צור עימנו קשר

דעות

דואגים רק לעצמם

מדוע הפוליטיקאים המקומיים מחפשים השפעה במפלגת העבודה?

פורסם

בתאריך

שלום עליכם קוראיי היקרים. יותר משנה עברה מאז הטור האחרון שלי, ומה אגיד לכם, וואלה התגעגעתי. העורך החדש של העיתון הזה ביקש ממני כבר לפני חודשיים לחזור לכתוב, אבל אני העדפתי לבלות את זמני בטיולים עם הנכדים שלי כפרה עליהם. כשנכדים נולדים זה מרגש אפילו יותר מאשר הלידות של הילד הבכור, הם שואבים ממך את כל האהבה שיש לך עבור כולם, וגורמים לך להבין כמה כל הפוליטיקה והדברים שמסביבה תפלים, מיותרים וחסרי משמעות.
אבל בשבוע שעבר פניתי אני לעורך העיתון וביקשתי לחזור לכתוב טור חד פעמי. העורך סירב, ואמר שאם אני חוזר – זה קבוע, ולא באופן זמני. ניתקתי את השיחה והתלבטתי, שאלתי את אישתי שתחייה מה דעתה והיא שאלה מדוע אני רוצה לחזור לכתוב. עניתי לה שיש משהו שמעצבן אותי ואני חייב להביע את דעתי עליו. היא אמרה שזה בטח הרגש המרוקאי שלי, ושעדיף שאני אתן לפיוזים להתקרר לפני שאקבל על עצמי מחויבות חדשה, כי הרי אני גם ככה חייב להוציא בכל יום את הנכדים מהגן, ובגילי מרבה פעילויות – מרבה דאגות. "את חושבת שאני יכול להתחייב לכתוב כל שבוע, כמו שהיה בעבר?", שאלתי אותה וציפיתי לתשובה של כן או לא. "כפרה עליך", ענתה לי אישתי, "יש רק דבר אחד שהוא תמידי ואתה יודע מהו, כל השאר – זמני". איזה אישה יש לי, כל משפט מדויק, וכל מסקנה נכונה.
כמו שאתם בטח מבינים לבד, בסוף התקשרתי לעורך ואמרתי לו שאני מוכן להתחייב לכתוב כל שבוע, אבל לא לפני שהוא הסכים שאם אחת לכמה שבועות לא אספיק לכתוב עקב עומס בעבודה או בחיים, הוא יוותר לי. אז הנה חזרתי. עכשיו אתם כנראה שואלים את עצמכם מה כל כך עצבן אותי שגרם לי לחזור לכתוב. האמת היא שיש כל כך הרבה דברים שמרגיזים אותי בקריית מלאכי שלי, שאני לא יודע מאיפה להתחיל, אבל לפחות השבוע אתחיל מהכותרות של השבוע שעבר, והפריימריז במפלגת העבודה. "עשרות חרדים-ליטאים התפקדו למפלגת העבודה", זעקו הכותרות, ואני שאלתי את עצמי מה הקשר בין החרדים האשכנזים הליטאים שרואים בכל מה שאינו חרדי כמוהם סוג של אויב, לבין מפלגת העבודה.
בהתחלה חשבתי שאולי זה היו"ר החדש, בן עדתי המרוקאי אבי גבאי, ששכנע את הליטאים המקומיים להצטרף אליו כחלק ממהלך בכל הארץ, אבל מהר מאוד הבנתי שלא, זה לא גבאי אלא סולימני, שהחליט לגייס את החרדים במלחמתו המקודשת בעיניו נגד אליאור עמר. ומה הקשר בין סולימני לליטאים? האמת היא שגם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, עד שמישהו סיפר לי בשיחה ביום ראשון בבית הקפה שגם מישל טפירו פקד את משפחתו למפלגה, ושגם ראש העיר ללו עוזר לסולימני, שעד עכשיו לא ברור לי אם הוא באופוזיציה או בקואליציה.
תאמינו לי, אני מחבב את האיש הזה עמר. הוא אולי צעיר וחסר ניסיון, אבל האומץ שלו לעמוד מול כל הפוליטיקאים ראוי להערכה. הפוליטיקאים האלו לא רוצים שמישהו חדש יבוא, כי הם רגילים לכללים שלהם, שבהם כולם יודעים את הסודות של כולם אבל שומרים אותם בשקט, כי אם לבנה אחת בפירמידה תיפול, כולם ייפלו אחריה. בגמרא נכתב כי לא מעמידים כמנהיג על ציבור אדם שאין קופה של שרצים על ראשו, אבל וואלה על ראשם של חברי המועצה שלנו יש לא קופת שרצים, אלא מכולה של פגרים כל כך מסריחים שאת הניחוחות מריחים ממרחקים. אז מה הפלא שכל העסקנים בשקל שעתיד העיר מעניין אותם כקליפת השום מקווים להשאיר את המצב כמו שהוא? הרי מאז ומתמיד רובם דואגים בעיקר לעצמם, והאמת היא שהם עשו את זה בצורה מאוד טובה עד היום. אז למה הם צריכים מישהו חדש שיפריע להם?
לסולימני היו ימים יפים ואפילו אני הצבעתי עבורו פעמיים, אבל הם נגמרו מזמן. בשבוע שעבר שמעתי ראיון שלו ברדיו בו הוא יצא נגד התחרדותה של קריית מלאכי, וימים אחרי זה התברר שהוא פקד את אותם חרדים שהוא כאילו חושש מהם כדי שיעזרו לו לנצח את הפריימריז. מי שמכיר את ההיסטוריה של קריית מלאכי יודע שככה זה בפוליטיקה כאן: אומרים משהו אחד, ועושים משהו אחר – הכל בהתאם לאינטרס האישי באותו הרגע שבו הדברים נאמרים. אבל תאמינו לי, הבעיה היא לא בפוליטיקאים, כי אם בנו הציבור. מילא שלפוליטיקאים יש אומץ להציג את מועמדותם שוב ושוב אחרי שנכשלו פעם אחר פעם, אבל מה זה שאנחנו מצביעים עבורם אומר עלינו?
גם בליכוד בקרוב יהיו בחירות, אבל כנראה שגם משם לא תבוא הישועה. ביטון בטח יריב עם אלוש, שיריב עם גלעם, שיריב עם הוויצמנים, שיריבו עם בורוכוב, ואנחנו נקבל שוב את אותה הגברת בשינוי אדרת. אם אישתי הייתה רוצה, אולי היינו עוזבים כאן. נכון שכאן גדלתי ואת המקום הזה אני אוהב, אבל חלק מהילדים שלנו כבר בחוץ ובגילי אפילו הייאוש כבר לא נוח כמו שהיה. אז אם כבר להיות מיואש, עדיף שזה יהיה בקו ראשון לים ועם טיילת יפה מתחת לבית. אתם לא חושבים כמוני?
יאללה, ביסאלמה.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דעות

הציבור יאמר את דברו

"במרוקאית אומרים על אנשים כמו מוטי מלכה שהם חסרי "חשיומה", בושה, ואת אותו דבר ניתן להגיד גם על כמה מאלו שרוצים לתמוך בו. אחרי שיפסידו את הבחירות, במוקדם או במאוחר, נזכור להם את תמיכתם בעבריין מורשע". הטור המלא של המשקיף

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. אחרי שבוע של חופשה באילת חזרתי לשגרה, היישר אל תוך הסערה הפוליטית שהתרגשה עלינו השבוע. בדיעבד התברר אמנם שמדובר בסערה בכוס תה, או מים, אבל בתקופת בחירות גם זו סוג של סערה.
אני לא יודע במי הקהילה האתיופית היקרה לליבי עד מאוד תתמוך לבסוף, אבל כמי שמכיר את תושבי העיר היקרה שלי כבר שישים שנים ויותר, אני יודע דבר אחד מעל כל צל של ספק: הציבור בקריית מלאכי לא ייתן את ידו לחזרתו של עבריין מורשע לכיסא ראש העיר שממנו הוא ביצע את העבירות הקשות, המזעזעות והנוראיות שהוא הודה בהן. באופן פלאי ומכוער יש כמה אנשים בעיר – בעיקר בעלי אינטרסים כאלו ואחרים – שחושבים שלא נורא שהוא עשה אותן והורשע בהן. במרוקאית אומרים על אנשים כמו מוטי מלכה שהם חסרי "חשיומה", בושה, ואת אותו דבר ניתן להגיד גם על כמה מאלו שרוצים לתמוך בו. אחרי שיפסידו את הבחירות, במוקדם או במאוחר, נזכור להם את תמיכתם בעבריין מורשע שהשתמש בתפקיד שלו גם כדי לנצל ולפגוע בנשים. שאלתי את עצמי יותר מפעם אחת – כולל בטור הזה – מה היה קורה לו הנשים שמלכה פגע בהן היו הבת, האחות, האישה או האחיינית שלהם. אבל הבנתי ונזכרתי שוב שכנראה לאנשים בלי "חשיומה" גם זה לא היה מזיז.
ביום ראשון החליטה אישתי שתחייה לסלק אותי מהבית מיד אחרי שחזרתי מהעבודה, כי לטענתה אתמול הברזתי לה מצפייה משותפת באח הגדול החביב עליה. אז הלכתי לבית הקפה של פינטו ושם דיברנו על פוליטיקה ארצית, ובעיקר על חוק הלאום. מה אני אגיד לכם, מבחינתי זה חוק חשוב וטוב, וחבל שהחבר'ה שיושבים שם בירושלים לא חשבו עליו קודם. רק צריך לפתור את הבעיה עם אחינו הדרוזים, ואז הכל טוב. איך אמר מנחם בגין המנוח? "ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום".
אגב, בבית הקפה ההכרעה לגבי הבחירות הקרובות מתמקדת בעיקר בשני מועמדים: ראש העיר שלנו כיום, ללו זוהר, ומנכ"ל העירייה לשעבר, סא"ל במיל' חיים ויצמן. ראש העיר לשעבר מלכה, לפחות כאן בבית הקפה, לא בא בחשבון במדגם המייצג שכולל עשרה חברים, בהם שלושה מרוקאים, שני טריפולטאים, שני כורדים, שני עיראקים ועוד טוניסאי אחרון לקינוח.
על זוהר הדעות חלוקות: העלה לנו מיסים, עשה חנייה בתשלום, הביא את התאגיד. על חיים ויצמן כולם אומרים שהוא איש טוב ואיכותי, וטוענים שזה עוול להציב אותו מול מלכה: אחד ישר כסרגל, השני לא. אחד מלא בדרך ארץ, איש אשכולות, אדם מאמין באמת ולא רק כדי שיחשבו שהוא כיפר על חטאיו, השני עושה הצגות למצלמה רק כדי שנשכח את מעשיו ונצביע לו. וככה אפשר להמשיך על פני עוד כמה עמודי עיתון.
תוך כדי שאני כותב את הטור השבועי, הנכדות שלי באו לביקור. הן הסתובבו לי בין הרגליים וביקשו שנצא לגן השעשועים ליד הבית. ביקשתי מאישתי שתצא איתן, וכצפוי קיבלתי צרחות אותנטיות של מרוקאית. היא טענה שהבית על גלגלים ושהיא עוד לא העמידה את הסיר מטבוחה על הגז, אז איך בדיוק היא תצא עם הנכדות? יצאנו החוצה ועל הספסל ישבתי עם השכן שגר לידי. דיברנו על המתרחש בעיר ובמדינה. הוא סיפר שהוא מודאג מבנו שנמצא על גבול עזה, שומר עלינו מפני המחבלים הארורים. בבחירות הקרובות לכנסת הוא יצביע עלה ירוק. "כבר כמה שבועות שורפים את הדרום, הורגים ופוצעים לנו חיילים ואנחנו שותקים", אמר לי. "הצבעתי בעבר לליכוד, לעבודה, ליאיר לפיד ולכחלון, כולם איכזבו. הפעם אני מצביע למי שיאשר לנו לעשן קנאביס. שלפחות נעשה קצת כיף בין כל הבלגאנים פה".
חשבתי על זה שלא רק השכן שלי זקוק לקצת קנאביס, אלא גם לא מעט מגיבים בפייסבוק שקצת מתבלבלים ברמת התגובות שהם כותבים. הגיע הזמן שהמועמדים ירסנו את התומכים שלהם ויזכירו להם שמדובר בבחירות. חשובות מאוד, אבל בחירות. איך כתב מישהו בפייסבוק? יום אחרי כולם ממשיכים לחיות יחד. בסוף זה באמת נכון, אבל מצד שני צריך לזכור שרוב המגיבים הם שכירי חרב כאלו או אחרים: חלקם כאלו שקיבלו עבודה, הם או משפחתם, וחלקם כאלו שהובטחה להם עבודה אחרי הבחירות, אם המועמד שלהם ינצח. הציבור הרחב לא לוקח חלק בבלאגנים בפייסבוק, אבל אני בטוח כמו שכבר כתבתי שהוא יביע את דעתו הברורה לפחות לגבי אחד המועמדים בקלפי.
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

דעות

רמת אמינות: אפס

כמה עוד גרסאות מתכוון מוטי מלכה לשנות עד שיגיעו הבחירות בעוד שלושה חודשים?

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. זהו, המונדיאל נגמר ועכשיו צריך לחזור לשגרה. אין יותר לחזור הביתה מוקדם מהעבודה, אין ללכת לבית קפה של פינטו לראות את המשחק על המסך הגדול, אין סיבה לקנות בירה בארגזים של 24 יחידות. השגרה כוללת גם חזרה לצפייה בבית"ר (שכבד הודחה) ובמכבי במשחקים שלהן בליגה האירופית, ובהמשך בליגת העל. למה זה דומה? לרדת מטיסה במחלקה ראשונה בחברת התעופה הטובה בעולם עם כרטיס שעולה 5,000 דולר, לטיסה בחברת לואו-קוסט עם 15 ס"מ מקום לרגליים וכרטיס שעולה 50 דולר.
בסוף השבוע שעבר היו כמה לילות סוערים בדרום. אל העפיפונים התווספו גם מטחי טילים בלתי פוסקים, והילדים בשדרות וביישובים בעוטף עזה נאלצו להתעורר בכל כמה דקות כדי לרוץ לממ"ד. וואלק מה אני אגיד לכם, זו שערורייה גדולה שיורים עלינו טילים ואף אחד בממשלה שלנו – חוץ מנפתלי בנט – לא נותן לזה פיתרון אמיתי. ראיתי שבנט התווכח עם הרמטכ"ל בישיבת הקבינט, והיו להם דעות מנוגדות על טרור העפיפונים, אבל עם כל האהבה שלי לבנט, אני דווקא סומך על הרמטכ"ל שלנו. לא רק בגלל שהוא יוצא מרוקו, המדינה שלי, אלא גם בגלל שבכל פעם שאני שומע אותו מדבר, אני מקבל ביטחון. הוא רציני, אחראי, לא מתלהם. מסוג המנהיגים שאנחנו צריכים.
ובפוליטיקה המקומית העניינים ממשיכים להתחמם לאט-לאט, או יותר נכון להגיד: להידרדר. הבת שלי שלחה לי בשבוע שעבר את הסרטון של ראש העירייה לשעבר, מוטי מלכה, שבו הוא פונה לתושבי קריית מלאכי ומבקש מהם הזדמנות שנייה. מה אני אגיד לכם, רמת האמינות של הסרטון שלו שווה בערך לרמת האמינות של הסרטון של ביבי נתניהו מבטיח לחסל את שלטון החמאס. כלומר – שניהם אומרים מה שהם אומרים רק לצורכי בחירות, ולא באמת מתכוונים לזה.
בכלל, כמה עוד גרסאות מתכוון מלכה לשנות עד שיגיעו הבחירות בעוד שלושה חודשים? אין מישהו שמייעץ לו ללכת בקו ישר, עם גרסה אחת קבועה? טוב, זה כבר ידוע שללכת בקו ישר זה לא בדיוק דבר שמלכה מצטיין בו, וראינו את זה בקדנציה שלו, זאת שיש כל מיני חסרי בושה שרוצים להחזיר.
למען קוראיי היקרים, עשיתי סדר בגרסאות שמלכה, אמר, שינה, החליף והוסיף בכל השנים האחרונות: בהתחלה, כאשר הכל התחיל, הוא צולם אומר ש"הכל עורבא פרח", ובהמשך אמרו עליו מקורביו שהוא זך, נקי וטהור, לא פחות. בהמשך, הוא אמר שכל עבירות המין שנטענות כלפיו – היו בהסכמה מלאה. עוד קצת זמן עבר, ומלכה חגג יחד עם כמה מתומכיו על כך שהפרקליטות החליטה להעמיד אותו לדין "רק" באשמת מעשים מגונים וקבלת שוחד. בהמשך, עורכי הדין שלו עשו מו"מ עם אנשי הפרקליטות, וסיכמו על עסקת טיעון מקלה שבה מלכה יצא בזול יחסית: הוא הואשם בהטרדות מיניות, בעבירות על חוק התכנון והבנייה ובמרמה והפרת אמונים. הוא הודה בקולו, בבית המשפט, בכך שביצע את כל העבירות בהן הורשע.
מאז חלף הזמן, והנה מערכת הבחירות התקרבה. לפני חודש הוא הודיע שהוא רוצה לחזור לזירת הפשע ולהתמודד על ראשות העירייה. מה נגיד ומה נאמר, אחרי כל מה שקרה בשנים שקדמו, הוציא מלכה הודעה שכל מה שעבר עליו – הכל עלילה שהעלילו עליו מתנגדיו הפוליטיים, שחברו לחוקר מושחת כדי להפיל אותו מכיסא ראש העיר. רגע, חשבתי לעצמי, זה לא מלכה שהודה בביצוע העבירות? טוב, הוא כנראה שכח. הוא גם כנראה שכח שהודה שקיים יחסי מין עם עובדות בהסכמה. בראיון לרדיו דרום כמה ימים אחרי שהכריז שיתמודד לראשות העיר שלי, הוא הכחיש שהיו יחסים, גם לא בהסכמה. מזל שיש וידיאו מפעם שהוכיח שהוא אמר בקולו שהיו גם היו.
ומה עכשיו? בסרטון ששלחה לי בתי היקרה בוואטסאפ, מלכה מבקש סליחה, ומבטיח לתקן את התנהגותו האישית בקדנציה הבאה. רגע, הזדעזעתי! זה לא מלכה שלפני שבועיים אמר שהכל הייתה עלילה? שהכל זה מתנגדים פוליטיים ושוטרים מושחתים? אוי ווי. הוא בטח שוב שכח מה אמר לפני שבועיים, ולפני חודשיים, ולפני שנתיים, ולפני חמש ושש שנים. כנראה שהזיכרון שלך, מר מלכה, לא כזה "חד ושנון" כמו שהעדת עליו.
אני לא יודע אם יש אנשים שמאמינים לדבריו של מלכה בסרטון – אני מקווה שלא, כי צריך להיות ממש תמים כדי להאמין לו – אבל אם כן, אני מציע שיחזור ויקרא את כתב האישום נגדו, את האשמות נגדו, שייזכר במה הוא עשה כשהיה ראש עיר, בכמה אנשים הוא פגע, ואז אולי יבין שאסור ואי אפשר להאמין למוטי מלכה.
ועוד דבר אחרון, אדוני ראש העיר לשעבר: דיברת בסרטון גם על משפחתך, ילדיך. מי שפוגע בהם זה אתה, שרוצה לחזור לכיסא ממנו הודחת ומצפה שאף אחד לא ישמיע עליך ביקורת ויזכיר לך מי אתה, ומה עשית כשהיית המלך פה בעיר. אנחנו זוכרים, ולא נשכח.
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה

דעות

מלחמות הפייסבוק

מיהם האנשים שנמצאים בדריכות גדולה אפילו יותר מזו של לוחמי האש האמיצים שלנו?

פורסם

בתאריך

על ידי

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. שלושה חודשים וחצי לפני הבחירות, והמערכת הפוליטית אצלנו דיי רדומה. זה בטח ישתנה כאשר חג המונדיאל ייגמר ביום ראשון הקרוב, ואז כולם יתפנו לגביע קריית מלאכי לפוליטיקאים, הגביע בו כולם חושבים שהם יכולים לנצח, בעוד רק מעטים יכולים לנצח באמת. מי יעלה לגמר? מי יודח ברבע ומי לא יעבור אפילו את שלב הבתים – את זה נדע לבטח בשבועות הקרובים.
במונדיאל האמיתי צרפת ניצחה את בלגיה 1-0 קטן, למורת רוחי. בתוך תוכי רציתי שבלגיה תנצח, אבל לא הייתה לי ברירה אלא להראות כלפי חוץ כאילו אני אוהב את צרפת. גיסי צפה איתי במשחק, והוא טוניסאי שחלף מעל פריז לפני שעלה ארצה, כך שהוא חושב את עצמו צרפתי. הוא חגג כשהשופט שרק לסיום, ואני איחלתי לו מזל טוב ובפנים כעסתי על לוקאקו שלא הצליח לכבוש אפילו שער אחד לרפואה. אולי ביורו 2020.
בינתיים בעירנו, נתקלתי השבוע בקרב הכי פופלארי בקרבם של פוליטיקאים: הקרב על הקרדיט. שי סיום, חבר המועצה הצעיר, הציע לשדר את גמר המונדיאל על מסך ברחבת העירייה, אך זו סיפרה שהיא בכלל חשבה על הרעיון קודם ואפילו הציגה התכתבות עם תאגיד השידור "כאן". זה הפך להתקוטטות רבתי, במה שלא הוסיף כבוד לאף אחד, בטח לא למי שאמור לנהל את העיר שלי ומתעסק במקום זאת בצילומי מסך של מיילים.
ראיתי גם ששיפצו בפעם השנייה בתוך חצי שנה (או קצת יותר) את כיכר בנק לאומי. זה עלה עשרות אלפי שקלים שלטענת העירייה הקבלן שילם כי הוא לא עשה את העבודה מספיק טוב, אבל אם ככה מתייחסים לכספי ציבור, אז אני שואל את עצמי האם אפשר לסמוך על העירייה שבפרוייקטים אחרים הקבלנים מבצעים את העבודה היטב? אני מקווה שכן, רק אם אפשר שיתחילו לעבוד קצת יותר מהר כי עם כל הרצון לחכות עם גזירת הסרטים לבחירות, יש גם תושבים שרוצים שיהיה להם כבר פארק, ומדרכות נורמליות וכבישים לא משובשים…
ראיתי גם שמנהל מחלקת החינוך, מיכאל בן שטרית, עזב את העירייה. וואלק חבל עליו, שמעתי שהוא היה מקצועי ועשה את עבודתו בצורה טובה. המורים והמנהלים אהבו אותו, בעירייה היו מרוצים ממנו אבל כמו תמיד בעיר האהובה שלי – כנראה זו הפוליטיקה שגרמה לו ללכת הביתה. אני אמנם מעדיף תמיד שתושבי קריית מלאכי יהיו מנהלים בכירים בעירייה, אבל אם לא, אז אנחנו צריכים מנהלים כמו בן שטרית. ישר, איכותי, מקצועי, לא מתכופף בפני הדרג הפוליטי, אפילו במחיר של ללכת הביתה. אני רק מקווה שהמחליף שלו יהיה מקצועי ואיכותי לפחות כמוהו.
בינתיים בפייסבוק יש מלחמות בין תומכים של מועמד אל"ף לתומכים של מועמד בי"ת לתומכים של מועמד גימ"ל. מזה מלחמות? הכוננות בה מצויים לוחמי האש האמיצים שלנו בכל יום ברחבי עוטף עזה היא כלום לעומת הדריכות בה נמצאים יום-יום דקה-דקה התומכים של המועמדים לראשות העירייה.
רק שבעוד חלק מהמועמדים נהנים מתומכים עם פנים, אחרים נאלצים להסתמך על פייסבוקים פיקטיביים כדי להביע את עמדתם. אני מאמין שכל אדם יכול להביע את דעתו בלי לחשוש מנקמה, ביריונות ואלימות, אבל מבין גם את מי שמבקש לעשות זאת בחשאיות ומבלי שיידעו מיהו. ולמרות זאת, יש אנשים – אלו שכתבתי עליהם בשבוע שעבר – שאני במקומם הייתי מתבייש להשמיע את דעותיהם ולהסתכל אחר כך על הילדים והנכדים שלי בעיניים. אני מקווה שאותם אנשים מחנכים את ילדיהם אחרת. בדבר אחד אני בטוח בכל מקרה: המועמד שלהם יחזור הביתה יום אחרי הבחירות, אני מקווה ומאמין מבלי להיבחר – אבל הם יישארו עם התמיכה המוזרה שלהם בו, ואסור לנו לשכוח או לסלוח להם על זה. אם הם יעזו אי פעם לבוא ולהטיף מוסר למישהו – נזכיר להם שהיחידים שהם ראויים ורשאים להטיף להם מוסר זה לעצמם, כשהם מסתכלים על המראה. וגם אז עליהם להשפיל מבט מפני הבושה.
בישיבה השבועית שלנו בבית הקפה דיברנו כרגיל על מונדיאל, פוליטיקה ארצית ומקומית וגם על הגברת הזאת שהייתה פעם יזמית נדל"ן והיום מעלה סרטוני זימה בפייסבוק. מה אגיד לכם, כנראה שהשתבשה עליה דעתה. היא עשתה כמה דברים לא ראויים, אבל נראה לי שהגיע השלב שבו אנחנו צריכים לרחם עליה ולעזוב אותה לנפשה. במקום שעורכי הדין יטפלו בה, היא צריכה כנראה אחים עם חלוקים לבנים שיבואו לקחת אותה למחלקת הפסיכיאטרית הקרובה. ואנחנו? אנחנו צריכים להפסיק להיכנס לחייה, ולא לשתף פעולה עם המנגנון הנוראי הזה שחושף אותה בקלונה. או במילים אחרות: אל תשתפו את סרטון האימה שלה בוואטסאפ, או בכלל. תהיו בני אדם.
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה