צור עימנו קשר

חדשות

ועד דומם // בנימה אישית

היו לוועד העובדים סיבות מוצדקות הרבה יותר להכריז על סכסוך עבודה מאשר אלו שבגינן הוא הוכרז לבסוף – אבל אז הוועד בחר לשתוק. יידע כל עובד עירייה: ברגע האמת לא בטוח שמישהו יהיה שם בשבילו. וגם: הפנים המכוערות של שוטרי תחנת המשטרה בעיר, ורן ויצמן עדיין חבר מועצה בניגוד לחוק – כבר 301 ימים

פורסם

בתאריך

ביום שלישי השבוע הסתיים, ימים ספורים בלבד אחרי שהתחיל, סכסוך העבודה בעירייה. זה היה כנראה סכסוך העבודה הקצר בהיסטוריה, וגם אחד הפחות ברורים, מנומקים ומוצדקים שבהם. ספק גדול אם תנאי העבודה שנפגעו או מזכירת הוועדה לתכנון ובנייה שפוטרה הם שעמדו לנגד עיניהם של חברי ועד העובדים בעת הכרזת סכסוך העבודה. עובדים פוטרו עוד קודם לפיטוריה של חזן. פגיעה בשכר של עובדים התרחשה כבר לפני חודשים ארוכים. ההתנהלות החובבנית בחלקים רבים של העירייה לא התחילה אתמול או שלשום. ובכל זאת בחר הוועד דווקא בשבוע שעבר להכריז על סכסוך העבודה. השבוע, אחרי פגישה עם זוהר בה סוכם על ביטול הורדת השעות הנוספות לעובדים שהתקבלו לעבודה לפני 1998, שהם הרוב המוחלט של העובדים, בוטל הסכסוך. השקט שב על כנו.

בשנתיים האחרונות פוטרו בעירייה עובדים טובים. הם פוטרו על רקע פוליטי, לחלוטין לא ענייני, בריוני. הוועד לא הכריז על סכסוך עבודה. בשנים האחרונות התגלו ממצאים מטרידים ביחס לשכרם של עובדים בכירים מאוד, שזינק על חשבונם של עובדים זוטרים. הוועד לא הכריז על סכסוך עבודה. במקרים האלו, ובאחרים, הצורך בהתערבות של הוועד היה הכרחי, מתבקש וצודק פי מאה. פי אלף. אבל חברי הוועד נדמו. איש מהם לא העז לפצות את פיו.

לפני כשנתיים היה מי שטען טענות קשות נגד חברי הוועד. טענות על הטבות שכר לכאורה שניתנו בעיצומה של יישום תכנית ההתייעלות שקדמה לתכנית ההבראה. השמועות והסיפורים על ענייני שכר, עובדים מקורבים וקשרים בין חברים לשעבר ובהווה בוועד לבין בכירים בעירייה צצים כל הזמן. מישהו, מתישהו, אולי יידרש לבדוק אותם.

יידע כל עובד עירייה, מקטן ועד גדול: ברגע האמת, ובמידה והצדק עימו, לא בטוח שוועד העובדים יעשה את תפקידו ויתייצב לצידו. אתמול זה קרה לעובדת רונית יצחק (שפסק דין סופי בעניינה צפוי בשבועות הקרובים), היום לשלמה עזורי – מחר זה יכול לקרות לכל אחד ואחת מעובדי העירייה הנוכחיים.

ועוד הערה (ארוכה): הסיפור של מה שקרה מאחורי הקלעים בימים ובשבועות שקדמו להכרזה על סכסוך עבודה לא פחות מבלתי נתפס. הקרע הסמוי בין ראש העירייה לבין מנהל מחלקת כוח האדם, אבי עמית, הפך בימים האלו לגלוי. אנשי זוהר האשימו את עמית, הידוע ביחסים הקרובים שלו עם מרבית חברי הוועד, בליבוי היצרים.

עמית, ראוי לציין, התנגד באופן מוחלט להורדת השכר שבוצעה לעובדים, ואמר את דעתו בלי להסתתר במהלך ישיבות עבודה שהתקיימו בעירייה. הדברים שלו בישיבות הללו היוו מבחינת זוהר את הסיבה להפניית האצבע המאשימה כלפיו. "סכסוך עבודה פוליטי, של אנשים פוליטיים, שהונחו על ידי אנשים שמונעים מפוליטיקה", היה רק אחד מהמשפטים שאפשר היה לשמוע מסביבתו של זוהר, שרמזו למנהל מחלקת כוח האדם. "זה הוא דחף את זה לכיוון של סכסוך", אמר גורם נוסף בסביבתו של ראש העירייה.

בהתחשב ביחסים מהעבר הלא רחוק בין זוהר לעמית, שהיו חמים עד מאוד, הביטוי "בלתי נתפס" מתאים בדיוק לסיטואציה ולציטוטים שהובאו כאן משיחות סגורות של ראש העירייה. גם עמית, אם תהיתם, לא חוסך שבטו מזוהר בשיחות עם חבריו. בינתיים הכל קורה מתחת לפני השטח, וכנראה שגם לא יפרוץ מעליו כל כך מהר: לזוהר ולעמית יש רק מה להפסיד מעימות ביניהם. עבור שניהם עדיף להמשיך ולהטיח האשמות איש ברעהו בשיחות פנימיות, ולהתחבק ולהתנשק כשהם רואים אחד את השני. פוליטיקה, כבר אמרנו.

מחאת הבכירים

עמית הוא לא היחידי שנושא בבטנו ביקורת חריפה על זוהר. רבים מהעובדים בשדרת הניהול הבכירה בעירייה משתמשים במילים קשות, בשיחות סגורות כמובן, כלפי זוהר. הצעדים שנקט ראש העירייה בהורדת השעות הנוספות לעובדים פגע ברבים מהם פגיעה קשה. חלק מהם מרגישים שנעשה להם עוול. זוהר, מתלוננים כמה מהם, אפילו לא טרח להסביר את המהלך שביצע. "אפילו לא מילה, פשוט ככה, טראח, מורידים לנו בשכר", כדברי אחד מהם. עובד אחר, בדרג ביניים, הרחיק לכת כשאמר כי "מאז תקופת ליאור קצב לא הייתה כזאת התמרמרות בקרב העובדים נגד ראש עירייה". מי שעבד בעירייה בתקופה שבה קצב עמד בראשה יודע שהתמרמרות זו מילה עדינה להתרחשויות למה שקרה אז. בתקופה ההיא לעובדים הייתה סיבה ברורה להתמרמר: המשכורות לא נכנסו לחשבונות הבנק שלהם במשך חודשים ארוכים. קצב, שהנתונים מוכיחים שהיה ראש עירייה טוב יותר מאשר מהתדמית שנדבקה בו, היה אז הכתובת עבור העובדים.

היום עובדי העירייה, לא רק הבכירים שבהם, אלא גם הזוטרים יותר, לא צריכים להתאמץ כדי למצוא מקורות הזדהות לתחושות הלא חיוביות שלהם כלפי זוהר: בכל שיחה עם חבריהם לעבודה הם יימצאו כתובת כזאת.

"בטח שהעובדים יתמרמרו", אמר בתגובה לדברים מקורב לזוהר. "כשעובדים מרוויחים אלפי שקלים יותר ממה שהם אמורים להרוויח, ופתאום בא מישהו ואומר להם שהחגיגה נגמרת, יש להם סיבה טובה להתמרמר".

פיטורים בלי חיסכון

בעמוד 14, במסגרת קטנה, בתוך כתבה שעסקה בפיטוריה של מזכירת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בידיעה שהסתכמה בשלושה משפטים, הסתתרה בגיליון "המקור" מלפני כשבועיים ידיעה חשובה שמספרת חלק מהסיפור על הסטנדרטים הכפולים בעירייה. מצד אחד הורדת שעות נוספות לעובדים (מוצדקת בחלקה הגדול, שבינתיים הספיקה להתבטל), מצד שני קבלת עובדים חדשים לעירייה. מצד אחד קבלת עובדים חדשים (שהם, בדרך כלל, גם מקורבים לבכירים) לעירייה, בזמן תכנית ההבראה, מצד שני פיטורים של עובדים וותיקים, שלפחות חלקם יעילים.

הידיעה עסקה בהתחלת העבודה של דוד לנקרי לתפקיד מנהל השוק העירוני במקומו של אלי ביטון, שיפרוש מהעירייה מרצון. לנקרי איש חביב וטוב, מסביר פנים. קודם לתפקידו הנוכחי היה איש הקבלה בבניין העירייה. בבחירות האחרונות הוא היה פעיל פוליטי נלהב של ראש העירייה אליהו זוהר. גם כיום הוא נחשב לאחד מהאנשים הקרובים ביותר לזוהר.

העסקתו של לנקרי כמנהל השוק במקומו של ביטון, שזכה להסכם פרישה חלומי, מעלה תהיות בדבר החיסכון הכלכלי לעירייה במהלך הזה. הסכם הפרישה של ביטון כה חלומי, שלא ברור כיצד יכלה העירייה לשווק את עזיבתו של ביטון כחיסכון כספי, כחלק מתכנית ההבראה וההתייעלות של השנה האחרונה. ביטון, לשעבר נגד בצה"ל, צפוי לזכות לפנסיה בשיעור של 46 אחוזים משכרו החודשי, בכל חודש, למשך כל ימי חייו. זאת עבור 20 שנות עבודתו בעירייה. מאחר והוא כבר זוכה לפנסיה חודשית של 51% מהצבא, והחוק מתיר בגופים ציבוריים פנסיה מקסימאלית של 70 אחוזים, הרי שמתוך 46 האחוזים המגיעים לו מהעירייה הוא יזכה רק ל-19. היתר, 27 אחוזים, יינתנו לו בדמות פיצויי פיטורים. מדובר במאות אלפי שקלים. נוסף על כך הוא יקבל בששת החודשים שאחרי עזיבתו את העירייה שכר חודשי מלא, כמענק הסתגלות. מדובר בעוד כמה עשרות אלפי שקלים. ביטון ניצל היטב בראייה פרטית שלו את הלהט של העירייה להיפטר ממנו. במהלך המבריק שביצע, מבחינתו, הצד היחידי שיצא נשכר מעזיבתו זה הוא עצמו.

העירייה תמשיך לשלם לביטון שכר חודשי של כמעט מחצית משכרו, ולצד זאת אמורה לשלם למנהל השוק החדש שכר הראוי לעבודתו כ"מנהל השוק העירוני". בעירייה אמרו השבוע שתקן מנהל השוק בוטל, והעבודה תהיה, כנראה, באמצעות תגמול שעות נוספות ללנקרי, שלפי גורמים, לא לגמרי מתלהב מהסידור.

ככה או ככה, חיסכון כספי מהותי בטוח אין פה. ואלמלא חיסכון כספי, מה ההיגיון בחילופי התפקידים שעשתה העירייה?

בריונות במדי שוטר

עם כניסתו לתפקיד מפכ"ל המשטרה, רנ"צ יוחנן דנינו הכריז על המהפכה הכי חשובה מבחינתו, כפי שהוא עצמו הגדיר אותה: מהפכת השירות. את המהפכה תכנן רנ"צ דנינו כתכנית תלת-שנתית, שאחת מאבני היסוד שלה היא "מתן שירות מיטבי לאזרח", כפי שנכתב בעקרונותיה. דנינו חשב שהשירות שמעניקה המשטרה לאזרחים שומרי החוק אינו טוב דיו, ושאף לשפר אותו. רצה המפכ"ל להגיד: השוטרים עובדים בשביל האזרחים, מקבלים מהם משכורת, וצריכים לתת להם את השירות הטוב ביותר. אדיבות, נחמדות, סובלנות וסבלנות היו בוודאי ערכים שהתכנית יכולה הייתה להזדהות איתם.

התכנית כמובן חשובה, אבל יש עדיין, לצערי, מי שלא מיישם אותה היטב.

בשבוע שעבר הגעתי לתחנת המשטרה בקריית מלאכי בעניינו של חבר שנקלע לבעיה. חברי לא עבריין, רחוק מכך. אין לו עבר פלילי, הוא עשה טעות קלה, בתום לב, שהוא יידרש לתת עליה תשובות, וגם ייתן. פועלה של המשטרה בעניינו היה ללא דופי.

הגעתי, כאמור, לתחנה כדי לבדוק את שלומו של חברי, ולהפגין חברות טובה ברגעים לא פשוטים ולא מוכרים עבורו. כאזרח שומר חוק, הייתי מנומס, הסברתי את סיבת הגעתי. במבואת התחנה עמדו חמישה-שישה שוטרים, חלקם בלבוש אזרחי. עוד לא הספקתי לסיים את דבריי, וההתנפלות המילולית החלה. "כן, מה אתה רוצה?" שאל אחד השוטרים בבריונות שמתאימה יותר לעבריינים מאשר למשרתי ציבור. שאלתי היכן אוכל להמתין לסיום חקירתו של חברי. השוטר הצביע עם ידו לעבר מקום ההמתנה הרצוי, בזלזול בולט ומבלי אפילו להביט לעבר האזרח הקטן שעומד מולו.

שאלתי, שוב בנימוס, מדוע נדרש יחס שכזה, והאם לא עדיף לדבר באדיבות ואפילו, רחמנא ליצלן, להגניב חיוך של רצון טוב. בכל זאת, פושע איני, אלא רק אזרח שדורש בשלום חברו. "חיוך? אדיבות אתה רוצה?", נדהם אחד מחבריו של השוטר אליו פניתי בדבריי. הוא נזעק לעזרתו כאילו הייתי אנוכי מחבל עם סכין בין השיניים שהתפרץ מבעד לדלתות המשטרה ומאיים לפגוע בנוכחים. "צא, צא מהתחנה, עוף החוצה", הטיח והוסיף תנועות ידיים, אולי כדי להדגיש את רצינות דבריו.

כשרב ניצב דנינו הגה את תכניתו לשיפור השירות, בדיוק לאירועים מהסוג הזה הוא התכוון. לשוטרים שיכורי כוח שמפגינים התנהגות גסה, מנוכרת, בוטה וכמעט אלימה כלפי אזרחים, גם אם הם אינם עבריינים. אין בין ההתנהגות של אותם שוטרים לבין שירות לציבור דבר וחצי דבר. ולא, לא מדובר רק בשוטרים זוטרים. הקצין (בדרגת פקד) שנכח במקום הצטרף גם הוא לחגיגה. האיש שאמור לדאוג שפקודיו ישמשו דוגמא נעמד מולי זקוף ושלוב ידיים, החדיר מבט בריוני מלא זעף, עיניו היו מלאות בוז, והתנהגותו מעליבה. לא אותי, אלא אותו כלובש מדים שמייצג את הגוף ששומר עלינו.

באינטראקציה המעטה שהייתה לי עם מפקד התחנה הנוכחי, סנ"צ סמי מרציאנו, התרשמתי כי מדובר במפקד רציני ומסביר פנים, שנדמה כי יודע טוב מחלק משוטריו דרך ארץ ותודעת שירות מהי. מעניין אם סנ"צ מרציאנו יודע כיצד מתנהגים פקודיו לאנשים שלהם הם אמורים להעניק שירות.

ויצמן עדיין חבר מועצה

זה באמת בלתי נתפס. זה באמת לא ייאמן. אצל רן ויצמן כל גבולות הבושה כבר מזמן נחצו. כבר 301 ימים שהיא שנבחר לתפקיד חבר המועצה לא מתגורר בעיר, אבל עדיין חבר במועצה שלה. כבר 301 ימים שהוא לא מגיע לישיבות מועצת העיר. כבר 301 ימים שהוא לא בא לישיבות הוועדות שהוא חבר בהן, ביניהן ועדות שהוא נציג האופוזיציה בהן. כבר 301 ימים שהוא, כמאמר הפתגם הידוע, עומד על המקפצה ועושה את שעושה.

נשאלת השאלה מתי ויצמן יעלה על האוטובוס שמספר קוו  הוא כמו מספר הימים שהוא כבר לא מתגורר בעיר, ויירד ממנו בתחנה שבכניסה למושב שפיר. לאליהו זוהר, לחברי האופוזיציה, לחברי הקואליציה, למשרד הפנים – הפתרונים. ובעצם, גם להם לא.

לחץ להמשך קריאה