צור עימנו קשר

חדשות

הדור בקצה המנהרה

בשקט-בשקט ובלי הרבה הד ציבורי הצטרפה קריית מלאכי לפני כשבעה חודשים למועדון חברים יוקרתי במיוחד של ערים שיש בהן מרכזי צעירים. הצוות קטן (אבל גדל כל הזמן), מבנה קבע עדיין אין (אבל ממש בקרוב יחלו בבנייה שלו) ואפילו הליך בחירת המנהל היה עמוס בביקורת ציבורית. ובכל זאת, מכאן, אולי, תצא הבשורה הגדולה שתעצור את הגירת הצעירים החוצה, ותחזיר את האמון שאפשר גם אחרת. סיפור על מהפכה שנמצאת בחיתוליה

פורסם

בתאריך

יוסי כהן הוא אדם רחב כתפיים. בהתחשב ביעדים – גם אם ארוכי הטווח – שמבקשים ממנו להשיג, ייתכן כי עבורו מדובר בנקודת פתיחה חיובית, ולו בפן המטאפורי. כבר שבעה חודשים שכהן, עוד לא בן 30, מנהל את מרכז הצעירים החדש שהוקם בעיר, ועליו, בין היתר, מוטלת אחת מהמשימות החשובות והרות הגורל ביותר לעתידה של קריית מלאכי: בלימת ההגירה המאסיבית של צעירים מהעיר. טוב, זה אולי קצת לא הוגן להטיל על מרכז הצעירים החדש את האחריות על נושא כה רחב היקף שההצלחה בו תלוית בעשרות גורמים ובמציאות שלעשות בה שינוי דרוש לפעמים הרבה יותר משבעה חודשים, שנה ואפילו חמש שנים או עשור. ובכל זאת, מרכז הצעירים החדש אמור להיות, לפי הצהרתו של ראש העירייה, אליהו זוהר, "בראש סדר העדיפויות העירוני", וכאשר דברים כאלו יוצאים מפיו של ראש המערכת, הציפיות מהמרכז הצעיר, תרתי משמע – בהתאם.

מועדון מרכזי הצעירים בישראל הוא מועדון אקסקלוסיבי ויוקרתי. רק 60 רשויות בארץ נהנות משירותים של מרכזים מהסוג הזה, שממומנים לרוב מכספים של קרנות ועמותות שונות, ביניהן גזית גלוב, הג'וינט, קרן גרוס, וקרן אנגליה, וכן משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים שונים כמו משרד הקליטה, משרד הביטחון והמועצה להשכלה גבוהה. אלו מספקות תקצוב שנתי לטובת קידום המרכז, במסגרתו מוענקים שורה ארוכה של שירותים לתושבים בגילאים ייעודיים, במטרה לסייע ולייעץ בטרם קבלת החלטות משמעותיות בנושאי תעסוקה, שירות צבאי והשכלה אקדמית.

ואולם מעבר למטרות הפורמליות, למרכזי הצעירים יש בדרך כלל תפקיד מעשי וקהילתי חשוב מאין כמוהו בערים בהן הם פועלים: שדרוג מערך ההתנדבות של הצעירים והפיכת המרכז למוקד משיכה עירוני לצעירים גם בשעות הפנאי שלהם, ואף רתימתם לשינוי חברתי במסגרת הקהילה המקומית. "מרכז צעירים בעיר זה לא דבר מובן מאליו", אומר כהן. "מצד אחד יש ערים כמו ערד ודימונה שיש בהם מרכז, ומצד שני עיר כמו אשקלון, שלמרות הגודל שלה ותקציבי הענק, אין בה מרכז צעירים".

על מינויו של כהן לתפקיד מנהל המרכז צעירים, שממוקם נכון להיות ב"בית ידיד" בעיר, נמתחה ביקורת רבה. מחד, כהן אינו עובד עירייה, אלא של עמותת "קולות בנגב", המקדמת שינוי חברתי ומפעילה כמה וכמה מרכזי צעירים בערים שונות בדרום הארץ. מאידך, המרכז פועל תחת מטריית עיריית קריית מלאכי ובמימון חלקי שלה, בין היתר של עובדים נוספים במקום. העובדה שכהן אינו מתגורר בקריית מלאכי אלא ביישוב גבעת שמואל שבמרכז הארץ, הביאה לביקורת חריפה כלפי העירייה, בעיקר מצד האופוזיציה, שטענה כי היה מקום לאתר איש אשר מתגורר בעיר למלא את התפקיד.

הפיל הזה יושב על השולחן, וכבר בראשית הפגישה בינינו אני מבקש לנפץ אותו. האם אין בעיה עם העובדה שמי שאינו מתגורר בעיר יפעל במסגרת תפקיד שדורש, על פניו, הרבה פטריוטיזם מקומי, אני תוהה בפניו. "לא", פוסק כהן בנחרצות. "אני פונקציה מקצועית, שבאה לתת מהידע שיש לה לטובת המקום. עבדתי עם צעירים ועם נוער בעבר שלי, וזה תחום ההתמחות שלי. אני יודע שעשו מאמץ גדול להביא מישהו מהעיר, רק כי הוא מהעיר, אבל בסופו של דבר אני טוען שהתהליך הנכון הוא לבחור, בכל נושא ובכל מקרה, את הטוב ביותר, וזה צריך להיות הפרמטר המוביל".

דבר אחד בטוח: לכהן, נשוי פלוס אחד ועוד אחד בדרך, יש ידע נרחב בתחום. בשבע השנים שקדמו לעבודה החדשה שלו בקריית מלאכי הוא עבד במחלקת נוער וצעירים בעיריית אור יהודה, מהן שלוש שנים כמנהל המחלקה. את התפקיד הוא עזב אחרי ש"חש תחושת מיצוי", כלשונו. "חיפשתי אתגרים חדשים", מוסיף כהן וגם נעתר להעניק תשובה לשאלה האם הוא רואה את עתידו, עם או בלי קשר לביקורת, בקריית מלאכי. "בהחלט כן. אני ואישתי רואים את המשך החיים שלנו בדרום הארץ, זה המקום שאנחנו מתחברים אליו יותר, וקריית מלאכי היא בהחלט מקום שייתכן מאוד ונבוא לגור בו. למעשה, כבר התחלנו בתהליך שבסופו אנחנו עשויים לעבור לכאן".

לכהן יש תודעה חברתית גבוהה. בעבר ועל אף גילוי הצעיר, הוא שימש כקמפיינר של מפלגת "צעירים בחולון", שאיגדה תחתיה חולונים שביקשו להיכנס למועצת העיר ולנסות לפעול מתוכה. בבחירות האחרונות קיבלה הרשימה שני מנדטים, מספר מכובד לכל הדעות, והייתה לרשימה השלישית בגודל במועצת העיר, כאשר מרבית הרשימות הן בעלות מנדט בודד בלבד. "כאשר שאלתי את עצמי איפה אני רוצה לבנות את הזהות שלי, היה ברור לי שזה בפריפריה, ואני מתחבר יותר לדרום", הוא אומר. "מאז שבאתי לקריית מלאכי אני מרגיש ביג טיים את הדברים האלו שהתחברתי אליהם, חום וביתיות, וזה נותן מוטיבציה לעבוד".

יותר אקדמאים

העט של כהן לא נופלת לו מהיד בשעה שלוש בצהריים. פעמים רבות הפעילויות במרכז הצעירים ממשיכה הרבה אחרי שעות העבודה המקובלות. "אני יודע שכל שעה נוספת שאני כאן זה עוד משהו שאפשר לעשות", הוא מסביר. "במיוחד בתקופת ההקמה, שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה".

קודם להקמת המרכז, מעיד כהן, הוא סייר במרכזי צעירים שונים ברחבי הארץ במטרה להכיר את דרכי פעולתם לעומק. "מרכזי צעירים מאוד שונים אחד מהשני, והיה חשוב לי בטרם התחלנו לעבוד ללמוד סגנונות שונים של מרכזים", אומר. "יש הרבה מה לעשות".

בצוות המקצועי הנוכחי במרכז חברים, למעט המנהל כהן עצמו, עוד ארבעה בעלי תפקידים האחראים, כל אחד, על תחום שונה. הצוות כולו מורכב מנשים. סהר טבסה (30), משמשת כרכזת תחום עולים; ליאת פטיטו (34), משמשת כרכזת תחום השכלה גבוהה; יהל אסרף (26), היא רכזת תחום מעורבות חברתית ואילו שלי מרוביץ' (25) היא אחראית על מערך ליווי חיילים משוחררים. אליהן מצטרפת בת שירות לאומי, חדווה בוגלה (20), שמנצחת על התחום הארגוני במרכז.

מבין אלו נדמה כי סיפורה של טבסה הוא המרתק מכולן. היא נולדה באתיופיה ובגיל חמש וחצי עלתה ארצה. במשך ארבע שנים וחצי היא גרה יחד עם הוריה ובני משפחתה במרכז קליטה בבאר שבע. לפני עשרים שנים, כאשר הייתה בת 10, הגיעה לקריית מלאכי, ומאז נשארה. היא קצינה בדרגת סגן בצבא. משרתת מילואים פעילה, מאמנת שלישים בבסיס צאלים. בעלת תואר ראשון בחינוך והוראה. "יוצאי אתיופיה עדיין לא פרצו את תקרת הזכוכית מעליהם", אומרת טבסה, שעוסקת מתוקף תפקידה בעשרות תכניות המיועדות במיוחד לסיוע ליוצאי אתיופיה. "הסיוע שאנחנו מעניקים במרכז ליוצאי אתיופיה, שמתבטא במלגות ללימודים אקדמיים, בלימודים לשיפור תוצאות בגרויות ולעצם הוצאת תעודת בגרות, בקורסים של הכשרה מקצועית ואפילו באיתור מקומות עבודה פוטנציאליים, אלו דברים שיש להם מקום חשוב מאוד עבור האנשים שנעזרים בנו", ממשיכה ומסבירה טבסה. "יש לי חברות שעם תואר שני עובדות כקופאיות בסופר. יש לקהילה האתיופית צורך מיוחד יותר ממה שנהוג לקרוא הקהילה 'הכללית', כי קשיי ההסתגלות עדיין קיימים, גם שני עשורים ויותר אחרי העלייה".

"רק לאחרונה", מספרת טבסה על תוצרי הפעילות במרכז, "היה מישהו שרצה ללכת ללמוד קורס של הכשרה מקצועית, ולאחר שבדקנו את הציונים שלו בתעודת הבגרות, הצלחנו לשכנע אותו ללכת ללימודים אקדמיים. זה שווה הכל".

טבסה, רווקה ומתגוררת בקריית מלאכי, היא פטריוטית מקומית. עוד קודם לתפקידה הנוכחי הייתה מתנדבת סדרתית בשורה ארוכה של גופים מקומיים. לפני שקיבלה על עצמה את התפקיד במרכז הצעירים המקומי, רק לפני כחודשיים, הונחה בפניה הצעת עבודה מפתה בעיר קריית גת. "החלטתי לבוא לכאן, למקום שנולדתי. העדפתי להישאר בסביבה שלי, למען הקהילה והעיר".

הגם שטבסה מבקשת להתרחק מטיעוני הקיפוח והגזענות, היא אינה מתכחשת אליהם. "ההורים שלי לא נקלטו כראוי כאן, וזו בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה", מסבירה. "הרבה פעמים יש אווירה של דרישה למחוק את הזהות של האדם, של העולים. זה לא נכון. זו דרישה גדולה מידי, לא הוגנת – לדחוק באדם להתכחש לשורשים שלו".

_DSC8949

ישיבת צוות. "לא מכירים אותנו מספיק"

את תחום ההשכלה הגבוהה במרכז מרכזת ליאת פטיטו. היא בת 35, נשואה פלוס שניים, בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומנהל עסקים. כבר שנה וחצי שהיא בתפקיד, עוד לפני שמרכז הצעירים הוקם. אחרי הקמתו, עברה לפעול תחת אחריותו. היא נולדה וגדלה בקריית מלאכי, ומשוכנעת שהפיתרון להעלאת אחוז האקדמאים בעיר נעוץ באמונה עצמית. "אני מעניקה ייעוץ להמון אנשים והחשש הכי גדול שאני נתקלת בו הוא הפחד לא להצליח והעדר ביטחון עצמי", היא מתארת. "אני תמיד מסבירה שלאף אחד זה לא בא בקלות, ושהשד הוא לא כזה נורא. יש המון דרכים להתגבר על החששות ועל החסמים, ואני בתפקידי מנסה לסייע בכיוון הזה". בהתחשב בטיעונים שהציגה, אפשר להניח ולו בחצי הומור שפטיטו משתמשת בהשכלתה שלה – מדעי ההתנהגות – כדי לשכנע את המתלבטים והחוששים.

פטיטו עוסקת לא רק בהפגת חששות, אלא גם ובעצם בעיקר בליווי פרטני של כאלו המייעדים את עצמם ללימודים אקדמיים. כל צעיר או צעירה שמגיעים להיוועץ עימה זוכים לסדרת פגישות שבהן נעשית מחשבה משותפת בדבר תחום הלימוד המועדף. ייעוצי מלגות מהווים גם הם חלק מרכזי מתפקידה של פטיטו, שגם במקרה הזה מתארת חוסר מודעות של הציבור בדבר עשרות התכניות, לדבריה, המעניקות מלגות בשיעורים כספיים של אלפי ועשרות אלפי שקלים לסטודנטים. אם נרשמתם לאחרונה למוסד אקדמי ונדרשתם לתשלום דמי רישום, בטח תצטערו לשמוע שיכולתם לקבל פטור מלא ממנו, לו רק הייתם יודעים שפטיטו מנפקת, באמצעות המרכז, שובר המהווה פטור מלא מתשלום רישום למכללה או לאוניברסיטה.

בסך הכל, המטרה שלנו היא להנגיש את האקדמיה כמה שיותר, להפוך את הכניסה אליה לחלקה, נעימה וקלה", מסכמת פטיטו. "הסיפוק שלי יהיה לראות כמה שיותר בני קריית מלאכי במוסדות להשכלה גבוהה". כיום, אם תהיתם, יש 530 סטודנטים המתגוררים בעיר ולומדים באקדמיה. יחסית ובאחוזים, מדובר על מספר נמוך בהרבה מהממוצע הארצי. לפטיטו, אין ספק, יש עוד עבודה רבה לפניה. מלאת רצון ועתירת שאיפות היא כבר עכשיו.

לרתום לעבודה קהילתית

ל-יהל אסרף, רכזת המעורבות החברתית, יש כנראה את התפקיד שנושא בצידו הכי הרבה "שעות ציבור". בתפקידה היא פועלת לחבר בין צעירים המעוניינים להתנדב בפרויקטים שונים בקהילה, ולקדם את המיזמים כך שייצאו אל הפועל. בחודשים האחרונים נוסדו במרכז שלושה גופים כאלו. הראשון הוא פורום "צעירים למען הקהילה" המקדם פעילויות חברתיות בשכונות ובכלל, ואילו השני הוא פורום "צעירים למען גיוס משמעותי", אשר כשמו כן הוא, ומטרתו להביא להעלאת אחוזי הגיוס לשירות קרבי או תומך לחימה בצה"ל באמצעות עידוד צעירים הנמצאים לפני גיוס. אליהם מצטרף גם פורום תרבות, שיוזם ומארגן ערבי פנאי לצעירים, בהם ערבי סטנדאפ ואירועי קיץ. לערב ברביקיו שנערך בל"ג בעומר לפני כשבועיים הגיעו למעלה מ-60 צעירים, מספר מרשים לכל הדעות ביחס לזמן המועט שהמרכז קיים ולתודעה הנמוכה, עדיין, שקיימת בציבור לעצם קיומו. בנוסף, קיימות במרכז גם קבוצות סטודנטים שונות, בהן "בוחרים מחר" ו"מנהיגות סטודנטים בנגב", כאשר בשתיהן מעניקים הסטודנטים מזמנם לפעילות קהילתית, תמורת מלגה הניתנת להם.

אסרף, בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה, לא מתגוררת נכון להיום בעיר, אף שהיא ילידת קריית מלאכי וחיה כאן עד לפני כמה חודשים. "אני אחזור לגור בקריית מלאכי מיד אחרי שאתחתן עם בן זוגי", היא מבהירה מיד נוכח שאלתנו. החתונה צפויה בחודש ספטמבר הקרוב. "אני מאמינה מאוד ביכולת של המקום להתקדם, לפרוץ למחוזות חדשים. נכון לנו עתיד גדול והגיע הזמן לצאת מהמסכנות שהרבה פעמים משודרת מכאן החוצה", הוסיפה אסרף.

שלי גורוביץ', סטודנטית מבאר שבע, אמונה על נושא בוגרי ארגון "אחריי", שסיימו את שירותם הצבאי והחליטו להמשיך להיות פעילים בגוף שהכין אותם, בטרם שירותם, לימים על המדים הירוקים. גורוביץ', סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, עובדת גם במרכז הצעירים של בירת הנגב, זה הנחשב לראשון מרכזי הצעירים בישראל, וגם הבכיר שבהם.

"מי שמגיע לתנועת אחריי לפני הצבא נשאר מחובר אליה גם במהלך השירות", מסבירה גורוביץ' את ההחלטה של התנועה לפתוח אפיקי התנדבות לבוגרי צה"ל. "אנשים מרגישים שהם קיבלו משהו מהתנועה, מהחברה, ומחליטים שהם רוצים לתת בחזרה, ואנחנו מעניקים להם את האפשרות הזאת, וגם מאפשרים הכוונה וייעוץ למי שזה דרוש לו". אחריי של אחרי הצבא נכנס לפעילות בקריית מלאכי רק לפני כחודש. מאז ועד היום הצליחו שם לגייס כמה וכמה בוגרים של התנועה לטובת פעילותו, וההחלטה לשלב את הארגון כחלק ממרכז הצעירים הייתה מתבקשת. "זה מתכתב עם המטרות של המרכז, לסייע לצעירים, להכווין אותם, לרתום אותם לעבודה קהילתית", מסביר המנהל כהן.

"להאמין שיהיה פה טוב"

כהן משוכנע בנימי נפשו שהצעירים הם-הם העתיד של קריית מלאכי. "לשמחתי, ההנהגה הפוליטית המקומית מבינה את זה, ואנחנו זוכים לגיבוי יוצא דופן", הוא אומר. "כל דבר שאנחנו מבקשים, נענה מיד בחיוב. עושים כל מה שאפשר כדי לעזור לנו, וזה ראוי להערכה. לא בכל מקום זה מובן מאליו, ומאז שהגעתי לתפקיד גיליתי שיש כאן הבנה עמוקה בחשיבות של הצעירים לעתידה של העיר הזאת, וזה מבורך".

כהן הוא אידיאולוג אמיתי. מאז גיל 16 עוסק בעבודה התנדבותית וקהילתית בגופים שונים. על עצמו הוא מעיד שמאז ומתמיד עבודתו מונעת מתוך תחושת שליחות. המשרד שלו צנוע, על הקיר ממול כיסאו לוח בריסטול גדול, מחולק לחודשים. בכל חודש מפורטות הפעילויות הצפויות של המרכז, שנה קדימה. על השולחן, ליד מסך המחשב בגודל 19 אינטש, מקסימום, עומדת תמונת הדמייה של מרכז הצעירים החדש, שצפוי להיבנות בתוך כשנה במקום בניין המשחטה הישנה במרכז העיר. זו צפויה להיות השקעת ענק, של למעלה משני מיליון שקלים. הבניין יהיה מפואר ומרשים. שתי קומות, חדרי לימוד, חללים משותפים, ציוד משוכלל. אם זה תלוי בכהן, אחרי בנייתו, המקום צריך להיות פתוח גם ביום שישי בערב. "כדי שהצעירים יוכלו לבוא ולשבת בסבבה, לדבר, לעשות פעילויות משותפות", מסביר. לא בטוח שההסבר הזה יניח את דעתם של חברי הקואליציה המקומית, המורכבת כידוע ברובה מחובשי כיפות, שחורות וסרוגות כאחד.

בישיבת הצוות השבועית, אליה הצטרפנו, הנושא הראשון שעולה לדיון הוא שיווק של פעילות המרכז. "לא מכירים אותנו מספיק", אומר כהן לארבע חברות הצוות, שמעבירות בראשית הישיבה סקירה על הפעילות הצפויה במהלך השבוע הקרוב, וההכנות לקראת אירועים עתידיים אותם יזם המרכז. פטיטו מסבירה על קורס פסיכומטרי שיתחיל בחודש יולי, ומזכירה גם קורס אנגלית שיש כוונה לפתוח לטובת אלו המעוניינים בלימודים. המנהל כהן מספר כי משרד הביטחון "בדיוק אישר תקציב, ובקרוב יהיה לנו כאן גם רכז חיילים משוחררים במשרה מלאה".

בניין המשחטה הישנה, עליו ייבנה המרכז החדש

בניין המשחטה הישנה, עליו ייבנה המרכז החדש

אני תוהה בפני הנוכחים האם הם יודעים מה מספרם של הצעירים בגילאים 18-35 המתגוררים בקריית מלאכי. "בסביבות שבעת אלפים", אומרת טבסה. "אבל זה מספר מטעה, כי אי אפשר באמת לדעת כמה גרים כאן בפועל, יש הרבה שרשומים כמתגוררים בעיר, אבל לא גרים בה באמת", מוסיפה. "ככה זה בכל עיר שהיא לא עיר גדולה מאוד", נעתר כהן להסביר את המציאות בשטח.

מה היעד שלך כמנהל, אני שואל את כהן, ומה היעד של מרכז הצעירים בכלל. "התפקיד שלנו הוא לגרום לצעירים להאמין שיהיה פה טוב", הוא עונה. "שיהיה פה טוב בכל תחום, שהם יכולים למצוא את עצמם כאן. בסוף, מה שמשאיר צעירים בעיר זה המחשבה על החינוך של הילדים שלהם, זו הקריירה המקצועית, זה חיי החברה, תרבות הפנאי. ואת כל זה אנחנו שואפים לעזור לפתח. בדיוק בשביל זה קם מרכז הצעירים – לקיים עשייה בפועל, לייצר אלטרנטיבה לצעירים בתחום הקהילה, התעסוקה וההשכלה. לדחוף אותם קדימה".

כהן מצביע על בעיה תודעתית, לטעמו, שקיימת בקרב ציבור רחב של צעירים בקריית מלאכי. "יש מחשבה שאומרת שאם אני גר בקריית מלאכי אני לא יכול לעבוד בראשון לציון, או ברחובות. למה? כי זה רחוק, וכי יש פקקים בבוקר והנסיעה יכולה לקחת יותר משעה", אומר. "זה בעיני לא גישה מקובלת. אפשר לגור בקריית מלאכי ולעבוד בראשון לציון, ברחובות ואפילו בתל אביב. אני גר בגבעת שמואל ובא בכל בוקר לקריית מלאכי בנסיעה שנמשכת לעיתים כשעה. עבדתי בעבר במרכז תל אביב וגם אז הנסיעה לעבודה נמשכה שעה. זה לגמרי בסדר לנסוע 20 דקות או חצי שעה לעבודה, ובדרך כלל אלו המרחקים לראשון או לערים באיזור המרכז".

"אחת המשימות שלנו", מוסיף כהן, "היא לגרום לצעירים בעיר לחזור ולהאמין בעצמם ובמקום. בחזון שלי אני רואה צעירים לוקחים אחריות, לא רק עומדים על הגדר. אני רוצה לראות יותר צעירים מקומיים שנכנסים בדלת הראשית ואומרים 'באנו לעשות', 'באנו לשנות'. אני באמת מאמין שכאשר אתה בא ואומר שאתה רוצה לעשות, מראה מה אתה רוצה, מסביר את היעדים, מציג הצגה מעשית לבעלי התפקידים, הדברים משתנים. אין לי ספק שבכל תחום שהצעירים יבואו לעשות, הדברים ישתנו לטובה. זה בידינו, זה בידיהם".

מאז שנכנס לתפקיד, מספר כהן, הבחין בהתגייסות גבוהה לבקשות התנדבות לצעירים מצד המרכז. "בכל פעם שהעלינו דרישה הייתה היענות רחבה מאוד", אומר. "כשנכנסו לכאן והיינו צריכים לצבוע, עוד לפני שאפילו מעטים הכירו אותנו, אנשים באו ונתנו יד בהמוניהם. יש כאן אוכלוסייה גדולה של צעירים שרוצה לתת מעצמה, ולא סתם כי צריך, אלא מהלב ומהנשמה. כל מה שצריך לעשות הוא למצוא עבור האנשים האלו את המסגרת הנכונה".

כסוף דבר, אני מבקש מכהן לנצל את הבמה ולהעביר מסר לצעירים תושבי קריית מלאכי. "תחלמו חזק", הוא אומר בתמצית בפתח דבריו. "אנחנו פה בשבילכם, גם אם אתם חושבים שהחלומות שלכם מטורפים, תבואו ואנחנו נגביר לכם את הקצב, נעזור לכם לממש יעדים. יש המון צעירים טובים ומוכשרים בעיר ששמו לעצמם רף פחות גבוה מזה שהם מסוגלים להגיע אליו. אנחנו רוצים להעלות את הרף הזה לכולם, לכל מי שיכול. זה אפשרי, צריך לשאוף רחוק, זה מה שמעיף אותך קדימה".

ארבעת חברי הצוות של כהן מהנהנים בהסכמה. "אנחנו מאמינים שאפשר לעשות שינוי, גם אם הדרך ארוכה, קשה ולפעמים מייאשת", מסכמת סהר טבסה. "אני אומרת לצעירים: תשתמשו בנו, אנחנו כאן בשבילכם", מוסיפה אסרף, ואילו פטיטו מסתפקת בצמד מילים שאומרות אולי הכל: "המעז – מצליח".

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חדשות

בניית הקאנטרי: שני קבלנים ניגשו למכרז

אחרי כישלון המכרז הראשון לבחירת קבלן מבצע לבניית מתחם הקאנטרי החדש, התבשרו השבוע בעירייה כי שני קבלנים נענו למכרז השני והגישו הצעות לשם בנייתו. עם זאת, טרם ברור האם הצעות אלו עומדות בתנאי הסף, והנושא מצוי בבדיקה. "מדובר בהתקדמות, אך בכל מקרה התושבים ייאלצו להסתדר ללא בריכה גם בקיץ הבא, ולטעמי גם בזה שאחריו", העריך גורם בעירייה

פורסם

בתאריך

על ידי

כמעט חודשיים לאחר כישלון המכרז לבניית הקאנטרי החדש, הסתיימה בשבוע שעבר תקופת ההארכה שניתנה לקבלנים על מנת להגיש הצעות לביצוע הפרויקט הגרנדיוזי.

כזכור, כבר בתחילת חודש יוני החלו הריסות הבריכה העירונית המיתולוגית, ובעירייה קיוו כי הליך הבנייה של הקאנטרי החדש- שעלותו מוערכת בכ-35 מיליון שקלים, ייצא אל הפועל בסמוך לשלב ההריסה. עוד הוסיפו שם כי "עד עונת הרחצה הבאה (קיץ 2019, ה"ה) נוכל לחנוך את הקאנטרי המפואר לטובת תושבי קריית מלאכי והסביבה".

אלא שבדיקת המקור מחודש יוני האחרון (על כך בהרחבה כאן) העלתה כי חרף הצהרות העירייה, בניית הקאנטרי החדש אמורה לארוך לפחות שנתיים – כלומר שתי עונות רחצה כולל זו שנמצאת עתה בשיאה. אולם, בעקבות האכזבה מהליך בחירת הקבלן המבצע, שהחל לפני למעלה משלושה חודשים במכרז שפורסם באתר העירייה ונחל כישלון, נגרם עיכוב משמעותי נוסף ביציאת הפרויקט לדרך.

השבוע, כאמור, נפתחה תיבת המכרז בשלישית (בפעם הראשונה הארכה בת שבוע ובשנייה עד 8/8), ובה שתי הצעות מצידם של קבלנים המעוניינים לבצע את בניית הקאנטרי. עם זאת, בעירייה טרם אישרו האם אותן הצעות עומדות בתנאי הסף על מנת שניתן יהיה להוציא אל הפועל את שלב הביצוע. "העירייה כבר הצהירה שהיא צריכה לדאוג לכספים לשם בניית המתחם וכמובן לחתום על חוזה מול הקבלן, שמצידו צריך לקבל את אישור רשות העתיקות לביצוע העבודות. זה הליך שייקח עוד כמה חודשים, זאת כמובן בתנאי שהצעת אחד הקבלנים עומדת בתנאי הסף", אמר גורם המעורה בתחום ל"המקור".

כך או כך, גורמים שונים בעירייה שהתבטאו בעבר באשר למשך זמן הבנייה של הקאנטרי החדש הוסיפו וטענו הבוקר (שלישי) כי העיכוב בהליך המכרז יביא לכך שתושבי העיר ייאלצו להסתדר ללא בריכה עירונית לפחות בעונת רחצה נוספת, אם לא למעלה מכך. "מדובר אמנם בהתקדמות, אך כישלון המכרז הראשוני והעיכוב בבחירת הקבלן המבצע יגרמו לדחייה של כמה חודשים בהתחלת העבודות. אם נוסיף לכך את העובדה שעומדים בפני הקבלן 24 חודשים לבניית הקאנטרי, הרי שסביר מאוד להעריך שהבניין החדש יעמוד על תילו לכל הפחות ברבעון האחרון של 2020. המשמעות היא שתי עונות רחצה נוספות ללא בריכה", אמרו שם.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

במקום להרחיב את בית הקשיש, העירייה מעדיפה להקים עוד בית כנסת

העירייה מתכוונת להקצות קרקע לטובת הקמת כולל ובית כנסת בסמוך למרכז יום לקשיש. מנהלי המרכז היו מעוניינים להרחיבו, אולם מסתמן כי הקרקע תוקצה לטובת מבנה דת. לצורך הליך שינוי התב"ע שכרה העירייה את שירותיו של האדריכל מיכאל בורדמן, שהורשע בעבירות פליליות במסגרת מעורבותו בפרשת "לב הפארק". "לא מספיק כל העיר מלאה בבתי כנסת, עכשיו מקצים עוד אחד, ועוד במרכז העיר מול הקאנטרי המתוכנן?", אמר השבוע גורם פוליטי בכיר

פורסם

בתאריך

על ידי

עיריית קריית מלאכי מימנה הליך שינוי תב"ע בשטח הצדדי הסמוך למבנה מרכז יום לקשיש – זאת במטרה לפרסם הקצאת קרקע המיועדת כעת לטובת הקמת בית כנסת. למרות הכחשות העירייה, כבר בראשית ההליך – מצביעות הראיות – השטח היה מיועד לטובת הקמת בית כנסת, למרות הצורך של העמותה המפעילה את מרכז יום לקשיש להרחיבו נוכח הגידול בהיקף פעילותו.
מדובר במגרש בגודל 440 מ"ר בשדרות בן גוריון בעיר (סמוך למרכז יום לקשיש). בקשות לשינוי תכנית בניין עיר, נחלקות בדרך כלל לשלושה סוגים עיקריים, בהם בקשה לשינוי הייעוד של הקרקע בשל חוסר התאמה בין הייעוד המקורי לבין הייעוד המתוכנן ושינויים בקווי המבנה של התכנית: זה בדיוק התהליך שבוצע במקרה שלפנינו, בו העירייה פעלה על מנת לשנות את אופי השימוש שנעשה בקרקע.
"עיריות בדרך כלל לא עושות בעצמן הליכי שינוי תב"ע בתשעים אחוזים מהמקרים", אמר השבוע גורם מקצועי בשיחה עם "המקור". הוא הוסיף כי רק במידה וישנו אינטרס לשינוי ייעוד מייעוד קיים לייעוד אחר לטובת הפקת רווח לציבור, מבצעת העירייה שינוי תב"ע נקודתי, וציין כי: "עלות השינוי תלויה בהרבה פרמטרים ויכולה לנוע מכמה מאות שקלים לכמה עשרות אלפים".

ישיבה סוערת
על פי תמלילי ועדת המשנה לתכנון ובנייה, שהתכנסה ב-11 באפריל השנה וכמוה גם מסמכי הליך שינוי התב"ע הנמצאים במחלקת ההנדסה בעיר, מטרתו של הליך שינוי התב"ע (תכנית בניין עיר) הייתה לצורך הקמת בית כנסת. את העובדה הזו ניסו לכאורה גורמי המקצוע הבכירים לטשטש בפני יושבי הוועדה במהלך אישור ההחלטה בדבר השינויים השונים אליה נדרשה הוועדה.
בהיעדרו של ראש העירייה אליהו זוהר, פתח את הישיבה המדוברת סגן ראש העירייה, מישל טפירו, המשמש כממלא מקום יו"ר הוועדה. מהנדס העירייה נועם רווחה, היועצת המשפטית עידית יפת וכן האדריכל מיכאל בורדמן. אם שמו של בורדמן נשמע לכם מוכר, אולי זה מכיוון שהוא הורשע במסגרת פרשיית "לב הפארק" הידועה לשמצה, לאחר שסיפק שירותים שונים לחברה היזמית, "ש.י. שפץ וקנין בע"מ". למרות עברו, בורדמן נשכר על ידי העירייה לצורך טיפול בהליך שינוי התכנית.
מהנדס העירייה רווחה הסביר לנוכחים את המצב הקיים. הוא אמר כי השטח אינו מנוצל נכון להיום, והעירייה מעוניינת לאפשר שימוש בו.
חברי המועצה ד"ר שלום אלדר (המשמש במקביל כחבר העמותה המנהלת וכגזבר של מרכז יום לקשיש) ובוריס בורוכוב, שנכחו בישיבה והתנגדו בתחילה להליך, תהו בפני המהנדס האם מדובר בשינוי לטובת הקמת בית כנסת, וזה השיב כי "זה יכול להיות לכל מיני דברים".
היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד עידית יפת, הצטרפה לדיון והצהירה כי אכן מדובר ברצון לפרס הקצאה לטובת הקמת בית כנסת, מה שהוביל לתגובת התנגדות מצידם של שני חברי המועצה: "אנחנו נגיש התנגדות", אמר ד"ר אלדר, וחבר המועצה בורוכוב הצטרף: "למה בית כנסת אבל? חסר שם בתי כנסת?", "אנחנו נגיש התנגדות לזה, חוצפה", הוסיף ד"ר אלדר.

"גם בית הקשיש רוצה להגיש תכנית"

מתמלילי הישיבה נראה כי תגובתם התקיפה של שני חברי המועצה, אלדר ובורוכוב, גרמה ליועצת המשפטית לעדן את גרסתה, ולהבהיר כי מדובר למעשה בשלב תכנון ולא בשלב הקצאה. "כרגע מדברים על תכנון במובן הזה שבתכנון אנחנו רוצים שיהיה ניצול יותר מיטבי של הקרקע, אנחנו לא מגדירים את זה לבית כנסת", אמרה עו"ד יפת. אלדר השיב כי גם בית הקשיש עצמו רוצה להגיש תכנית.
המהנדס, נועם רווחה, אמר לאלדר כי ההליך מתואם איתם, אך אלדר – המשמש כאמור כגזבר בית הקשיש, שב ותקף: "זה מתואם איתם, אני שם, אתה מספר לי? חיה (מנהלת בית הקשיש, ה"ה) באה לברר איתך ואתה אמרת לה לא אשאיר לכם בכלל מקום", אמר אלדר, ורווחה הכחיש.
אלא שמכאן ואילך הרוחות נרגעו. היועצת המשפטית, עו"ד יפת, ניסתה להסביר כי הדיון הנדון מאפשר "מיצוי מיטבי של הקרקע", ואישרה כי מדובר למעשה בשינוי אותו מבצעת העירייה. "אנחנו לא דיברנו על זה לבית כנסת, לא הוגדר פה לבית כנסת, נהפוך הוא, הוגדר פה בתב"ע…", חזרה עו"ד יפת שוב על גרסתה השנייה, ורווחה צידד בה: "לכל מיני דברים, תיכף אני אעבור על הוראות התכנית, תראו למה זה מתאים".
המשך הדיון התאפיין בהסברים טכניים ומקצועיים של היועצת המשפטית ומהנדס העירייה, שהסבירו כי מדובר בשינוי קו הבניין. בשלב מסוים, הצטרף לדיון גם האדריכל מיכאל בורדמן, שהורשע כאמור בעבר בעבירות פליליות במסגרת הסדר טיעון בגין מעורבתו בפרשיית "לב הפארק". בורדמן הורשע ב"ביצוע עבודות ושימושים במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר כדין ובסטייה מתכונית", כך על פי הכרעת הדין, והוטל עליו קנס של 50 אלף ש"ח. "איך מיכאל (בורדמן, ה"ה) קשור לזה", שאל ד"ר אלדר, והיועצת המשפטית יפת השיבה כי הוא נשכר על ידי העירייה, מטעמה ובמימונה. "אני רואה אותו בכל מיני כובעים, לכן אני שואל", השיב אלדר, ויפת מיהרה להבהיר: "הוא יכול לייצג פה". על פי ההערכות, עלות שירותיו של בורדמן מסתכמת בכמה עשרות אלפי שקלים.

הדמיית המבנה המתוכנן בסמוך לבית הקשיש (מתוך אתר הוועדה)

"הם צריכים מניין"
רגע לפני שהמהנדס רווחה הסביר את הוראות התכנית, לבקשתו, חזרה היועצת המשפטית שוב לסוגיית בית הכנסת, ואמרה "אגב, גם בית כנסת יכול לשרת את מי שבא לבית הקשיש", וממלא מקום ראש העירייה, שמעון חזן, הצטרף לדיון: "נכון. יבוא בבוקר ישר לשחרית, נכון". "לא, גם הם צריכים מניין לפעמים, צהריים", הוסיפה יפת.
מהנדס העיריה, נועם רווחה, הוסיף והסביר את שינוי הוראות התכנית, וביקש להראות "שימושים נוספים", כדבריו: "הנה שימושים יפים, 'מיועד להקמת בנייני ציבור כגון מוסדות חינוך, דת, תרבות, בריאות, מועדונים קהילתיים וכו'", אמר, והוסיף כי למעשה "אפשר פה לעשות הכל, קודם כל כרגע התב"ע פה היא חיובית לנו, במרכז העיר חסר לנו שטחים למבני ציבור". לקראת סיומו של הדיון הציג האדריכל בורדמן הדמיות מהשטח, ואמר כי המטרה היתה לשמור על אדריכלות קיימת של בית הקשיש.
חרף האגרסיביות של שני חברי המועצה, ד"ר שלום אלדר ובוריס בורוכוב, ולמרות שגירסת היועמ"ש בתחילת הדיון אישרה למעשה כי מדובר בשינוי תב"ע לצורך הקמת בית כנסת, ההחלטה אושרה פה אחד בפני חברי הוועדה, שכללה את סגני ראש העירייה מישל טפירו וחיים שטיינר, ממלא המקום שמעון חזן וחברי המועצה שי סיום, ד"ר שלום אלדר ובוריס בורוכוב.

מפרסמים הקצאה
כחודש ימים לאחר ישיבת ועדת המשנה לתכנון ובנייה, בתחילת חודש מאי – פרסמה העירייה את הפרסום המחייב לשם מתן אפשרות להגשת בקשות להקצאת הקרקע- הפעם באופן מוצהר לטובת "הקמת בית כנסת".
חודש נוסף חלף, ובעירייה פרסמו שוב הודעה לציבור בדבר מתן פרק הזמן המוגדר בחוק לטובת התנגדויות. בהודעה השנייה, שפורסמה במהלך חודש יוני, צויין כי הוגשה בקשה להקצאה מטעם עמותת כולל החיד"א, אולם הפעם הודגש כי מדובר ב"הקמת בית כנסת ובית מדרש לפעילות תורנית עם נוער ומבוגרים".
למרות היותה של הישיבה במהלך חודש אפריל האחרון סוערת במיוחד באשר להליך שינוי התב"ע והקצאת הקרקע לטובת הקמת מבנה דת נוסף במרכז העיר- נדמה כי לא הוגשה במהלך 60 הימים כל התנגדות.
עם זאת, ועל פי מידע שהגיע ל"המקור", נתקלת בקשת ההקצאה – שהוגשה כאמור על ידי עמותת כולל החיד"א, בהערמת קשיים מצידם של חלק מחברי הוועדה המקצועית.
עמותת כולל החיד"א, בראשותו של יעקב יצחק, הינה עמותה רשומה, המתקשרת לישיבתו של הרב מרדכי דקר ובה כולל תלמוד תורה. בנוסף, היא עוסקת בגמילות חסדים, מפעילה בית כנסת ומחלקת מלגות.
"לאיפה נעלמו חברי המועצה בורוכוב ואלדר, שאמרו שיגישו התנגדות? מה קרה הם ממלאים את פיהם מים?", אמר השבוע גורם פוליטי בכיר בשיחה עם "המקור", שהוסיף: "לא מספיק שכל העיר מלאה בבתי כנסת וכוללים, עכשיו מקצים עוד אחד, ועוד במרכז העיר ובסמוך לקאנטרי החדש. מישהו פה חושב הפוך".
מעיריית קריית מלאכי נמסר בתגובה: "העירייה יוזמת ומממנת את התב"עות בשטחים ציבוריים. כך גם בשטח הציבורי של העיריה בו בנוי בית הקשיש. זה הנוהל התקין, וכך כמובן צריך להיות. ישנו מחסור בשטחים לבניית מבני ציבור, ולכן העיריה יזמה תב"ע זו ללא כוונה ספציפית למבנה ציבור מסוים. העיריה לא יכולה להבטיח שטח/מבנה מסויים לאף אחד. התהליך מתבצע ע"י בקשה של עמותות, הבקשה עולה לדיון בוועדת הקצאות ומפורסמת בציבור למתן אפשרות להתנגדויות. לאחר מכן דנים בכך שוב ומקבלים החלטה. ההליך שקוף לכולם. בעניין האדריכל הנבחר, הרי שתכנון התב"ע נעשה בפנייה לאדריכלים למתן הצעה. האדריכל נבחר בדיון בוועדת רכש כנדרש".
חבר המועצה שלום אלדר מסר בתגובה: "עמדתי נותרה כשהייתה. אני לא חושב שמתאים להקים בית כנסת או כולל במקום בו הולכות להיות ארבע בריכות. זה יהיה אזור בו אוכלוסיות יגיעו בלבוש לא הכי צנוע ולכן המיקום הזה לא הכי מתאים. הצבעתי בעד שינוי התב"ע כיוון שהוא משרת את כל מי שרוצה לעשות במיקום הזה משהו. מוסדות ציבור וכד'. אכן ישנה כוונה לפתח את מרכז יום לקשיש ולהגדיל אותו. הייעוד שאתה מתאר מפריע לי ואני אתנגד לו כאשר הוא יגיע להצבעה".
משה שמעון שימי, יו"ר העמותה המנהלת את מרכז יום לקשיש, מסר כי הוא כלל לא ידע על פרסום ההקצאה, ואמר: "אני אבדוק כבר מחר בבוקר את כל האפשרויות לשם הגשת התנגדות. אנחנו רוצים להרחיב את חדר האוכל לטובת הקשישים. מרכז יום לקשיש מלא וגדוש, ואנחנו חייבים לתת מענה לצרכי הציבור. זה המקום היחידי שאפשר להרחיב אותו".

הקרקע עליה עתיד להיבנות המבנה החדש

 

לחץ להמשך קריאה

חדשות

הורים ב"עציון" מאיימים: לא נאפשר לפתוח את הלימודים

מספר הורים לתלמידים בביה"ס היסודי טוענים כי זה כלל לא ערוך לקראת החזרה ללימודים- בעוד שלושה שבועות בלבד. "הילדים עתידים ללמוד בצפיפות ובדוחק. ראש העירייה ומשרד החינוך הציעו מספר אלטרנטיבות אך משום מה אף אחת מהן לא מתממשת", אמרו". גם פנייה לוועד ההורים לא עזרה. אצלנו הוועד זה דיקטטורה", הוסיפו. הוועד בתגובה: "זמינים לכל פונה וצורך"

פורסם

בתאריך

על ידי

הורים לתלמידים בבית הספר התורני "עציון" פנו בימים האחרונים למערכת "המקור" וטענו כי בית הספר לא ערוך לקראת פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ט. טענתם המרכזית של ההורים, שביקשו להישאר בעילום שם מסיבות אישיות, נוגעת למידת מוכנתו של בית הספר לקראת פתיחת השנה, הן מבחינת מספר התלמידים בכיתה והן ביחס למצב המבנים הניצבים במוסד החינוכי- חלקם קבועים וחלקם ארעיים. "הטענות שלנו כלפי בית הספר מתחילות בהבטחות השווא שקיבלנו בשנים האחרונות מהגורמים הממונים", ניסתה אחת האימהות להסביר את זעמם של ההורים, "הבטיחו לנו שיבנו קומה שנייה ושאין מה לדאוג- אך זה לא קרה והסתפקנו בקראוונים שהוצבו כאן. כעת, הם רוצים להוסיף עוד שני קראוונים כי הצטרפו לבית הספר תלמידים. למיטב הבנתנו מנהל משרד החינוך בירושלים לא מאשר את ההוספה".

על פי נתוני שקיפות בחינוך, שפורסמו במהלך החודש שעבר, בית הספר התורני עציון מנה בשנת תשע"ז 391 תלמידים, שהתחנכו ב-14 כיתות: 3 כיתות בשכבה א', 3 בשכבה ב' ואילו 2 כיתות נוספות בכל אחת מהשכבות ג'-ו'. בממוצע, מדובר בכמעט 28 תלמידים בכיתה- נתון גבוה מהממוצע הארצי (26.6 תלמידים בכיתה), גבוה מהממוצע הרשותי (26 תלמידים בכיתה) וגבוה מהממוצע המחוזי, העומד על 25.7 תלמידים בכיתה.

לטענתם של ההורים, וחרף רפורמת "הכיתה הקטנה" של שר החינוך בנט, שאושרה בחודש נובמבר 2015 ומגבילה את מספר התלמידים בבית הספר היסודי ל-34 כאלה (בהדרגה), בשנת הלימודים הקרובה צפוי בית הספר למנות כ-450 תלמידים, כאשר בשכבה ג' צפויים ללמוד 38 תלמידים בכיתה. "בית הספר לא אמור למנות את מספר התלמידים שהוא קולט. אין תנאים בסיסיים לתלמידים ומחסור בחדרי שירותים וברזיות", אמר השבוע הורה נוסף, שהוסיף: "אנחנו רוצים לדעת מי אחראי על הקראוונים שיתווספו לכאן במידה ומשרד החינוך יאשר זאת. מי ישמור לנו על הילדים במידה ותהיה אזעקה ויהיה צורך לרוץ לממ"ד מרוחק? אם עושים היום תרגיל בית הספר נכשל".

אמא לתלמיד בבית הספר סיפרה גם היא על הרהוריה, ואמרה: "אני כאמא רוצה לדעת מי שומר על הילד שלי. ראש העירייה הציע לנו אלטרנטיבה ראויה לפיה חלק מהתלמידים ילמדו במבנה פנוי בבית הספר התיכון אמי"ת, שיש בו ממ"דים וכיתות חדשות. המתווה החלופי היה מקובל עלינו, אך מישהו מונע ממנו להתממש. מי? אין לנו מושג. אנחנו רוצים שמישהו יהיה ערב ליום שבו יקרה כאן אסון".

לטענתם של מספר הורים, הסיבות בגינן חלק מהגורמים מתנגדים לפשרות שהוצעו על ידי משרד החינוך וראש העירייה אליהו זוהר נעוצות בשיקולים שאינם ברורים עד תום, ובוודאי שאינן עולות בקנה אחד עם צרכי התלמידים, "ישנם הורים, חלקם שולטים בוועד, שלא מוכנים לחלק את הכיתות. אני יכול להחתים עכשיו 80 אחוזים מההורים שמקבלים את הפשרה שהוצעה. למה זה לא קורה? מניעים נסתרים", אמר הורה לתלמיד בבית הספר.

"ועד דיקטטורה"

לטענת ההורים שפנו למערכת "המקור"- מדובר בחוסר התחשבות סיסטמטי בילדיהם. כך למשל, סיפרו ההורים כי במשך מספר חודשים נאלצו ילדיהם להמתין בשער הקדמי של בית הספר בזמן שילדי המועצה האזורית שפיר, שלמדו משך תקופה קצרה בבית הספר התורני "עציון", יצאו מהשער האחורי. "היו שתי יציאות בסוף היום והילדים שלנו היו צריכים להמתין דקות ארוכות עד שיפתחו להם את השער. זה הגיוני? ברגע שהבינו שזה לא חוקי, ראש העיר הורה לסגור את השער".

באשר לפתיחת שנת הלימודים הקרובה, שתחל ממש בעוד שלושה שבועות, אמרו ההורים כי בבית הספר מנסים לשדר עסקים כרגיל, "הם רוצים להתחיל את השנה כאילו לא קורה כלום, אבל אנחנו מוכנים לכל מאבק. לא נהסס להשבית את פתיחת הלימודים. בכיתה ה' יהיו 34 תלמידים בכיתה ובשכבה ג' תהיה רק כיתה אחת עם 38 תלמידים. מי שרוצה לרשום את הילד שלו לבית הספר נענה בסירוב אלגנטי כדי לא לפתוח עוד כיתה. מה רוצים, שהילדים שלנו ילמדו בחנק ובצפיפות?", אמרו שם, וציינו כי ניסו להפנות את טענותיהם לוועד ההורים הבית ספרי- אולם זה מצדד בעמדת הנהלת בית הספר: "נכון להיום בית הספר לא עומד בתנאים המינימליים וסובל אפילו מבעיות אלימות, אבל הוועד לא עושה דבר ורוצה לחכות לתחילת השנה. אצלנו הוועד זה דיקטטורה, מה שהוא יחליט זה מה שיקרה, אבל אנחנו לא מוכנים לוותר".

מוועד ההורים של בית הספר נמסר בתגובה: "בעיית חוסר המקום מוכרת וידועה וכבר זמן רב וועד ההורים עוסק בסוגיה זו בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים הרלוונטים. נפגשנו בעניין זה עם הורים רבים, ראש העיר, מנכ"ל העירייה, משרד החינוך, צוות בית הספר וגורמים נוספים. לשמחתנו המאמצים נשאו פרי והעירייה נרתמה ברצון ועובדת על תוכניות הבינוי לקומה שניה- בה תהיינה כיתות נוספות, שאנו מקווים שבנייתה תתחיל במהרה. וועד ההורים נפגש פעמים רבות עם ההורים בנושאים שונים וחברי הוועד זמינים לכל פונה ולכל צורך. אנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת ביה"ס והעירייה למציאת פתרונות לשנה"ל הקרובה. בתקופה האחרונה הובאו שני מבנים יבילים שישמשו ככיתות וכן תאי שרותים נוספים. לא מוכר לנו פתרון בו מציע משרד החינוך מסירה של קראוונים, וזאת למרות פגישות רבות עם נציגי משרד החינוך. אנו קשובים לכלל ההורים ומזמינים כל הורה לפנות אלינו בכל עניין. אנו עושים מאמצים לסייע לכולם ככל שניתן. אם למי מן ההורים יש פתרון יצירתי בהישג יד, נשמח אם יפנה וכמובן שנקדם אותו בשמחה. אנו מודים לראש העיר ולמנכ"ל על כל המאמצים שהם עושים למען הורי ותלמידי בי"ס עציון".

מעיריית קריית מלאכי נמסר בתגובה: "בית ספר עציון הוא אחד מבתי הספר הטובים בעיר, בזכות מנהל מסור ומקצועי וצוות מורים מיומן. ראשית נבהיר שמספר הכיתות בבית הספר לא השתנה משנה שעברה, מלבד כיתה אחת נוספת. לצורך כך הובאו מבנים יבילים והוספנו ברזיות וחדרי שירותים. הליך אישורי הבנייה שהוחל בהם לפני למעלה משנה מטופלים בדרכים המקובלות מול אגף הבינוי במשרד החינוך ויתממשו אי"ה לקראת שנת הלימודים הבאה. זה טבעו של הליך בינוי הכולל הכרה בצורך, תקצוב, תכנון, מכרז ובנייה. באשר למספרי התלמידים בכיתות: הכול בהתאם לתקני משרד החינוך כמקובל. כל פעולות ההכנה לשנת הלימודים תשע"ט נעשו ונעשות בתיאום מלא עם ועד ההורים של בית הספר , הנהלת בית הספר ומשרד החינוך. אנו מאחלים שנת לימודים פורייה ומוצלחת לתלמידים ולמורים ולהורים הרבה נחת מילדיהם".

ממשרד החינוך ומבית הספר עציון לא נמסרה תגובה עד שעת סגירת הגיליון.

 

לחץ להמשך קריאה