צור עימנו קשר

חדשות

געגועים לגן עדן

שלחנו את כתבנו לטעום את החביתה שמתיימרת להחליף את זאת של האחים סופר. אלו המסקנות

פורסם

בתאריך

הנה, היא חזרה, אמרו לי. האמת, התרגשתי. מצויד בתקווה גדולה, שמתי פעמיי אל המסעדה החדשה במרכז העיר, בראנצ'וס. שם, התפללתי שהיצירה המופתית ההיא, זו שנקברה באדמה יחד עם האחים יצחק ויעקב סופר ז"ל, תשוב ולו בעבור שבע דקות בגן עדן. האמת, הייתי מוכן לחתום מראש גם על שתי דקות בודדות שבהן הטעם הבלתי נשכח ההוא, שרבים כל כך מתגעגעים אליו, יפגוש את החיך שלי. על זה באמת אפשר היה להגיד תענוג אחרון ולמות.

כשהתייצבתי מול דוכן ההכנה משהו כבר הרגיש מוזר. אצל יצחק ויעקב כל פריט, קטן כגדול, הפך למיתולוגי. והנה, פתאום הביאו לכאן מחבת חדש לגמרי, עם גזיה חדשה לגמרי, קערת ביצים חדשה לגמרי וכפית ערבוב חדשה לגמרי. אחרי שנים כה ארוכות בהן התרגלתי למחבת הישן ההוא, שרבים היו משוכנעים שדווקא אי ההקפדה על ניקיונו הוא סוד הטעם, כל החדש הזה נראה פתאום מוזר.

בביס הראשון אפשר היה כבר להבין שהישן היחידי שנשאר מכל החדש הזה הוא הטעם של החביתה עצמה, זאת שבתוך הפיתה. אבל זו, כידוע חוכמה קטנה מאוד, שהרי מה שעשה את החביתה ההיא של יצחק היו הדברים שמסביב: החומוס הקסום, החריף שגורם לאקסטזה בחושי הטעם וכמובן הפיתה ההיא, שרק יצחק יודע לחמם אותה בדיוק במידה הנכונה בתוך הטוסטר הלבן ההוא משנות השמונים. אלו עדיין נעדרים, ובלעדיהם זו לא יכולה להיות החביתה של סופר, אלא מקסימום סתם חביתה. עוד חביתה.

וכמובן חסרה גם ההליכה המדדה שלו אל עבר המחבת לאחר הבקשה מצד הלקוח לסבב שני של גן העדן הזה. אחרי הכל, במקרה של יצחק זה היה בעיקר הטעם, אבל גם הוא, איש החביתה שכבר עשרה חודשים חלפו מאז שהלך לנו, ככה פתאום, והשאיר מאחוריו את הטעם שכנראה איש אינו יכול לשחזר, גם אם יהיו בידיו חומרי הגלם המדוייקים שהאחים סופר  עשו בהם שימוש. אחרי הביס האחרון עברתי לפיצה, שדווקא השביעה את רעבוני היטב

בבראנצ'וס ביקשו זמן, והבטיחו שכבר בשבוע הבא צפויים שינויים. דיווחים כאן, במידת הצורך, בשבועות הבאים. אני, כמו רבים אחרים, מחזיק אצבעות.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -