צור עימנו קשר

דעות

גם החדש, ישן

מי הפייבוריט של המשקיף בפריימריז של הליכוד ובגמר ליגת האלופות?

פורסם

בתאריך

השלום והברכה עליכם קוראיי היקרים. אחרי שבוע של חופש אני שב לסורי ולכתיבה, וכמו תמיד ברוך השם, העיר שלנו מספקת מספיק דברים לכתוב עליהם.
בשבוע שעבר עשינו שבת אצל הבת שלי, והיא פינקה אותנו כאילו אנחנו כבר זקנים ממש. הביאה לנו הכל עד הידיים. אמרתי לה "יא בינתי, את נותנת לי להרגיש כאילו אני בבית אבות, תפסיקי כבר". היא הפסיקה ובתחילת השבוע כבר דרשה שאשמור על הנכדים והנכדות. "אמרת שאתה לא רוצה להרגיש בבית אבות אה? אז הנה, תרגיש גננת", אמרה לי. הם הלכו הביתה והשאירו אחריהם את כאב הראש שעשו לי. שיהיו בריאים אמן.

בשבוע הבא יהיו בחירות בליכוד, אבל מה אגיד לכם, אני מבולבל. מצד אחד יש אישה צעירה ונחמדה כמו אתי כליפא. היא נראית נמרצת ורצינית אפילו שמעולם לא החלפתי איתה מילה, אבל היא הבת של גבי אלוש, ויש לי חשש שהוא יפעיל אותה על חוטים. והדבר האחרון שאני רוצה זה את גבי אלוש ודומיו בפוליטיקה. ההיפך: בעיני הם צריכים להיות כמה שיותר רחוק מהפוליטיקה ומהעשייה (או אי העשייה) הציבורית. אני מקווה שהבת שלו תתרחק קצת מעסקנות ומקומבינות פוליטיות ותתמקד בנטו עשייה למען הציבור. מצד שני יש את נדב ויצמן, איש נחמד בעצמו ששמעתי שאוהב לעזור לאנשים, אבל הוא כבר נכשל ב-2008 וב-2013, אז מה הוא רוצה עכשיו עוד הזדמנות ב-2018? אולי בסוף נקבל את הדוד שלו חיים, בהתמודדות שלישית לראשות העיר של בן משפחת ויצמן.

מלבד השניים יש עוד שני מתמודדים, שניאור קטש ושלומי זיוי, אבל את שניהם אני לא מכיר, ונראה לי שהם מועמדי קש והמאבק הוא בין כליפא לוויצמן. כליפא מקבלת את התמיכה של ראש העיר זוהר שכבר הצליח בפריימריז של הקהילה האתיופית ושל מפלגת העבודה, ומנסה להפעיל כעת את כל כוחו גם בפריימריז בליכוד. נראה לי שהוא יצליח גם הפעם, אבל זה לא באמת משנה כי בכלל לא בטוח שאף אחד מהם יצליח להחזיר את הליכוד לימים של פעם. האמת, מזל שאני לא פקוד לליכוד, כי כמו שאמר חכם חלפון מחגיגה בסנוקר, "בזמן שיש שני חתנים כאלה מוצלחים הבחירה, וואלה, קשה מאוד". ואני ציני כמובן.

ראיתי השבוע שבמפעל "נטו" הקימו ועד עובדים אחרי כמה שבועות של החתמות ומאבק שהגיע לפתחו של בין הדין. שמחתי בשביל העובדים שם, בעיקר הזוטרים, שאולי יוכלו לקבל משכורת קצת יותר ראויה משכר מינימום. עכשיו אני מקווה שהעובדים ייבחרו ביו"ר רציני שישרת אותם באמת, ולא כמו בהרבה מקומות אחרים – בכזה שישרת רק את עצמו, את משפחתו ואת חבריו. אני מאחל רק בהצלחה לעובדים ולוועד, אבל במקום העובדים לא הייתי סומך יותר מידי על ההסתדרות ואנשיה בסביבה. יש שם חבר'ה שעסוקים בעיקר בדאגה לעצמם ולעתידם.

בינתיים החופש הגדול מתקרב, והחום הלוהט בחוץ הרס לי כמה תאים במוח. חשבתי לעצמי מה יקרה לכאב הראש שלי אם במקום כמה שעות של בייביסטר על הנכדים איאלץ לשמור עליהם למשך כמה ימים, ושאלתי את אישתי שתחייה אם לא בא לה איזה שבוע באירופה הקרירה לפני ששיגעון הקיץ נוחת כאן על כולנו. היא ענתה שאני מוזמן לנסוע לבד עם החברים שלי. "אני את ארץ ישראל לא עוזבת יותר בלי סיבה", היא אמרה לי, והוסיפה שההלכה אומרת שאין יוצאים מהארץ אלא במקרים מסוימים. נו ראיתם? זה מה שחסר לי, שגם היא תתחרד לי כמו קריית מלאכי שלי.

האמת שהייתי שמח לנסוע עם החבר'ה שלי, אבל הם כל כך טרודים בענייני היום, במשפחה, בילדים, בנכדים ובעבודה, שאין להם זמן לנשום. המקסימום שאפשר לעשות איתם זה לצאת לשתות בירה בפאב על חוף הים. וגם זה דורש תיאומים שלוקחים כמה שבועות מראש. לכן עדיף לא להתחיל עם זה בכלל, כי רק ההכנות ייגרמו לי לכאב ראש.

ביום שלישי בערב, בבית הקפה, באו גם האחיינים שלי לשתות איתנו ודיברנו על גמר ליגת האלופות שייערך במוצאי השבת הקרוב. מהר מאוד נוצר ויכוח בין הנוכחים בשאלה מי תנצח, ומה ההרכב הנכון לכל קבוצה. אני אמרתי שאני תומך בליברפול, קודם כל כי אני בעד האנדרדוג, ושנית כי יש שם שחקן שאני מאוד אוהב: מוחמד סלאח. אחד מיושבי בית הקפה כעס והסביר שמדובר בשחקן מצרי-מוסלמי שסירב בעבר להגיע לשחק בארץ, ואני עניתי שזה בדיוק מה שמיוחד בכדורגל: על המגרש לא משחקים דתות, לאומים, ראשי ממשלות או נשיאים, אלא כישרונות. וסלאח הוא וואחד כישרון ששני רק לאחד שישחק גם הוא על הדשא בקייב במוצאי שבת: כריסטיאנו רונאלדו.
בכל מקרה, כמו בפוליטיקה, אני מאחל בהצלחה לשני הצדדים. ושהטוב יותר ינצח. או מקסימום שיפסיד. גם זה בסדר.
יאלה, ביסלאמה.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.