צור עימנו קשר

חדשות

ואיזה מסכנים הבוחרים

ההסכם בין ד"ר שלום אלדר לבין שי סבן מלפני הבחירות נכנס להקפאה, לפחות עד שסבן יחליט האם הוא מוכן לוותר על העסקים שיש לו עם העירייה * את התשובה לשאלה הזאת היה אמור יו"ר ועד הסוחרים להשאיר מאחור ביום בו החליט להתמודד על חברות במועצה * מבט על רשימת מפלגת "הליכוד" בבחירות האחרונות מעלה סיטואציה מבהילה: הראשון (ויצמן) ברח, השני (אלדר) נכנס וספק יישאר והשלישי (סבן) לא ממש רוצה להיכנס * מעניין מה חושבים על זה בוחרי הליכוד // בנימה אישית

פורסם

בתאריך

ככל שזה תלוי בו, הבחירות הבאות אמורות להיות רגע הפריצה של שי סבן בפוליטיקה המקומית. כבר שנים ארוכות שסבן, שהקים מחדש את ועד הסוחרים המקומי, מתכנן את השעטה שלו קדימה. הוא לא חושש לשאוף הכי רחוק שאפשר – הלשכה ובה הדלת השקופה בקומה השנייה בבניין העירייה. בשנים האחרונות הוא גם עשה הרבה כדי לקרב את עצמו לשאיפה הזאת. יומרנותו הפוליטית סייעה לו להקים בסיס כוח לא מבוטל בתוך סניף הליכוד. בסיס הכוח הזה גם הביא אותו לחבירה הזכורה לרן ויצמן, פעם מועמד מבטיח לראשות העירייה והיום פוליטיקאי בדימוס שנמלט מהחיים הציבוריים כמו גדי שבורח מאריה במדבריות אפריקה. אז, התפשר סבן על המקום השני מתוך מחשבה שאם ויצמן ינצח, הוא עשוי להתמנות לסגן ראש העירייה, במה שיסייע לבניית התדמית שהוא מבקש ליצור לעצמו וירחיב את בסיס הכוח שלו גם בקרב הציבור הרחב. בעתיד הרחוק, כך קיווה, יחליף את ויצמן.

אבל בפוליטיקה, כידוע, רצונות לחוד ומציאות לחוד. סבן, שאמור היה להיות במקום השני ברשימת הליכוד, נדחק למקום השלישי לאחר שויצמן ביקש לצרף לרשימה, במקום השני, את ד"ר שלום אלדר, חבר מועצה לשעבר ואיש חינוך וותיק. בזמנו, חשב ויצמן כי הדבר יוסיף לרשימתו, שספגה חדשות לבקרים טענות על היותה צעירה מידי ונעדרת ניסיון מוניציפאלי, את מה שחסר לה כדי לקבל את אמונו הרחב של ציבור התושבים בקריית מלאכי.

בזמנו, סבן לא היה מרוצה. הוא חשב שצירופו של אלדר הוא טעות פוליטית וציבורית. אפשר להניח שאילו אלדר היה ממוקם שלישי, ולא על חשבון סבן במקום השני, עמדתו של יו"ר ועד הסוחרים הייתה שונה. אבל כנהוג אצל פוליטיקאים, הם מסוגלים לספוג כמעט הכל – עד פגיעה ממשית במקומם. ומקומו של סבן נפגע.

אך אל תטעו בסבן. העדר הניסיון הפוליטי המספיק שלו, לכאורה, לא הופך אותו לשה תמים המובל כצאן לטבח. בטרם הסכים לזרום עם דרישתו של ויצמן לפנות את המקום השני לטובת אלדר, הוא ביקש וקיבל מכתב החתום על ידי שני הצדדים ובו ויצמן ואלדר מתחייבים כי האחרון יפנה את מקומו במועצת העיר במידה וויצמן יתפטר ממנה, ובכך יפנה את המקום לטובת סבן. ההסכם הזה נעשה כבר בימים שבהם היה ברור שסיכוייו של ויצמן להיבחר לראשות העירייה קלושים עד אפסיים, ובאמצעות ההסכם הבטיח סבן בעצם את מקומו במועצת העיר. כדי שחלילה אף אחד לא יעז להפר את ההסכם, צורף לדף הלבן ועליו החתימות של כל הצדדים גם צ'קים אישיים. "ערבות אישית לקיום ההסכם", הם קראו לזה בזמנו, והיום.

אך הבחירות עברו, ההישג היה דל, מנדט אחד בלבד, וויצמן נמנע מלהתפטר במשך זמן רב, למעלה משנה ליתר דיוק. כאשר זה כבר קרה, נכנס ד"ר אלדר למועצת העיר והצית מחדש את הדיון בדבר כניסתו או אי כניסתו של סבן למועצה. עוד בטרם נמשיך לסיפור ההיסטורי, הערה חשובה: לאלדר יש הרבה מה לתרום לעיר בתחום ההתמחות שלו, החינוך. ראש העירייה, אליהו זוהר, צריך לשקול ברצינות את האפשרות להעביר לידי אלדר את תיק הממונה על החינוך. לא בגלל ששלומי מלכה לא עושה עבודה טובה, אלא כי לאלדר יש את הידע ואת היכולות המוכחות לעשות את השינוי הכה נדרש במערכת המקומית. נכון, זה לא יעבור חלק פוליטית, אבל השיקולים הנכונים במקרה הזה צריכים להיות הרבה יותר רחבים מאשר פוליטיקה קטנה, וראוי שהנושא לכל הפחות יידון ברצינות בלשכתו של זוהר.

בחזרה לעניין סבן. הרבה מים עברו בנהר מאז סביבות חודש ספטמבר 2013, אז נערך ונחתם ההסכם בינו, בין אלדר ובין ויצמן. המים הוטחו בפניו של סבן כגלים המתנפצים על סלעי שובר הגלים, והוא נאלץ לחשב מסלול מחדש. ההסכם עדיין תקף, על פניו, אבל כעת זהו בכלל סבן שלא ממהר לדרוש את קיומו. בשנה וחצי שחלפה מאז הבחירות הוא רכש לעצמו שטח במושב באר טוביה, ובימים אלו הוא מתכנן במלוא המרץ את הקמת ביתו שם. אולי גם לפטריוט מקומי (אמיתי) כמותו יש גבול בהידרדרותה של העיר אל עבר תהומות הנשייה, והגבול הזה כנראה בדרך להיחצות, או שמא כבר נחצה, ולראיה כוונתו הממשית לעזוב את מקום הולדתו לטובת המושב הסמוך והעשיר.

אם תרצו, זהו צחוק הגורל ממש. אין ספור פעמים בשנים האחרונות התבטא סבן נגד באר טוביה והאפליה ממנה סובלת קריית מלאכי דלת האמצעים לעומת באר טוביה העשירה בהן, והנה כעת הוא צועד בצעדי ענק לעבר הצד השני של המתרס.

סבן, קבל החלטה עכשיו

בואו נניח לרגע לעצם קיומו של ההסכם בין אלדר, סבן וויצמן, אשר אגב, אין בינו ובין הוראות החוק בדבר הסכמים פוליטיים טרום בחירות דבר וחצי דבר (וכך גם לצ'קים שניתנו כערבות אישית, שיכולים לשמש לכל היותר כנייר טיוטה ותו לא). לא רק השאלה הפוליטית מטרידה את מנוחתו של סבן בשאלה האם ייכנס או לאו למועצת העיר, אלא גם השאלה העסקית. עסק המחשבים המצליח שהקים מאפס בעשר אצבעותיו מקבל, מפעם לפעם, עבודות מעיריית קריית מלאכי. אילו יקבל על עצמו את תפקיד חבר המועצה, יהיה עליו לוותר באופן מוחלט על כל עבודה, קיימת או עתידית, עם העירייה. לפני מספר חודשים ניסה סבן לברר עם היועץ המשפטי לממשלה את חוקיות המשך עבודתו עם העירייה גם לאחר כניסה עתידית אפשרית למועצת העיר, אולם ממשרד היועץ הבהירו כי חברות במועצה פוסלת מעיקרה כל קשר עסקי ישיר עם העירייה.

אל נטעה. השיקול הזה של סבן, בין אם מדובר בסכום שנתי לא גבוה במיוחד ביחס לעסק (כך על פי דבריו של סבן, שאמר בשיחות סגורות כי הסכום נע בין כמה אלפי שקלים לכמה עשרות אלפי שקלים, אך לא יותר מכך) ובין אם שלאו, הוא לגיטימי לחלוטין. לאדם יש זכות להחליט מהי העדפתו, בטח בנושאים הקשורים באופן ישיר לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו.

אולם הבעיה עם סבן היא שהוא מסרב להחליט. עם כניסתו של אלדר למועצת העיר, גמלה בליבו של סבן ההחלטה כי הוא מעדיף לנקוט בשיטת ה"אחוז את המקל בשני קצותיו". מחד, הוא לא דורש את קיומו לאלתר של ההסכם בינו לבין אלדר מהימים שקדמו לבחירות, הסכם שמגובה כזכור בצ'קים אישיים. ומאידך אינו מודיע כי הוא מוותר על קיומו של ההסכם באופן מוחלט. לא מופרך יהיה להניח שסבן רוצה להשאיר לעצמו את האופציה להיכנס למועצת העיר בעתיד, אולי בעוד שנה או שנה וחצי, כאשר את הבחירות הבאות אפשר יהיה לראות באופק לא רק באמצעות משקפת כמו היום. עד אז הוא בטח יחליט לאן מועדות פניו: לויתור מוחלט על האפשרות להשתלב בפוליטיקה המקומית או שמא לריצה אפשרית בבחירות 2018. מי שמכיר את סבן יודע שהאופציה השנייה, התמודדות בבחירות הבאות, תהיה רלוונטית מבחינתו רק אם יראה היתכנות לאפשרות לכבוש את סניף הליכוד במה שיקנה לו את הזכות להתמודד על ראשות העירייה. עבורו, חברות במועצה היא לא דבר מספק דיו, והתנהלותו בכל הנוגע לכניסה-אי כניסה למועצת העיר בימים, בשבועות ובחודשים האחרונים – היא ההוכחה הכי טובה לכך.

אי אפשר לקבל בשוויון נפש את ההתנהלות הזאת של סבן. איש כמותו, מהסוג שלא חושש לזעוק נגד עוולות גם אם זה נגד הזרם, נדרש במועצת העיר. נכון, הוא לא חף מאינטרסים (והתלבטותו ביחס לעבודה/אי עבודה עם העירייה במידה וייכנס או לא למועצה היא עדות לכך), אבל איזה פוליטיקאי חף מאינטרסים אתם מכירים? כאשר החליט להתמודד סבן למועצת העיר, כמספר שתיים או שלוש ברשימת הליכוד בראשות ויצמן, הוא ידע כי יש אפשרות שייבחר למועצת העיר, ושמשמעות הבחירה תהיה שינויים עסקיים, בין אם מינוריים או מהותיים יותר.

ובמילים אחרות, ההתלבטות של סבן בדבר ויתור על עסקים עם העירייה במידה וייבחר לחברות במועצה הייתה צריכה להתרחש לפני הבחירות, לא אחריהן. משבחר סבן להעמיד עצמו לבחירת הציבור, מקומה של ההתלבטות הזאת היה צריך להישאר מאחור עם תשובה ברורה שסבן מוכן לויתור הזה, בלי תנאים מקדימים. אגב, גם אם סבן החליט בזמן אמת, כאשר התמודד, לוותר על העסקים עם העירייה, אבל חזר בו לאחר מכן –זוהי זכותו. אבל אל לו להחזיק כבן ערובה את התפקיד. תהא החלטתו אשר תהא, עליו להודיע עליה לציבור בהקדם. אותו ציבור שבחר בו כאשר שלשל לקלפי את הפתק "מחל" שסבן רואה בו כה קדוש.

יגיד ודאי סבן וסביבתו מה יש להלין כלפינו, שהרי יש מועמד לפני סבן ברשימה. כמובן שבהתחשב בעובדה שסבן, אלדר וויצמן לא ממש מכחישים את קיומו של ההסכם מלפני הבחירות לפיהן אלדר יפנה את מקומות לסבן, והאחרון עצמו אפילו מאשר אותו, הטיעון הזה בטל בעיקרו.

זהו מבחן ציבורי חשוב עבור סבן, ויש לבחון בזכוכית מגדלת את התנהלותו בעניין חברותו במועצה כן או לא. לא בעוד שנה או שנתיים, אלא כבר כעת, תכף ומיד. סבן צריך לקבל החלטה. לא בעוד כמה חודשים, עכשיו. אחרת, איך יוכל לדרוש בעתיד קרדיט ציבורי כאשר הוא עצמו זלזל, בהתנהלותו הוא, בקרדיט שכבר ניתן לו? האם לצורכי קמפיין בחירות כל דבר הוא לגיטימי, ואילו אחריהן מותר להפר את ההבטחה הציבורית ברגל גסה?

אני מאמין שהתשובה לכך שלילית. סבן התמודד בבחירות 2013 כאשר כל הקלפים היו חשופים בפניו. כעת יתכבד נא האדון ויחליט. לשמור את התפקיד (ואת הצ'קים) כבני ערובה זה לא פיתרון. זו סתם בריונות שמתעלמת מהמשמעויות הציבוריות המפורטות מעלה, ומזלזלת בציבור הבוחרים בבוטות בלתי מקובלת בעליל.

בכלל, תסתכלו לרגע על רשימת הליכוד, מועמד אחר מועמד, ותראו את הסיטואציה ההזויה הזאת: האיש במקום הראשון עזב את קריית מלאכי ארבעה חודשים אחרי הבחירות, ואחז בתפקיד חבר המועצה במשך שנה בניגוד לחוק; המועמד במקום השני נכנס כעת למועצה, וכלל לא בטוח שיישאר בה, וגם אם כן, יהיה זה, לפי טענות שונות, בניגוד לדבריו הוא בטרם הבחירות לפיהם הוא אינו מעוניין במיוחד בתפקיד חבר מועצה מן השורה; ויש את המועמד במקום השלישי, שי סבן. ובכן, עליו כבר הרחבנו את היריעה.

על זה נאמר: ואיזה מסכנים האוהדים. או במקרה הזה – המצביעים.

המשימה של זוהר: לרצות את אלדר

הסיטואציה הנוכחית היא כנראה הדבר האחרון שראש העירייה, אליהו זוהר, היה רוצה להתמודד עימה. מבחינתו, מוטב היה לו רן ויצמן היה ממשיך בכהונתו הנעדרת במשך עוד כמה חודשים, אולי שנים.

אחרי שנאלץ להעזיב בלית ברירה את ויצמן, כנראה חבר-המועצה-שנחשב-כאופוזיציה הכי נוח שיכול היה להיות לו, הוא יצטרך להיפגש פנים אל פנים מול חבר המועצה החדש, אלדר, או לחילופין עם שי סבן. לא משנה מי מבניהם יהיה לבסוף חבר מועצה, בשקט הם בטח לא מתכוונים לשבת. אלדר ידרוש תפקיד ממנו יוכל להשפיע, ואם לא יקבל – לא יהסס לא להיות חלק מהקואליציה העירונית. מנגד, זוהר יעשה כל מה שאפשר כדי לרצות אותו – חוץ מלהעניק לו את תיק החינוך. אפשר להניח – והלוואי שאתבדה – שהאינטרסים הפוליטיים יגברו במקרה הזה על האינטרסים המערכתיים. לכן, הפיתולים האפשריים של ראש העירייה בניסיון לגרום לאלדר לצאת מרוצה יכולים להתגלות בשבועות הקרובים כגמישים ויצירתיים במיוחד.

למה? כי כאב הראש בעקבות הביקורת הציבורית מהשארתו של ויצמן כחבר מועצה במשך שנה על אף שלא הגיע לישיבות המועצה עוד עלול להתגלות מבחינת זוהר כמשחק ילדים לעומת הצבתו של אלדר, למשל, באופוזיציה המקומית. כשועל פוליטי וותיק, הוא יכול לעשות משם לא מעט צרות. כאשר יוסי סולימני, דוד גלעם, בוריס בורוכוב וגדעון מהרי – עוד ארבעה חברים ששמחים לעשות לזוהר צרות כמעט בכל ישיבה של מועצת העיר רק מחכים לחיזוק – ראש העירייה לא יעשה פוליטית שכזאת. תסמכו עליו שהוא כבר יתפור לאלדר את התפקיד המתאים עבורו.

לחץ להמשך קריאה