר על הקואליציה וההנהגה שהיא "סגרה את הגירעון על חשבון הציבור" זה טרוויאלי, מובן, לא מפתיע ולא תופס יותר מידי כותרות. אבל כאשר את המשפט זה אומר סיום – חבר בקואליציה – זוהי רעידת אדמה של ממש. סיום הטיח בפומבי, בשידור חי בפייסבוק מול עשרות ומאות תושבים, ביקורת ישירה וקטלנית נגד זוהר. בכמה משפטים קצרים הוא ביטל, באופן מעשי, את הטענות של זוהר שפעילות נמרצת, חרוצה וחרוצה היא שהביאה לסגירת הגירעון. אתה ואנחנו לא עשינו שום דבר מיוחד כדי לסגור את הגירעון, הוא אמר במילים אחרות, כל מה שקרה זה שהכנסתם את היד לכיס של הציבור, ואת זה כל אחד יכול לעשות.
את האירועים בשבוע שעבר והמונולוג הארוך והמפורט להפליא של סיום אפשר לסכם בשתי מילים: הכרזת עצמאות. גם אם זוהר לא יפטר אותו בקרוב – וסביר להניח שזה לא יקרה, מהסיבות האמורות לעיל – סיום, יש להניח, יתפטר בעצמו מהקואליציה. לבחירות הבאות הוא כנראה יגיע מעמדה אחרת, מהאופוזיציה. זה יקל עליו לממש את תכניותיו לחבור לגדעון מהרי ולאחד את הקהילה האתיופית בעיר. אליהם הם יוכלו אולי לצרף גופים ואנשים נוספים, ויחד להעמיד מועמד אחר לראשות העירייה, אלטרנטיבה לאליהו זוהר.
כיום מעולם לא העריך במיוחד את זוהר מבחינה מקצועית. הוא לא חשב שהוא ראש עירייה מעולה, הוא לא התרשם מעשייתו הנטענת, מגני השעשועים, מהכיכרות והחומות החדשות. הם מעולם לא היו צמד רעים שיושב יחד לארוחת צהריים או נוסע בצוותא ברכב, דבר המהווה את פסגת שאיפותיהם של רבים מחברי המועצה המשוועים לקרבתו של ראש העירייה. לא רק הנוכחי, אלא כל ראש עירייה. הוא וזוהר מעולם לא היו כוס התה אחד של השני. דרכם נפגשה רק לאור הצטלבות באינטרסים הפוליטיים של שניהם: זוהר חיפש חבר מועצה שביעי שישלים את הקואליציה שלו עם רשימת החרדים המאוחדת "מאמינים", סיום ביקש תפקיד ציבורי ממנו יוכל להשפיע, בעיקר על הקהילה ממנה הוא מגיע.
לאורך כל השנים האחרונות השידוך הזה נראה מלאכותי. עכשיו מגיע זמן התשלום, לאור המוזרות מלכתחילה בשיתוף הפעולה, אף אחד לא באמת מופתע מהגירושים הקרבים. במקרה הזה – כדבריו של אוסקר ווילד – הנישואים הם הסיבה העיקרית לגירושים.

החיסרון: גר בעיר

למנהל מחלקת הנוער בעירייה, ידידיה גרין, יש בקורות החיים סעיף שלמרבית מנהלי המחלקות והאגפים בעירייה אין – הוא תושב קריית מלאכי. ב-2010 הוא העתיק את מקום מגוריו מלב הארץ – גבעת שמואל – ובא לעשות ציונות אמיתית בקריית מלאכי. הוא הקים כאן בית ומשפחה, ילדיו גדלו ומתחנכים בקריית מלאכי.
לאחרונה הוחלט שגרין יסיים בקרוב את תפקידו כמנהל מחלקת הנוער. חילוקי דעות עם הממונה עליו, מנהל אגף החינוך מיכאל בן שטרית, צפויים להביא בתוך שבועות ספורים לסיום עבודתו בעירייה. במקומו אולי ייבחר, שוב, מישהו שאינו תושב העיר למלא פונקציה כל כך חשובה, שעוסקת בממשק ישיר עם ילדים ובני נוער בעיר. זוהי הרי פרקטיקה מקובלת בקדנציה הנוכחית: בכל תפקיד שמתפנה בעירייה, מתמנה מישהו שאינו גר בקריית מלאכי. זה קרה במקרה של מנהלת אגף הרווחה, במקרה של מנהל אגף החינוך, במקרה של גזבר העירייה, המהנדס, המבקר וגם במקרים של בעלי תפקידים בכירים אך זוטרים יותר ממנהלי אגפים.
יש חשיבות עצומה לכך שאנשים שנמצאים בתפקידי מפתח בעירייה יהיו תושבי קריית מלאכי. יש חשיבות עצומה לכך שהם יגורו כאן, יחושו את העיר ואת הציבור, יהיו שכנים של האנשים שהם נדרשים לתת להם שירות, יתפללו איתם בימי שישי ושבת בבית כנסת. זה מביא למחוייבות שאין תחליף לה בעבודה. לשם ההשוואה, תתארו לכם אדם שעובד כשכיר בחברה מסויימת, לעומת עצמאי שעובד בעסק של עצמו. איפה תהיה רמת המחוייבות גבוהה יותר? איפה תהיה תחושת האחריות האישית משמעותית יותר? העירייה צריכה לשאוף לכך שפקידי העירייה הבכירים? מנהלי האגפים ומנהלי המחלקות, יהיו תושביה. כך הם יהיו מחוייבים לא רק לעצמם, אלא גם לשכנים שלהם, לחברים שלהם, לבני המשפחה שלהם. אלו ייראו יום-יום שעה-שעה האם הם עושים עבודה טובה, או לאו.
איני נכנס לשאלת המקצועיות של גרין בתפקידו. על פניו נראה שהוא עושה עבודה טובה, במסגרת המגבלות הכספיות שישנן בעיריית קריית מלאכי. מחלקת הנוער בהנהגתו מקיימת זו השנה השלישית ברציפות מגוון אירועי קיץ משל עצמה, כאשר גם בימי השגרה שאינם חופשת הקיץ, המחלקה מנסה, במגבלות האמורות כאמור, להפיק את המיטב. כאשר לוקחים בחשבון את מורכבות העבודה עם בני נוער, את הקושי בגיוס מתנדבים והבאה של ציבור לאירועים, הרי שעבודתו הסבירה פלוס של גרין מתחדדת. במסגרת כל מגבלות אלו, לא ברור מה עוד מצפים מגרין לעשות בתפקידו שהוא לא עושה כיום.
גם אחרי עזיבת העירייה, לגרין לא תהיה בעיה למצוא עבודה חדשה. הוא מטובי בניה של הארץ הזאת: רס"ן במילואים, מפקד פלוגה בגולני, מפקד צוות בקורס קצינים בבה"ד 1 וקצין מודיעין במילואים, בעל תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני במדעי המדינה. עשר דקות אחרי שיסיים את תפקידו בעיריית קריית מלאכי, הוא כבר ייחטף לתפקיד אחר, אולי בכיר יותר.
לעומת זאת, אנחנו נפסיד עוד אדם איכותי שגם אם למנהליו היה ספק ביחס למקצועיותו ותפקודו השוטף, אני מניח שזה לא דבר שאי אפשר היה לתקן. תושבי קריית מלאכי טובים לעירייה, כך נדמה, רק כדי להיות פקידים זוטרים, מזכירות ומוקדנים טלפונים. וכמובן כדי לשלם ארנונה גבוהה. זהו.

סוחרים בהבטחות

אחת לכמה שבועות אני מסייר בין בעלי העסקים במרכז המסחרי, שומע את דעתם על המתרחש, ביחס למצבו של מרכז העיר בפרט, וביחס לעיר בכלל. הם, שמתחככים מידי יום במאות בני אדם, פרמטר טוב לדעת לאן הרוח נושבת, ומה הציבור חושב.
השבוע עשיתי זאת שוב. שמעתי מהם בעיקר תסכול, תלונות וזעם על ההזנחה המתמשכת. מתיחת הפנים שהעירייה ביצעה במרכז המסחרי לפני כשנתיים, כשהחליפה כמה מדרכות, הוסיפה מרבדי דשא סינטטי ושיפרה את מצב התאורה היו תיקונים קוסמטיים שרובם כבר נשכחו. בינתיים, מספרים בעלי העסקים, עוד ועוד חנויות נסגרות וננטשות. את מקומן תופסים משרדי עורכי דין, מתווכי נדל"ן ומשרדי מכירות דירות. המסחר במרכז העיר הולך וגווע כבר שנים. כולם צופים בגסיסה האיטית, מעטים מצטרפים למאמצי ההנשמה.
הזכרתי למאיר (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), בעל עסק במרכז "הקסבה", שהעירייה מתכננת שיפוץ מאסיבי ותכנון מחדש של המרכז המסחרי כולו. הוא לא התרגש. "זה רק דיבורים בגלל שהבחירות מתקרבות", אמר לי. "לפני שנתיים היו כאן אנשים, אמרו שהם מהנדסים או מעצבים, לא זוכר בדיוק מה. הם הסתובבו כאן, ציירו ציורים, שירטטו שרטוטים, כתבו תכניות, והבטיחו שהנה עושים שינוי. אנחנו נשארנו עם ההבטחות, וכך יהיה גם הפעם. רגע אחרי הבחירות שוב יישכחו אותנו".
בכירי העירייה, ובראשם ראש העירייה אליהו זוהר, מתחייבים שהפעם אלו לא רק הבטחות. "יש כבר כסף", אמר לי פקיד בכיר, "עוד לפני הבחירות השיפוץ יתחיל, ואז, כאשר זו תהיה מציאות קיימת, אף אחד לא יוכל להגיד שאלו רק הבטחות בחירות".

הוסף תגובה

כל הזכויות שמורות המקור (c)