צור עימנו קשר

דעות

המכות של פסח

המצב הכלכלי מדרדר, הצעירים בורחים, הספורט קורס – והציבור אדיש // המשקיף

פורסם

בתאריך

כל השבוע ישבתי לי על המרפסת והסתכלתי על החצר. כל פעם שניסיתי להיכנס הביתה נתקלתי באישתי שאמרה שאני עושה לה לכלוך על הרצפה והיא העבירה כבר סמרטוט. לא עזרו התחנונים שלי, נשארתי בחוץ. וואלה, כמה בנאדם יכול להסתכל על הדשא ועל הצמחים? כבר השתגעתי. אפילו את כל העיתונים קראתי, מכיר מימין ומשמאל כל מילה. מה עשיתי שזה מגיע לי, בסך הכל חג פסח, לא צריך להשתגע.

אני אוהב את ליל הסדר ושונא את כל מה שמגיע לפני כן. כולם בטירוף של ניקיון כאילו כל השנה לא שטפו את הבית, כל פיתה הופכת לאויב וכל פרוסת לחם נזרקת כאילו לא נצטרך אותה מחר. השכנים ליד בכלל השתגעו והוציאו חצי בית לחצר. אפשר לעבור לגור שם, אם מישהו רק יוציא כבל מאריך ויחבל את מוצרי החשמל שהם זרקו לזרם. את הספה הוציאה השכנה ממול, והשלישית את השולחן של הסלון כאילו היה חלק ממאפיה. מה קרה לכם, נפלתם על הראש או שהתעשרתם לפתע ואפשר להחליף את כל הבית? לא שמעתם שנגידת בנק ישראל רוצה להעלות מיסים בשנה הקרובה, או שיש לכם בכספת כמה עשרות אלפי שקלים מיותרים שאפשר לשרוף כמו חמץ? לא הבנתם שעוד מעט אליהו זוהר יבוא עם היד מושטת ויעלה לכם את הארנונה שוב פעם?

הניקיונות האלה הם לא מכה בלעדית של קריית מלאכי, אבל תודו שלעיר שלנו יש כמה מכות שהופכות את החיים כאן ללא משהו. נתחיל בבכירים בעירייה שחושבים שאנחנו עבדים שלהם, לא נותנים שירות ועוד מתראיינים לתקשורת כאילו הם מתנת אלוהים ליושבים למטה. וואלה, מה עשה שמעון חזן שש שנים וחצי בשביל כלל הציבור בקריית מלאכי מלבד להיות הסנג'ר של זוהר? שימו את היד על פרויקט אחד של האיש הזה שלא קשור לציבור שלו, ותבינו שנבחרי ציבור כמוהו יוצרים כאן פילוג במקום איחוד. גם בוריס בורוכוב הוא מכה לא כתובה, אחד שלא עושים כלום אבל יושב במועצת העיר כדי שיראו שהוא קיים. במשך שנים קיבל משכורת מהקופה הציבורית והוא עוד נלחם על פנסיה עבורו, בזמן שמימדי העוני בעיר רק עולים. מי שרוצה ביעור חמץ שיתחיל משם, בניקיון של מועצת העירייה, הוא ימצא שם עוד הרבה אנשים שצריך לשלוח הביתה, כמו גדעון מהרי ויוסי חדד.

מכה אחרת של העיר היא כמובן ראש העירייה. כל מי שרואה אותו לא מאמין לו, כל מי ששומע אותו יודע שלא צריך להאמין לו וכל מי שכן מאמין לו – לא מאמין לעצמו שהוא מאמין לו. לאליהו זוהר יש חשיבה לא נכונה, הוא חושב שכולם טיפשים כמו הציבור שהצביע לו, ומדבר אליו כמו ילדים קטנים שאתמול למדו עברית. כמה טעויות עשה האיש הזה בתקופה כל כך קצרה, כמה יכול היה להשיג וכמה השיג בפועל. איך טעה כשלא רתם לצידו את כל מי שיכול היה לעזור לו באמת וקיבץ במקום זה כל מיני אנשים שלא מסוגלים להעיר לו. כמו ברומא, הוא החליט לתת לאנשים שעשועים ובנה גן משחקים יפה שלעצמו, אבל שכח שזה לא העיקר. עוד מעט הוא יבוא לגבות מאיתנו ארנונה נוספת אחרי שכשל מול המועצה של באר טוביה והעדיף ללכת להסכם מטופש שממנו לא ראה אפילו שקל.

זוהר הוא מכה לא כתובה ואנחנו תקועים איתו לעוד שלוש שנים וחצי לפחות, איתו ועם הקואליציה שלו שכל היום עסוקה במריבות ויצירת מתח עם ראש העירייה. הנה הסגן הזה, מישל טפירו, כמה רעש הוא עשה ואיפה הוא היום? באותו מקום. העיקר יודע לאיים, להגיד שהוא פורש והנה הוא כבר בחוץ ותמיד נשאר, ממש כמו המוכר ארטיקים במגרש כדורגל שצועק "אני הולך" וכל היציע משיב לו "לך", בידיעה שהוא לא יזוז משם עד שהמשחק ייגמר. באנשים כאלה לא צריך לבחור, אבל ש"ס יודעים שהוא חזק כאן ואנשים ממשיכים להצביע לו כי הוא עושה להם טוב בקופת חולים שלו, וככה אנחנו אוכלים אותה.

המכה הכי קשה כאן היא האדישות. וואלה, כמה מכות מקבלים כאן ואף אחד לא מתעורר, לא מוחה, לא יוצא להפגין או לעשות חיים קשים לעירייה. האופוזיציה מקרטעת, אחד מהם בכלל לא מגיע והכל עובר חלק. העיר לא משתדרגת, המצב הכלכלי ממשיך להידרדר, הצעירים בורחים והספורט בקריסה, אבל כאילו כלום לא מזיז לאנשים. הם משלמים מיסים כרגיל ושותקים. רובם עסוקים בהישרדות כלכלית ואין להם אפילו את הזמן לפעול למען עצמם. זה המצב האידיאלי לראש העירייה הזה, שרוצה ציבור חלש ומוכה שצריך אותו וזקוק לו. במצרים לפחות צעקו לאלוהים וביקשו מושיע, אבל פה זוהר חושב שהוא אלוהים והוא עלול להופיע אם מישהו יצעק.

בליל הסדר אני אשב עם המשפחה ואקווה שהמכות יעברו מהעיר שלי. לא יודע אם זה יהיה ביד חזקה או בזרוע נטויה, רק שנמאס להיות כמו עבדים דווקא במקום שאנחנו כל כך אוהבים.

יאללה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה