צור עימנו קשר

חדשות

חגיגת השכר של בכירי העירייה

מספר המשרות בעיריית קריית מלאכי זינק בתוך 5 שנים ביותר מ-20%. השכר הממוצע עלה ב-18.5%, אך לא בהכרח בזכות עליית שכר לעובדים הזוטרים. וארבעה עובדים בכירים נהנו מתוספות שכר של עשרות אחוזים – בתוך שנים מעטות. בדיקת "המקור": זה מה שקרה לתלושי השכר בעירייה בשנים האחרונות

פורסם

בתאריך

ארבעה עובדים בכירים בעירייה נהנו מתוספות שכר מצטברות בשיעור של עשרות אחוזים בתוך שנים בודדות. כך עולה מבדיקת עומק מקיפה שערך "המקור" השבוע ביחס לנתוני השכר בעיריית קריית מלאכי. הבדיקה התבססה על נתוני הממונה על השכר במגזר האוצר, המתפרסמים כחוק מידי שנה.

בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת בכמות המשרות בעיריית קריית מלאכי: בעוד בשנת 2008 עמד מספר המשרות בעירייה על 214, הרי שכעבור חמש שנים בלבד, ב-2013, זינקה כמות המשרות ל-257, עלייה של למעלה מ-20 אחוזים בפרק זמן שנחשב קצר יחסית. את הנתון הזה אפשר לקשר, אולי, גם לתכנית ההבראה בה הייתה מצויה העירייה בין השנים 2004 ל-2007: עם עזיבתו של החשב המלווה בשנות תכנית ההבראה ולאחר שקופת העירייה אוזנה יחסית, נפרצו שערי העירייה והפוליטיקאים יכלו, במידה רבה, להכניס למערכת עובדים חדשים כרצונם.

ביסוס להערכה הזאת אפשר למצוא אולי בהשוואה מקבילה שערכנו בין הצמיחה במצבת כוח האדם בעיריית קריית מלאכי לבין עיריות אחרות: באותם שנים שבהן נרשמה צמיחה של כ-20% בכוח האדם בקריית מלאכי, נרשמה עלייה מתונה בהרבה בעיריית קריית גת, שם עלה מספר המשרות בפחות מ-13 אחוזים בחמש השנים שבין 2008 ל-2013. אפילו בעיריית אשדוד, העיר החמישית בגודלה בישראל ואחת האיתנות ביותר מבחינה כלכלית, צמחה מצבת כוח האדם בכ-15 אחוזים בלבד. גם עיריית קריית גת נחשבת לעתירת הכנסות, וזאת בזכות פארק התעשיות שנמצא בבעלות משותפת שלה ושל המועצות האזוריות יואב ושפיר.

רבים קושרים בין הגידול במשרות בעירייה בשנים האחרונות כפי שבא לידי ביטוי בנתוני דוח הממונה על השכר במשרד האוצר לבין הגירעון הגדול אליו הידרדרה העירייה, אולם לצד זאת, בדיקת "המקור" מעלה כי לא רק מספר המשרות בעירייה עלה בחמש השנים האחרונות, אלא גם השכר הממוצע זינק בשיעור חד במיוחד – הרבה מעבר לעליות השכר שנעשו במגזר הציבורי בשנים המקבילות. בעוד בשנת 2009 עמד השכר הממוצע בעירייה על 8,522 שקלים, הרי שכעבור 4 שנים הוא זינק ל-10,102 שקלים. מדובר בעלייה של 1580 שקלים, שהם לא פחות מ-18.5%, והכל, כאמור, בפרק זמן של 4 שנים בלבד.

גם בהקשר הזה ניגשנו לבדוק את העליות המקבילות בשכר המגזר הציבורי באותם השנים. בעוד כלל עובדי המגזר הציבורי במשק לא זכו כלל לעליית שכר בשנת 2010, בעיריית קריית מלאכי נרשמה עליית שכר ממוצעת של 8% בשנה הזאת אצל עובדי העירייה – מ-8,522 ש"ח ב-2009 ל-9,211 ש"ח ב-2010. בשנת 2011 זכו העובדים במגזר הציבורי לעליית שכר של 2.25% במסגרת הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין משרד האוצר, אך בעיריית קריית מלאכי נרשמה עלייה כפולה ויותר מכך: השכר הממוצע עלה ל-9,647 ש"ח, שהם 4.8% יותר מהשכר הממוצע בשנה הקודמת. גם בשנת 2012 נמשכה המגמה ביתר שאת: עובדי המגזר הציבורי זכו להעלאת שכר של 1.75%, ואילו השכר הממוצע בעיריית קריית מלאכי זינק ב-4.7%, פי 2.7 מעליית השכר במגזר הציבורי במשק כולו – 10,102 ש"ח.

ולסיכום: בעוד במגזר הציבורי זכו לתוספות שכר בשיעור מצטבר של 4% בין השנים 2010 ל-2012, הרי שבעיריית קריית מלאכי המספר הזה הוכפל פי 4.6, ועליות השכר הממוצע הסתכמו בלא פחות מ-18.5 אחוזים.

עוד עשרות אחוזים לתלוש

אלא שבדיקתנו לא הסתכמה רק בנתונים יבשים. ביקשנו לבחון את נתוני עליות השכר בפועל, כלומר, העלייה הממוצעת הסופית ששולמה בתלושי השכר של העובדים במגזר הציבורי במשק, ולשם כך פנינו היו לדוחות בנק ישראל המספקים בפירוט את הנתונים הללו.

על פי בנק ישראל, השכר הממוצע במגזר הציבורי לא רק שלא עלה בשנת 2010, אלא ירד בשיעור של 0.9%. להזכירכם, כאמור מעלה, באותה השנה ממש קפץ השכר הממוצע בעיריית קריית מלאכי ב-8%. שנה אחר כך, ב-2011, עלה השכר הממוצע במגזר הציבורי, בפועל, ב-2.02%, ואילו בעיריית קריית מלאכי זינק השכר בפועל ב-4.8%. עוד שנה חלפה, ועליית השכר בפועל במגזר הציבורי עמדה על 2.72%, ובעיריית קריית מלאכי, שוב כאמור – 4.7%.

גם בשכר החציוני (הסכום שחצי מהעובדים מרוויחים פחות ממנו וחצי מהעובדים למעלה ממנו) בעירייה נרשם זינוק משמעותי במיוחד. בעוד השכר החציוני עמד בשנת 2011 על 5,408 שקלים, הרי שב-2012 הוא עלה ל-8,006 ש"ח. מדובר בעלייה של 2,598 שקלים בשכר החציוני, שמהווים זינוק של 48% בשכר החציוני בשנה הקודמת. בחודש מאי 2012, כדאי להזכיר, נעצר ראש העירייה לשעבר מוטי מלכה ועימו עוד כמה מבכירי העירייה. "היה כאוס מטורף בעירייה והמספרים הכלכליים של הגירעון שנוצר באותה השנה מעידים על זה טוב יותר מכל דבר אחר", אמר השבוע גורם בכיר בעירייה עימו שוחחנו.

למרות הדברים, בדיקת "המקור" מוכיחה כי שנת 2012 הייתה אולי שנה שבה עובדי העירייה נהנו מעליות שכר משמעותיות, אולם בקרב דרג העובדים הבכיר – עליות השכר היו משמעותיות הרבה יותר, ובעיקר החלו הרבה קודם לכן.

בתקציב 2015, שאושר בשבוע שעבר על ידי מועצת העיר, נרשם גידול של 4% בסעיף הוצאות שכר העובדים בעירייה. הגידול הזה מתווסף להרחבות משמעותיות שכבר בוצעו בעבר בסעיף התקציבי הספציפי הזה: בכל שנת תקציב חל גידול של בין 2 ל-4 אחוזים בשכר העובדים. בפועל, מדובר לעיתים קרובות על גידול משמעותי אפילו יותר.

במהלך ישיבת המועצה התייחס לסוגיה הזו חבר המועצה האופוזיציה, דוד גלעם. "יש בעלי תפקידים שלפני שש שנים קיבלו משכורת איקס והיום הם מקבלים משכורת איקס כפול 2", אמר יו"ר סיעת "קריית מלאכי אחרת". לדברי גלעם, "הבעיה המרכזית בתקציב היא השכר, ואם לא נקטין את השכר, נמשיך להטיל גזירות כדי לממן אותו".

ספק אם אפילו גלעם יכול היה לנחש עד כמה דבריו היו מחוברים לקרקע. בדיקת "המקור" מעלה כי תוספות השכר להן זכו מספר מצומצם יחסית של עובדים בכירים בעירייה מסתכמות בעשרות אחוזים, כאשר במשמעות התקציבית מדובר על מאות אלפי שקלים בשנה.

על פי הבדיקה שערכנו, ארבעה נושאי תפקידים בכירים בעירייה זכו בשנים האחרונות לשדרג באופן מהותי את שכרם, במקרה אחד אפילו עד כדי כמעט 60% תוספת. כך למשל גזבר העירייה, גבי שוורץ, שפרש לגמלאות לפני כשנה, זכה לתוספות שכר בשיעור מצטבר של 23.7% בתוך חמש שנים בלבד. בשנת 2008 היה שכרו של שוורץ 28,093 ש"ח, ואילו כעבור חמש שנים זינק השכר עד ל-34,766 ש"ח. שוורץ נהנה באופן עקבי, מידי שנה, מתוספות שכר שרבים מאיתנו יכולים להתקנא בהן: בשנת 2009 הוא זכה לתוספת שכר בשיעור 1.37%; שנה אחר כך, ב-2010, זכה שוורץ לתוספת שכר משמעותית במיוחד: שכרו זינק ב-9.77% בתוך שנה אחת. עוד שנה חלפה, וב-2011 עמדה תוספת השכר של שוורץ על 2.79% משכרו. בשנת 2012 שוב נרשם זינוק משמעותי בתלוש השכר של שוורץ בסוף החודש: 6.1% נוספים לשכרו. בשנת 2013 זכה שוורץ לתוספת של עוד 1.98% לשכרו, שהתייצב ערב פרישתו על 34,766 ש"ח. בסה"כ, כאמור, זכה שוורץ לתוספת מצטברת בשיעור של 23.7 אחוזים, שהם 6,673 שקלים בחודש, והכל בתוך חמש שנים בלבד – מ-2008 ועד יום עזיבתו את תפקידו בעירייה.

לשוורץ, כמובן, לא לבד. קצין הביטחון של העירייה, אריה יוסף, זכה גם הוא לתוספות שכר נאות בשנים האחרונות. ב-2010 עמד שכרו החודשי של יוסף על 15,457 שקלים בממוצע, ואילו כעבור שנתיים בלבד, ב-2012, זינק התלוש החודשי שלו ל-20,493 ש"ח. בסך הכל, מדובר על עלייה של 32.5% בתוך כשנתיים. על פי הדוח האחרון שפורסם על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר, שכרו של יוסף קטן ב-5.15% בשנת 2013, והתייצב על 19,437 שקלים, שמהווים גידול של 26% לעומת שכרו שלוש שנים קודם לכן.

מי נהנה מעליית השכר הממוצע?

יוסף ושוורץ הם רק הקדימונים לתוספות השכר הגדולות בהרבה להן זכו עוד שני עובדים בכירים בעירייה: מנהל מחלקת החינוך, שמעון עמר, ומנהל מחלקת כוח האדם, אבי עמית.

באופן יחסי, עמית הוא שיאן עליות השכר בעירייה: בפרק זמן של שלוש שנים בלבד הוא זכה לעליות שכר מצטברות של 42%, ממוצע של 13.8% בשנה. בשנת 2009 עמד שכרו של עמית על 15,869 ש"ח בממוצע בחודש, וכבר בשנת 2010 הוא זכה לעלייה משמעותית של 15.54% בשכרו, ל-18,335 שקלים. כעבור שנה נוספת עמד שכרו על 20,461 ש"ח, שמהווים זינוק של 11.59% בשכרו לעומת השנה שקדמה לה. עוד שנה עברה, ותלוש השכר של עמית המשיך להתנפח: בשנת 2012 עמד שכרו על 22,462 שקלים בחודש, עלייה של 9.78% לעומת השנה הקודמת. במצטבר, בתוך שלוש שנים בלבד עמית זכה לתוספות שכר בסך כולל של 6,593 שקלים בחודש, המהווים כאמור 42% תוספת לעומת שכרו בשנת 2009. בשנת 2013 עלה שכרו של עמית ב-0.43%, שיעור מתון מאוד יחסית לתוספות השכר שקיבל בשנים הקודמות. בממוצע חמש-שנתי (2009-2013) עלה שכרו של עמית ב-8.4% בממוצע בכל שנה. יש לציין כי בעת קבלתו לעבודה של עמית, ברבעון האחרון של שנת 2007, אישרה מליאת מועצת העיר שכר של 50% משכר מנכ"ל עבור משרתו. שכר מנכ"ל כיום עומד על 30,794 ש"ח בחודש, כך שמחצית הסכום עומד על 15,397 שקלים. זהו הסכום שעמית גם הרוויח, לערך, עד שנת 2009.

מנהל מחלקת החינוך, שמעון עמר, זכה לתוספת השכר המשמעותית ביותר מאז הגעתו לעירייה ועד היום. עם זאת, כפי שנפרט מיד בהמשך, מרבית עליית שכרו מקורה בלימודי תעודה שהשלים – והביאה להתאמת שכרו לנהוג בשנת 2007 היה שכרו של עמר 13,997 ש"ח, וכעבור 6 שנים זינק בשיעור מצטבר של 59%. עיקר עליית השכר של עמר התרחשה בשנת 2008, אז שכרו זינק בשיעור של 54.79%, מ-13,997 שקלים בחודש בממוצע ב-2007 ל-21,666 ש"ח בממוצע בחודש בשנה שלאחר מכן. בשנת 2009 קטן שכרו של עמר בשיעור של 3.58%, אולם כעבור שנה נוספת, ב-2010, זינק שכרו שוב בשיעור משמעותי של 20.76%, עד ל-25,227 ש"ח. בשנים 2011 ו-2012 שב שכרו של עמר להתעדכן כלפי מטה, וירד בשיעורים של 12.21% ו-0.3% (בהתאמה). בשנת 2013 עלה שכרו של מנהל מחלקת החינוך ב-0.85%. בממוצע, עלה שכרו של עמר בשיעור של 8.4% בשנה בין השנים 2007 ל-2013.

בתחשיב רב שנתי, עליות השכר של עמית, שוורץ, יוסף ועמר תרמו כ-900 שקלים מתוך עליית השכר הממוצעת בעירייה בחמש השנים האחרונות. כלומר, בזמן ששכר הברוטו הממוצע בעירייה עלה בשנים 2009-2012 ב-1580 ש"ח, החלק היחסי של ארבעת העובדים הללו הוא כ-891 שקלים מתוך סכום זה, ובאחוזים: 56%. יתר העובדים בעירייה אחראים רק על יתרת הסכום בהעלאת השכר הממוצע, 689 שקלים, המהווים 44% מעליית השכר המצטברת בתחשיב הרב שנתי. ובמילים אחרות: חלק גדול מהעובדים הפשוטים בעירייה, מרוויחי השכר הנמוך, לא חשו במיוחד את עליית השכר הממוצע בעירייה – ומי שמשך את הממוצע כלפי מעלה היו בעיקר העובדים הבכירים, שנהנו משכר גבוה במיוחד, שבשנים האחרונות הלך ותפח, כפי שעולה מבדיקת "המקור".

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -

חדשות

ממתינים בשמש

תחנת האוטובוס במתחם הביג הועתקה ממיקומה המקורי אל צידו השני של הכביש- למרות היעדר מתחם מוצל לרווחת המשתמשים. "השינוי מחייב אותנו גם לחצות את הכביש עם סלים וקניות", אמרו תושבים. אחד הנהגים: "למיטב הבנתי מדובר בהנחיה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים"

פורסם

בתאריך

על ידי

עד לפני מספר שבועות, תחנת האוטובוס בביג קסטינה, בה היו ממתינים תושבי קריית מלאכי והסביבה המבקשים לעשות שימוש בשירותי התחבורה הציבורית בעיר, לא הפריעה לאיש. היא מוקמה בסמוך לסניף קפה ג'ו, ואפשרה לנוסעים להמתין לאוטובוס תחת תחנה מוצלת.
אלא שלפני כחודש, הועתקה במפתיע התחנה- המשמשת את נוסעי קו 1 מהביג אל שדרות אריאל שרון, נוסעי קו 2 מהביג אל יגאל הורוביץ' ונוסעי קו 3 מהביג אל האצטדיון העירוני, מצידו האחד של הכביש אל זה השני, מה שמצריך מעתה מהנוסעים מעבר של שני כבישים והמתנה תחת השמש הקופחת בחודשי הקיץ החמים.
"אני נוסעת קבועה באוטובוס, מהקריה אל הביג ומשם חזרה לעיר", סיפרה בשבוע שעבר בשיחה עם "המקור" תושבת העיר בשנות ה-60 לחייה, "באחד מהימים, אחרי שביצעתי את הקניות, המתנתי לאוטובוס בתחנה הרגילה (ליד קפה ג'ו, ה"ה), אך כאשר ראיתי שהאוטובוס מגיע מלא הבנתי שזו בעצם התחנה האחרונה שלו".
התושבת עודכנה על ידי הנהג שמעתה ואילך האוטובוס היוצא מהביג אל כיוון העיר יאסוף את הנוסעים מצידו השני של הכביש, מה שנשמע לה תמוה במיוחד. "מה ההיגיון בכך שמעתיקים את התחנה לצידו השני של הכביש? מעכשיו ניאלץ לחצות שני כבישים עם קניות, אנשים מבוגרים, חלקם עם ילדים. מה גם שמעבר החצייה נמצא כמה עשרות מטרים מהתחנה וספק כמה באמת ישתמשו בו", סיפרה תושבת אחרת. "צריך לראות איך אנשים ממתינים לאוטובוס כדי להבין. התחנה החדשה נעדרת מתחם מוצל וכוללת עמוד עם מספרי הקווים בלבד. אנשים יושבים על עגולות הפוכות כדי להמתין לאוטובוס, תחת השמש הקופחת. בחורף בוודאי כולנו נירטב פה, או שנמתין בצד השני ונזדרז בלעבור את שני הכבישים כדי להספיק לאוטובוס. מישהו חשב לפני שביצע את השינוי הזה?", הוסיפה.
בסיור שערכנו השבוע במקום נדמה כי טענותיהם של התושבים הרבים נכונות; ההמתנה אכן נעשית תחת השמש וללא מתחם מוצל וההגעה לאזור ההמתנה החדש נעשית על ידי חציית שני כבישים. "טוב מאוד שעושים כתבה על זה. אני תכף בת 70 ואין סיבה שאנשים בגילי יעברו את הסבל הזה בכל פעם מחדש", אמרה אחת הנוסעות שהמתינה לאוטובוס והבחינה בצוות "המקור".
אחד מנהגי "דן בדרום" שהבחין בנו מצלמים את התחנה הסביר כי למיטב הבנתו מדובר בהנחיות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולא של חברת "דן בדרום" עצמה, וציין כי גם הוא מקבל תלונות רבות מצידם של המשתמשים בשירותי החברה. "לפי מה שהבנתי אסור להעלות ולהוריד נוסעים באותו כיוון נסיעה, ולכן היה צורך להשאיר בצד אחד את הבאים לביג ולהעביר לצד השני את המבקשים לצאת ממנו", אמר הנהג.
מחברת "דן בדרום" לא נמסרה תגובה.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

בניית הקאנטרי: שני קבלנים ניגשו למכרז

אחרי כישלון המכרז הראשון לבחירת קבלן מבצע לבניית מתחם הקאנטרי החדש, התבשרו השבוע בעירייה כי שני קבלנים נענו למכרז השני והגישו הצעות לשם בנייתו. עם זאת, טרם ברור האם הצעות אלו עומדות בתנאי הסף, והנושא מצוי בבדיקה. "מדובר בהתקדמות, אך בכל מקרה התושבים ייאלצו להסתדר ללא בריכה גם בקיץ הבא, ולטעמי גם בזה שאחריו", העריך גורם בעירייה

פורסם

בתאריך

על ידי

כמעט חודשיים לאחר כישלון המכרז לבניית הקאנטרי החדש, הסתיימה בשבוע שעבר תקופת ההארכה שניתנה לקבלנים על מנת להגיש הצעות לביצוע הפרויקט הגרנדיוזי.

כזכור, כבר בתחילת חודש יוני החלו הריסות הבריכה העירונית המיתולוגית, ובעירייה קיוו כי הליך הבנייה של הקאנטרי החדש- שעלותו מוערכת בכ-35 מיליון שקלים, ייצא אל הפועל בסמוך לשלב ההריסה. עוד הוסיפו שם כי "עד עונת הרחצה הבאה (קיץ 2019, ה"ה) נוכל לחנוך את הקאנטרי המפואר לטובת תושבי קריית מלאכי והסביבה".

אלא שבדיקת המקור מחודש יוני האחרון (על כך בהרחבה כאן) העלתה כי חרף הצהרות העירייה, בניית הקאנטרי החדש אמורה לארוך לפחות שנתיים – כלומר שתי עונות רחצה כולל זו שנמצאת עתה בשיאה. אולם, בעקבות האכזבה מהליך בחירת הקבלן המבצע, שהחל לפני למעלה משלושה חודשים במכרז שפורסם באתר העירייה ונחל כישלון, נגרם עיכוב משמעותי נוסף ביציאת הפרויקט לדרך.

השבוע, כאמור, נפתחה תיבת המכרז בשלישית (בפעם הראשונה הארכה בת שבוע ובשנייה עד 8/8), ובה שתי הצעות מצידם של קבלנים המעוניינים לבצע את בניית הקאנטרי. עם זאת, בעירייה טרם אישרו האם אותן הצעות עומדות בתנאי הסף על מנת שניתן יהיה להוציא אל הפועל את שלב הביצוע. "העירייה כבר הצהירה שהיא צריכה לדאוג לכספים לשם בניית המתחם וכמובן לחתום על חוזה מול הקבלן, שמצידו צריך לקבל את אישור רשות העתיקות לביצוע העבודות. זה הליך שייקח עוד כמה חודשים, זאת כמובן בתנאי שהצעת אחד הקבלנים עומדת בתנאי הסף", אמר גורם המעורה בתחום ל"המקור".

כך או כך, גורמים שונים בעירייה שהתבטאו בעבר באשר למשך זמן הבנייה של הקאנטרי החדש הוסיפו וטענו הבוקר (שלישי) כי העיכוב בהליך המכרז יביא לכך שתושבי העיר ייאלצו להסתדר ללא בריכה עירונית לפחות בעונת רחצה נוספת, אם לא למעלה מכך. "מדובר אמנם בהתקדמות, אך כישלון המכרז הראשוני והעיכוב בבחירת הקבלן המבצע יגרמו לדחייה של כמה חודשים בהתחלת העבודות. אם נוסיף לכך את העובדה שעומדים בפני הקבלן 24 חודשים לבניית הקאנטרי, הרי שסביר מאוד להעריך שהבניין החדש יעמוד על תילו לכל הפחות ברבעון האחרון של 2020. המשמעות היא שתי עונות רחצה נוספות ללא בריכה", אמרו שם.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

במקום להרחיב את בית הקשיש, העירייה מעדיפה להקים עוד בית כנסת

העירייה מתכוונת להקצות קרקע לטובת הקמת כולל ובית כנסת בסמוך למרכז יום לקשיש. מנהלי המרכז היו מעוניינים להרחיבו, אולם מסתמן כי הקרקע תוקצה לטובת מבנה דת. לצורך הליך שינוי התב"ע שכרה העירייה את שירותיו של האדריכל מיכאל בורדמן, שהורשע בעבירות פליליות במסגרת מעורבותו בפרשת "לב הפארק". "לא מספיק כל העיר מלאה בבתי כנסת, עכשיו מקצים עוד אחד, ועוד במרכז העיר מול הקאנטרי המתוכנן?", אמר השבוע גורם פוליטי בכיר

פורסם

בתאריך

על ידי

עיריית קריית מלאכי מימנה הליך שינוי תב"ע בשטח הצדדי הסמוך למבנה מרכז יום לקשיש – זאת במטרה לפרסם הקצאת קרקע המיועדת כעת לטובת הקמת בית כנסת. למרות הכחשות העירייה, כבר בראשית ההליך – מצביעות הראיות – השטח היה מיועד לטובת הקמת בית כנסת, למרות הצורך של העמותה המפעילה את מרכז יום לקשיש להרחיבו נוכח הגידול בהיקף פעילותו.
מדובר במגרש בגודל 440 מ"ר בשדרות בן גוריון בעיר (סמוך למרכז יום לקשיש). בקשות לשינוי תכנית בניין עיר, נחלקות בדרך כלל לשלושה סוגים עיקריים, בהם בקשה לשינוי הייעוד של הקרקע בשל חוסר התאמה בין הייעוד המקורי לבין הייעוד המתוכנן ושינויים בקווי המבנה של התכנית: זה בדיוק התהליך שבוצע במקרה שלפנינו, בו העירייה פעלה על מנת לשנות את אופי השימוש שנעשה בקרקע.
"עיריות בדרך כלל לא עושות בעצמן הליכי שינוי תב"ע בתשעים אחוזים מהמקרים", אמר השבוע גורם מקצועי בשיחה עם "המקור". הוא הוסיף כי רק במידה וישנו אינטרס לשינוי ייעוד מייעוד קיים לייעוד אחר לטובת הפקת רווח לציבור, מבצעת העירייה שינוי תב"ע נקודתי, וציין כי: "עלות השינוי תלויה בהרבה פרמטרים ויכולה לנוע מכמה מאות שקלים לכמה עשרות אלפים".

ישיבה סוערת
על פי תמלילי ועדת המשנה לתכנון ובנייה, שהתכנסה ב-11 באפריל השנה וכמוה גם מסמכי הליך שינוי התב"ע הנמצאים במחלקת ההנדסה בעיר, מטרתו של הליך שינוי התב"ע (תכנית בניין עיר) הייתה לצורך הקמת בית כנסת. את העובדה הזו ניסו לכאורה גורמי המקצוע הבכירים לטשטש בפני יושבי הוועדה במהלך אישור ההחלטה בדבר השינויים השונים אליה נדרשה הוועדה.
בהיעדרו של ראש העירייה אליהו זוהר, פתח את הישיבה המדוברת סגן ראש העירייה, מישל טפירו, המשמש כממלא מקום יו"ר הוועדה. מהנדס העירייה נועם רווחה, היועצת המשפטית עידית יפת וכן האדריכל מיכאל בורדמן. אם שמו של בורדמן נשמע לכם מוכר, אולי זה מכיוון שהוא הורשע במסגרת פרשיית "לב הפארק" הידועה לשמצה, לאחר שסיפק שירותים שונים לחברה היזמית, "ש.י. שפץ וקנין בע"מ". למרות עברו, בורדמן נשכר על ידי העירייה לצורך טיפול בהליך שינוי התכנית.
מהנדס העירייה רווחה הסביר לנוכחים את המצב הקיים. הוא אמר כי השטח אינו מנוצל נכון להיום, והעירייה מעוניינת לאפשר שימוש בו.
חברי המועצה ד"ר שלום אלדר (המשמש במקביל כחבר העמותה המנהלת וכגזבר של מרכז יום לקשיש) ובוריס בורוכוב, שנכחו בישיבה והתנגדו בתחילה להליך, תהו בפני המהנדס האם מדובר בשינוי לטובת הקמת בית כנסת, וזה השיב כי "זה יכול להיות לכל מיני דברים".
היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד עידית יפת, הצטרפה לדיון והצהירה כי אכן מדובר ברצון לפרס הקצאה לטובת הקמת בית כנסת, מה שהוביל לתגובת התנגדות מצידם של שני חברי המועצה: "אנחנו נגיש התנגדות", אמר ד"ר אלדר, וחבר המועצה בורוכוב הצטרף: "למה בית כנסת אבל? חסר שם בתי כנסת?", "אנחנו נגיש התנגדות לזה, חוצפה", הוסיף ד"ר אלדר.

"גם בית הקשיש רוצה להגיש תכנית"

מתמלילי הישיבה נראה כי תגובתם התקיפה של שני חברי המועצה, אלדר ובורוכוב, גרמה ליועצת המשפטית לעדן את גרסתה, ולהבהיר כי מדובר למעשה בשלב תכנון ולא בשלב הקצאה. "כרגע מדברים על תכנון במובן הזה שבתכנון אנחנו רוצים שיהיה ניצול יותר מיטבי של הקרקע, אנחנו לא מגדירים את זה לבית כנסת", אמרה עו"ד יפת. אלדר השיב כי גם בית הקשיש עצמו רוצה להגיש תכנית.
המהנדס, נועם רווחה, אמר לאלדר כי ההליך מתואם איתם, אך אלדר – המשמש כאמור כגזבר בית הקשיש, שב ותקף: "זה מתואם איתם, אני שם, אתה מספר לי? חיה (מנהלת בית הקשיש, ה"ה) באה לברר איתך ואתה אמרת לה לא אשאיר לכם בכלל מקום", אמר אלדר, ורווחה הכחיש.
אלא שמכאן ואילך הרוחות נרגעו. היועצת המשפטית, עו"ד יפת, ניסתה להסביר כי הדיון הנדון מאפשר "מיצוי מיטבי של הקרקע", ואישרה כי מדובר למעשה בשינוי אותו מבצעת העירייה. "אנחנו לא דיברנו על זה לבית כנסת, לא הוגדר פה לבית כנסת, נהפוך הוא, הוגדר פה בתב"ע…", חזרה עו"ד יפת שוב על גרסתה השנייה, ורווחה צידד בה: "לכל מיני דברים, תיכף אני אעבור על הוראות התכנית, תראו למה זה מתאים".
המשך הדיון התאפיין בהסברים טכניים ומקצועיים של היועצת המשפטית ומהנדס העירייה, שהסבירו כי מדובר בשינוי קו הבניין. בשלב מסוים, הצטרף לדיון גם האדריכל מיכאל בורדמן, שהורשע כאמור בעבר בעבירות פליליות במסגרת הסדר טיעון בגין מעורבתו בפרשיית "לב הפארק". בורדמן הורשע ב"ביצוע עבודות ושימושים במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר כדין ובסטייה מתכונית", כך על פי הכרעת הדין, והוטל עליו קנס של 50 אלף ש"ח. "איך מיכאל (בורדמן, ה"ה) קשור לזה", שאל ד"ר אלדר, והיועצת המשפטית יפת השיבה כי הוא נשכר על ידי העירייה, מטעמה ובמימונה. "אני רואה אותו בכל מיני כובעים, לכן אני שואל", השיב אלדר, ויפת מיהרה להבהיר: "הוא יכול לייצג פה". על פי ההערכות, עלות שירותיו של בורדמן מסתכמת בכמה עשרות אלפי שקלים.

הדמיית המבנה המתוכנן בסמוך לבית הקשיש (מתוך אתר הוועדה)

"הם צריכים מניין"
רגע לפני שהמהנדס רווחה הסביר את הוראות התכנית, לבקשתו, חזרה היועצת המשפטית שוב לסוגיית בית הכנסת, ואמרה "אגב, גם בית כנסת יכול לשרת את מי שבא לבית הקשיש", וממלא מקום ראש העירייה, שמעון חזן, הצטרף לדיון: "נכון. יבוא בבוקר ישר לשחרית, נכון". "לא, גם הם צריכים מניין לפעמים, צהריים", הוסיפה יפת.
מהנדס העיריה, נועם רווחה, הוסיף והסביר את שינוי הוראות התכנית, וביקש להראות "שימושים נוספים", כדבריו: "הנה שימושים יפים, 'מיועד להקמת בנייני ציבור כגון מוסדות חינוך, דת, תרבות, בריאות, מועדונים קהילתיים וכו'", אמר, והוסיף כי למעשה "אפשר פה לעשות הכל, קודם כל כרגע התב"ע פה היא חיובית לנו, במרכז העיר חסר לנו שטחים למבני ציבור". לקראת סיומו של הדיון הציג האדריכל בורדמן הדמיות מהשטח, ואמר כי המטרה היתה לשמור על אדריכלות קיימת של בית הקשיש.
חרף האגרסיביות של שני חברי המועצה, ד"ר שלום אלדר ובוריס בורוכוב, ולמרות שגירסת היועמ"ש בתחילת הדיון אישרה למעשה כי מדובר בשינוי תב"ע לצורך הקמת בית כנסת, ההחלטה אושרה פה אחד בפני חברי הוועדה, שכללה את סגני ראש העירייה מישל טפירו וחיים שטיינר, ממלא המקום שמעון חזן וחברי המועצה שי סיום, ד"ר שלום אלדר ובוריס בורוכוב.

מפרסמים הקצאה
כחודש ימים לאחר ישיבת ועדת המשנה לתכנון ובנייה, בתחילת חודש מאי – פרסמה העירייה את הפרסום המחייב לשם מתן אפשרות להגשת בקשות להקצאת הקרקע- הפעם באופן מוצהר לטובת "הקמת בית כנסת".
חודש נוסף חלף, ובעירייה פרסמו שוב הודעה לציבור בדבר מתן פרק הזמן המוגדר בחוק לטובת התנגדויות. בהודעה השנייה, שפורסמה במהלך חודש יוני, צויין כי הוגשה בקשה להקצאה מטעם עמותת כולל החיד"א, אולם הפעם הודגש כי מדובר ב"הקמת בית כנסת ובית מדרש לפעילות תורנית עם נוער ומבוגרים".
למרות היותה של הישיבה במהלך חודש אפריל האחרון סוערת במיוחד באשר להליך שינוי התב"ע והקצאת הקרקע לטובת הקמת מבנה דת נוסף במרכז העיר- נדמה כי לא הוגשה במהלך 60 הימים כל התנגדות.
עם זאת, ועל פי מידע שהגיע ל"המקור", נתקלת בקשת ההקצאה – שהוגשה כאמור על ידי עמותת כולל החיד"א, בהערמת קשיים מצידם של חלק מחברי הוועדה המקצועית.
עמותת כולל החיד"א, בראשותו של יעקב יצחק, הינה עמותה רשומה, המתקשרת לישיבתו של הרב מרדכי דקר ובה כולל תלמוד תורה. בנוסף, היא עוסקת בגמילות חסדים, מפעילה בית כנסת ומחלקת מלגות.
"לאיפה נעלמו חברי המועצה בורוכוב ואלדר, שאמרו שיגישו התנגדות? מה קרה הם ממלאים את פיהם מים?", אמר השבוע גורם פוליטי בכיר בשיחה עם "המקור", שהוסיף: "לא מספיק שכל העיר מלאה בבתי כנסת וכוללים, עכשיו מקצים עוד אחד, ועוד במרכז העיר ובסמוך לקאנטרי החדש. מישהו פה חושב הפוך".
מעיריית קריית מלאכי נמסר בתגובה: "העירייה יוזמת ומממנת את התב"עות בשטחים ציבוריים. כך גם בשטח הציבורי של העיריה בו בנוי בית הקשיש. זה הנוהל התקין, וכך כמובן צריך להיות. ישנו מחסור בשטחים לבניית מבני ציבור, ולכן העיריה יזמה תב"ע זו ללא כוונה ספציפית למבנה ציבור מסוים. העיריה לא יכולה להבטיח שטח/מבנה מסויים לאף אחד. התהליך מתבצע ע"י בקשה של עמותות, הבקשה עולה לדיון בוועדת הקצאות ומפורסמת בציבור למתן אפשרות להתנגדויות. לאחר מכן דנים בכך שוב ומקבלים החלטה. ההליך שקוף לכולם. בעניין האדריכל הנבחר, הרי שתכנון התב"ע נעשה בפנייה לאדריכלים למתן הצעה. האדריכל נבחר בדיון בוועדת רכש כנדרש".
חבר המועצה שלום אלדר מסר בתגובה: "עמדתי נותרה כשהייתה. אני לא חושב שמתאים להקים בית כנסת או כולל במקום בו הולכות להיות ארבע בריכות. זה יהיה אזור בו אוכלוסיות יגיעו בלבוש לא הכי צנוע ולכן המיקום הזה לא הכי מתאים. הצבעתי בעד שינוי התב"ע כיוון שהוא משרת את כל מי שרוצה לעשות במיקום הזה משהו. מוסדות ציבור וכד'. אכן ישנה כוונה לפתח את מרכז יום לקשיש ולהגדיל אותו. הייעוד שאתה מתאר מפריע לי ואני אתנגד לו כאשר הוא יגיע להצבעה".
משה שמעון שימי, יו"ר העמותה המנהלת את מרכז יום לקשיש, מסר כי הוא כלל לא ידע על פרסום ההקצאה, ואמר: "אני אבדוק כבר מחר בבוקר את כל האפשרויות לשם הגשת התנגדות. אנחנו רוצים להרחיב את חדר האוכל לטובת הקשישים. מרכז יום לקשיש מלא וגדוש, ואנחנו חייבים לתת מענה לצרכי הציבור. זה המקום היחידי שאפשר להרחיב אותו".

הקרקע עליה עתיד להיבנות המבנה החדש

 

לחץ להמשך קריאה