צור עימנו קשר

חדשות

טור אישי: האנשים שצריכים לבקש מאיתנו סליחה

פורסם

בתאריך

מאנשי האופוזיציה, דרך חברי הקואליציה ועד האחראים לכך שאין חניון תת קרקעי מתחת למרכז "בית גיל": אלו הם האנשים שצריכים לבקש מציבור תושבי קריית מלאכי סליחה לפני יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא יום טוב לבקש בו סליחה ומחילה. רבים מאיתנו מנצלים את התקופה שלפני היום השני המקודש ביותר ביהדות, אחרי השבת, כדי לבקש את סליחתם של כאלו שפגענו בהם, בכוונת תחילה או בטעות. גם עבור צד הנפגעים זוהי שעת רצון: אם בשאר ימות השנה הם עיקשים בדעתם, משהו בימים שקודמים לכיפור מביא אותם – אם תרצו, אותנו – להיות עקשנים קצת פחות. לכבוד יום הכיפורים שכולנו נציין בימים שלישי ורביעי הקרובים, חיברתי רשימה של האנשים, הגופים והאירועים שבגינם יש מי שצריך לבקש מאיתנו, הציבור הרחב, סליחה.

ראשונים, צריכים לבקש מאיתנו סליחה האנשים שאחראים על המחדל שבעקבותיו לא נבנתה חנייה תת קרקעית מתחת למרכז המסחרי "בית גיל" במרכז העיר. הסיבה שהם ראשונים ברשימה היא כי בשבוע שעבר אישרה מועצת העיר את הכוונה להטיל מס חנייה על תושבי העיר ובאי המרכזים המסחריים המבקשים לצרוך בהם שירותים. החל ממתישהו בהשבועות הקרובים כל אחד מאיתנו יידרש, אילו ירצה לבוא עם רכבו למרכז העיר, לשלם מאות שקלים בשנה עבור הזכות לחנות. זהו מס נוסף שיכביד על כיסם של תושבי העיר (שיקבלו שעת חנייה ראשונה חינם).

בניגוד למה שיש מי שמספר לנו, חנייה בתשלום אינה תנאי להפיכת קריית מלאכי לעיר מתוקנת. מקריית גת, דרך ירוחם אופקים ושדרות ועד ערים קטנות ובינוניות במרכז ובצפון הארץ – ערים רבות ברחבי הארץ, בטח במעמדה של קריית מלאכי ובטח בפריפריה, אינן גובות תשלום עבור חנייה. קריית מלאכי כן.

אבל מצוקת החנייה העצומה במרכז העיר, יש להגיד ביושר ובהגינות, הפכה את פיתרון התשלום לכזה שאי אפשר בלעדיו. במצב שנוצר – כנראה שאין פיתרון אחר. פעם, לפני שנים בודדות, היה פיתרון. הוא היה בהישג יד, והוא יכול היה לפתור לחלוטין את מצוקת החנייה לעשרות שנים קדימה. אילו היה נבנה מתחת למרכז הקניות "בית גיל" חניון תת קרקעי בן שתי קומות, כפי שהיה מתוכנן בתחילה על פי התב"ע (תכנית בניין עיר), היו מתווספים למרכז העיר עוד כמה מאות מקומות חנייה. במקרה שכזה, המצוקה מעולם לא הייתה נוצרת, גם לא בגלל מוקדי השירות של חברת "אסם" המופעלים במרכז העיר בבניין בנק הפועלים לשעבר.

התכנית המקורית שחלה על השטח שעליו שוכן "בית גיל" כיום קבעה כי מתחת למבנה יוקם חניון שישמש, בין היתר, את באיו. עוד קבעה התכנית כי מעל למבנה המסחרי יוכל היזם להקים מגדל בן 12 קומות נוספות. היזם ויתר על הקמת המגדל, ובתמורה ויתרה לו העירייה על הקמת החניון התת קרקעי. כעת, לאחרונה, בדק היזם אפשרות לבנות את המגדל על המבנה המסחרי הקיים, וזאת למרות שחניון תת קרקעי – אין. כנראה שבדיוק על מקרים מעין אלו הומצא הביטוי המקראי "הרצחת וגם ירשת".

החניון התת קרקעי בבית גיל יכול היה לפתור הכל. סביר להניח שלא רק שלא הייתה מצוקת חנייה, היו גם הרבה מאוד חניות פנויות. הסוחרים היו מרוצים, הלקוחות היו מחוייכים והתושיבם לא היו צריכים להתמודד כעת עם תשלום, גם אם מזערי לכאורה, עבור זכות החנייה.

צריכים לבקש מאיתנו סליחה אנשי האופוזיציה במועצת העיר, שרבים מאוד מסכימים כי הם אינם ממלאים את תפקידם נאמנה. מראש האופוזיציה יוסי סולימני שאינו טורח להאיר את המקומות החשוכים בעיריית קריית מלאכי – ויש רבים כאלו – דרך חברי האופוזיציה דוד גלעם, שרק לפני כשלוש שנים, בקמפיין הבחירות שלו, הסביר כמה העיר חשובה לו וכמה הוא מתכוון להילחם על מנת להצילה – אבל נראה שאין זה מכבודו לשמש כחבר מועצה פשוט מן המניין ועד גדעון מהרי ובוריס בורוכוב, שקולם נשמע בישיבות המועצה, לרוב, רק כאשר מברכים אותם לשלום. ותו לא.

צריכים לבקש מאיתנו סליחה גם חברי המועצה ד"ר שלום אלדר ויוסי חדד. שניהם לא בקואליציה באופן רשמי, אבל גם לא באופוזיציה. הראשון נותן יד למהלכים טכניים עלובים שבמסגרתם הוא – שמונה רק לפני מספר חודשים לשמש כיו"ר הנהלת המתנ"ס על ידי ראש העירייה אליהו זוהר – משמש כחבר אופוזיציה בוועדות שונות של העירייה, בהן ועדת המכרזים, ובכך מונע אפשרות לפיקוח ובקרה של ממש על הנעשה בוועדות החשובות שבהן מתקבלות החלטות שמשפיעות על החיים של כולנו. האמת, כשמביטים על חברי האופוזיציה "האמיתיים", חוזקם של הטיעונים נגד אלדר נחלש, אבל בוודאי שאין הדבר עומד לזכותו, אל לחובתם של האחרים.

ומה לגבי השני, יוסי חדד? אין הרבה מה להרחיב לגביו. בקרוב הוא יעזוב כנראה את קריית מלאכי ויצטרף לזרם ההולך וגובר של תושבים ותיקים, מבוגרים וצעירים כאחד, שבוחרים לארוז את פקלאותיהם ולנטוש את עיר הולדתם לטובת מושבי הסביבה או לטובת אשדוד או אשקלון. האמת, אי אפשר להאשים אותם. אם כבר, עלינו לבוא בטענות לעצמנו ולהנהגת העיר שלא עשתה מספיק כדי להשאירם כאן.

גם ממשלות ישראל לדורותיהן צריכות לבקש מאיתנו סליחה, על שראו ועודן רואים בקריית מלאכי את החצר האחורית של מדינת ישראל. על ששכחו והפקירו את העיר, אפשרו לה להתבוסס בכישלונותיה, מנעו ממנה תקציבים, שלחו אליה עולים חדשים בכמויות עצומות שאפילו עיר חזקה ומבוססת לא הייתה מצליחה להתמודד עימם – והשאירו את המנהיגות המקומית והתושבים להתמודד עם הקשיים והאתגרים העצומים בלי שיש בידיהם באמת את הכלים לכך. משרדי הממשלה צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שבמשך שנים נתנו השרים את ידם למאבקי אגו פוליטיים, שסירבו להתגייס לסייע לעיר בגלל השיוך המפלגתי של האיש שעומד בראשות העירייה, או בגלל מניעים של מאבקים אישיים-פרסונליים. משרדי הממשלה צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שגם כיום קריית מלאכי נחשבת כסרח עודף, ככזאת ששווה להתייחס אליה רק ממערכת בחירות אחת לאחרת, לגרוף את קולות תושביה ולהמשיך הלאה.

צריך לבקש מאיתנו סליחה משרד הפנים, שלא מספיק שראה את הניהול הכושל של העיר לאורך השנים והתעלם ממנו, הוא גם אינו ממהר דיו לטפל בסוגייה האסטרטגית הקריטית מכולן לעתיד העיר: מיעוט שטחי התעשייה והמסחר שבה. זה הדבר שעלול להביא, בטווח שנים לא רחוק, לקריסתה הכלכלית של קריית מלאכי, אך פיתרון באופק – אין. שכנתנו, המועצה האזורית באר טוביה, התרחבה לאורך השנים והפכה למפלצת ובה מאות אלפי מטרים של שטחי תעשייה ומסחר, פעמים רבות על חשבון שטחים שהיו אמורים להיות בכלל חקלאיים, ואילו אנחנו נותרנו מאחור. בלי שטחים, בלי הכנסות, מוקפים בטבעת חנק שמאיימת להביא אותנו לנפוח את נשימתנו האחרונה בטרם הירידה אל היגון שאולה מטאפורית כמובן.

זה עוול היסטורי שמשרדי הממשלה, ובראשם משרד הפנים, חייבים לתקן. אמנם הם לא זוכים כעת לתמיכה מצד האיש שהכי אמור לתמוך בתיקון העוול – ראש העירייה הנוכחי אליהו זוהר יחד עם חברי הקואליציה שלו – אולם את העוול אפשר לפחות לנסות לתקן גם בלי תמיכתם של קברניטי העיר. אלו, באופן אבסורדי, נראים כנלחמים נגד התיקון המתבקש כל כך שבו יועברו שטחים מרשות אחת – באר טוביה – לרשות אחרת – קריית מלאכי. זהו תיקון אותו נראה כי שר הפנים הנוכחי, אריה דרעי, רוצה לקדם, אך הוא מתמהמה יתר על המידה.

התיקון הזה הוא לא רק צו השעה, זהו צו ההיסטוריה: מדינה אינה יכולה להשלים עם מצב שבו שתי רשויות, שוות בהיקף האוכלוסייה שבהן, שהחלו באותה נקודת פתיחה אי שם בשנות ה-50, יהיו כל כך שונות זו מזו כעבור כמעט שבעה עשורים: אחת עשירה, שנייה ענייה; אחת שבעה, שנייה כחושה; אחת עם עתיד בטוח, שנייה עם עתיד לוט בערפל.

עוד צריכים לבקש מאיתנו סליחה חברי הקואליציה, שכפי האמור בטורי מלפני כשבוע וחצי העלו בשלוש השנים האחרונות את נטל המס על תושבי העיר בצורה שאין לה תקדים בכל תולדותיה של קריית מלאכי. הם גם צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שבאופן מסורתי, במשך שנים אין קץ, הם מקבלים כל גחמה של ראש המערכת – הוא ראש העירייה – כאילו הייתה דברי אלוהים חיים. מבחינתם, פעמים רבות מידי, הם יושבים בתפקידם על מנת לממש את רצונו של הקדקוד, והם תמיד פורסים לרגליו שטיח אדום. כאילו הם לא בעצמם דירקטורים שמידת אחריותם על הנעשה אמנם פחותה מזו של ראש העירייה, אולם גבוהה מעצם בחירתם של ידי ציבור גדול של תושבים.

אותם חברי קואליציה גם צריכים לבקש מאיתנו סליחה על כך שאם כבר הם מחליטים למלא את תפקידם באופן ראוי, מלא או חלקי, הם מעדיפים לשרת את ציבור בוחריהם המצומצם, גם אם זה על חשבון הציבור הכללי והרב יותר. כבקואליציה יש חברים מכל המינים והסוגים הדבר עוד אמור להתאזן, אך מה קורה שבקואליציה, כמו זו הנוכחית במועצת העיר של קריית מלאכי, רוב מוחלט של החברים משתייכים לאותו מגזר? מי ידאג למגזרים האחרים, שעדיין מהווים רוב – דומם, הולך ומצטמצם – מקרב תושבי העיר?

ולבסוף, אנחנו, הציבור, צריכים לבקש סליחה מעצמנו על כך שפעם אחר פעם אנו מאפשרים את בחירתם כחברי מועצה של אותם אנשים שנכשלו פעמים רבות כל כך, שהיו חלק משלטונות רעים ומזוהמים בעבר. שידעו על פשעים שנעשו בין מסדרונות העירייה, ראו ושמעו אותם ועליהם אך בחרו להיאלם ולהיעלם. בכל מקום אחר אותם אנשים שהכניסו עיר שלמה לסחרור, שהיו שותפים להבאתה אל סיפה של פשיטת רגל, שהיו אחראים, ישירים או עקיפים, להבאשת ריחה ומעמדה בקרב מדינה שלמה – היו נזרקים על ידי הציבור אל פח האשפה של ההיסטוריה בלי יכולת חנינה או מחילה. אך כאן, בקריית מלאכי, נבחרים שוב ושוב אותם אנשים למלא את התפקידים שהם נכשלו בהם פעם אחת, ופעם שנייה ופעם שלישית.

אנחנו גם צריכים לבקש סליחה מעצמנו על כך שאנו מנציחים, מקדשים ואפילו מעצימים את שיטת העדר, המחנאות והסקטוריליות. על כך שאנו מעדיפים להצביע עבור אנשים שאנו יודעים כי הם אינם מוכשרים דיו ואינם מתאימים דיו, כאלו שאנו יודעים שהאינטרס הציבורי לא בהכרח עומד ראשון מול עיניהם – רק משום שמישהו אומר לנו לעשות כך. אנחנו צריכים לבקש מעצמנו סליחה על כך שפעמים רבות אנו מעדיפים את האינטרס הצר, לעיתים האישי, הקטן, של המעטים – על פני האינטרס הרחב, הגדול, של הרבים.

אנחנו צריכים לבקש מעצמנו סליחה על כך שאנו מסרבים לתת הזדמנות לכוחות חדשים, אחרים, שמבקשים לנסות להוכיח את עצמם, שרק מחכים להזדמנות שהציבור ייתן להם – והוא מסרב לעשות זאת. אנחנו צריכים לבקש מעצמנו סליחה על כך שאנו מביטים בחשדנות על כוחות חדשים המבקשים להביא רוחות של שינוי, על כך שאנו מפשפשים במניעיהם הכביכול נסתרים, על כך שאנו מחפשים, בכוח, סיבות למה לא להצביע להם, במקום לשאול את עצמנו למה כן.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
תגובה אחת

תגובה אחת

  1. אשר כהן

    22/10/2016 ב 14:59

    אליאור שלום דוקה עכשיו בתחילת נשנה בחרה העירייה לסגור את מרכז הייעוץ והסיוע הנפשי והמשפחתי שפעל בעיר.
    אשמח אם תפרסמו ותכתבו על כך. אנא צור עמי קשר בנושא זה דרך ונוכל להרחיב.
    זהו נושא חשוב מאוד ורגיש מאוד לרבים ובעיקר בעיר כמו קרית מלאכי.
    תודה וחג שמח

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חדשות

ממתינים בשמש

תחנת האוטובוס במתחם הביג הועתקה ממיקומה המקורי אל צידו השני של הכביש- למרות היעדר מתחם מוצל לרווחת המשתמשים. "השינוי מחייב אותנו גם לחצות את הכביש עם סלים וקניות", אמרו תושבים. אחד הנהגים: "למיטב הבנתי מדובר בהנחיה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים"

פורסם

בתאריך

על ידי

עד לפני מספר שבועות, תחנת האוטובוס בביג קסטינה, בה היו ממתינים תושבי קריית מלאכי והסביבה המבקשים לעשות שימוש בשירותי התחבורה הציבורית בעיר, לא הפריעה לאיש. היא מוקמה בסמוך לסניף קפה ג'ו, ואפשרה לנוסעים להמתין לאוטובוס תחת תחנה מוצלת.
אלא שלפני כחודש, הועתקה במפתיע התחנה- המשמשת את נוסעי קו 1 מהביג אל שדרות אריאל שרון, נוסעי קו 2 מהביג אל יגאל הורוביץ' ונוסעי קו 3 מהביג אל האצטדיון העירוני, מצידו האחד של הכביש אל זה השני, מה שמצריך מעתה מהנוסעים מעבר של שני כבישים והמתנה תחת השמש הקופחת בחודשי הקיץ החמים.
"אני נוסעת קבועה באוטובוס, מהקריה אל הביג ומשם חזרה לעיר", סיפרה בשבוע שעבר בשיחה עם "המקור" תושבת העיר בשנות ה-60 לחייה, "באחד מהימים, אחרי שביצעתי את הקניות, המתנתי לאוטובוס בתחנה הרגילה (ליד קפה ג'ו, ה"ה), אך כאשר ראיתי שהאוטובוס מגיע מלא הבנתי שזו בעצם התחנה האחרונה שלו".
התושבת עודכנה על ידי הנהג שמעתה ואילך האוטובוס היוצא מהביג אל כיוון העיר יאסוף את הנוסעים מצידו השני של הכביש, מה שנשמע לה תמוה במיוחד. "מה ההיגיון בכך שמעתיקים את התחנה לצידו השני של הכביש? מעכשיו ניאלץ לחצות שני כבישים עם קניות, אנשים מבוגרים, חלקם עם ילדים. מה גם שמעבר החצייה נמצא כמה עשרות מטרים מהתחנה וספק כמה באמת ישתמשו בו", סיפרה תושבת אחרת. "צריך לראות איך אנשים ממתינים לאוטובוס כדי להבין. התחנה החדשה נעדרת מתחם מוצל וכוללת עמוד עם מספרי הקווים בלבד. אנשים יושבים על עגולות הפוכות כדי להמתין לאוטובוס, תחת השמש הקופחת. בחורף בוודאי כולנו נירטב פה, או שנמתין בצד השני ונזדרז בלעבור את שני הכבישים כדי להספיק לאוטובוס. מישהו חשב לפני שביצע את השינוי הזה?", הוסיפה.
בסיור שערכנו השבוע במקום נדמה כי טענותיהם של התושבים הרבים נכונות; ההמתנה אכן נעשית תחת השמש וללא מתחם מוצל וההגעה לאזור ההמתנה החדש נעשית על ידי חציית שני כבישים. "טוב מאוד שעושים כתבה על זה. אני תכף בת 70 ואין סיבה שאנשים בגילי יעברו את הסבל הזה בכל פעם מחדש", אמרה אחת הנוסעות שהמתינה לאוטובוס והבחינה בצוות "המקור".
אחד מנהגי "דן בדרום" שהבחין בנו מצלמים את התחנה הסביר כי למיטב הבנתו מדובר בהנחיות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולא של חברת "דן בדרום" עצמה, וציין כי גם הוא מקבל תלונות רבות מצידם של המשתמשים בשירותי החברה. "לפי מה שהבנתי אסור להעלות ולהוריד נוסעים באותו כיוון נסיעה, ולכן היה צורך להשאיר בצד אחד את הבאים לביג ולהעביר לצד השני את המבקשים לצאת ממנו", אמר הנהג.
מחברת "דן בדרום" לא נמסרה תגובה.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

בניית הקאנטרי: שני קבלנים ניגשו למכרז

אחרי כישלון המכרז הראשון לבחירת קבלן מבצע לבניית מתחם הקאנטרי החדש, התבשרו השבוע בעירייה כי שני קבלנים נענו למכרז השני והגישו הצעות לשם בנייתו. עם זאת, טרם ברור האם הצעות אלו עומדות בתנאי הסף, והנושא מצוי בבדיקה. "מדובר בהתקדמות, אך בכל מקרה התושבים ייאלצו להסתדר ללא בריכה גם בקיץ הבא, ולטעמי גם בזה שאחריו", העריך גורם בעירייה

פורסם

בתאריך

על ידי

כמעט חודשיים לאחר כישלון המכרז לבניית הקאנטרי החדש, הסתיימה בשבוע שעבר תקופת ההארכה שניתנה לקבלנים על מנת להגיש הצעות לביצוע הפרויקט הגרנדיוזי.

כזכור, כבר בתחילת חודש יוני החלו הריסות הבריכה העירונית המיתולוגית, ובעירייה קיוו כי הליך הבנייה של הקאנטרי החדש- שעלותו מוערכת בכ-35 מיליון שקלים, ייצא אל הפועל בסמוך לשלב ההריסה. עוד הוסיפו שם כי "עד עונת הרחצה הבאה (קיץ 2019, ה"ה) נוכל לחנוך את הקאנטרי המפואר לטובת תושבי קריית מלאכי והסביבה".

אלא שבדיקת המקור מחודש יוני האחרון (על כך בהרחבה כאן) העלתה כי חרף הצהרות העירייה, בניית הקאנטרי החדש אמורה לארוך לפחות שנתיים – כלומר שתי עונות רחצה כולל זו שנמצאת עתה בשיאה. אולם, בעקבות האכזבה מהליך בחירת הקבלן המבצע, שהחל לפני למעלה משלושה חודשים במכרז שפורסם באתר העירייה ונחל כישלון, נגרם עיכוב משמעותי נוסף ביציאת הפרויקט לדרך.

השבוע, כאמור, נפתחה תיבת המכרז בשלישית (בפעם הראשונה הארכה בת שבוע ובשנייה עד 8/8), ובה שתי הצעות מצידם של קבלנים המעוניינים לבצע את בניית הקאנטרי. עם זאת, בעירייה טרם אישרו האם אותן הצעות עומדות בתנאי הסף על מנת שניתן יהיה להוציא אל הפועל את שלב הביצוע. "העירייה כבר הצהירה שהיא צריכה לדאוג לכספים לשם בניית המתחם וכמובן לחתום על חוזה מול הקבלן, שמצידו צריך לקבל את אישור רשות העתיקות לביצוע העבודות. זה הליך שייקח עוד כמה חודשים, זאת כמובן בתנאי שהצעת אחד הקבלנים עומדת בתנאי הסף", אמר גורם המעורה בתחום ל"המקור".

כך או כך, גורמים שונים בעירייה שהתבטאו בעבר באשר למשך זמן הבנייה של הקאנטרי החדש הוסיפו וטענו הבוקר (שלישי) כי העיכוב בהליך המכרז יביא לכך שתושבי העיר ייאלצו להסתדר ללא בריכה עירונית לפחות בעונת רחצה נוספת, אם לא למעלה מכך. "מדובר אמנם בהתקדמות, אך כישלון המכרז הראשוני והעיכוב בבחירת הקבלן המבצע יגרמו לדחייה של כמה חודשים בהתחלת העבודות. אם נוסיף לכך את העובדה שעומדים בפני הקבלן 24 חודשים לבניית הקאנטרי, הרי שסביר מאוד להעריך שהבניין החדש יעמוד על תילו לכל הפחות ברבעון האחרון של 2020. המשמעות היא שתי עונות רחצה נוספות ללא בריכה", אמרו שם.

לחץ להמשך קריאה

חדשות

במקום להרחיב את בית הקשיש, העירייה מעדיפה להקים עוד בית כנסת

העירייה מתכוונת להקצות קרקע לטובת הקמת כולל ובית כנסת בסמוך למרכז יום לקשיש. מנהלי המרכז היו מעוניינים להרחיבו, אולם מסתמן כי הקרקע תוקצה לטובת מבנה דת. לצורך הליך שינוי התב"ע שכרה העירייה את שירותיו של האדריכל מיכאל בורדמן, שהורשע בעבירות פליליות במסגרת מעורבותו בפרשת "לב הפארק". "לא מספיק כל העיר מלאה בבתי כנסת, עכשיו מקצים עוד אחד, ועוד במרכז העיר מול הקאנטרי המתוכנן?", אמר השבוע גורם פוליטי בכיר

פורסם

בתאריך

על ידי

עיריית קריית מלאכי מימנה הליך שינוי תב"ע בשטח הצדדי הסמוך למבנה מרכז יום לקשיש – זאת במטרה לפרסם הקצאת קרקע המיועדת כעת לטובת הקמת בית כנסת. למרות הכחשות העירייה, כבר בראשית ההליך – מצביעות הראיות – השטח היה מיועד לטובת הקמת בית כנסת, למרות הצורך של העמותה המפעילה את מרכז יום לקשיש להרחיבו נוכח הגידול בהיקף פעילותו.
מדובר במגרש בגודל 440 מ"ר בשדרות בן גוריון בעיר (סמוך למרכז יום לקשיש). בקשות לשינוי תכנית בניין עיר, נחלקות בדרך כלל לשלושה סוגים עיקריים, בהם בקשה לשינוי הייעוד של הקרקע בשל חוסר התאמה בין הייעוד המקורי לבין הייעוד המתוכנן ושינויים בקווי המבנה של התכנית: זה בדיוק התהליך שבוצע במקרה שלפנינו, בו העירייה פעלה על מנת לשנות את אופי השימוש שנעשה בקרקע.
"עיריות בדרך כלל לא עושות בעצמן הליכי שינוי תב"ע בתשעים אחוזים מהמקרים", אמר השבוע גורם מקצועי בשיחה עם "המקור". הוא הוסיף כי רק במידה וישנו אינטרס לשינוי ייעוד מייעוד קיים לייעוד אחר לטובת הפקת רווח לציבור, מבצעת העירייה שינוי תב"ע נקודתי, וציין כי: "עלות השינוי תלויה בהרבה פרמטרים ויכולה לנוע מכמה מאות שקלים לכמה עשרות אלפים".

ישיבה סוערת
על פי תמלילי ועדת המשנה לתכנון ובנייה, שהתכנסה ב-11 באפריל השנה וכמוה גם מסמכי הליך שינוי התב"ע הנמצאים במחלקת ההנדסה בעיר, מטרתו של הליך שינוי התב"ע (תכנית בניין עיר) הייתה לצורך הקמת בית כנסת. את העובדה הזו ניסו לכאורה גורמי המקצוע הבכירים לטשטש בפני יושבי הוועדה במהלך אישור ההחלטה בדבר השינויים השונים אליה נדרשה הוועדה.
בהיעדרו של ראש העירייה אליהו זוהר, פתח את הישיבה המדוברת סגן ראש העירייה, מישל טפירו, המשמש כממלא מקום יו"ר הוועדה. מהנדס העירייה נועם רווחה, היועצת המשפטית עידית יפת וכן האדריכל מיכאל בורדמן. אם שמו של בורדמן נשמע לכם מוכר, אולי זה מכיוון שהוא הורשע במסגרת פרשיית "לב הפארק" הידועה לשמצה, לאחר שסיפק שירותים שונים לחברה היזמית, "ש.י. שפץ וקנין בע"מ". למרות עברו, בורדמן נשכר על ידי העירייה לצורך טיפול בהליך שינוי התכנית.
מהנדס העירייה רווחה הסביר לנוכחים את המצב הקיים. הוא אמר כי השטח אינו מנוצל נכון להיום, והעירייה מעוניינת לאפשר שימוש בו.
חברי המועצה ד"ר שלום אלדר (המשמש במקביל כחבר העמותה המנהלת וכגזבר של מרכז יום לקשיש) ובוריס בורוכוב, שנכחו בישיבה והתנגדו בתחילה להליך, תהו בפני המהנדס האם מדובר בשינוי לטובת הקמת בית כנסת, וזה השיב כי "זה יכול להיות לכל מיני דברים".
היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד עידית יפת, הצטרפה לדיון והצהירה כי אכן מדובר ברצון לפרס הקצאה לטובת הקמת בית כנסת, מה שהוביל לתגובת התנגדות מצידם של שני חברי המועצה: "אנחנו נגיש התנגדות", אמר ד"ר אלדר, וחבר המועצה בורוכוב הצטרף: "למה בית כנסת אבל? חסר שם בתי כנסת?", "אנחנו נגיש התנגדות לזה, חוצפה", הוסיף ד"ר אלדר.

"גם בית הקשיש רוצה להגיש תכנית"

מתמלילי הישיבה נראה כי תגובתם התקיפה של שני חברי המועצה, אלדר ובורוכוב, גרמה ליועצת המשפטית לעדן את גרסתה, ולהבהיר כי מדובר למעשה בשלב תכנון ולא בשלב הקצאה. "כרגע מדברים על תכנון במובן הזה שבתכנון אנחנו רוצים שיהיה ניצול יותר מיטבי של הקרקע, אנחנו לא מגדירים את זה לבית כנסת", אמרה עו"ד יפת. אלדר השיב כי גם בית הקשיש עצמו רוצה להגיש תכנית.
המהנדס, נועם רווחה, אמר לאלדר כי ההליך מתואם איתם, אך אלדר – המשמש כאמור כגזבר בית הקשיש, שב ותקף: "זה מתואם איתם, אני שם, אתה מספר לי? חיה (מנהלת בית הקשיש, ה"ה) באה לברר איתך ואתה אמרת לה לא אשאיר לכם בכלל מקום", אמר אלדר, ורווחה הכחיש.
אלא שמכאן ואילך הרוחות נרגעו. היועצת המשפטית, עו"ד יפת, ניסתה להסביר כי הדיון הנדון מאפשר "מיצוי מיטבי של הקרקע", ואישרה כי מדובר למעשה בשינוי אותו מבצעת העירייה. "אנחנו לא דיברנו על זה לבית כנסת, לא הוגדר פה לבית כנסת, נהפוך הוא, הוגדר פה בתב"ע…", חזרה עו"ד יפת שוב על גרסתה השנייה, ורווחה צידד בה: "לכל מיני דברים, תיכף אני אעבור על הוראות התכנית, תראו למה זה מתאים".
המשך הדיון התאפיין בהסברים טכניים ומקצועיים של היועצת המשפטית ומהנדס העירייה, שהסבירו כי מדובר בשינוי קו הבניין. בשלב מסוים, הצטרף לדיון גם האדריכל מיכאל בורדמן, שהורשע כאמור בעבר בעבירות פליליות במסגרת הסדר טיעון בגין מעורבתו בפרשיית "לב הפארק". בורדמן הורשע ב"ביצוע עבודות ושימושים במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר כדין ובסטייה מתכונית", כך על פי הכרעת הדין, והוטל עליו קנס של 50 אלף ש"ח. "איך מיכאל (בורדמן, ה"ה) קשור לזה", שאל ד"ר אלדר, והיועצת המשפטית יפת השיבה כי הוא נשכר על ידי העירייה, מטעמה ובמימונה. "אני רואה אותו בכל מיני כובעים, לכן אני שואל", השיב אלדר, ויפת מיהרה להבהיר: "הוא יכול לייצג פה". על פי ההערכות, עלות שירותיו של בורדמן מסתכמת בכמה עשרות אלפי שקלים.

הדמיית המבנה המתוכנן בסמוך לבית הקשיש (מתוך אתר הוועדה)

"הם צריכים מניין"
רגע לפני שהמהנדס רווחה הסביר את הוראות התכנית, לבקשתו, חזרה היועצת המשפטית שוב לסוגיית בית הכנסת, ואמרה "אגב, גם בית כנסת יכול לשרת את מי שבא לבית הקשיש", וממלא מקום ראש העירייה, שמעון חזן, הצטרף לדיון: "נכון. יבוא בבוקר ישר לשחרית, נכון". "לא, גם הם צריכים מניין לפעמים, צהריים", הוסיפה יפת.
מהנדס העיריה, נועם רווחה, הוסיף והסביר את שינוי הוראות התכנית, וביקש להראות "שימושים נוספים", כדבריו: "הנה שימושים יפים, 'מיועד להקמת בנייני ציבור כגון מוסדות חינוך, דת, תרבות, בריאות, מועדונים קהילתיים וכו'", אמר, והוסיף כי למעשה "אפשר פה לעשות הכל, קודם כל כרגע התב"ע פה היא חיובית לנו, במרכז העיר חסר לנו שטחים למבני ציבור". לקראת סיומו של הדיון הציג האדריכל בורדמן הדמיות מהשטח, ואמר כי המטרה היתה לשמור על אדריכלות קיימת של בית הקשיש.
חרף האגרסיביות של שני חברי המועצה, ד"ר שלום אלדר ובוריס בורוכוב, ולמרות שגירסת היועמ"ש בתחילת הדיון אישרה למעשה כי מדובר בשינוי תב"ע לצורך הקמת בית כנסת, ההחלטה אושרה פה אחד בפני חברי הוועדה, שכללה את סגני ראש העירייה מישל טפירו וחיים שטיינר, ממלא המקום שמעון חזן וחברי המועצה שי סיום, ד"ר שלום אלדר ובוריס בורוכוב.

מפרסמים הקצאה
כחודש ימים לאחר ישיבת ועדת המשנה לתכנון ובנייה, בתחילת חודש מאי – פרסמה העירייה את הפרסום המחייב לשם מתן אפשרות להגשת בקשות להקצאת הקרקע- הפעם באופן מוצהר לטובת "הקמת בית כנסת".
חודש נוסף חלף, ובעירייה פרסמו שוב הודעה לציבור בדבר מתן פרק הזמן המוגדר בחוק לטובת התנגדויות. בהודעה השנייה, שפורסמה במהלך חודש יוני, צויין כי הוגשה בקשה להקצאה מטעם עמותת כולל החיד"א, אולם הפעם הודגש כי מדובר ב"הקמת בית כנסת ובית מדרש לפעילות תורנית עם נוער ומבוגרים".
למרות היותה של הישיבה במהלך חודש אפריל האחרון סוערת במיוחד באשר להליך שינוי התב"ע והקצאת הקרקע לטובת הקמת מבנה דת נוסף במרכז העיר- נדמה כי לא הוגשה במהלך 60 הימים כל התנגדות.
עם זאת, ועל פי מידע שהגיע ל"המקור", נתקלת בקשת ההקצאה – שהוגשה כאמור על ידי עמותת כולל החיד"א, בהערמת קשיים מצידם של חלק מחברי הוועדה המקצועית.
עמותת כולל החיד"א, בראשותו של יעקב יצחק, הינה עמותה רשומה, המתקשרת לישיבתו של הרב מרדכי דקר ובה כולל תלמוד תורה. בנוסף, היא עוסקת בגמילות חסדים, מפעילה בית כנסת ומחלקת מלגות.
"לאיפה נעלמו חברי המועצה בורוכוב ואלדר, שאמרו שיגישו התנגדות? מה קרה הם ממלאים את פיהם מים?", אמר השבוע גורם פוליטי בכיר בשיחה עם "המקור", שהוסיף: "לא מספיק שכל העיר מלאה בבתי כנסת וכוללים, עכשיו מקצים עוד אחד, ועוד במרכז העיר ובסמוך לקאנטרי החדש. מישהו פה חושב הפוך".
מעיריית קריית מלאכי נמסר בתגובה: "העירייה יוזמת ומממנת את התב"עות בשטחים ציבוריים. כך גם בשטח הציבורי של העיריה בו בנוי בית הקשיש. זה הנוהל התקין, וכך כמובן צריך להיות. ישנו מחסור בשטחים לבניית מבני ציבור, ולכן העיריה יזמה תב"ע זו ללא כוונה ספציפית למבנה ציבור מסוים. העיריה לא יכולה להבטיח שטח/מבנה מסויים לאף אחד. התהליך מתבצע ע"י בקשה של עמותות, הבקשה עולה לדיון בוועדת הקצאות ומפורסמת בציבור למתן אפשרות להתנגדויות. לאחר מכן דנים בכך שוב ומקבלים החלטה. ההליך שקוף לכולם. בעניין האדריכל הנבחר, הרי שתכנון התב"ע נעשה בפנייה לאדריכלים למתן הצעה. האדריכל נבחר בדיון בוועדת רכש כנדרש".
חבר המועצה שלום אלדר מסר בתגובה: "עמדתי נותרה כשהייתה. אני לא חושב שמתאים להקים בית כנסת או כולל במקום בו הולכות להיות ארבע בריכות. זה יהיה אזור בו אוכלוסיות יגיעו בלבוש לא הכי צנוע ולכן המיקום הזה לא הכי מתאים. הצבעתי בעד שינוי התב"ע כיוון שהוא משרת את כל מי שרוצה לעשות במיקום הזה משהו. מוסדות ציבור וכד'. אכן ישנה כוונה לפתח את מרכז יום לקשיש ולהגדיל אותו. הייעוד שאתה מתאר מפריע לי ואני אתנגד לו כאשר הוא יגיע להצבעה".
משה שמעון שימי, יו"ר העמותה המנהלת את מרכז יום לקשיש, מסר כי הוא כלל לא ידע על פרסום ההקצאה, ואמר: "אני אבדוק כבר מחר בבוקר את כל האפשרויות לשם הגשת התנגדות. אנחנו רוצים להרחיב את חדר האוכל לטובת הקשישים. מרכז יום לקשיש מלא וגדוש, ואנחנו חייבים לתת מענה לצרכי הציבור. זה המקום היחידי שאפשר להרחיב אותו".

הקרקע עליה עתיד להיבנות המבנה החדש

 

לחץ להמשך קריאה