צור עימנו קשר

חדשות

אין אופוזיציה

פורסם

בתאריך

במלאכת מחשבת הצליח ראש העירייה, אליהו זוהר, לפרק את מוקדי ההתנגדות אליו ולהפוך את מבקריו הגדולים ביותר – לקרוביו. כיום, התקשורת היא קו הביצורים האחרון לפני היעלמותה המוחלטת של הביקורת // בנימה אישית

אין אופוזיציה בקריית מלאכי. זו מסקנה קשה, אולי בוטה, אבל כשמסתכלים על המערכת הפוליטית המקומית, זו המסקנה המתבקשת. במלאכת פוליטית מחשבת ומפוארת, ראש העירייה אליהו זוהר הצליח לפרק, צעד אחד צעד, את כל גורמי המפתח הסטטוטוריים, כלומר חברי מועצת העיר, בביקורת על שלטונו. שנים ארוכות אחרי שיוסי חדד היה אופוזיציונר יחיד לראש העירייה לשעבר מוטי מלכה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, בשינוי קל: הפעם, אפילו חבר מועצה אופוזיציונר אחד לרפואה אין בנמצא. יוסי חדד אמנם עדיין יושב במליאת מועצת העיר, אבל הוא עצמו רחוק שנות אור מתקופת הזוהר שלו שהובילה אותו, בסופו של יום ובאופן אירוני, לקדנציה קצרה בלשכת ראש העירייה.

בניגוד למלכה, שמיגר את הביקורת נגדו בבריונות ובאלימות פוליטית, שלא היסס לנצל את כוחו המיניסטריאלי העצום על מנת להזהיר את מתנגדיו פן יבולע להם, הן ברמיזה והן באופן ישיר, ראש העירייה זוהר הורג את הביקורת נגדו בְּרַכּוּת. כמו שועל קרבות פוליטי ותיק, הוא סימן אחד אחרי השני את מוקדי ההתנגדות אליו, וניגש למשימת הנטרול. עד כה, הוא משלים את יעדיו באופן מעורר השראה. כמה מגדולי מבקריו, מהקטן ועד גדול ביותר, שינו את עורם. חלק הפכו לחבריו הקרובים. כה קרובים עד ששיחות נפש הפכו לדבר שבשגרה.

מי שאמור לשמש כראש האופוזיציה במועצת העיר, יוסי סולימני, רשם כמה הישגים נאים בשנה או בשנתיים הראשונות לכהונתו. הוא הצליח לשנות החלטות שביקשה הקואליציה לקדם. אבל מי שנכח בישיבות מועצת העיר יודע שגם זה היה, לרוב, במקרה. לפני הבחירות השתמש סולימני במילים הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת כדי לתאר את עתיד העיר במידה וזוהר ייבחר לתפקיד. דעתו של סולימני לא השתנתה גם היום. הוא עדיין חושב שהעיר צועדת אל עברי פי פחת. הוא עדיין מאמין שתהליך ההתחרדות, שהוא היה מראשונים להצביע עליו בקמפיין בחירות 2013, נמצא בעיצומו. שספק אם אפשר עוד לעצור אותו.

אבל סולימני שותק. בישיבות המועצה אפשר לעיתים לשמוע אותו צועק. יכולותיו המילוליות והתיאטרליות של סולימני הן מהמשובחות שישנן. אם תרצו, בנימין נתניהו של קריית מלאכי. אלא שבניגוד לנתניהו, שמפיל בעצמו את יריביו הפוליטיים בפח פעם אחר פעם, סולימני נלכד במלכודת הדבש שארגן לו ראש העירייה. זוהר מתייעץ איתו לעיתים קרובות, מזמין אותו לשיחות אישיות. הם מדברים אחד אל ליבו של השני. מקורביהם מתארים את היחסים ביניהם כקרובים, סולימני בטוח שעצותיו נשמעות בלשכת ראש העירייה, שיש לו יכולת השפעה. ואין דבר שפוליטיקאי רוצה יותר מאשר יכולת השפעה. בשביל זה הם הרי נכנסים לחיים הציבוריים. "היכולת להשפיע", קוראים לזה, או "להשפיע מבפנים", כביטוי האל-מותי שהמציאה מפלגתו של סולימני, "העבודה", כשביקשו מנהיגיה לזחול פעם אחר פעם לממשלות בראשות הימין.

בפועל, זוהר משוכנע, גם היום, שסולימני רק מחכה להזדמנות להפיל אותו. אבל זה לא מפריע לו לקרב את סולימני. הוא מעדיף אותו קרוב ושקט מאשר רחוק ורועש. מבחינה פוליטית, זו גאונות. בהקבלה ללימודים שתכף יתחדשו, אפשר להגיד שהתלמיד השקט שמתחבא בשולחן האחרון של הכיתה ואינו בקיא בחומר הנלמד עלה על התלמיד המצטיין שיושב בחזית הכיתה. התלמיד המצטיין הוא סולימני, יותר משני עשורים וחצי בפוליטיקה, שהולך שבי אחר קסמיו כביכול של התלמיד השקט, ראש העירייה.

סולימני כמובן לא לבד. למעשה, חבר המועצה והמועמד לשעבר לראשות העירייה, דוד גלעם, עולה עליו בהרבה בחדלונו הפוליטי המתמשך. אם סולימני סיפק לפני הבחירות תחזית קודרת לגבי התנהלות העיר תחת זוהר, הרי שגלעם תיאר קטסטרופה של ממש. לתפיסתו, כאוס, הרס וחורבן היו מילות תיאור לגיטימיות כדי להסביר מה יקרה לעיר בקדנציה של זוהר. הגם שנבואתו כי "אם זוהר ייבחר תמונה לעירייה ועדה קרואה בתוך חצי שנה" לא התממשה, דעתו על התנהלות העיר תחת ראש העירייה הנוכחי, על יכולותיו המקצועיות, הניהוליות והאישיות לא השתנתה כהוא זה. לגלעם יש דעה שלילית כמעט על כל מהלך שביצע זוהר בשלוש השנים האחרונות. מההסכם עליו חתם עם המועצה האזורית באר טוביה, דרך ההצטרפות לתאגיד המים והעלאות הארנונה ועד ניהול ענייני העובדים בעירייה. את רוב הביקורת לא שמענו, או ששמענו חלש, חלש מידי.

בניגוד לסולימני, היחסים בין גלעם לזוהר לא טובים גם ברמה האישית. הם כמעט לא מדברים, הם לא רוחשים כבוד אישי או מקצועי איש לרעהו. אם זוהר חושב שסולימני מחכה ליום פקודה כדי לתקוע לו סכין בגב, אז במקרה של גלעם הוא מאמין שזו לא תהיה סכין – אלא פגז. אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, גם אם הנעשה מעל פני השטח תואם את הנעשה מתחת לו, מאזני האינטרסים הם שקובעים. לזוהר יש אינטרס ברור: להשיג שקט פוליטי וציבורי. גם לגלעם יש אינטרסים משלו, גם אם לא את כולם הציבור הרחב מכיר. שניהם מנהלים מאזן אימה ברור: האחד מספק שקט תעשייתי, השני מספק שקט תעסוקתי.

גם הקואליציה הושתקה

הלאה, נמשיך. חבר המועצה מהפסקה הראשונה של הטור, יוסי חדד, כבר מזמן הפסיק למלא את תפקידו. רגע אחרי שפרש מכיסא ראש העירייה הוא קיבל תפקיד ניהולי במפעל "הארגז" באיזור התעשייה בתימורים, עליו הוא היה אחראי עד לפני רגע. כיום ימיו הלוחמניים מהמחצית השנייה של הקדנציה הקודמת נראים כזיכרון מעומעם ורחוק. נכון, זוהר הוא לא מוטי מלכה, רחוק מכך, אבל אופוזיציה תמיד יודעת איך ואיפה לבקר, וחדד כבר הוכיח זאת בקדנציה הקודמת.

עכשיו, באופן רשמי, הוא באופוזיציה. אבל בפועל הוא עמוק בקואליציה. עושה רושם שחדד מתמקד בהמתנה ארוכה לדירתו החדשה שנבנית בימים אלו באשדוד. את ביתו רחב הידיים בעיר הוא כבר הספיק למכור לפני כשנה. כשהדירה בעיר הנמל תהיה מוכנה, יארוז מזוודות וינטוש גם הוא את הספינה, שאף ש(גם הוא) חושב שהיא שוקעת, לא נוקף אצבע כדי להצילה.

גדעון מהרי מעולם לא היה לוחמני. בוריס בורוכוב עסוק בלהבהיר כמה הוא אוהב את ראש העירייה ומקפיד לאכול איתו ארוחות צהריים, כאילו שזה רלוונטי למילוי תפקידו כחבר מועצה, ושלום אלדר? מספיק שנציין את העובדה כי בוועדת המכרזים שבחרה במיכאל בן שטרית לתפקיד מנהל מחלקת החינוך הוא היה חבר מטעם האופוזיציה (בעוד שהלכה למעשה הוא חבר קואליציה מובהק), כדי להבין שאל לנו להיתלות באילנות גבוהים, אפילו שלשמם מתווסף התואר דוקטור.

אם תתאמצו ממש, תוכלו לזכור שבראשית הקדנציה היו גם ניצני ביקורת מתוך הקואליציה. מישל טפירו טען ש"אין מנהיגות בעיר", וכיום מקפיד להישאר מסוגר במשרדו, נטול תפקיד של ממש, ממעט להשמיע את עמדתו ואת דעתו, גם בפעמים הנדירות שהוא באמת מחזיק באחת כזאת משל עצמו. הוא נזהר לא להרגיז אף אחד, מתוך תקווה שככה, לאט אבל בטוח, תעבור לה קדנציה שלמה בדרך אל השלב הבא: עוד קדנציה נטולת מעש, לפחות כזה הנגלה לעין הציבור.

ומה המסקנה והשורה התחתונה? אולי כדאי להפסיק לזלזל בכישוריו הפוליטיים של ראש העירייה, אליהו זוהר. הוא, שסירב מלכתחילה לנהל מו"מ עם כמה מחברי המועצה כיוון שלא היה מעוניין בהם בתוך הקואליציה שלו, הצליח במעשה קסמים מרהיב להפוך את יריביו הפוליטיים לכמעט בני ברית. עכשיו נשאר לו רק לגרום להם לא להתמודד נגדו ב-2018, ומשימתו תושלם ותוכתר בהצלחה.

והציבור? בהעדר חברי מועצה הממלאים תפקידם היטב, לציבור נותר להיאחז רק בכלי תקשורת (ובפייסבוק), שנותרו כקו ביצורים אחרון בטרם היעלמותה המוחלטת של הביקורת מהפוליטיקה המקומית. וטוב זה לא.

לחץ להמשך קריאה
- פרסומת -
2 תגובות

2 Comments

  1. שמעון

    28/08/2016 ב 04:51

    למה כל כך חשוב לך לתקוף כל הזמן?

    התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה אבל כלב שמירה לא צריך לנשוך כל הזמן…

    מספיק לפעמים שהוא קיים ומודעים ליכולותיו.

    המתקפות הבלתי פוסקות יוצרות כבר תחושה של חוסר ענייניות.

  2. טומי

    27/08/2016 ב 21:47

    האמת על אליהו זוהר עוד תצא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.