צור עימנו קשר

דעות

והתודות לזוהר

אירוע הרמת הכוסית של ראש העירייה אליהו זוהר לראש השנה החדשה הצית את הלחשושים במערכת הפוליטית ביחס לאפשרות שראש העירייה לשעבר, ליאור קצב, יחזור לפוליטיקה ויתמודד על ראשות העירייה בבחירות 2018 * באופן אבסורדי, מי שהעניק לו את הדחיפה בחזרה למרכז השיח הציבורי הוא זוהר, שעתיד להיות יריבו הפוליטי * קצב הכחיש, אבל אל תיתנו לזה לעשות עליכם רושם: ככל שזה תלוי בו, הוא יציג את מועמדותו * ואל תתפלאו אם הוא יהיה המועמד המוסכם של הליכוד לתפקיד בעוד כשלוש שנים * וגם: דוגמא אחת על התנהלות הקרן לפיתוח בשנים עברו שמספרת לאן הלכו כספי משלם המיסים

פורסם

בתאריך

סיטואציה מעניינת הייתה ביום רביעי בשבוע שעבר באירוע הרמת הכוסית של ראש העירייה, אליהו זוהר. היו שם יותר ממאה מאנשיו של זוהר, בין אם כאלו שתמכו בו מלפני הבחירות ובין אם כאלו שהצטרפו אליו לאחריהן. זוהר הפליג בשבחים לפעיליו, דיבר בגנות הגעתם של הפליטים/המסתננים מאפריקה (אך הבהיר שהם בסך הכל בני אדם שגורלם לא שפר עליהם), הזכיר שבעוד זמן לא רב יידרשו הפעילים והחברים למאמץ נוסף – הפעם בניסיון לשמור על כס ראש העירייה, סיפר על מהלכיו בתפקיד עד כה, בהם צמצום הגירעון, הטמעת סטנדרטים חדשים של שירות בעירייה, השיפוצים המתכוננים, תאגיד המים, העלאת הארנונה ומה לא.

היו שם גם חברי מועצה ממפלגות אחרות, למשל אנשי ש"ס וחב"ד. גם שי סיום ממפלגת "עתיד חדש" הוזמן. טפירו ושות' באו, סיום לא. אולי זה במקרה ואולי לא. ברקע, נזכיר, העימות הבלתי נגמר בשאלת המשך כהונתה של יפה כהן כמנהלת מחלקת הרווחה. תעזוב או לא? דברו עם סיום וזוהר בחודש ינואר.

האמת היא שזו סיטואציה מוזרה. בשיטת הדמוקרטיה הישראלית שותפים קואליציוניים אמורים להישאר יריבים פוליטיים גם בעת שותפותם. זה לא פוסל כמובן את האפשרות להרים כוסית לחיים ביחד לכבוד השנה החדשה, אך מה לאנשי המפלגות האחרות בקואליציה ולהרמת כוסית עם פעילי הבחירות של ראש העירייה? לא ברור. אתם יכולים לדמיין מצב בו יצחק הרצוג בא להרמת הכוסית של בנימין נתניהו עם פעילי ליכוד, או להיפך? כמובן שלא. מנגד, זאת קריית מלאכי, זו פוליטיקה מקומית, וכאן החוקים הרי שונים.

ואולי, בעצם, זו בדיוק הבעיה. הגבולות בין היחסים האישיים בין הפוליטיקאים לבין הצורך שלהם לשמור על האינטרסים הפוליטיים והציבוריים שלהם ושל בוחריהם היטשטשו מידי, כל מחלוקת הופכת לאישית וכל אי הגעה להרמת כוסית היא היעלבות והכרזת מלחמת עולם, אז עדיף כבר לבוא וזהו.

ובחזרה לאירוע הרמת הכוסית עצמו. זוהר הזמין רבים וטובים, וגם אחד, ליאור קצב, הגיע לכבד. כשהגיע הוא הוזמן כלאחד כבוד למרכז הרחבה. "בוא, בוא לידי", אמר ראש העירייה המכהן לראש העירייה לשעבר. "אני לא יודע אם תחליט לרוץ, אבל אני יודע שאתה מדבר עליי רק טוב", אמר. בתחילה היה נראה שקצב יוצא מזה באומנות ראויה לשבח שאולי מסבירה איך הצליח, בניגוד לכל הסיכויים, להיבחר לראשות העיר בגיל 27 בלבד. "אני צריך לרוץ כדי להוריד במשקל", השיב. בהמשך, כשזוהר התעקש, קצב שחרר הצהרה קצת יותר מהותית וגם מחייבת. "אני יכול להרגיע אותך, אני לא מתכוון לרוץ", אמר.

עד היום, האפשרות כי קצב יזנק בחזרה לזירה הפוליטית הייתה בעיקר מנת חלקן של שיחות סגורות, בברנז'ה וברחוב הפוליטי בלבד. כעת בא זוהר ושם את הפצצה המתקתקת (מבחינתו) על השולחן, בפרהסיה, מול עשרות אנשים (וסמארטפונים). גם אם קצב צינן במעט את הרחש-בחש, האקדח נמצא עכשיו על השולחן. להאמין להצהרה של פוליטיקאי ולחשוב כי תחזיק מים גם בעוד שנתיים או שלוש? אתם יודעים מה התשובה הראויה לשאלה הזאת, גם במקרה הזה.

ובכל זאת, זו הייתה סיטואציה מעניינת ואפילו מרתקת. קצב, שיחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-46, הפך ברבות השנים לפוליטיקאי משופשף, הגם שהוא מחוץ למערכת זה למעלה מעשור. הסביבה בה מסר את הצהרתו, באופן בלתי מתוכנן יש לומר, הייתה חצי עוינת-חצי אוהדת. דבריו הפכו אותה לאוהדת לחלוטין, ולא סתם השיב הקהל במחיאות כפיים סוערות לדבריו. למה לו עכשיו, שלוש שנים לפני הבחירות, לפתוח חזית מול ראש העירייה המכהן? פוליטית, זה היה מהלך נכון של קצב, ומהלך גרוע של זוהר. קצב נהנה מחד מהקרדיט של האיש שלא הביך את ראש העירייה בפומבי, מול הקהל הביתי שלו, ומאידך – הפך לאיש שעכשיו כולם ידברו עליו. התודות לזוהר, שבאבחת משפט אחד, גרם לכך שקצב יהיה האיש ששמו ודאי יהפוך ברחוב למילה נרדפת לאלטרנטיבה. לא כי קצב מעיד זאת על עצמו – כי ראש העירייה הנוכחי, המכהן – העיד זאת עליו.

אליהו זוהר ואנשיו – שמנהלים כבר שנתיים את העירייה אבל לפחות בינתיים לא מספקים קבלות בפועל, בשטח, כאלו שאפשר לראות בעיניים ולגעת בהם בידיים – חוששים מהתמודדות של מוטי מלכה לראשות העירייה בבחירות 2018. אך הם חוששים הרבה יותר מהתמודדות של קצב. יש להם כלים בשפע להתמודד נגד מלכה. במבחן התוצאה ולמרות הלגיטימציה המחודשת שיש מי שמנסה לעשות לתקופת כהונתו – הוא היה ראש עירייה לא מוצלח במיוחד. הוא הורשע בפלילים והודח בבושת פנים מראשות העירייה. בהתחשב במעשיו, עבור הציבור ברחוב החבדי והשסניקי הוא אמור להיות סדין אדום (אם כי לא כך הדבר, לפי מה שכבר למדנו, עבור מנהיגי אותו ציבור). הציבור הוותיק והמסורתי, ברובו, סולד מהאיש, מהתנהלותו וממעשיו. מנהיג הליכוד (נתניהו) – המפלגה אליה הוא שואף לחזור וממנה אולי להיבחר – נמצא איתו ביחסים בלתי תקינים כבר שנים ארוכות.

ואילו קצב – חובש כיפה, בא מאותו ציבור של זוהר – הדתיים הלאומיים – אך חש שם הרבה יותר בנוח וטבעי, חביב על בוחרי ש"ס ומקובל על אנשי חב"ד, בעל קשרים הדוקים ומצויינים עם הציבור החילוני והמסורתי, שכבר הספיק לשכוח, כטבע האנושי, את התקופות הפחות טובות בכהונתו ההיא והכי חשוב, בהתחשב בנסיבות הפוליטיות ובמציאות כפי שלמדנו אותה בשנים האחרונות – איש ליכוד מאז ומעולם שנחשב לבעל קשרים מצויינים עם ראשי המפלגה השולטת.

ועכשיו תחשבו – נגד מי, מבין השניים, קל (או קשה) יותר להתמודד?

כך או אחרת, אין לקחת ברצינות את דבריו של קצב. ב-12 השנים מאז הוא הודח בבוז מראשות העירייה הוא תמיד חלם, ועודו חולם, לחזור ללשכה בקומה השנייה בבניין העירייה. מי שמדבר איתו יכול להעיד כיצד הוא מנתח בבהירות ולפרטי פרטים את הסיבות לכך שלא הצליח, תדמיתית ומעשית, בתפקיד ראש העירייה. כבר כתבתי בעבר שלקצב נעשה עוול. לא אני אומר זאת, העובדות אומרות זאת. פיתחו את אתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטו בנתוני ההצלחה בבגרויות בתקופתו, שחצו את רף 70 האחוזים מידי שנה ושנה. קצב לא השתמש בתירוצים כדי להסביר מדוע יש לקריית מלאכי רק ארבעים, חמישים או שישים אחוזי הצלחה בבגרות. הוא השקיע את כל מה שנדרש והביא את המספרים לשיא של שני עשורים. תיזכרו גם בשטף אירועי התרבות, הרבה לפני שבאר טוביה העניקה את נדבותיה, ותבינו. כן, קצב עשה טעויות, מרות וכואבות, ושילם עליהם בכסף מזומן (פוליטי כמובן). אבל הקדנציה שלו בתפקיד הייתה רעה הרבה פחות מכפי שנהוג לחשוב, או לזכור. את ההיסטוריה, כידוע, כותבים המנצחים. ומוטי מלכה, שניצח בבחירות 2003, הקפיד לצייר במשך שנים את תקופת קצב כגיהינום עלי האדמות. אם יש משהו אחד שכולם מסכימים בכל הקשור לקצב, הרי הוא שרבב השחיתות לא דבק בו מעולם. ובקריית מלאכי ידועת ולמודת השערוריות, זה דבר לא מבוטל כלל וכלל.

אם תשאלו אותי, ככל שזה תלוי בו, קצב יציג את מועמדותו לתפקיד ראש העירייה כבר בעוד שנה וחצי או שנתיים. כבר בבחירות האחרונות, ב-2013, הוא שקל ברצינות להציג את מועמדותו לתפקיד ראש העירייה. הנסיבות מנעו זאת ממנו לבסוף, אך ייתכן בהחלט שב-2018 הנסיבות יהיו דווקא לטובתו. נכון להיום אין לליכוד מועמד מסתמן ראוי לתפקיד, וקצב עשוי להיות דיי בקלות מועמד מוסכם. הוא יתמודד בליכוד, ועשוי לזכות לתמיכה מכמה גורמי מפתח במפלגה, שכבר כיום מפלרטטים איתו באופן בלתי רשמי. בינתיים הוא עומד בקשר קבוע ובלתי אמצעי עם הציבור באמצעות תפקידו כעו"ד, ומפלרטט בעצמו מול התושבים על האפשרות לחזור לזירה הפוליטית.

ומה על הצהרתו בפני למעלה ממאה בני אדם ביום רביעי בשבוע שעבר, שגם צולמה בוידיאו ופורסמה בפייסבוק? ובכן, היא, כנאמר בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת אילנה דיין וסרן ר', הייתה אמת לשעתה. בעוד שנתיים השעה תשתנה, ועימה גם האמת.

הקרן לכיסוח

במשך שנים ארוכות הקרן לפיתוח, כמו החברה הכלכלית העירונית, הייתה הגוף שבאמצעותו מצ'פרים מקורבים. הפיתוח הוא לא פיתוח, והכלכלה היא לא כלכלה. חבר המועצה שמעון חזן, שעומד בראשות הקרן בשנה וחצי האחרונה, הביא רוח חדשה עם כניסתו לתפקיד. הקרן היום היא הגוף השני בחשיבותו בעירייה, ובהרבה דברים היא תורמת לנעשה הרבה יותר מאשר העירייה עצמה. כשמביטים על מה קרה שם לפני כן, מבינים, אולי ואפילו אם זה רק בקטנה ובמעט, איך הידרדרה קופת העירייה לגירעון כה עצום.

חזן לא מקבל שקל על עבודתו בקרן, וכך גם מי שמשמש בתפקיד המנכ"ל – חבר המועצה לשעבר קובי עמר. בתפקיד היו"ר לא היה נהוג, באופן מסורתי ובמשך שנים ארוכות, לקבל תשלום על העבודה שנחשבת התנדבותית, בדיוק כמו עבודת חברי מועצת העיר. ככלל, התפקיד עד כניסתו של חזן לכהונה היה בעיקר סמלי: חתימה על צ'קים, ישיבת מנהלים שמתקיימת אחת לכמה שבועות ואפילו חודשים והרבה כבוד. זהו. את עיקר הפעילות של הקרן מתווה, מאז ומעולם, מועצת העיר. בהעדר תוכן אמיתי לקרן בשנים עברו, תפקיד היו"ר כלל בעיקר הרבה כבוד, אבל לא רק.

הנה, למשל, מה קרה בשנים האחרונות, בטרם חזן הפך ליו"ר וקובי עמר למנכ"ל. מי שהיה מנכ"ל הקרן בשנים עברו – איש הנחשב למינוי פוליטי של ראש העירייה הקודם –  לא קיבל אמנם תמורה כספית המוגדרת כ"שכר עבודה", אולם הוא דווקא כן קיבל תשלום חודשי תחת התיאור "החזר הוצאות". כמה, אתם שואלים? ובכן, הסכומים דיי בלתי נתפסים, ונעים בין כארבעת אלפים שקלים לכששת אלפים שקלים בחודש, מידי חודש. בממוצע, משהו כמו חמישים אלף שקל בשנה, וכמובן שכל שקל יוצא מכיסנו – כספי משלם המיסים.

מילא שהסכומים בלתי נתפסים, אך לפי החשבוניות שהוצאו לטובת הקרן לפיתוח, הם בעיקר בלתי ברורים ובהירים. הכיצד, למשל, הוחלט שאדוני היו"ר יקבל החזר של ארבעת אלפים שקלים (פלוס מע"מ!) מהקופה הציבורית? או חמשת אלפים? מי קבע מה הסכום הנדרש להחזר הוצאות? ומה היו בכלל ההוצאות? האם זה היה הזמן שהושקע? האם הטלפונים? הדיו הרב שיש לבזבז בחתימה על צ'קים? ובכלל, האם היה פיקוח על החזר ההוצאות הנדרש? האם התקיים אי פעם דיון רציני ומהותי על מה ההחזר? האם מישהו בכלל אישר את העברת החזרי ההוצאות? האם נקבעו קריטריונים להחזר ההוצאות?

אין ספור שאלות, אפס תשובות.

שמעון חזן וקובי עמר הם שיצקו תוכן אמיתי לתפקיד יו"ר הקרן לפיתוח ולקן בכלל, ועל כך מגיעות להם כל המחמאות. אך כיושב הראש וכמנכ"ל של הגוף החשוב הזה, מוטב היה לו יבדקו גם מה קרה שם בעבר. מוטב לו יקבעו כבר מעכשיו קריטריונים להחזרי הוצאות והיקפם. אמנם תפקיד המנכ"ל התנדבותי אף הוא, אולם מותר ואפילו ראוי להחזיר את הוצאותיו האישיות של מי שמנהל את הקרן בפועל ומקדיש לה שעות רבות מידי שבוע. אך דרך ההחזר צריכה להיות ברורה ובהירה, בניגוד לנוהגים משנים עברו, שבהן המספרים גם היו גבוהים באופן בלתי פרופורציונאלי – וגם שולמו בלי פיקוח של ממש ובלי פירוט, ולו מינימלי, לסך ההוצאות ומהותן.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

המשקיף

בית הספר של זוהר

יש לי כבר כותרת לבחירות הללו: קריית מלאכי הישנה מול קריית מלאכי היותר ישנה

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. לא יודע מה איתכם, אבל מאז יום שלישי השבוע אני כוסס ציפורניים בהמתנה לאירוע הכי חשוב של התקופה האחרונה. ביום שלישי בלילה התייצבתי מול מקלט הטלוויזיה כדי לצפות באירוע, והשדרנים והפרשנים היללו ושיבחו את שראינו. עכשיו צריך לחכות ולראות מה תהיה התוצאה של כל המהלך הזה, והאם אכן ישראל תצא ממנו מורווחת כפי שהרבה אנשים מעריכים. ולא, אני לא מדבר על ביטול הסכם הגרעין עם איראן על ידי הנשיא טראמפ, אלא על האירוויזיון שאחרי עשרים שנים אולי סוף-סוף נזכה בו, ובשנה הבאה הוא יתקיים בירושלים הבנויה, הפעם עם שגרירות אמריקאית בשטחה.

מה אגיד לכם, טראמפ הזה גבר-גבר. כל הבטחה שהוא הבטיח לפני הבחירות, הוא פשוט מקיים. בהתחלה זו הייתה השגרירות האמריקאית שאכן תעבור ממש בימים הקרובים לעיר הבירה שלנו, וכעת ההבטחה הגדולה באמת של קמפיין הבחירות שלו והיא לבטל את הסכם הגרעין עם משטר האייתולות. זה מזכיר לי כמה פוליטיקאים אצלנו שעבורם כל קשר בין הבטחה למימוש שלה הוא מקרי בהחלט. עכשיו, כמו בכל 5 שנים כאשר הבחירות המקומיות בפתח, תתכוננו לשמוע הרבה הבטחות אבל קחו את כולן בעירבון מוגבל, כי חברי המועצה שלנו כבר הוכיחו שהם אולי טובים בלהבטיח, אבל קצת פחות טובים בקיום הבטחותיהם. מבחינתם הציטוט של ראש ממשלתנו לוי אשכול "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", הוא דרך חיים.

ראיתי השבוע שבבר אזולאי הצטרף לללו זוהר, ואפילו עתיד לרוץ איתו יחד באותה רשימה. תהיתי איך זה שאמור להגן על עובדים מפני ההתעמרות של העירייה מצטרף לרשימה של ראש העיר וירוץ יחד איתו בבחירות. מה אגיד לכם, אפילו בסרטי מדע בדיוני אין תסריטים כאלו. שאלתי את עצמי איפה ההסתדרות כדי שתמנע את הביזיון הזה, ואיך יכול מר אזולאי להמשיך לנהל מו"מ מול העירייה או לפעול בשם העובדים שלה, כשהוא בעצם הפך להיות כוח מסייע לראש העיר המכהן זוהר. בבר צריך להבין שהוא לא יכול לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה: או שהוא בצד של העובדים, או שהוא בצד של העירייה. אם הוא רוצה להתמודד למועצת העיר עדיף שיתפטר מהתפקיד שלו בהסתדרות או לכל הפחות לא יעסוק עוד בעניינים שקשורים לעובדים מול העירייה.

בבית הקפה ביום רביעי בבוקר דיברנו על החלטת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין, הביצוע המופלא של נטע ברזילי בחצי הגמר אך בעיקר על החדשות מבית והחיבור בין זוהר לאזולאי. אחד החברים אמר שללו זוהר הקטן, זה שכולם זילזלו בו, עושה עד עכשיו בית ספר לכולם. הוא התערב בפריימריז של האתיופים והצליח להכניס איש שלו למקום השני, הוא התערב בפריימריז של מפלגת העבודה והצליח יחד עם אחרים להביא לבחירה של יוסי סולימני, והוא כנראה גם יצליח לפרק את הליכוד ולמנוע את האפשרות שיעמידו מולו מועמד לראשות העיר. בינתיים זה שהפוליטיקאים קוראים לו 'אינסטלטור' בזלזול מכניס לכל העסקונה הוותיקה צינור ועושה להם "האק!" עם האצבע. לפי איך שזה נראה כרגע, ללו יעשה לכל אלו שרוצים להחליף אותו "האק!" גם אחרי ה-30 באוקטובר המתקרב.

בבית הקפה ישב לידנו גם אחד מהמקורבים של זוהר. הוא אמר שבקרוב יהיו עוד הפתעות, ואחרי כמה בירות בשעת בוקר מוקדמת הוא גם התחיל לשחרר את המידע שיש לו: הוא אמר שאחרי אזולאי יש עוד כמה שיכריזו על תמיכה בללו. הבא בתור הוא חבר המועצה בוריס בורוכוב, ואחריו יבוא גם מי שהתמודד מולו בבחירות הקודמות, דוד גלעם. לא יודע אם מה שאמר המקורב באמת יקרה, רק שאני במקום ללו לא הכי הייתי מתגאה בתמיכה של חבר'ה כמו אזולאי ובורוכוב, אבל אני לא ללו. לפי איך שזה נראה כרגע, קריית מלאכי לא מתכוונת להתקדם לאנשהו בקרוב, והמקסימום שיקרה בבחירות הקרובות זה ללו זוהר וכל החבר'ה שתומכים בו כמו פטריות אחרי הגשם מצד אחד מול הפושע בדימוס מוטי מלכה מצד שני. יש לי כבר כותרת לבחירות האלו: קריית מלאכי הישנה מול קריית מלאכי העוד יותר ישנה.

בערב הגעתי הביתה ואישתי אמרה שצריך לבדוק שהמקלט פעיל, ואם לא אז לפנות את כל מה שיש בפנים, כי בקרוב אולי תהיה מלחמה מול איראן. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג כי טראמפ לא ייתן לאף אחד להתקיף אותנו, ואם מישהו בכל זאת יעז אז צה"ל יידע לעשות את העבודה. היא אמרה שהיא לא סומכת על אף אחד חוץ מאלוהים, ואני עניתי שאם היא סומכת על אלוהים, אז שלא תהיה מודאגת מהאם המקלט שמיש או לא.
ואולי בכלל מלחמה זה בדיוק מה שצריך כדי לשכוח קצת מהבעיות של השגרה?
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

המשקיף

פוליטיקה בשקל

על מה דיברו המשקיף ובני משפחתו בשולחן המנגל המסורתי של חג העצמאות?

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. אחרי שבוע אחד של הפסקה אני חוזר לשורות אלו. בשבוע שעבר יצאתי עם הנכדים והנכדות לחגיגות יום העצמאות, למרות שאני מעדיף בכלל לעשות מנגל בבית. הם ביקשו שסבא ייקח אותם לראות איזה אמנית בשם נוגה קירל, ואני לא הצלחתי לעמוד בלחצים. כשראיתי אותה והבנתי שמדובר בבחורה צעירה מאוד, שאלתי את עצמי האם לא כדאי לה להוסיף לשם שלה שם נוסף, כי איך זה שלנערה בת 16 קוראים נוגה?

מההתרשמות שלי היו אחלה אירועי עצמאות. הפארק היה מלא מפה לפה באנשים, גם בערב וגם ביום עצמו, וראיתי המון פרצופים שלא נתקלתי בהם הרבה מאוד שנים. אבל כמו תמיד בקריית מלאכי, שום דבר לא יכול להיות מושלם לגמרי, ובהופעה של אחד הזמרים נפלו הרמקולים כמה פעמים, ואפילו הזמר התרגז ושבר את המיקרופון בו הוא השתמש. אני דווקא הייתי מרוצה מזה שהחשמל נפל, כי אז יכולתי להגיד לנכדים ולנכדות שהאירועים נגמרו, אז יאלה בואו נלך הביתה. הם לא התרצו ודרשו עוד פיצה, עוד צעצוע ועוד תפוח מצופה במלא סוכר לפני שנחזור הביתה.

יום למחרת הגענו לפארק העירוני יחד עם חברים כדי לקיים את מנהג הספורט הלאומי הישראלי: נפנוף מנגל. על השולחן, אחרי שסיימנו לאכול ועברנו לשלב הפיצוחים, התפתחה כמובן שיחה על פוליטיקה. בהתחלה דיברנו על ביבי וההשתלטות שלו על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל אבל מהר מאוד עברנו לפוליטיקה המקומית, לקראת האירוע המעניין שיתקיים בשבוע הבא, הפריימריז במפלגת העבודה.
אני כבר לא זוכר מתי מפלגת העבודה בעיר שלי עוררה עניין כלשהו כפי שהיא מעוררת בשבועות האחרונים. לכולם בשולחן הייתה דעה על מי צריך לנצח, וכמובן שגם אני הבעתי את דעתי. אמרתי שאם אנחנו רוצים באמת להתקדם, אז המתפקדים במפלגת העבודה חייבים לתת צ'אנס לאליאור עמר הזה. בסך הכל הוא הוכיח הרבה שנים שהוא לא מפחד ולא נרתע, ובדיוק מישהו כזה אנחנו צריכים בעירייה שלנו. זה יהיה מרענן לראות שם מישהו שלא עושה חשבון ולא תמיד חושב על מה טוב לו ולמקורביו.

אני אישית הצבעתי בעבר לסולימני, אבל יש גבול לכל תעלול. אני לא פקוד למפלגת העבודה, אבל גם אם הייתי פקוד והייתי חושב להצביע לו, ברור שאין סיכוי שזה היה קורה אחרי איך שהוא התנהל בחודשים שקדמו לבחירות האלו. במקום לשכנע כמה הוא טוב ומתאים, הוא התעסק בלהביא את כל השונאים של עמר למפלגה כדי שיתמכו בו בבחירות נגד עמר. אני יודע שאומרים שבפוליטיקה הכל מותר, אבל זו פוליטיקה בשקל. ראיתי גם את המסיבה שעשה סולימני השבוע (מדוע בתקופת ספירת העומר?!), ואיך שהוא הבטיח שהמסיבה שעשה תתקיים גם בשנה הבאה. איך מישהו הגיב על הכתבה שהייתה באפליקציה אנג'לס? "תהיה מסיבה בשנה הבאה כמו שהייתה מסיבה בשנה שעברה". גדול ומדויק, לא רק לגבי סולימני אלא ביחס לכל הפוליטיקאים שמוכרים לנו לוקשים לפני הבחירות ושוכחים אותנו מיד אחריהן.

אחד מהחברים במנגל של עצמאות אמר שהוא דווקא פקוד למפלגה, ושהבחירה שלו קלה: זו בחירה בין מי שהיה שם מלא שנים, היה שותף לשלטונות כושלים שהשאירו גירעונות ענק, שביקש לאשר בנייה בלתי חוקית ורגע אחרי קיבל אצלו במפלגה עשרות מתפקדים של אותה משפחה שהייתה מרוויחה מאישור של אותה בנייה בלתי חוקית – לבין מי שהוא ההפך מכל זה. "התפקדתי למפלגה כי מישהי מקורבת לסולימני ביקשה ממני, אבל אני לא צריך שמישהו יגיד לי בשביל מי להצביע, יש לי דעה משל עצמי ואני החלטתי לבד", הוא אמר לנו. וואלה, צודק.
מה שבטוח זה שיהיה קרב מעניין, ולפי מה שאומרים גם צמוד מאוד – כך שכל אחד מהשניים יכול לנצח.

בערב חזרנו הביתה וישבתי יחד עם אישתי לראות את טקס הענקת פרסי ישראל. ראינו את נאומה חוצב הלהבות והמרגש של אם הבנים הגיבורים, מרים פרץ. איזו אישה מדהימה, כריזמתית, מקסימה. כשהיא דיברה האמנתי לכל מילה שלה, רואים שהנאום שלה יצא מהלב, בניגוד לכל מיני פוליטיקאים שדיברו לפניה ואחריה שאמת זו המילה האחרונה שאפשר להגיד על מה שהם אומרים. הכי ריגש אותי החיבוק החם בינה לבין הסופר דוד גרוסמן, ששכל גם הוא את בנו במלחמות ישראל. כנראה שככל שהדעות יותר שונות – ככה זה הופך להיות יותר מרגש.
אחרי הטקס ראיתי שיש קריאה בפייסבוק לבחור במרים פרץ לנשיאה הבאה של ישראל, מיד אחרי כהונתו של הנשיא ראובן ריבלין. וואלק מה אגיד לכם, זה יכול להיות אחלה רעיון, שיאחד את העם המפורק והמשוסע הזה מידי פעם לפחות תחת מוסד אחד ואישיות אחת: מרים פרץ.
יאללה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

דעות

יכולים לישון בשקט?

דיירים משכונת גבעת הסביונים בטור מיוחד בעקבות הדיון החוזר באישור חריגות הבניה בפרויקט "לב הפארק", שהתקיים בשבוע שעבר במליאת הוועדה לתכנון ובנייה

פורסם

בתאריך

אנו, דיירי גבעת הסביונים, עוקבים בדאגה גדולה אחר רצונם של מספר חברי מועצה ונבחרי ציבור המבקשים לדון מחדש באישור התכנית של פרויקט "לב הפארק", הכשרת עבירות הבניה שבוצעו בו על ידי חברת ש.י שפץ ולקיחת השטחים הציבורים השייכים לנו- הציבור- לטובת אותם יזמים שפגעו ברגל גסה בחוק ובתושבי הקריה.
עצוב היה לנו לשמוע את הטענות של מספר חברי ועדה שהועלו בשבוע שעבר בעיתון, לפיהם הקבלן שילם מחיר כבד בדמות קנס כספי. לידיעתם של אנשי הועדה, בהם גם גלעם וסולימני שביקשו לדון בבקשה בשנית, במצב בו התכנית תאושר ותותר מכירת יתרת הדירות הקבלן לא רק יקבל את כספי הקנס בחזרה, אלא עוד יישאר לו עודף בכדי לצחוק על תושבי הקריה ועל החוק בכלל.
ברצוננו להזכיר לכם שתושבי גבעת הסביונים ניהלו מספר מערכות משפטיות מול החברה הקבלית ש.י שפץ שבבעלותם של יוסי ושמעון וקנין, וכן דיונים קולניים בוועדות לתכנון ובניה ובבתי משפט בנוגע לתוספת בניה ל-100 יחידות דיור ולסידור מעברי התנועה בניגוד לתב"ע.

לב הפארק

בנייני לב הפארק בקריית מלאכי. | צילום: המקור

השאלה הנשאלת היא האם תושבי גבעת הסביונים אמורים לדאוג מזה שאתם, חברי ועדת תכנון ובניה, תאשרו להם בחלוף בזמן את התוספות הללו הנוגדות את התב"ע?
ומה תגידו בנוגע לדחיית התכניות של חברת י.ש שפץ הן בוועדה לתכנון ובנייה של מחוז דרום והן בבית המשפט המחוזי? שהם מסכנים? שמחפשים אותך? שצריך לעזור להם או שהם שילמו מחיר כבד?
נבחרי ציבור נכבדים, איך אתם מתעלמים מהחלטת בית המשפט ומהציבור הגדול שנפגע מהחריגות הללו? האם זו הדוגמא האישית שלכם כחברי וועדה בעלי אחריות? או שאולי הבקשה שלכם היא משחק פוליטי בניסיון להכניס את ראש העיר למלכודת שתגרום לציבור להתחשבן איתו ביום הבחירות, במידה והחריגות אכן יאושרו?
הרי כאשר השמעתם את קולכם ונלחמתם בכל הכוח על מנת לתת פרס למפרי חוק עשיתם טעות, רגע לפני הבחירות המתקרבות. הציבור מצביע מהראש, ואין ספק שהוא ישאל את עצמו האם אתם ראויים לשרת אותו נאמנה. האם תושבי קריית מלאכי בכלל ודיירי גבעת הסביונים בפרט צריכים לדאוג, או שהם יכולים לישון בשקט בזמן שנבחרי הציבור שלהם דואגים אך ורק לאינטרס של התושבים?
בהזדמנות זו נבקש להודות לראש העירייה, אליהו זוהר, למהנדס נועם רווחה, ליועצת המשפטית עו"ד עידית יפת ולסגן ראש העירייה, מר חיים שטיינר, על היושרה, האמינות והאכפתיות לטובת האינטרס הציבורי.

לחץ להמשך קריאה