צור עימנו קשר

חדשות

אבד חסיד מן העולם: חייו ומותו של שלום גורליק ז"ל

פורסם

בתאריך

כל חייו של שלום דובער גורליק הוקדשו לציבור: כגבאי בית הכנסת, מדריך עולים חדשים ורב שסייע בחתונתם של מאות זוגות. ב-1971 עלה ארצה מברית המועצות, היה ממייסדי שכונת נחלת הר חב"ד המקומית והפך לחלק בלתי נפרד ממנה. לפני כחצי שנה חלה במחלת הסרטן, ולאחר ייסורים הלך לעולמו לפני כשבועיים. "תמיד ידענו שהוא אדם ששם לו למטרה לסייע ולתת לאחרים, אבל רק אחרי לכתו הבנו עד כמה ידענו מעט", אומרים ילדיו

"אל תשכח להצליח", נהג שלום דועבר גורליק להגיד לבני שיחו רגע לפני הפרידה מהם. רבים מאלו שעברו תחת ידו, כך נראה, לקחו את הברכה הזאת ברצינות רבה – הם לא שכחו להצליח, ולא מעט מהם מעידים שזה גם, לפעמים בעיקר – בזכותו. זו כנראה גם הסיבה שלכתו בגיל 75 של האיש שרבים בשכונת חב"ד המקומית ושלוחותיה ברחבי העולם כינוי בכינוי אבא אף שלא היה אביהם הביולוגי, עורר רגשות כל כך עזים בקרב רבים כל כך. "הוא היה אבא של כולם, ואנשים החזירו לו אהבה בדיוק כמו שהוא נתן", סיפר עליו אחיו, מרדכי גורליק, זמן קצר לאחר שקם מהשבעה.

הרב שלום דובער גורליק נולד במאי 1941 במוסקבה, בירת ברית המועצות, שעה שמלחמת העולם השנייה הייתה בשיאה. הוא היה הבן הבכור להוריו, מנחם מענדל ובילא ז"ל, חסידי חב"ד. בשנת 1965, כשהוא עדיין מתגורר ברוסיה, נישא לרבקה. שלושה מילדיהם נולדו ברוסיה, ויחד איתם עלו ארצה בשנת 1971, היישר לעיר קריית מלאכי, שבאותן שנים החלה לאכלס מאות רבות מחסידי חב"ד שהגיעו לארץ הקודש בהוראתו של האדמו"ר הרבי מנחם מענדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש).

בארץ נולדו לזוג גורליק עוד ארבעה ילדים. אחד מילדיו, יוסף יצחק, הלך לעולמו בגיל 12 בלבד בעקבות מחלה קשה. "שלום דובער קיבל את זה קשה מאוד, אבל מעולם לא שכח שזוהי קביעתו של הקדוש ברוך הוא, ותמיד חשב על מה יהיה נכון לעשות למען זכרו ונשמתו של יוסף יצחק", משחזר האח מרדכי. לשם הנצחת זכרו של יוסף יצחק – שנולד ונפטר בשמחת תורה – הנהיגו שלום דובער ז"ל ורבקה מסורת הענקת פרס מיוחד לתלמידים מצטיינים בבית הספר תלמוד תורה בשכונת חב"ד. המסורת נמשכה מאז פטירתו של בנם ועד היום, כבר עשרות שנים. בני המשפחה אף חנכו בית כנסת הממוקם במרכז הקהילתי בחב"ד, ששופץ ונקרא על שמו – "בית יוסל'ה".

לאחר עלייתו ארצה החל שלום דובער בלימודים בכולל השכונתי. בתחילה תכנן ללמוד שנה, בסוף נשאר לשנתיים. "הוא רצה להשלים את מה שלא הספיק ללמוד בגלות", משחזר מרדכי. "הוא הלך לפגישה עם הרבי, ואמר לו שהוא רוצה ללכת ללמוד. הרבי אמר שזה רעיון מצויין, ואמר לו לבקש אישור מאישתו. הוא ביקש, היא הסכימה והוא הלך ללמוד".

תוך כדי לימודיו התמחה שלום דובער בהלכות שחיטה, והוסמך כשוחט. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד במפעל "מעוף" באיזור התעשייה בעיר, שם עבד במשך כמעט שני עשורים. בתחילת שנות התשעים החלה העלייה הגדולה לישראל מברית המועצות. שלום דובער עזב את עבודתו והחל לעסוק במשרה מלאה בתחום שהיה מאז ומתמיד האהוב עליו: עבודה בשירות הציבור.

"הוא סייע לעולים חדשים להיקלט בארץ ובשכונה, הקים בית כנסת לדוברי רוסית, קיים בר מצוות המוניות ואירועי נישואים כדת וכדין לעולים שבאו ממקום שבו הדת הייתה הרבה שנים מחוץ לתחום", סיפרו בני משפחתו השבוע. "לשלום דובער תמיד היה חוש שישי, שהיה גם הבולט מכולם: אהבת ישראל. היה לו רגש לכל יהודי, רצה לעשות טוב לכל אדם. כך הוא היה כל חייו: קודם כל חושב על אחרים, בסוף, אולי קצת חושב על עצמו. זיכוי הרבים הייתה משימת חייו. והוא עשה אותה בהצלחה".

לא פספס את מצוות התפילין

בחצי השנה האחרונה הידרדר מצבו של גורליק במהירות. מחלה קשה התגלתה בגופו, שהחל לבגוד בו. ככל שעבר הזמן נראה פחות בציבור שכל כך אהב והיה נאהב בו, ובשבועות האחרונים לחייו נאלץ להסתייע בקרוביו כדי לבצע פעולות בסיסיות. ואולם, דבר אחד הוא מעולם לא פספס: מצוות הנחת התפילין. "זה היה הדבר הראשון שהוא עשה כל בוקר, הוא לא הסכים בשום אופן לפספס את זה, גם כשהיה כבר ממש לקראת הסוף", סיפרו במשפחתו.

לפני כשבועיים חלה הידרדרות נוספת במצבו, הפעם קריטית. אט-אט גווע, עד שהחזיר נשמתו לבוראו. "הוא הבין היטב את מצבו לאורך כל הדרך, אבל מעולם לא התלונן או אמר שכואב לו – למרות שעבר ייסורים קשים, קשים מאוד", מספר האח מרדכי. "המקסימום שהוא אמר לנו ביחס למחלתו זה 'אוי, כמה זמן לוקח לקדוש ברוך הוא לקחת את הנשמה שלי'. זהו".

הרב גורליק נטמן בהר הזיתים שבירושלים. אל השבעה בביתו בעיר הגיעו מאות רבות של בני אדם שדיברו בשבחו ונזכרו בו ובפעילותו רבת השנים בערגה. דוגמא אחת הייתה של אדם, תושב העיר שמצבו הכספי היה בכי רע ולעיתים אף היה רעב ללחם. בשבועות שקדמו למותו ביקש ממנו גורליק ז"ל לבוא אליו כדי לסייע לו בהנחת התפילין. מאישתו ביקש שתכין מרק חם. כשהגיע האיש, הציע לו לשבת ולשתות מרק "על הדרך". "בסיום הוא הודה לבחור, אמר לו שהוא עזר לו מאוד וביקש ממנו לבוא גם מחר", נזכר האח מרדכי. "זו הייתה הדרך שלו לסייע לאנשים – לפעמים אפילו בלי שהם יידעו".

"הסיפור הכי בולט שסיפרו עליו ומעיד טוב מכל מה ומי הוא היה נגע לאירוע חסידי המוני שעתיד היה להתקיים במרכז הארץ, והוא נסע אליו יחד עם בנו", ממשיך ומספר מרדכי. "הם יצאו מהעיר ואז שלום דובער צעק 'רגע!'. בנו נבהל ושאל אותו מה קרה, ושלום דובער ענה 'יש לנו עוד שלושה מקומות פנויים'. בנו שאל אותו כן אבל כבר יצאנו, אבל בכל זאת הוא ביקש ממנו לחזור. הוא הרים כמה טלפונים, שאל מי רוצה לבוא, ואכן בסוף הרכב התמלא. כזה הוא היה, תמיד חושב על הכלל".

לחץ להמשך קריאה
לחץ להוספת תגובה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.